כמה אתה יודע ש 1+1=2 ?

הפוסט הבא אינו קשור לקוד פתוח או ללינוקס או תוכנה חופשית, אבל יכול אולי לעניין הרבה אנשים גם בקהילה הזו, ולכן אני גורם לפוסט להופיע גם בPlanet.

הרבה אנשים מדברים כמה חינוך ובתי ספר חשובים, אבל מתעלמים מהרבה בעיות שיש איתם. הבעיה הראשונה היא לימוד ללא מטרת ידע, אלא למטרת מבחן, כאשר מתרצים לנו את המטרה הזו שמבחן אמור להיות הכלי שיגיד וישקף את ידע התלמיד. התירוץ הזה מלווה אותנו אח"כ בכל צורה כדוגמת אוניברסיטה, ואפילו להתקבל למקומות עבודה. אנחנו מקבלים מבחנים.
מספרים לנו שזו הצורה היחידה לכמת ידע, אבל אם תשקיעו מחשבה אמיתית בתהליך, תראו שלכמת ידע זה בלתי אפשרי.

כלומר כמו שהכותרת שואלת, כמה אתה יודע ש 1+1=2 ?! כמה זה לדעת ?

כלומר מבחן אינו מסוגל לבדוק כמה אפשר לדעת. האם הוא יכול לבדוק אם יש ידע ? ובכן יש הרבה אנשים שמתקשים להביעה את הידע שלהם בתהליך הזה. אז כנראה שהצורה שה"מבחן" עובד אינו מתאים לרוב האנשים.

תחשבו על זה, אתם צריכים להתאמץ ולשפוך כמה שיותר מידע בצורה שמי ששאל את השאלה רוצה שתענו לו, בלי קשר לידע. ואם זה לא מספיק חמור, אז לא מלמדים אותנו שום דבר מעבר ללעבור את המבחן, אז ככה שאנחנו אפילו לא יודעים למה 1+1=2, אלא אנחנו רק יודעים שזו התוצאה.

במקום ללמוד מה זה 1, וללמוד מה זה "+" (כלומר מה זה באמת אומר פעולת חיבור, מה הפעולה האמיתית שאנחנו צריכים לעשות בשביל שהפעולה הזו תתבצע, להוסיף זו רק מילה מקבילה לחיבור, היא עדיין לא מסבירה), ולהסביר מה זה "=", כלומר אנחנו לא באמת יודעים מה הטקסט הזה של המשוואה. זה נשמע להרבה אנשים שיקראו לא הגיוני, אז נסו רגע באמת לענות על השאלות האלו. אם המילים לחבר או להוסיף לא היו קיימות בשביל הפעולה, כיצד הייתם מתארים את הפעולה שהסימן "+" מציג ?

כיצד הייתם מתארים את המשפט 1+1 ? כלומר מה המשפט הזה בעצם עושה ? אחרי שהסברתם את הדברים האלו, תסבירו את שוויון. מה זה אומר ? שימו לב שאסור לכם להשתמש במילים של שוויון או משוואה או כל דבר שנובע מהמילים של הפעולות.

בד"כ בשלב זה למעלה מ90 אחוז מהאנשים אינם יודעים לענות על השאלות האלו. כלומר מעולם לא נלמד את משמעות הנוסחה למשל (שזו שפה לכל דבר ועניין שמשום מה לא מלמדים אותה בכלל). אנחנו משננים ש1+1=2, אבל אנחנו לא יודעים להסביר למה.

ככה שהאם מבחן באמת מציג ידע כלשהו ? האם בכלל אפשר לכמת ידע ? לדעתי התשובות לשאלות אלו (ואחרות) היא לא.

זהו חשבון הנפש שבימים הנוראים האלו, אנשי החינוך לדעתי צריכים לעשות.

23 מחשבות על “כמה אתה יודע ש 1+1=2 ?

  1. צפריר כהן

    להסביר באיזו רמה? ברמה של הוכחה אונברסיטאית מקבוצת אקסיומות ש(וכאן כבר כל הקהל הלא טכני איבד אותי) – את זה לא עושים בכיתה א' . מה אתה רוצה להשיג בזה?

    להראות ולהבהיר שאם לוקחים שני בדידים אדומים ושמים אותם אחד על־יד השני מקבלים צורה שהיא בדיוק באורך של בדיד כחול, או הדגמות דומות על דף משבצות: את זה קל מאוד לעשות ועושים. הסימן + הוא אופרטור שרשור של בדידים 🙂

  2. צפריר כהן

    הדוגמה שלך לא מוצלחת במיוחד: חיבור מאוד קל ואינטואיטיבי להסביר. כפל וחיסור קצת פחות. חילוק כבר מצריך דוגמאות יותר מורכבות (וגם חישוב מורכב יותר). אולם לכל הפעולות הללו יש כבר "דוגמאות בית־ספר" ידועות וטבעיות.

    שוויון הוא אינטואיטיבי כל עוד מדובר על מספרים שנמצאים על ציר המספרים (כלומר כל המספרים הממשיים)

  3. ik_5 מאת

    בדידים לא מלמדים אותך מתמטיקה, הם מלמדים אותך שיש אפשרות להציג מספרים בצורה אחרת ואולי גם יש מקום לדעת למנות דברים וכמויות, אבל גם זה לא בטוח.

    נגיד ואני לא יודע מתמטיקה, ואני לא מבין את הבדידים, איך תסביר לי את השאלה "כמה זה אחד ועוד אחד" ? ואיך תסביר לי למה הוא שווה ל2.

    אם אתה רוצה לתהחכם, אז בחיבור מודולו של 1+1 אז התוצאה היא בכלל 0 🙂

  4. צפריר כהן

    נכון. 40 ועוד 40 מודולו 60 הם 20. כלומר: אם אני אפגוש אותך עוד ארבעים דקות למשך ארבעים דקות, הפגישה בינינו אמורה להסתיים בעוד 20 דקות. ושעה.

    כל מי שביצע חילוק ארוך ביצע המון פעולות שארית.

  5. צפריר כהן

    "שווה" — שקול, זהה.

    הפירוש המילולי של המילה "שקול": בכף אחת של המאזניים שמים משקולות קתניות. בכף השניה שים את מה שרוצים למדוד את משקלו ("לשקול"). "שקל" היתה יחידת משקל, ומכאן יחידת המטבע "שקל זהב" או "שקל כסף".

    כשיש לי שני מספרים אפשר להשוות אותם ישירות. אפשר לשקול משקלים במאזניים. אפשר להשוות אורכים.

    קשה מאוד להסביר בצורה מתמטית אקסיומטית מה זה "1". קשה לי לדמיין עולם מעשי ללא מספרים (להבדיל מעולמות מופשטים שמתמטיקיים יכולים לברוא לעצמם).

  6. צפריר כהן

    עוד הבחנה: כל הדוגמאות שנתתי לך היו דוגמאות הנדסיות (גאומטריות) ביסודן. קל לראות אותן ולהבין אותן. עד המאה ה־18 ההנדסה נחשבה לבסיס האיתן במתמטיקה: יוצאים שם מאוסף מוגדר ואינטואיטיבי של הנחות ומגיעים שם להרבה מסקנות יפות.

    אנו לומדים שאפשר להסתכל על פעולת כפל כעל שטח מלבן שכל אחת מצלעותיו היא אחד הגורמים. הוכחה הנדסית טיפוסית: יפה, פשוטה וברורה. נראה לי שהבעיה כאן היא שאתה מסרב שהסתמך על האינטואיציה הזו. אני חושב שכל עוד מדברים על המספרים הטבעיים בחיי היום־יום האינטואיציה הזו מאוד מועילה וקשה לי לחשוב על נקודות מעשיות שבה נתקלים במגבלות שלה.

    אם אתה צריך להשתמש במתמטיקה ברמה גבוהה (בפרט: בכל מקום שבו יש כל מיני קבוצות אין־סופיות, גבולות ושאר דברים מוזרים) האינטואיציה שלנו כבר לא מועילה ולכן חשוב כבר להבין את התיאוריה.

  7. Hezy

    אתה טוען שהלימוד בבית הספר הוא לא למטרת ידע אלא למטרת המבחן. אבל גם בחיים לאף אחד לא אכפת כמה אתה יודע, אלא כמה מזה בא לידי ביטוי באופן מעשי (בדיוק מה שמבחן בודק). אולי מי שלא בסדר זה לא מערכת החינוך, אלא החיים…

    לגבי הטענה ה"כמותית" – מבחן לא בודק כמה אתה יודע משהו, אלא כמה אתה יודע מתוך אוסף של דברים. הציון מודד כמה מהדברים האלה אתה יודע וכמה לא. נכון שאי אפשר לכמת ידע, אבל במה זה מפריע לבחון את התלמיד? גם לכמת מעמד אי אפשר, אבל זה לא מפריע לנו לתת דרגות בצבא, תפקידים במשק, משרות בממשל וכד'. אני מבטיח לך שחוסר ההתאמה בין הכישרון לתפקיד בחיים האמיתיים גדולים בהרבה מהעיוותים בציונים של מערכת החינוך.

    ולגבי הבנת המשמעות – עבור 90% מהאנשים לא חשוב מה המשמעות של חיבור, חיסור, שוויון או אחוות עמים, אלא פשוט לדעת את הטכניקה של חיבור וחיסור. לא כל אחד צריך להיות מתמטיקאי או פילוסוף, אבל כל אחד צריך לדעת לחשב עודף. ובכל מקרה, אין שום הגיון ללמד את המשמעות של פעולות לפני ששולטים בטכניקה. ילד לומד לדבר בשפת האם שלו באופן טכני ועל ידי תרגול, ולא על ידי לימוד מושגים מופשטים כמו "מושא עקיף". אין שום סיבה לחשוב שלימוד מתמטיקה צריך להעשות בסדר הפוך מהסדר של לימוד שפה.

    אני, בתור איש חינוך, חושב שדווקא התלמידים הם אלה שצריכים לעשות חשבון נפש. לא לומדים, לא משקיעים, ובסוף מאשימים את מערכת החינוך בבורות של עצמם בעזרת כל מיני תרוצים קלושים על כך שאי אפשר לכמת ידע. תלמיד שמשקיע ולומד נכון, בסופו של דבר ידע את החומר, גם אם המערכת לא מדהימה. כל מה שצריך זה לפתוח ספר לקרוא את החומר, ולתרגל הרבה.

  8. אורן

    הרשה לי לחלוק חלקית על דבריך.
    1. מבחן טוב הוא מבחן ששואל שאלות שלא ניתן לפתור בזכות שינון בלבד, אלא ע"י הסקת מסקנה מנתונים. במתמטיקה, השאלות הטובות (והקשות..) הן שאלות הוכחה. ההוכחה מסתמכת לרוב על משפטים שכבר הוכיחו מראש, אבל דורשות הוכחה של משפט חדש. שאלות כאלו לרוב דורשות ומודדות *הבנה* של החומר.

    2. תכל'ס, המבחנים ה"טובים" ביותר (ושוב, לרוב הקשים ביותר) הם מבחנים עם חומר פתוח חופשי. החומר הפתוח מבטל את היתרון של השינון, וכך אתה נבחן רק על הלוגיקה. באוניברסיטה בה אני לומד (פתוחה) יש מבחנים בהם מותר להביא איזה חומר שרוצים (חוץ ממחשב). במבחנים האלה מרגישים שנבחנים באמת על הבנה, ולא על שינון.

    3. מבחני IQ מיועדים למדוד יכולות שכליות ותו לאו. מבחנים אחרים לפעמים כן צריכים לבדוק שינון מסויים. כאשר אתה נבחן בהיסטוריה, לא הגיוני שתקבל ציון גבוה אם אתה לא מכיר פרטים טריוויאלים על אירועים היסטוריים חשובים. מה שכן, בעקבות האינטרנט, אני מסכים שחשיבות השינון צריכה להיות פחותה מאשר הייתה בעבר.

    4. אפשר לשאול האם למדת או שאתה לומד במסגרת אקדמאית כלשהי? באקדמיה, לעומת התיכון, אני רואה פער רציני בין מבחני שינון למבחני הבנה. לא תמיד, אבל הרבה.

  9. אורן

    חזי: זה קצת סוטה מהנושא, אבל אני מסכים מאוד לגבי הזילזול של התלמידים במערכת, והגישה השלילית ללימודים. עם זאת, המערכת לא יכולה להפיל את האחריות המלאה על התלמידים. כנראה שיש דברים (חלקם לא פשוטים!) שיכולים להיעשות מצד המערכת כדי לסחוף יותר תלמידים ללמידה ואהבת הידע.

    למשל, היא העלאת (החזרת?) מעמד המורה בעיני התלמידים.

  10. צפריר כהן

    אורן, תלוי באיזה תחום.

    במתמטיקה מבחן טוב הוא מבחן שאת רובו ניתן לעבור ע"ׁ לימוד פשוט. מי שזוכר את החומר ומגלה הבנה מינימלית לא צריך לקבל פחות מ־60. שאלות הבנה (במיוחד כאלו שדורשות טריקים) הן אילו שנועדו להפריד בין המצויינים לבין אילו שיודעים.

    אם כל השאלות הן "שאלות הבנה", יש סיכוי סביר שלא תעלה על הטריק שעליו חשב מחבר השאלה, ותבזבז הרבה זמן. למרות שאתה מכיר היטב את החומר.

    בהסטוריה היכולת לקשר בין פרטים רלוונטיים מושפעת מכמות הידע שלך. "איך השפיעה מלחמת הברבורים באמצע המאה ה־18 על עליית מעמד הביניים בקנייה בתחילת המאה ה־19?" בשאלה הזו יש המון הנחות סמויות והקישור בין שני הפרטים דורש פרטי מידע שמציאתם בחיפוש פשוט אינה כה פשוטה לחסר ידע בתחום.

  11. ik_5 מאת

    חזי, אני לא יודע אם שמת לב, אני בטוח שזה לא משהו שהרבה שמים לב אליו, אבל ב"מבחן" הזה שעושים בכל נושא יש ציון. הדבר הפעוט הזה ציון, מדרג את הידע של מי שעונה על השאלות. אני עד היום לא מבין איך סופרים את הציון (כלומר 100 זה נקודות, זה אחוזים, זה רמת ידע מה זה בדיוק ?), אבל זה משהו אחר. להגיד שלא מכמתים ידע אומר שאתה פשוט מסמן תשובה לא נכונה ומסביר לבן אדם למה היא לא נכונה, ולא נותן לו דרוג מסויים ואומר לו שזה מה שהידע שלו שווה.

    אישית אני נגד מבחנים, הם מגמתיים מאוד ולא מוכיחים ידע בשום צורה. שם שינון וגם "מבחן פתוח" זו לא הדרך לבדוק אם יש ידע מסויים. הדרך העיקרית לראות אם יש ידע אמיתי, הוא להשתמש בו. במבחן לא משתמשים בידע, אלא משתמשים ביוכולות שינון וזכרון (איפה בספר נתקלתי באגממנון בהיסטוריה ?), דבר שלא מוכיח ידע. ולכן מבחן אינו משקף שום דבר פרט ליכולות שינון.

    אני רואה ילדים שנכנסים לכיתה א' עם הרבה ברק בעיניים, ואם שואלים אותם מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים, יש להם מליארד רעיונות וכאמור הרבה ברק בעיניים (וזה חשוב, כי זה אומר שיש אהבה ונכונות למה שהם מגיעים אליו). כבר בכיתה ב' זה מתחיל להעלם. אתה מעולם לא ניסית ללמד מישהו מתמטיקה בצורה אחרת ממה שאתה רגיל לעשות. אם היית מלמד מתמטיקה כחלק מהיסטוריה, שפות (נוסחא היא שפה לכל דבר) ועוד הרבה מקצועות אחרים, והיית מלמד את הדברים השונים לפי הסדר שהם הגיעו ומלמד למה הם הגיעו, היית מקבל הבנה טובה יותר לגבי מתמטיקה מאשר שינון לוח הכפל או משהו כזה. ברגע שאני מבין למה במשוואה עם נעלמים אני מעביר מצד אחד לצד השני פרמטרים (רמז: איזון), אז הרבה יותר קל לי להבין את הדרך (שהיא הרבה יותר חשובה מהתוצאה ד"א, עוד דבר שמבחן לא משקף, כי במבחן חשובה התוצאה ולא הדרך [כי יש יותר מדרך אחת להגיע לתשובה]).

    התלמידים לא רוצים ללמוד, כי משפילים אותם ומדרגים אותם ועושים אותם קטנים ולא חשובים בתוך פס יצור שקיבל כותרת של "השגיות בחינוך". יש גם שיר כזה, הוא נקרא Another Brick in the wall שמדבר בדיוק על ההתנהגות הזו לילדים (רק כולם זוכרים רק את הפזמון של "אנחנו לא צריכים חינוך" ולא מבינים למה).

    אתה מבין חזי, התפקיד של אנשי חינוך זה לחנך אנשים, לא ללמד רובוטים. אז כן ! יש הרבה בעיות נתחיל משכר המורה, דרך חוסר שיתוף הפעולה של ההורים, דבר שמוריד את הערך של המורה, והחיים קשים, ולא בחרת ועוד מליון סיבות. השאלה היא האם אתה עושה את העבודה שלך או לא. או במילים האחרות (כמו שהמפקד שלי בצבא היה אומר לי אם הייתי מתלונן על תנאים לעשות את העבודה): "קודם תעשה את העבודה, אח"כ אני אוכל לדאוג שתקבל תנאים טובים יותר".

  12. צפריר כהן

    אתה נטפל לסימפטומים. היו מבחנים הרבה לפני המדרג.

    אתה לא תבין איך מעבירים אגפים של משוואה רק מתוך הרצאה מעניינת. אתה חייב לתרגל את זה. התרגול הוא משעמם אבל אין דרך יותר טובה. אי אפשר להבין בלי להכיר את הטכניקות.

    אני רואה הרבה ילדים עם ברק בעיניים שאין להם כלל רצון להתקרב לחשבון. וזה עוד לפני ש"מערכת החינוך הרסה אותם". יש דברים יותר מעניינים בחיים, אז למה להסתכל דווקא על האיש הגדול המוזר הזה שמנסה שוב ושוב להסביר דבר כ"כ פשוט כמו שוויון?

  13. ik_5 מאת

    צפריר, כשאני הייתי בבית ספר, לא יהיו מבחני מיצג.
    בתחילת היסודי, למדתי בבית ספר בו היתה מורה כל בוקר מחליטה להעמיד ב"פינה המעופשת" (כדברה -> אני עדיין זוכר את הדברים האלו) ילד שתמיד "הפריע". מספיק שמישהו בשורה שהוא ישב היה מדבר, אותו ילד היה מקבל את החום של המורה והוא היה "משלם" על זה, למרות שהרבה פעמים הוא לא היה קשור בכלל. זה גרם לאותו ילד (אני אפילו זוכר את השם שלו וזה מדהים כמה זה נחקק בראש למעלה מ20 שנה אחרי) להתחיל להתנהג כמו שציפו ממנו, וזה גרם לכולם להעריך את הילד כמו שהמורה התייחסה אליו וכו'.
    על זה בדיוק אני מדבר.

    צפריר, אינשטיין אמר פעם שהלך החשיבה שיצר את הבעיות לא יכול להיות הלך החשיבה שיפתור אותן (באנגלית זה נשמע טוב יותר). כן עבודה על המידע התאוריטי אכן עוזרת להבין טוב יותר (ככה אני מתנהג גם בתכנות). העניין הוא שיש עוד דרכים מאשר ללכת ל100 תרגילים ו"לפתור" אותם. הנה צורה אחרת (ויש עוד כמובן) לתרגול שונה לגמרי, שגם יכול להחליף מבחן:

    צור לי תיבת דואר ברוחב של …. גובה של … עם פתח שאפשר להכניס ולהוציא מכתבים, בלי שהמכתבים יפלו החוצה אם לא הוציאו אותם ידנית.
    שים לב שאפשר לעבוד על הייחס של עד 1:10 מהגודל המקורי.

    במידה ומי שלומד מתמטיקה, יבצע דבר כזה, הוא עדיין יהיה צריך לממש דברים תאורטיים, אבל כאן הוא רואה את השימש שיש למתמטיקה. כאן הוא יכול להנות מעצם השימוש במתמטיקה, וגם אלו שלא מעניין אותם איך מעבירים איבר מצד אחד לצד השני, עדיין יכולים פתאום כן להתעניין כי זה פתאום כן יהיה להם חשוב ומעניין.

    זה מאוד קל לבוא ולהגן על השיטה כי אין משהו אחר, אבל זה לא נכון. הגישה של מבחן היא גישה של זמנים בהם היה חשוב ליצור כוח עבודה למעסיקים ר בים, אז רצו לדעת מי אלו ש"הכי כדאי" לקחת. העניין הוא שיש לך הרבה אנשים שעם מבחנים לא מסתדרים, אבל הם מאוד מוכשרים וטובים לעבודה. אבל בד"כ לא מסתכלים עליהם. למזלנו חלקם בסופו של דבר מתחילים להיות מנהלים של אותם "מלומדים".

  14. צפריר כהן

    "ליוסי שלושה תפוזים …. כמה זמן צריך לפתוח את הברז עד שהבריכה תתמלא?"

    בהחלט משתמשים בבעיות מילוליות. כמובן שלאחר שאתה פוגש עשרים יוסים, דנים ויחזקאלים אתה כבר מבין היטב שכל הבעיות שלהם הן תרגילים בתחפושת.

    התרגיל שתיארת הוא תרגיל מתחום אחר. אתה תשקיע עשרים דקות (במקרה הטוב) בהסברת תכנון תיבת דואר בשביל תרגיל גיאומטרי פשוט. יש המון שיקולים מעשיים שלא נכנסים ללימודים התיאורטיים (כמו שיעיד לך כל מי שלומד אפילו בקורסי פיזיקה באוניברסיטה על מדרון נטול חיכוך, התנגשויות אלסטיות ושאר יצירי דמיון). הרבה תרגול של חשבון לא יהיה שם. גם הרבה הבנה נוספת לא תהיה שם. כל מה שצריך הוא לקחת מכתב ולסמן שם פתח מספיק גדול.

  15. ik_5 מאת

    אתה מפספס את הנקודה.
    הנקודה היא להשתמש בידע מעבר לאיזה מטרה יבשה של ציון. המטרה היא שבמקום שתשנן, תבין.

    מה אם אני אחייב אותך בתיבת דואר לעבוד לפי כללים. כלומר נפח גובה רוחב וכו' בהתאם לתקן, ואתן לך לחפש אותם. האם לא תלמד מזה ? אתה הרי תלמד מזה הרבה יותר מאשר אם אני אגיד לך איך לפתור משוואה בשביל שתפתור במבחן.

    זו המטרה בדיוק של מה שאני מנסה להגיד. אם אתה משתמש במידע ולא פולט אותו, אז אתה מבין ויודע.
    הסיבה שאני שאלתי לגבי מה זה "1" מה זה "חיבור" ומה זה שווה, פשוטה מאוד. זה דורש הבנה ולא שינון.

  16. Hezy

    אם הייתי מציע שקבוצת כדורסל תתאמן רק על ידי כך שהמאמן יסביר לשחקנים בצורה יפה את המהלכים הטקטים השונים, ואחרי זה ינהל איתם דיון על המהלך העדיף, היית חושב שנפלתי על הראש. אבל זה בדיוק מה שאתה מציע לגבי הוראת מתמטיקה. הרי שחקן כדורסל מתחיל את הקריירה שלו במאות חזרות מייגעות על פעולות פשוטות יחסית (קליעת עונשין, צעד וחצי), ובאין ספור משחקי אימון מתישים שהתוצאה שלהם אינה נרשמת בשום מקום. רק אחרי כל זה מתחילים לדבר איתו על רעיונות טקטיים. גם תפיסה מתמטית אי אפשר לבנות בלי להתחיל מחזרה משעממת על אינספור תרגילים פשוטים, ואחריהם תרגילים קשים יותר. יכול להיות שיש מספר רעיונות מתמטיים בסיסיים שאפשר להבין באופן שטחי בלי תרגול מוקדם, בדיוק כמו שאפשר להסביר לצופה שמעולם לא נגע בכדור מה זה הגנה אזורית והגנה אישית, אבל ההבנה הזו שטחית ורחוקה מאד מההבנה של שחקן כדורסל מקצועי (או אפילו חובבן).

    בכלל, אני לא מבין מה כל העניין של לעשות את הלימודים לנעימים ונחמדים. הלימודים אמורים להכין אותך לחיים, והחיים לא תמיד נעימים. אם המורים יגרמו לתלמידים לאהוב מתמטיקה, יש סכנה שחלק מהם ירצו להיות מתמטיקאים. אבל עבודה של מתמטיקאי היא עבודה קשה ומתישה, שאין בצידה שכר רב. כל עוד המדינה לא מתגמלת כראוי את המתמטיקאים, עדיף שלא יעוררו בתלמידים אשליות נוגות שעלולות לגרום להם ליפול לבור הזה. הרבה יותר הגיוני שילמדו את התלמידים להיות תחמנים ומושחתים וכך יכינו אותם למציאות.

  17. ik_5 מאת

    אם הייתי מאמן קבוצת כדורסל, הייתי מתאים את לימוד הכדורסל למה שאני רוצה להשיג מקבוצת כדורסל. אבל כאן מדובר במשהו אחר לגמרי. חשיבה טקטית זה דבר שמתפתח עם הזמן. גם מתמטיקה, אבל אם אתה רק משנן את המתמטיקה אתה בחיים לא תבין אותה, ואם אתה רק מוסר כדורים ורק זורק לסל, אתה בחיים לא תבין טקטיקה של המשחק.

    אתה מתלונן שהשיטה הנוכחית גורמת לכך שתלמידים לא רוצים ללמוד. אתה משום מה מאשים אותם בזה שהם לא רוצים ללמוד, אבל אתה לא מוכן להשקיע אנרגייה בלמצוא צורה אחרת. אתה פשוט נשאר באותה שיטה ומתלונן. זה מאוד קל, כי ככה אתה מוריד מעצמך את האחריות האמיתית בתור "איש חינוך".

    כשלמדתי נהיגה, קצת לפני הטסט, המורה לנהיגה שלקחתי לי, לקח אותי לנהיגה בת שעה, שמלווה בנסיעה בין עירונית, נסיעה בכמה ישובים עירוניים (כולל עיר), עלייה מהשוליים ועוד. באחד הכבישים הייתי על מסלול האצה שמתחבר לכביש הראשי. היתה מכונית אחת על הכביש והיא היתה בנתיב השמאלי. כשהיא ראתה רכב של ל' היא מייד האיטה ועברה למסלול הימני ולא נתנה לי להשתלב בתנועה (למרות שלא היתה שום מכונית אחרת פרט אליה).
    כמה שנים יותר מאוחר מזה, היתה כתבה בעיתון או בטלויזיה (אני לא זוכר), על תופעה בה מקשים מאוד על הכביש כאשר יש "נהגים חדש" (כלומר השלט) או יש ל' ברכב. שאלו כמה נהגים למה הם מתנהגים ככה, והם ענו שהם מנסים ללמד את הנהג איך להתסדר בעולם האמיתי. כששאלו אותם אם הם נתקלים בתור נהגים באותו הדבר (כלומר שמתנהגים אליהם בצורה זהה), התשובה היתה שלילית.

    בית ספר, וגם צבא לא יכול להכין אנשים לעולם האמיתי. העולם האמיתי זה מונח גדול מידי, ולכל אחד אומר משהו אחר. אני שרתתי בצבא עם אנשים שההורים שלהם נטשו אותם והם חיים במקרה הטוב אצל הסבים, ובמקרה הרע, הם "חיילים בודדים" בלי שום מקום לחזור אליו ועוד מקרים ממש קיצוניים. האם בית הספר יכול להכין אותך למצב כזה ? אני בספק.

    תפקיד בית הספר הוא להקנות יכולות להתמודד עם מצבים שונים. אם זה לדעת ללמוד מידע חדש, אם זה לדעת להתשמש במידע, ואם זה לדעת להתנהג עם עוד בני אדם. אין לבית הספר שום יכולת אחרת במתכונת שהוא בנוי לספק יותר מזה (אתה מוזמן לתקן אותי).

    השאלה היא האם אתה בשורה התחתונה רוצה להתלונן על הבעיה, או האם אתה מציע פתרון לבעיות ומנסה לשפר. לא נראה לי שהחלק השני זה מה שאתה מחפש.

  18. sijp

    סתם רציתי להביע את דעתי על מבחנים.

    ניסיון החיים שלי, למרות שלא כזה גדול, לימד אותי היטב שמבחנים אינם משקפים ידע. הם משקפים כמה מוכשר הבנאדם בסט כשרונות ספציפיים שאף אחד מהם לא קשור לידע בנושא הנבחן, כמובן שידע יעזור אבל הוא לא קריטי להצלחה.

    אני אסביר; במהלך התיכון, הייתי תלמיד מצטיין, במיוחד בתחומים שהתעניינתי בהם – מחשבים ופיזיקה. אני לא אשכח שפעם אחת המורה שלי למחשבים נזפה בי והתאכזבה ממני מאוד כשקיבלתי באחד הבחנים 90 (אני לא צוחק, וההרגשה שלי הייתה זהה). מבחינתי מבחן היה דבר ברור מאליו שלא התרגשתי ממנו יותר מדי.

    כשהתחלתי את לימודי באונ', בערך בסוף שנה א', הציונים שקיבלתי ירדו בצורה דרסטית. לא הבנתי מדוע זה קרה וחשבתי שזה יעבור. במהלך שנה ב' הציונים התדרדרו עוד – לרמה שאפילו בדברים שידעתי ממש טוב נכשלתי – דברים שידעתי היטב מספר שנים לפני הקורס.

    התופעה בטוח מוכרת לאנשי חינוך כחרדת מבחנים. דבר שלא הבנתי שיש לי עד שזה היה מאוחר מדי. התופעה אגב מאוד נפוצה ולדעתי יש סיבה טובה לכך. הסיבה שהציונים שלי היו נמוכים כל כך לא נבעו בגלל מחסור בידע, סביר להניח שאם הייתי פותר את המבחן בסביבה שלא בוחנת אותי, הייתי מצליח. הבעיה היא שכל הזמן עשיתי טעויות מפגרות שנבעו מחוסר ריכוז (כי כל הזמן התרכזתי, לא במודע, בעובדה שאני נבחן ולא במבחן עצמו).

    מבחן זה דבר שבאופן הגיוני נראה שבודק ידע וכך גם אני חשבתי עד לפני כמה שנים. אך כעת לדעתי הוא בודק תכונות אחרות כמו תשומת לב לפרטים, יכולת שינון ועבודה אוטומטית (ללא הבנה אמיתית בחומר, כי ככה יותר קשה לבצע טעויות מפגרות). מצד שני זה רק הניסיון שלי עם מבחנים…

  19. צפריר כהן

    כשאתה בתיכון אתה יכול להיות התלמיד המצטיין בכיתה. באוניברסיטה אתה פתאום מוקף במצטיינים ולכן לא פלא שהציונים של רבים ממצטייני התיכון יורדים באוניברסיטה.

    בכל מקרה, לפחות איפה שאני למדתי האוניברסיטה החזיקה יועצים (פסיכולוגים ועוד) שתפקידם היה לטפל בבעיות דומות לאילו שתיארת. דבר קיומם פורסם בהרחבה (לדוגמה: נאום הפתיחה של ראש הפקולטה ביום הראשון ללימודים למיטב זכרוני).

    בתור סטודנטים היינו עסוקים בכל מיני טכניקות שיעזרו לנו במיוחד לקראת הבחינה. לדוגמה: פתירת שאלות משנים קודמות, תזונה אופטימלית (לשמור על רמת סוכר גבוהה במהלך כל זמן המבחן). לא עושים דברים כאילו בחיים האמיתיים. אז יש גם צד שני.

    בחינה טובה אמורה לשקף את הידע וההבנה שלך במקצוע. לא תמיד קל לכתוב בחינה טובה וראיתי הרבה בחינות גרועות. אולם לא ברור לי מה אתה מציע. מה זה "לבחון בסביבה שאינה בוחנת"? אין דבר כזה. אני מניח שיצא לך כבר לעבוד לתקופת נסיון בעבודה אחת או שתיים. האם זו אינה "סביבה בוחנת"?

  20. ik_5 מאת

    צפריר יש דבר כזה שנקרא micro management שבו בודקים אותך על קוצו של יוד. עבדתי במקום כזה. ותאמין לי שזה לא קל ופשוט לעבוד במקום כזה. מבחן הוא סוג של micro management בו בודקים את השורה הסופית בלי קשר לכל התהליך.
    הייתי במקום עבודה שהוא בדיוק ההפך מ micro management, בו היה לי יותר מידי חופש. תאמין לי שגם שם קשה להסתדר, אבל מסיבות אחרות.
    העניין הוא שצריך אמצע. במקומות עבודה אם יבדוק אותך על סמך הביצועים שלך ולא ישבו לך מאחורי העורף על כל נקודה פסיק שאתה כותב, וכמה פעמים קמת לשירותים (ועבדתי במקום עבודה שעושה את זה, עליו דיברתי למעלה) ואם צריך אז הם יתערבו ואם לא צריך אז לא יתערבו, זה מקום עבודה טוב בד"כ. ואם הם נותנים לך את החופש המוגבל הזה גם ב3 חודשי ניסיון, אז זה ממש לא זהה למבחן שאתה מדבר עליו.

    סתם בשביל הדיון, כמה פעמים קרה לך שנתקלת בבעיה וככול שיותר ניסית להיכנס אליה, ככה פחות הצלחת לחשוב עליה בכלל ? זה קורה הרבה מאוד אם אתה מתאמץ יותר מידי. בד"כ הראש עובד טוב יותר כאשר יש רוגע כלפי מה שהוא צריך לעשות ולא לתת פתרון עכשיו או לשתוק לנצח. מבחן לא מתאים להלך העבודה של המוח. וכמו שאתה אומר, הוא דורש ממך עבודה שונה לגמרי בשביל שאתה בכלל תוכל להתמודד עם מצב כזה.
    אני לדוגמא מסוגל להתמודד עם רעש סביבתי כלשהו כאשר אני עובד (אחרת לא הייתי מסוגל בכלל לעבוד), אני מסוגל לתת פתרונות לדברים כאשר אין עלי לחץ כלשהו ואני מסוגל להתמודד עם לימוד חדש של מידע בלי שיבחנו את הידע שלי, אלא אני מגלה את רמת הידע כאשר אני משתמש בו פיזית.
    ה"מבחן" האקדמי (תיכון ואוניברסיטה) אינו מביא את כל אלו לביטוי. אתה עדיין לא יודע איך אותו נבחן מתמודד בשעת לחץ אמיתית בו פיזית יורים עליך. הרבה מהנבחנים שמצליחים במבחנים האקדמיים לא מסוגלים להתמודד עם לחץ אמיתי של הסביבה שבה כולם זזים ולוקחים ממך את הפוקוס כל שנייה.
    הדרך להראות ידע היא כאמור להשתמש בו באמת ולכן הצאתי הצעה אחת (מיני רבות) שיכולות לשקף את הידע בצורה טובה יותר ואמיתית.

  21. פינגבק: חובבן מול מקצוען « לראות שונה

  22. פינגבק: הבעיות של מערכת החינוך – חלק ג’ (הבעיות עצמן) « לראות שונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s