תקליט

זהו שכתוב של הפוסט, ואחרי שראיתי ב TED הרצאה מאוד מעניינת (וחשובה) של פרופסור Lawrence/Larry Lessig החלטתי בעקבות ההרצאה לשכתב כי ההרצאה אומרת בדיוק מה שאני מנסה להגיד, רק בצורה יפה יותר 🙂

הרעיון של הפוסט לא השתנה (אפילו דיברתי על הפונוגרף והפטיפון עם הסבר איך הם הרסו לנו כמה דברים חשובים שתקראו בהמשך), רק הצורה שבה אני מסביר את מה שאני רוצה שוכתבה.

הפונוגרף הוא מכשיר ההקלטה הראשון שאפשר להקליט קול. כאשר הפונוגרף יצא, אמר אדם בשם John Philip Sousa (חובבי מונטי פיתון נהנים מ marsh שהוא כתב) את הדבר הבא לקונגרס האמריקאי:

These talking machines are going to ruin the artistic development of music in this country. When I was a boy…in front of every house in the summer evenings, you would find young people together singing the songs of the day or old songs. Today you hear these infernal machines going night and day. We will not have a vocal cord left. The vocal cord will be eliminated by a process of evolution, as was the tail of man when he came from the ape.

נלקח מ: http://en.wikipedia.org/wiki/John_Philip_Sousa#Other_writing.2C_skills.2C_and_interests

עצוב להגיד, אבל במבט לאחור הוא צדק. הוא הבין הרבה יותר טוב מהרבה אנשים את הלך החשיבה של השימוש המסחרי בטכנולוגיה. אם עד לתקופה של הפונוגרף, אנשים יכלו להשתמש ביצירה קיימת בדרך שלהם (reuse) או שילוב שלהם עם דברים קיימים (remix), אז לאחר עידן ההקלטה, יש יוצרים מעטים, והרבה "כבשים" שאסור להם לעשות שום דבר פרט מלהשתמש בהקלטה שהם קיבלו כמו שהם קיבלו. גישה זו גם הולידה ג'אנר כלכלי חדש על ידי הקמת גוף בשם ASCAP אשר היה אחראי על כל היצירות הפופולריות ששוחררו עד אז, ודרש תמורתם כסף, היות והוא מחזיק בזכויות היוצרים (או יותר נכון מסייע למחזיקים בזכויות היוצרים). הבעיה עם ASCAP היתה למרות שהוא התחיל (ואף נשאר) כארגון ללא מטרות רווח, הוא הצליח להשיג רווח של למעלה מ400 אחוז ברווחים שלו כארגון כבר בשנות הפעילות הראשונות שלו.

מול ASCAP קם לו ארגון ללא מטרות רווח נוסף בשם BMI, אשר החליט לעשות בדיוק דבר הפוך, וזה ללכת לכל המוזיקה הלא פופלרית שנעשת על ידי אומנים לא מוכרים, ולשחרר אותה כ Public Domain כאשר אין שימוש מסחרי ביצירות. כלומר יש אפשרות להשתמש מחדש ביצירות. ארגון ה ASCAP כעס על כך ואמר שהציבור ירים קול צעקה על הצורה ש BMI מתנהלים, אבל בפועל זה לא קרה. הציבור הצביע באוזניים והעדיף את השיטה של BMI.

אתם מוזמנים להקשיב להרצאה לדעת יותר על הסיפור, אני ממשיך מכאן בדרך עצמאית.

אחד הדברים שאנשים לא מבינים על יצירה הוא בכך שהגישה של יצירה פתוחה (כלומר האפשרות לקחת עכשיו שיר של Pink Floyd בתור דוגמה) ולכן אני יכול להשתמש בה בעצמי לשימוש אישי לא כמו שהתכוון המשורר, כל עוד אינני סוחר בשינויים שלי. במידה ואני לא גונב את זכויות היוצרים (כולם יודעים שזה שייך לPink Floyd ואני אפילו מציין את זה במפורש), אז אינני עובר על שום "עבירה" מבחינת שלילת זכויות היוצרים מהאמן. הבעיה היא שכיום אקבל תואר של עבריין ואוייב הציבור מספר 3,000 אם אנהג כך בגלל אינטרסים כלכליים נטו, ולא בגלל שאעבור על זכויות היוצרים.

הבעיה התחילה כאשר גופים כלכליים נכנסו לתמונה כביכול בשביל להגן על זכויות היוצרים (כדוגמת ASCAP). בשביל שהם ירוויחו כסף, העיקרון של השימוש מחדש, או השילוב של הרבה דברים קיימים מקבלים התנגדות חריפה מצד אותם בעלי אינטרסים אשר רוצים להרוויח עוד כסף. הגורמים החליטו שכל שימוש גם אם מכיר ביוצר המקורי, שאינו על ידי שמיעה של מדיה (למשל) שנרכשה הינה עבירה על זכויות היוצרים. החלטה זו פוגעת בצורה הטבעית בה אנשים משתמשים ביצירות. השימוש המחודש ביצירות וכן השילוב של כמה יצירות בייחד היו מאז ומתמיד כחלק מצורת הביטוי האנושית. למשל השילוב שלי עם ההרצאה (היא משוחררת תחת Creative Commons) ושל הציטוט של ג'ון פיליפ סוקאסה היא שילוב של כמה יצירות ביצירה שלי, והיא מתבצעת בשביל להציג ולהראות מיצג מסויים.

אם ניקח שילוב כזה למשל ב youtube, קרוב לוודאי שבשלב זה או אחר גוגל או המשתמש שהעלה את התוכן ידרשו להוריד את החומר שהועלה בגלל שהוא פוגע בזכויות יוצרים, למרות שמצויין במפורש שם היוצרים המקורי ושיש שימוש משולב בין היצירה שלו ליצירה החדשה. דוגמא לכך ניתן למצוא כאן ( אינני חובב מוזיקה דיגיטלית יתר על המידה [או את ביצוע זה], אך היא מדגימה את מה שאני מעוניין להציג).

לפני כמה שנים הועלתה הצעה על ידי חברות התקליטים בארה"ב שגם על מילות השירים יש לדרוש תשלום וגם עליהם השימוש צריך להיות מבוקר, אך מהר מאוד הם חזרו מעצמם מדרישה זו (עד כמה שידוע לי, אינני מצליח למצוא את הכתבות המקוריות בנושא). נראה כי פיליפ נהיה סוג של נביא לגבי העתיד של המוזיקה, אנחנו באמת מאבדים את יכולת הדיבור שלנו בעקבות מ"כונות הדיבור".

בהרצאה, אותו פרופסור אומר שבמקום להיות עבריינים בעל כורכנו, אפשר לצרוך מידע שהוא נגיש לציבור ומורשה שימוש לא מסחרי כגון שילובו ביצירה אחרת, או שימוש מחודש באותו דבר (ע"ע Creative Commons), ואני כמעט מסכים איתו בנושא.

מוגש כשירות לציבור

8 מחשבות על “תקליט

  1. meijin

    מוזר שאסור להשתמש במוזיקה ללא אישור.
    אם למשל, אני מבצע חידוש ל"מסיבה הגדולה בשמיים" (great gig in the sky), אני צריך אישור מלהקה שלא קיימת? למי אני בעצם צריך לשלם תמלוגים?
    נראה לי על גבול האבסורד.

    אסף.

  2. ik_5 מאת

    חוקית, מותר לך ליצור נגזרת משל עצמך (קרי cover), מעשית אולי תהיה צריך לשלם לחברת התקליטים כסף על עצם השימוש בשיר למרות שאתה מבצע לו cover ולא משתמש בהקלטה של הלהקה עצמה

  3. ik_5 מאת

    בד"כ חברת התקליטים או מחזיק הזכויות, אבל זה לא כזה פשוט.

    כלומר זה תלוי בחוקים מקומיים, זה תלוי בצורות השימוש ועוד. יש מומחים בנושא שיכולים לענות טוב יותר ממני, אני עונה לך מהיסטוריה של ההתנהגות של חברות התקליטים על דברים שפיזית התרחשו.

    אני ד"א לא יודע אם זה בכלל חוקי (מבחינת חוקי זכויות היוצרים) לגבות על זה כסף.

  4. a

    אהבתי.
    יש לציין, שישנן תקופות או דברים ש"קוד סגור" מתאים להם. לצורך הענין, אם לפני 150 שנה התזמורות היו פלהרמוניות או נגזרות שלהן, כיום המצב מורכב הרבה יותר (מוזיקה אלקטרונית, סיטנסייזרים למיניהם, הרכבים משולבים וכן הלאה). יתכן, ושוב אני אומר שיתכן, שהמסחור עשה טוב לז'אנר זה של המוזיקה – בראשית דרכו. אך כיום אנו רואים שגם זה מיותר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s