בין ויואלדי לבטהובן

אם יש 2 מלחינים במוסיקה הקלאסית שאני מאוד נהנה לשמוע את היצירות שלהם, הם ויואלדי ובטהובן. שניהם חיו בתקופה שונה, ובמקומות שונים, אבל שניהם מצליחים לקחת אותך עם המוזיקה שלהם לאן שהם רצו שתגיע.

למשל עם ויואלדי ביצירה המוכרת ביותר שלו: 4 עונות (שזה 4 חלקים -> כל חלק זו עונה אחרת), מצליח לתת לנו את התחושה של חורף במוזיקה, ואת התחושה של אביב וכו'… אם מקשיבים באמת למוזיקה כמעט אפשר להבין למה הוא קרא לזה 4 עונות. אבל זה לא כל העניין. הוא מצליח להשתמש במוטיבים חוזרים בכל העונות, רק שיתאימו לכל עונה ועונה בהתאם למה שהיא מייצגת.

לעומתו, בטוהבן, יודע לקחת אותנו לטיולים. הוא לפעמים יגרום לנו להיות עם הרבה בורות בדרך, וקצת חוסר נעימות בדרך, אבל תמיד נגיע בסופו של דבר לאן שאנחנו רוצים. וזו הגדולה של המוזיקה שלו, הוא יודע לקחת אותנו לטיול שהוא רצה שנצא והוא מבטיח לנו הרפתקאה כלשהי בדרך, עד שנגיע לאן שהוא רצה שנגיע. לפחות במרבית היצירות שלו.

לעומת ויואלדי ובטוהבן, יש את מוצארט כקונטרה, אשר עם המוזיקה שלו אישית לא הצלחתי אף פעם להתחבר. כולם אומרים לי שהוא ילד גאון, אבל המוזיקה שלו משעממת. היא מוזיקה שאינה מתיימרת לקחת אותנו למקום כלשהו או לתחושה, אלא רק לענות על צו אופנתי (של אותה תקופה, בה מוזיקה "קלאסית" נחשבה להמפכה ולמרדנות) של "הנה גם אני עושה מוזיקה קלאסית, ואני עושה אותה כבר מגיל מאוד קטן".

כמובן יהיו כאלו שיחלקו עלי, ואף כאלו שיגידו שאני לא מבין כלום, מדבר שטויות, מתנשא וכו'… יהיו אנשים שיסבירו ש"לראות שונה", זה לראות את דעתם, ואם אני לא רואה את דעתם ומסכים איתה, אז אני לא בסדר. אבל אני כמובן מביע את דעתי בנושא, וכנראה שאנשים לא מבינים את המשמעות של "לראות שונה", לפחות לא בכוונה שלי בעניין.

מוקדש כחומר למחשבה גם (אם לא בעיקר) לנושאים אחרים.

אז תהנו מסוף הקיץ, עם קצת מוזיקה של ויואלדי.

5 מחשבות על “בין ויואלדי לבטהובן

  1. רם און

    אני מאוד אוהב את בטהובן. מגיל צעיר אהבתי אותו. ואת באך, ואת מוצארט, ויואלדי, סטרווינסקי, מאהלר (ולא את ווגנר) גריג ואחרים.
    המייסה סולמניס של בטהובן היא אולי היצירה המדהימה ביותר שנלתקלתי בה, אבל אי אפשר לקחת את הגדולה של מוצארט. בין אם מדובר על הרקוואים הגאוני שלו, או על האופרות, הסימפוניות (החל מה-25) והקנטטות, בכל מקרה -שומעים גאון. אני ממש לא מתחבר לתחושה של האופנתיות. מוסיקה אפונתית, בולטת. זה מה שמעמיד לצד, לדעתי, את קארל פיליפ עמנואל באך.

  2. אילן שביט

    בנוסף לנ"ל אני מאוד אוהב את ברהאמס, שוברט ורחמנינוב. נחמד לדעת שיש אנשים בקהילה שאוהבים מוסיקה קלאסית🙂.
    דרך אגב: בעוד קצת יותר מחצי שנה מתחילה תחרות ארתור רובינשטיין לפסנתר. 

  3. lulisml

    בטהובן עצמו העריץ את מוצרט. על הקונצ'רטו לפסנתר מס' 24 שלו, בדו מינור אמר: "איש מאיתנו לא יגיע לעולם לדרגת האומנות הזו". הקונצ'רטו הזה השפיע על בטהובן ואת עיקבותיו ניתן למצוא בקונצ'רטו השלישי שלו עצמו לפסנתר, גם הוא בדו -מינור.
    הרי טעימה ממנו:

    תוכל גם לקרוא שם את התגובות.

  4. יום

    זה פשוט מדהים שכתבת אחד לאחד את הדברים שאני מרגיש. בטהובן הוא המלחין האהוב עלי, ואני יכול לשמוע את המוסיקה שלו משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות. ודווקא למוצארט אני מתחבר פחות למרות שהוא המלחין העיקרי שאני מנגנן את יצירותיו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s