בחירה שכלתנית

לפני כמעט עשור גיליתי את "תורת המשחקים". תורת המשחקים היא מקצוע מתמטי מאוד מעניין (לדעתי) אשר בו יש "תסריט" המכונה "משחק". במשחק יש מצב כלשהו ואנשים צריכים להגיע לידי החלטות בעקבות המשחק. למשל יש את "דילמת האסיר", בו אנחנו יכולים לראות כי יהיו אנשים אשר לא יעשו שיתוף פעולה גם אם זה הדבר שהכי הגיוני שיקרה כי זו הדרך היחידה שלהם להשתחרר ממעצר במקרה הזה,  ובד"כ יהיה אדם אחד לפחות אשר "ידפוק" את העסק.

למעשה, לפי מחקרים של דן אריאלי גילינו כי הרבה החלטות אינן מבוצעות על ידי גישה רציונאלית, אלא יש רגש, תחושות, אמונות, התנהלות חברתית ועוד מספר דברים אשר משפיעים עלינו לקבל החלטה שכלתנית. למשל אם אני אציע לכם לקבל עכשיו 100 ש"ח במזומן, או לקבל 20 ש"ח כל חודש למשך שנה שלמה, רובכם תבחרו כנראה ב100 ש"ח, למרות שבחירה של 20 ש"ח בכל חודש תכניס לכם יותר כסף. למעשה 20 ש"ח יכניס לכם 240 ש"ח סה"כ בשנה, בעוד ש100 ש"ח הוא חד פעמי. אבל הרבה אנשים יסתכלו על ה100 מול ה20 ולא על ה"לעכשיו מול לכל השנה".

התפיסה הזו קיימת גם בעולם המקצועי. כלומר היינו מצפים מבעלי מקצוע לבחור במשהו אחד על פני משהו אחר בשל סיבות מקצועיות, אבל למעשה הבחירה שנעשית על ידי הרוב, היא על ידי אפקט העדר ולא בגלל החלטה שקולה. למעשה אני שומע ביותר מחברה אחת שאני מסתובב בה את "במה כולם משתמשים" ולא ב"האם הכלי הזה מתאים לי [לחברה] לפתח". יש לזה עוד סגנונות שונים כמו "הרי יש סיבה למה כולם בוחרים ב____".

למשל לקוח ספציפי שלי עכשיו, חושב לשכתב מערכת שכתובה ב #C למערכת בPHP כי "כולם כותבים היום ב PHP". זה לא שיקול שכלתני. השאלה היא האם לעבוד ל PHP יעשה טוב יותר לחברה. גם השאלה האם בכלל צריך לעבוד טכנולוגיה, או האם צריך לשכתב דברים גם צריכה לעלות. אבל לרוב זה לא מגיע בשבל צורך ריאלי, אלא בגלל תחושה או צורך להרגיש משהו.

גם מקומות אשר אומרים "יש יותר עובדים בשפה ____ ולכן אבחר בה" הוא לא שכלתני. הבחירה הזו אינה מתייחסת למצב בו מדברים על איכות העבודים. כלומר אם בטכנולוגיה אחת יש לכל משרה 10,000 מועמדים, ובטכנולוגיה אחרת יש 50 מועמדים, זה עדיין לא אומר כלום. כי אם בשביל למצוא מועמד איכותי מתוך 10,000 איש צריך לסנן עד 10,000 איש וגם אז לא מבטיחים לי למצוא מישהו איכותי, והמשכורת של אדם איכותי לפעמים תהיה זהה אם לא גובהה יותר גם לאיכות של הטכנולוגיה בעלת ה50 מועמדים, בשביל לבדל את האנשים האיכותיים.  למעשה אני נתקל במקרים בהם יש הרבה אנשי מקצוע איכותיים דווקא איפה שאין הרבה מועמדים, כי יש צורך להתפרנס, ובשביל זה בד"כ צריך להיות גם טוב.  בנוסף לכך, אין בעצם שום רווח אמיתי עם בחירת טכנולוגיה שיש בה יותר מועמדים. למעשה עצם תהליך הסינון כבר יוצר מצב לא רווחי למי שמחפש עובד. הוא לפעמים ארוך מאוד, מתיש מאוד, ומונע מעובדים קיימים רבה פעמים לעבוד על דברים אשר יותר חשובים לעסק.

עוד בחירה לא שכלתנית שאני מוצא הרבה פעמים, היא הבנת בעיה בטכנולוגיה שכבר נבחרה. אני שומע המון פעמים משפטים של "הרי בטוח שכולם נתקלו בבעיה הזו, בטוח שיש פתרון". ובכן, בואו נתרגם את זה לכביש מהיר. אם כולם נופלים לאותו הבור, לא כדאי לסתום את הבור ? ואם אי אפשר לסתום את הבור עם אספלט, אלא צריך לבנות מעקף שלם, אולי אתם לא צריכים רכב SMART בו אתם שוברים אותו על הבור, אלא רכב שטח אשר נבנה לעמוד עם בעיות כאלו. כלומר להחליף לטכנולוגיה אשר יכולה להתמודד עם מה שמנסים ליצור. אבל אז מגיע "חכמולוג" (בד"כ יותר ממני), אשר אומר משהו כמו "אבל להכשיר עכשיו מישהו בטכנולוגיה חדשה עולה הרבה כסף וזמן". העניין הוא שההשוואה צריכה להיות של כמה זמן יקח לכל עובד ללמוד טכנולוגיה חדשה, מול עובד שצריך ללמוד את המעקף הגדול שעשו לטכנולוגיה ה"מוכרת" יותר. לפעמים פרקי הזמן שווים, מה שאומר ששווה ללכת לטכנולוגיה חדשה, כי אחרי שלמדו פעם אחת, לא יהיו יותר את אותם סוגי הבורות וההתמודדות תהיה שונה לגמרי.

זוכרים את 100 השקלים מול 20 השקלים ? כאשר אני משנה את זה לבחירה בין טכנולוגיה חדשה לבין לעקוף עם טכנולוגיה קיימת, פתאום הבחירה כבר לא כזו פשוטה וברורה.

מוגש כחומר למחשבה.

6 מחשבות על “בחירה שכלתנית

  1. Tzafrir Cohen

    "כי כולם כותבים היום כך": יש מבחר גדול יותר של מתחזקים פוטנציאליים.

    אני אולי מעדיף לקבל 100 ש"ח עכשיו מאשר לקבל 20 ש"ח עכשיו ולסמוך על הבטחה (לא בהכרח אמינה) לקבל 220 ש"ח בהמשך. השאלה המשמעותית כאן היא הערכת הסיכוי.

  2. a

    אתה מבלבל בין שני תחומים, כשאתה מערב את תורת המשחקים עם כלכלה בהביוריסטית.
    אינני מומחה לתחום, וסביר שדברי אינם מדויקים, אך על אף שבכלכלה הבהביוריסטית משתמשים בתורת המשחקים (לעיתים, בין השאר), היא לא קנה המידה הבלבדי.
    יתרה מכך – הן חולקות בגישה הבסיסית לשאלה. בעות תורת המשחקים מחפשת פיתרון מתימטי, וגורסת שבסופו של דבר הכל רציונלי (רק שצריך לקחת לפעמים גם שיקולים רחבים, דוגמה בהמשך), הבהביוריסטים ממש חושבים הפוך (כפי שהצגת): ישנם הרבה גורמים אי רציונליים בהליך הבחירה, והם משפיעים עליה לא פחות מהגורמים הרציונליים (אם לא יותר).
    דוגמה לשיקולים רחבים: אם גישה מסוימת לפיתרון בעיות עובדת במספר תחומים, יפעלו על פיה (כאשר אין אפשרות לבדוק את כל החלופות בפרק זמן או עלות סבירים) גם בתחום בה היא לא נוסתה, ולעיתים אפילו כשיש יסוד סביר להניח שגישות חליפיות יהיו לא פחות טובות. דוגמא לכך אתה יכול לראות בתגובה של צפריר למעלה…
    יש עוד הרבה מה להרחיב, אבל נראה לי שהבהרתי את ההבדל העקרוני ביניהם. כמדומני, בלי לערוך מחקר מקיף, שהנטייה הטבעית של רוב האנשים היא לכיוון תורת המשחקים והרציונאליות. עם זאת, קשה להגיד אם זה בגלל שכך הם היו רוצים להאמין שהם מתנהגים, או שזה באמת כך…

    1. ik_5 מאת

      אחד הדברים שתמיד מסבירים לנו, הוא שאם לא יהיה שלטון, אז תהיה אנרכיה וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. בפועל אנחנו יודעים שזה לא נכון. כלומר תמיד יש סדר של דברים. לא תמיד הסדר שרוצים, אבל אין דבר כזה אנרכיה.

      צפריר הגיב לכך כאילו שאני מדבר על פסקל (למרות שמה שגרם לי לכתוב את זה היה דיון על מערכות הפעלה וחברות כמו מיקרוסופט מול red hat), ולכן הגיב מה שהגיב.

      אני חושב שגם העולם המתמטי הוא לא רציונאלי. למשל תראה את זה ש0 נחשב ל"כלום" ואתה לא יכול לעשות עם "כלום" שום דבר, אבל אתה יכול לעשות עם פחות מ"כלום" הרבה. ויש לך נוסחאות שעוטפות את זה ממש יפה והסברים ממש מרשימים, אבל זה לדעתי סוג של פרדוקס.

      העולם הכלכלי אכן עובד בצורה לא רציונאלית, למשל אם מניה מתחילה לרדת קצת או יש שמועה על חברה, הרבה אנשים ירוצו למשוך את הכסף, וזה מה שיפגע בכולם, בעוד שאם לא היו נוגעים בכלום, אז ה"מכה" לא היתה נוראית אם בכלל היתה מתרחשת.

      בארה"ב למשל הנפילה האחרונה התרחשה בגלל ההרגשה שאפשר לשחק עם כסף בלי תוצאה ספציפית. למשל בדילמת האסיר, אנחנו מגלים אותה התייחסות, של "איך אני אציל את עצמי", ובסוף דופק את עצמי בגלל זה. בדיוק כמו הכלכלה. אפשר לחזות נפילות כלכליות בצורה מתמטית שכל מה שמשתנה הוא הסיבה. אבל אתה תראה "מפות" שלמות על תחזיות כאלו ומתי הם אמורים להתרחש את אצל סרטטי מפות (מתמטיקאים בתחום הזה).

      1. a

        לא הבנתי כ"כ מה בדיוק הנקודה שאתה מנסה לומר בתגובה שלך (כלומר, במה זה שונה מהפוסט עצמו), אבל נראה לי שפספסת את הנקודה שלי ג"כ.
        מה שאני ניסיתי להגיד שיש כאן שתי אסכולות, ו"תורת המשחקים" קשורה לאחת מהן בלבד (כפי שאמרתי: השניה גם משתמשת בה, אבל העקרונות הפילוסופיים מאחורי שתי הגישות מנוגדים).

        1. ik_5 מאת

          שהשוני בין האסכולות הוא באיך שהם מסבירים ולא במה שהם מסבירים. כלומר שניהם אומרים אותו הדבר, בעוד שצד אחד מנסה להראות את הלוגיקה והצד השני את הפסיכולוגיה.

  3. שי

    מהתיאור של ”דילמת האסיר“ למעלה נשמע כאילו היא מתארת התנהגות לא־רציונלית, וזה בהחלט לא המצב. דילמת האסיר מתארת מצב פרדוקסלי לכאורה: התוצאה הטובה ביותר לכולם תושג ע״י שיתוף פעולה, אבל לכל אחד מהמשתתפים – ולא משנה מה יעשו האחרים – עדיף לנסות לדפוק את האחרים. דוגמה לדילמה היא הסכמי פירוק נשק: בין אם הצד השני מקיים או מפר את ההסכם, עדיף לי (צבאית וכלכלית) להפר אותו, למרות שהתוצאה הטובה יותר לאזור כולו היא רק אם כולם יקיימו את ההסכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s