בין SIP ל PRI

אחת הבעיות הקשות בעולם הטלפוניה הוא לדעת לבחור את שיטת התקשורת הנכונה עבור העסק שמחפש פתרון תקשורת.

לאחרונה יצא לי לפגוש לקוח אשר בכל מחיר רוצה SIP (מצטער על הקללות), אבל מה שהוא מתאר שהוא רוצה, בעצם אומר שהוא מעוניין ב PRI. אז החלטתי לנסות לכתוב הסבר קצר על ההבדלים ואיך תדעו מה מתאים לכם.

הפוסט נועד לעזור לאנשים להבין לעומק את נושא הבחירה, ולמרות שיש בו מידע טכני, אני ניסיתי לגרום לו להיות קריא גם למי שהוא לא אדם טכני.

אבל לפני שאתחיל, חשוב להבין כי יש יותר פתרונות ממה שהפוסט הזה מנסה להציג, והפוסט מציג רק 2 פתרונות.
אז נתחיל בפירושים:

PRI

PRI – או יותר נכון "ציר PRI", הוא "קו" הרץ על ISDN. בישראל (אשר רק עליה אני מדבר כאן בפוסט) הוא משתמש בשיטת התקשורת הנקראת E1. השיטה הזו מאפשרת לקבל עד 30 קווי שיחה, ויש עוד 2 קווים דיגיטליים שמעבירים מידע אודות מצב השיחה, כאשר רק קו דיגיטלי אחד נמצא בפועל בשימוש.

הטכנולוגיה הזו אשר נקראת PRI היא טכנולוגיה סלולה, כלומר צריך תשתית בשבילה, שבעצם בנויה על סיבים אופטיים. היא נחשבת למאוד אמינה, היות וקל מאוד לדעת מה קורה בה, ומרבית התקלות, הן תקלות קצה באחד הצדדים, או כאשר יש עבודות עפר וטרקטור קורע את הכבל או משהו בסגנון. המערכת שמספקת מידע על מצב השיחה משתמשת בגישה מאוד אמינה אשר נקראת SS7  אשר תפקידה הוא להעביר אותות על מצב השיחה, כלומר חיוג שיחה, צלצול, מספר לא זמין וכו'…

בנוסף, אפשר עם PRI לשחק עם כמות הקווים שמקבלים. כלומר אפשר לבקש כמות של 10 קווים כי אין צורך ביותר מזה, וכאשר עולה הצורך, להגדיל ל25 קווים למשל.

חסרון ראשון של ציר PRI הוא בכך שהוא מוגבל לעד 30 קווים בלבד. בשביל שיהיו יותר מ30 קווים צריך עוד ציר PRI. לאחר הוספת הציר הנוסף, ניתן להגדיר כי המערכת "תדלג" בין הצירים, כך שעכשיו יהיה אפשר לעבוד עם עד 60 קווים, אשר כאמור כל 30 קווים נמצאים על תשתית מסויימת. אבל תמיד צריך להוסיף עוד תשתית בשביל להתרחב כאשר מגיעים למקסימום של מה שהתשתית הנוכחית מספקת.

חסרון שני, הוא בכך שיש צורך בחומרה מתאימה. ואם זה לא מספיק צריך שהחומרה תתאים את עצמה לשיטת העבודה של ה PRI (זוכרים את הקללה ששמתי למעלה שנקראת E1 ? אני מדבר עליה). יותר מזה, אם רוצים בעתיד להתרחב, או חושבים תמיד על התרחבות, מומלץ לקחת מערכות עם יותר יציאות ממה שצריך, אבל זה מייקר עוד יותר את העלות של החומרה.

חסרון שלישי, הוא בכך שעלות ה PRI גבוהה מאוד. זוכרים את התשתית שסללו עד אליכם של סיב אופטי ? ובכן היא יקר מאוד, והתשלום עליה אומנם מתבצע בהרבה תשלומים, אבל הוא מייקר את העסק, ורק אם תדברו מספיק הרבה, העלות הזו תרד ממכם כהטבה. יותר מזה, אתם מחוייבים לחברה שסללה את התשתית עד אשר סיימתם לשלם את העלות הזו. שבירת המחוייבות אומרת שתשלמו את העלות אשר נשארה לכם על התשתית (לרוב).

SIP

שיטת SIP היא בעצם לא מקור השוואה טוב, היות וSIP מקביל של SS7, וזה כל התפקיד שלו בעולם. למעשה יש מספר שיטות תעבורה שנוספות ל SIP אשר עושות את העבודה עצמה של העברת הקול (ו/או הווידיאו), והן המקבילות ל30 הקווים שPRI מספק.

SIP משתמש ברשת האינטרנט (או בשיטת העבודה של האינטרנט אם נהיה יותר מדוייקים) על מנת לעבוד. הוא פגיע מאוד למגוון רחב מאוד בעיות, כדוגמת אבטחת מידע -> קל מאוד לגנוב דרכו זמן אוויר, או שיחות באופן כללי. הוא פגיע מאוד לבעיות ברוחב הפס, ודורש ניהול חכם מאוד של התקשורת הארגונית כולל קו אינטרנט מיוחד עבורו, או מיטוב (QoS, שוב מצטער על הקללות) התעבורה כך שתקשורת טלפוניה תהיה עם קדימות לכל דבר אחר. חוסר יצירת אחד מהמהלכים האלו ישפיע קשות על איכות השיחה או האם בכלל ניתן לקיים אותה.

אם זה לא מספיק בעייתי, ישנם הרבה מאוד בעיות תקשורת אשר משפיעות על הפרוטוקולים (שיטות העבודה). הם נמצאים בתעבורה שהיא זהה לגישה של ברז מים. כלומר המידע עובר ואם הצלחנו להשתמש בו, אז כל הכבוד לנו, אבל אם לא, אז איבדנו את המידע. ואם אנחנו מאבדים הרבה מידע אז השיחה תתנתק כי הניסיון לשמור אותה באוויר נכשל.

יותר מזה, היות ורשת האינטרנט, ואפילו הרשת הפנימית של הארגון מוגבלת מבחינת כתובות IP (בטח שמעתם משהו על זה, ואם לא, מומלץ לקרוא על זה מידע), יש שיטה שאמורה להבטיח התמודדות עם זה (NAT). הבעיה היא ש SIP מאוד רגיש לגישה הזו. למעשה הוא לרוב לא משחק יפה עם הגישה הזו, ולרוב צריכים מערכות שיודעות להתמודד עם SIP כתשתית בשביל להתמודד עם זה, או להשתמש ב"מנהרה" אשר נקראת STUN, וגם היא יכולה להיות בעייתית לפעמים בפני עצמה. הבעיה כל כך חמורה שיש מערכות חומרה מיוחדות שנועדו לטפל רק בנושאים שהעלתי למעלה מרשת האינטרנט לתוך הארגון וחזרה, והן נקראות בשם כולל של SBC, ולרוב יקרות מאוד, ולכן זול יותר לפעמים לרכוש נתב אשר יודע להתמודד עם הפרוטוקולים של SIP וחבריו מאשר לרכוש SBC.

בנוסף לכך, לתקשורת SIP אל מול טלפון אשר לא מחובר ישיר לאותה מרכזייה יש delay כלשהו לא ידוע (משתנה בשל הרבה גורמים, אשר לא אגע בהם כאן), ושיחה יכולה להיות בצורה כזו שכל צד הוא חרש בעצם בגלל שלוקח זמן עד שהצד השני שומע את השיחה. הבעיה לרוב מורגשת מאוד כאשר מדברים מול טלפון סלולרי, היות וגם הוא מכיל השהייה של השיחה (וגם שם זה משתנה ולא קבוע), היות וככה הטכנולוגיה עובדת לטוב ולרע.

יתרון ראשון ל SIP הוא בכך שהוא עובד על גבי רשת האינטרנט, כך שהוא לא צריך סלילה מיוחדת של תשתית. אפילו רשת אלחוטית או רשת סלולרית יכולה להעביר את המידע. בזכות הגישה הזו, גם העלויות של SIP נמוכות יותר.

יתרון שני שיש ל SIP הוא בכך שקל מאוד להוסיף קווים. אפשר להתחיל מקו אחד ואפשר להגיע עד לאלפי קווים וזה בלי לשנות שום דבר במערכת, אבל זה תלוי עד כמה המרכזייה שלכם מסוגלת לתמוך ולהתמודד.

יתרון שלישי לSIP הוא בכך שאתם לא חייבים לרכוש שיחות דוקא מחברה ישראלית. כלומר אם אתם משיגים מחירים טובים יותר מחו"ל לחיוג לארץ, או שהשיחות שלכם הם לחו"ל, אז בעצם אין תחליף ל SIP מבחינת הגמישות הזו. כלומר אתם יכולים לרכוש SIP בארה"ב ולקבל מספר מקומי, ואם אתם מדברים עם ארה"ב (ולרוב גם קנדה) המון, אתם מוצגים כאילו שאתם מקומיים, וגם המחירים הם מחירים מקומיים ולא שיחות בין לאומיות. למעשה מרבית התעבורה של תקשורת בין לאומית כיום משתמשת בפרוטוקולים כדוגמת SIP בין נקודה לנקודה.

יתרון רביעי, הקיים רק בישראל (לפחות עד כמה שאני יודע) הוא שאם נשארים בתוך רשת האינטרנט ולא יורדים לרשת קווית, אז אין עלויות למעט האינטרנט, ויותר מזה, משרד התקשורת לא מתערב מה קורה עם הSIP אם לא יורדים לרשת הקווית, כך שקל יותר להתנהל, ויחסית ללא בירוקרטיה אשר לפעמים משתקת.

אז במה לבחור ?

ובכן זה לא באמת כזה פשוט. זה תלוי בהמון גורמים. אם אתם מבצעים המון שיחות לחו"ל, אז לSIP כאמור לרוב יש יתרון עצום, אלא אם יש לכם כוח מיקוח או יכולת לקבל שיחות "מקומיות" טובות במדינה שאתם צריכים דרך ספק קווי איתו אתם עובדים כיום (וזה רק בתאוריה).

אבל אם טלפוניה היא דבר מאוד חשוב אצלכם בעסק, ומיפיתם שהתקשורת בתוך ישראל (למשל) היא החשובה לכם, אז לרוב PRI צריך להיות הבחירה שלכם.

אם אתם מחפשים אמינות או מחפשים הרגשת אמינות עם הטלפוניה, גם שם ל PRI יש יתרון עצום על פני SIP.

אבל אם המחיר יקר מידי, אתם צריכים "להתפשר" על SIP.

חשוב להבין לעומק מה הבחירה אומרת לגביכם, וצריכים להבין שאין תשובה אחת נכונה, אלא יש צורך להבין טוב יותר מה המטרה שרוצים לקבל ולדעת מה העלות תועלת בין הדברים.

6 מחשבות על “בין SIP ל PRI

  1. Tzafrir Cohen

    אתה עושה קצת סלט עם PRI.‏

    ISDN הוא תקן תקשורת משנות השמונים ששם לו למטרה להחליף את חיבורי הטלפון האנלוגיים (כולל מה שיש בבתים) בחיבורים דיגיטליים משוכללים יותר. בדיעבד הוא הצליח באופן מלא כמעט רק בגרמניה.

    PRI זה קיצור של Primary Rate ISDN. כשיצרו את התקן של ISDN (בשנות השמונים) הרעיון היה שיהיה חיבור ראשי, שיחבר למרכזיה השכונתית, ומשם זה יתפצל לבתים בחיבורים בסיסיים – Basic Rate ISDN, או בקיצור, BRI. זה מה שהגיע לאנשים לבתים (אם בכלל), ולכן זה מה שידוע בד"כ בשם "ISDN".

    חיבור PRI יכול להיות על קו T1 (בשימוש כמעט רק בצפון אמריקה) או E1 (בשימוש ברוב שאר העולם).

    SS7 הוא פרוטוקול מורכב יותר שבו משתמשים בתוך רשת הטלפוניה (בין ספקים שונים). זה לא משהו שמגיע אפילו למרכזיה מקומית. הוא יותר מסובך מ־ISDN, אבל מותאם להעברת עומסים גבוהים בהרבה.

  2. Oldie

    האם חברה שגדלה וצריכה מאות קוים לא יכולה לשכור קו E3 ? התשתית האופטית תומכת בשניהם. מה שצריך להחליף זוהי תחנת הקצה.
    E3 מכיל 512 ערוצים כך שעל אותה תשתית עם החלפת מתאם הקצה מקבלים פתרון (רק למי שצריך – E3 ממש יקר).

    צריך לזכור שקו עם קיבולת של 30 שיחות, נותן שירות מצויין גם לחברה של 100 עובדים ומעלה (אלא אם אתם call center). בהסתכלות על ישראל, חברות קטנות ובינוניות יסתדרו היטב עם PRI בודד. ואם חברה של נאמר 150 עובדים מתקשה לשלם כמה אלפי $ על עוד PRI, כנראה שיש לה בעיות הרבה יותר חמורות מטלפוניה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s