מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.

3 מחשבות על “מידע, כריית מידע ואתם

  1. Shlomi Noach

    בוא וארחיב:
    עשית כרטיס מועדון בסופר? הסופר שלך יודע מתי נולדו לך ילדים (מתחיל לקנות טיטולים), ולכן ידע גם מתי הם יעלו לא' ויתגייסו לצבא. הוא יודע מתי אתה מסיים את העבודה (קניות ביום חול) ובאיזה איזור אתה עובד. יודע מתי עברת דירה (קונה בסניף אחר באופן עקבי), מתי מצבך הכלכלי ירוד (קונה סויה של אוסם במקום קיקומן), מתי יש לך בעיות כולסטרול (מתחיל לקנות דל שומן), אילו מחלות ורגישויות יש במשפחה (אוכל ללא גלוטן, תכשירים שונים).

    נחזור למחשבים. הרבה אנשים נותניים ללינקדאין את הסיסמה שלהם לג'ימייל. כך הוא יודע לחבר אותך.
    אבל רגע, הרבה אנשים גם מסנכרנים את ספר הטלפונים באייפון ובאנדרואיד שלהם מול גוגל/ג'ימייל. וואלה. ואותם אנשים ניווטו לבית שלך אחרי שהם שמרו בפרופיל שלך את ה-GEO שלך. ואת זה סינכרנו לג'ימייל. ואת זה נתת ללינקדאין וכו'.
    בפיקאסה שלך תייגת את התמונות המשפחתיות. סימנת מי זו יעל ומי זה יובל. וואלה. עכשיו גוגל גם יודעים איך הם נראים, יכולים בפוטנציאל למצוא אותם בתמונות של אנשים אחרים. וואלה – הרבה אנשים מאפשרים לאייפון לקודד את ה-GEO בתוך התמונה, והנה יודעים עליך הכל.

    וכל התיאוריות שלעיל הופכות לבדיחה כשיש לך פייסבוק ואתה פותח את החיים שלך שם.

  2. goldy10

    תחזיק יותר ממייל אחד, אל תענה בכלל לקישורים שאתה לא מכיר, חסימה מסוג כלשהו זו ממש לא מילה גסה וכו'.
    עצם קישור בין שתי כתובות מייל הוא בסה"כ "ניחוש מושכל". עצם יצירת הקשר באתר המציע, בצורה כלשהי, יסמן את הניחוש כנכון ויתומחר במחיר "1". התכתבות קצרה תעלה את המחיר ל"2", וקביעת פעילויות משותפות תסדר מחיר מינימאלי של "3". כמובן שאם הביטויים שתחליפו באתר יתאמו חיפושים קודמים זה בכלל יעלה את המחיר.

  3. גיא

    זו אחת הסיבות שאין לי חשבון בפייסבוק.

    לפני כמה שנים קרה לי דבר מאוד מוזר:
    למרות שמעולם לא פתחתי חשבון בפייסבוק, אפילו לא לרגע קט, גם לא מתוך סקרנות בריאה, קיבלתי הזמנה מחבר לעבודה להצטרף אליו כחבר. ההזמנה גם ציינה שאני מכיר עוד מישהי (שאכן הכרתי אותה, היא היתה חברה טובה שלי) – וכל זאת מבלי שאי פעם יהיה לי שם חשבון. זה כבר עורר קצת את חשדי.
    העניין הוא, שאותו בחור מהעבודה – נקרא לו עוז – ידע שאני לא סובל את פייסבוק, ולא מתכוון בכלל לפתוח שם חשבון. אז בשביל מה ההזמנה בכלל?
    למחרת הגעתי לעבודה, ושאלתי את עוז – "WTF? אתה יודע שאני לא סובל אותם. למה שלחת אליי את ההזמנה הזו?"
    התשובה שלו מאוד הפתיעה אותי: "לא שלחתי בכלל". הוא ענה. "על מה אתה מדבר? בכלל לא שלחתי הזמנות בחודשיים האחרונים, ובטח שלא אתמול, ועל אחת כמה וכמה – שלא לך".
    חזרתי הביתה והתחלתי לבדוק את המייל הזה. בסופו של דבר התבררה לי העובדה הבאה: פייסבוק "התחזה" לעוז, ושלח לי הזמנה "ממנו", אבל עם כתובת מייל מעט שונה, שהובילה בעצם ל… פייסבוק בעצמה.
    וכל זה מבלי שעוז בכלל יודע מזה.
    יתרה מכך – עוז גם אמר לי שהוא מעולם לא איפשר לפייסבוק לסרוק לו את המייל. הוא דאג מהיום הראשון שזה לא יקרה.
    אז בוא תסביר לי בבקשה: איך לעזאזל הוא הגיע אליי? ואיך הוא זכר, ששנתיים קודם לכן, חברה אחרת – שאין לה שום קשר לעוז – הם לא מכירים בכלל – נרשמת כמי ש"אני עשוי להכיר"?

    הסיפור הזה חוזר על עצמו עם לינקדאין. למרות שיש לי שם המון קשרים באישורי הישיר, מפעם לפעם צץ לו שם של מישהו שאני מכיר, אבל שלא דיברתי איתו 20 שנה – עוד הרבה לפני שלינקדאין בכלל הוקמה. למעשה, לא ראיתי או דיברתי עם הבחור מאז חטיבת הביניים. וכמובן שלא איפשרתי מעולם ללינקדאין או לכל מנוע אחר (מלבד זה של גוגל, שלא שואלים אותי בכלל) לסרוק את המייל שלי.
    אז נכון – חזרתי להיות בקשר כלשהו עם הבחור ההוא, וזה חביב. אבל פאק – עם רוב האנשים שהכרתי אז אין לי שום רצון להיות בקשר. למעשה יש סיבה טובה מאוד לזה שאני לא בקשר איתם.

    כריית מידע זה דבר אחד – אבל מה שעושים ברשתות החברתיות האלה מבחינתי לא רק שלא גובל – אלא ממש משתמש במידע פרטי שלא נידבנו לצורך התחזות.

    אני עדיין לא מבין איך אין עדיין תביעה ייצוגית נגד פייסבוק או לינקדאין בעניין הזה. אני חושב שאם מישהו היה מצליח להוכיח – כמוני – שהתחזו בשמו כדי למשוך עוד משתמשים פנימה, תביעה כזו היתה עולה לחברות האלה כמה מיליונים טובים. מה דעתך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s