קטגוריה: משפט

איך לקרוא חוזה אחיד

מאפריל בערך, אני הצלחתי להכיר מספר עורכי דין, עם חלקם אף הגעתי לקשרי ידידות.
לא רק שאני מכניס את הידע המקצועי שלי לסייע להם, אלא הם גם הצליחו ללמד אותי מספר דברים שלא ידעתי עליהם.

חשוב לי להבהיר כי אינני עורך דין, וכל מה שנכתב כאן לא נועד בשום אופן או צורה להחליף עורכי דין, אלא ניסיון להעביר את ההבנה שלי, שאולי שגויה לחלוטין.

ישנם שני סוגים עיקריים של חוזים, אחד חוזה שנכרת ביחד בין 2 צדדים, והשני הוא חוזה הנכתב במעמד צד אחד בלבד, ועלינו להסכים או לא.
היות ובעולם התוכנה אנחנו מתמודדים עיקר עם חוזים מהסוג השני – חוזים הנקראים חוזים אחידים, הפוסט הזה מנסה להציג בקצרה עליו.

בין החוזים שאנחנו בעיקר נתקלים בהם ניתן למצוא למשל את EULA או את הGPL.
ועכשיו נשאלת השאלה, כאשר אנחנו נתקלים בחוזה שכזה, כמה אנחנו – ההדיוטות בעצם מבינים בנושא ?

אם נקרא את החוזה ללא הבנה, זה יראה לנו כמו משהו מעט יבש, אך למעשה כל חוזה או הסכם, מורכב מחובות וזכויות. בישראל ההגדרה המשפטית של חוזים האחידים, מבוצע תחת "חוק החוזים האחידים"

דוגמה: אם חובה עלי לספק לך מספר טלפון, הזכות שלך הוא לקבל את מספר הטלפון.

במידה וקוראים את החוזה בגישה של להבין מה הזכויות שלך מול החובות שלך, ניתן להבין אותו נכון יותר ובעיקר איך לקרוא אותו.
למשל הרבה פעמים אנחנו רואים ב EULA כי אסור להעתיק את התוכנה. אבל אם מחפשים את הזכות שלנו בנושא הזה, מגלים כי יש לנו זכות לגבות את התוכנה (למשל). ואז אפשר עכשיו להבין מה התנאים שבהם אסור לנו להעתיק מול התנאים שמותר לנו.

בישראל, ישנם 2 סוגי בעיות עיקריות בחוזים (עד כמה שידוע לי): האחד הוא תנאי מקפח, אשר מגיע לרעת צד אחד בצורה בוטה (למשל, איזור השיפוט יהיה באיי מרשל בלבד), אך אינו מבטל את ההסכם, אבל במידה ועוברים על התנאי הזה, בית משפט יכול להחליט כי הוא אינו תקף.

עוד בעיה היא במידה והחוזה הינו חד צידי, כלומר לצד אחד יש רק חובות ולצד השני יש רק זכויות (למשל: ברגע חתימה ההסכם, אסור לך לעולם להפסיק את השירות), או יש משהו אשר אינו מאוזן בצורה בה יש פסול כלשהו (ולו למראית עין), יכול בית המשפט להתערב ולהגיד כי החוזה אינו תקף (אינני עו"ד כאמור, אלא רק ההבנות שיש לי), בארה"ב למשל, בית משפט יכול להגיד כי היית צריך להבין את המשמעות על כך, בניגוד לבית המשפט בישראל.

כיום כאשר אני קורא חוזים, אחרי ההבנה של חובה וזכות, קל לי יותר להבין מה הולך שם.
עדיין אינני עו"ד, ועדיין אני מוצא שדברים שנראים לי נוראיים, כאשר עו"ד כלשהו מסביר שזה שום דבר, ודברים שנראים לי שום דבר, הם למעשה נוראיים לבעל המקצוע. אבל לפחות הבסיס הזה עוזר להיכנס טוב יותר לעולם החוזים.

אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים

"The more corrupt the state, the more numerous the laws." — Tacitus

הקדמה

בסוף שנות ה90 ותחילת אמצע שנות ה2000, דפדפן אחד של מערכת הפעלה אחת שלט בעולם.
הדפדפן הזה קיבל את השם Internet Explorer, אשר כמו מגלה ארצות ה"מכבד" את עצמו, הכריח את כולם לעבוד לפי הלך החשיבה של החברה שיצרה אותו, במקום לעמוד בתקנים ולהכיר בתרבויות השונות שאליהם הוא נקלע.
אנחנו זעקנו בהרבה מאוד קולות שצריך לכתוב אתרים לפי תקן, ולא לפי דפדפן.
בישראל, מרבית העסקים, שלא לדבר על הממשלה, התעלמו לגמרי מהפניות שלנו. אפילו מאמרים שונים בעיתונות לטובת הדרישה שלנו, זכו להתעלמות.

רק כאשר מספר מקומות הבינו כי למרות שדפדפנים כדוגמת Firefox מהווים פחות מ5% מהתעבורה, אבל מהווים 90% מכוח הקנייה, שראינו שינוי מגמה.
פתאום אתרים התחילו להיות מונגשים לFirefox תחילה, היות והוא זה שהכניס כסף. אבל בשביל להיות תואם Firefox, כל מה שצריך זה לפתח לפי תקנים (תודה מוזילה), ולכן למעט באגים של הדפדפן, אם אתה כותב לפי התקן, תיאורטית זה אמור לעבוד עבור כולם.
בנתיים גם השימוש ב data עבור הסלולר גדל, ודפדפן Opera Mini תפס, וגם החברה הזו בחרה לעבוד עם תקנים, וראו איזה פלא, לא צריך לשכתב דברים (למעט התאמה לסוג תצוגה).

אם זה לא היה מספיק, Firefox הציג לנו גם חידושים אמיתיים בחווית השימוש, משהו שמיקרוסופט לא טרחו בכלל לספק, וככזה הוא הפך להיות נוח יותר, והאחוזים שלו תפסו יותר.
ב2008 יצא עוד דפדפן מבית גוגל בשם Chrome, והוא כבר התחיל שינוי אמיתי. הוא כבר נגיש יותר, ועובד גם לפי תקנים, לפעמים אפילו לפני שהם יוצאים, ולמעשה גוגל הצליחו להביא למצב בו למעט ארגונים גדולים, הרבה מעדיפים לעבוד עם הדפדפן שלהם, אשר לפחות למראית עין, הוא "מהיר" יותר.

כיום למעט 2 דפדפנים עיקריים, מרבית הדפדפנים מבוססים על אותו בסיס (אשר משתנה לאט לאט שוב), בשם Webkit, אשר התחיל בכלל את דרכו כ KHTML עבור פרוייקט KDE כדפדפן בשם Konqueror.

למרבה הצער, כיום רק אתרים כדוגמת בנק הפועלים ואתרי הממשלה אינם באמת תומכים במשהו שהוא לא Internet Explorer. בבנק הפועלים בחשבון עסקי, אתה חייב שהוא יהיה 32 ביט. בעוד שבאתרי ממשלה שונים, אתה חייב ש IE יהיה גרסה 6.

העיקר להמשיך לקרוא

ספאם פוליטי – רשויות מקומיות

לפי חוק הספאם, לפוליטיקאים מותר לשלוח לנו ספאם.

בבחירות שיהיו היום (22/10/2013) לרשויות המקומיות, יש המון ספאם.
למשל, אני זוכה לספאם הבא:
שלמה גלבוע הספאמרזהו ספאם ממתמודד לראשות חיפה, בשם שלמה גלבוע.
פרט קטן ושולי, מעולם לא גרתי בחיפה, אין לי יכולת חוקית להצביע בחיפה, ואין לי קשר לעיר חיפה מבחינה מוניציפלית.
כלומר הספאמר שלמה גלבוע, שולח לי סמס זבל להצביע לו, כאשר אין לי יכולת בכלל להצביע לו.

העניין הוא שקיבלתי גם מיונה יהב פעם טלפון. כלומר מהמטה שלו. שם היתה נציגה אנושית, ותחקרתי איך זה שהם פונים אלי.
מסתבר כי משרד הפנים מספק להם את המידע עלינו. כלומר כל מטה בחירות מקבל מידע על אזרחי מדינת ישראל השייכים (כנראה) לפי משרד הפנים לרשות או איזור של הרשות והם יכולים לעשות עם המידע הזה כל העולה על רוחם.
ואח"כ אנשים מפחדים מדליפת מידע שכבר גם ככה נעשית בצורה גלויה על ידי משרד הפנים.

במטה של יהב הסירו את השם שלי מיד עוד בפניה הראשונה, אך מהמטה של הספאמר שלמה גלבוע, אין לי יכולת. אפילו פניתי לספאמר הזה בהודעות פרטיות אשר זכו להתעלמות.

האם תושבי העיר חיפה באמת רוצים לבחור בספאמר שלמה גלבוע לרשות עיר ?
או האם עדיף אולי ללמד ספאמרים כדוגמת שלמה גלבוע שהספאם עובד נגדם, ולא תצביעו לו.

תעודת זהות חכמה, ואנשים ?

אחת הבעיות העיקריות של המאגר הביומטרי, הוא שהוא נקשר בייחד עם תעודת זהות חכמה.
הרבה מאוד ממתנגדי המאגר מנסים כל הזמן להפריד את קשר הגורדי בין תעודת זהות "חכמה" לבין מאגר ביומטרי, בעוד שמדינת ישראל יצרה כאמור קשר גורדי בנושא.

בראש ובראשונה, חשוב להבין, כי תעודת זהות חכמה לא באמת מסוגלת לשמור על מניעת זיופים. יותר נכון, כולם מסתכלים על גופי מדינה אשר מסוגלים לבדוק האם המידע בתעודה נכון או לא, אבל לא על השימוש היום-יומי בתעודה.

הנה תסריט "דמיוני" אשר מתרחש מידי יום בעולם, כולל במדינת ישראל:

נגיד ואני יוצר תעודת זהות "חכמה" שנראת תקינה, ואני ניגש לפתוח חשבון בנק, האם בודקים שם האם התעודה מזוייפת, או רק בודקים את מספר הזהות מול השם, כפי שכתוב בתעודה ?

במידה והמידע נגיש לבנק (קרי גישה למאגר), המאגר לא מאובטח. אך במידה ואין גישה, אז האם יקח כיום מספר ימים לפתוח חשבון בנק בזמן שהבנק יבקש לאמת נתונים ?

במידה וכן, אזי, כל אזרח בסופו של יום יכול לבצע שאילתות לגבי המידע וכך ליצור תת מאגר חדש, ושוב פעם המאגר לא באמת מאובטח וניתן להדליף מתוכו מידע.

במידה ולא, הוא יסתפק רק בהצגת מספר תעודת זהות ותמונה מול השם והאדם שעומד מולם, ובכך בעצם, התעודה לא מנעה התחזות, רק סיפקה תחושה שהיא מבצעת הגנה שכזו.

כלומר עצם הרעיון כאילו התעודה מונעת זיוף זהות (אני אפילו לא צריך שהתעודה תהיה באמת אלקטרונית, אלא רק תראה כזו), תגרום לכך שיהיה social engineering על אנשים אשר יחשבו שעצם המצאות התעודה בידי, אומר שהיא אמינה.

אז אם כבר קשר גורדי בין מאגר לבין תעודת זהות חכמה, בואו ננפץ את המיתוס, גניבת זהות אפשרית. המאגר לא ימנע זאת, וגם לא תעודת זהות חכמה.

מוקדש כחומר למחשבה.

דרושה חשיבה חדשה לחקיקת מזיקים

אחת מהבעיות הגדולות שרובינו חווים, היא ספאם אלקטרוני.

ישנו "חוק הספאם", אך הוא לוקה בחסר, היות והוא דורש ממני בכל זאת לעבוד קשה ולהתמודד עם התופעה באופן פרטני. כלומר כל מטריד צריך לקבל ממני פעולה שתסיר אותי ממנו, ובמידה וזה לא עוזר להגיש תביעה משפטית.

אבל אז מגיעים גופים למשל כמו קבר רחל, ומתחילים להספים בצורה שהיא חסרת גבולות,
אני חושב כי הפתרון לכך יכול להיות די פשוט – רשימה כחלק ממשרד ממשלתי (למשל משרד התקשורת) בה מספרי טלפון ודוא"ל יכולים להרשם בצורה שאומרת כי אסור לפנות אליהם בהצעות שיווקיות, תרומות ועוד (לפי אפשרויות שונות). במידה ותהיה פניה שכזו, העונש יהיה תשלום גבוה של מינימום כ10,000 ש"ח ועד 30,000 ש"ח (אם היתה יותר מפניה אחת) ללא הוכחת נזק כלשהו, או דרישה ממקבל הפניה להסיר עצמו קודם לכן.

ויותר מזה, גוף אשר מטריד באופן סדרתי אחרים, יועמד לדין על ידי משרד התקשורת, ויקבל קנסות יותר גבוהים אשר יכנסו כהוצאות לאכיפה הזו, וכן עם אפשרות לשלם פיצויים לנפגעים השונים, גם אם הם לא הגישו תביעה בנושא.

כך בראש ובראשונה יהיה כלכלי יותר לתבוע את המטרידים, ומצד שני למנוע הטרדות מאלו שלא רוצים לקבל מהם הטרדה.

כל מה שצריך זה לנסח בצורה ברורה את הרשימה של מה רוצים למנוע.

שקר הטסט

כמידי שנה, גם השנה לקחתי את רכבי לטסט לאחר טיפול שנתי. כבר מזמן גיליתי (כמו הרבה אחרים) כי "לעבור" את אותו מבחן, אשר אמור להגיד אם הרכב שלי כשיר לעלות על הכביש או לא, אינו תלוי באמת אם הרכב שלי כשיר, אלא ברצון המכון בכך.

בשנים האחרונות פוסלים אותי על אורות. אומרים שהם לא מכוונים, ושולחים אותי למוסך סמוך שבסה"כ שוטפים לך את הפנסים ופתאום אתה עובר. לפני שנה, עשיתי את עצמי כמי שעשה את זה ופתאום עברתי. ושמתי לב לחוקיות מעניינת. כאשר הם רוצים להכשיל אותך על אורות, הם ממקמים אותך רחוק יחסית מהבודק עצמה של האורות, וגם לא שמים את הבודק בצורה מדוייקת מול הפנסים, בעוד שכאשר הם אינם רוצים להכשיל אותך, הם ממקמים אותו קרוב יותר, ומכוונים אותו ממש מול כל הפנסים, ופתאום העצמות תקינות.

השנה אבל הגזימו. הגעתי לטסט ופסלו אותי על זיהום אוויר. מי שחושב ירוק אומר שזו לא הגזמה, אבל הפסילה היתה על "חריגה" של 0.08 אחוז מהתקן.
בפעם הראשונה חזרתי למוסך, והוא אמר שלמרות שזו סטייה מאוד מאוד קטנה, הם מעולם מאז שהרכב אצלי, לא החליפו את החלק האחראי על כך, ואולי הגיע הזמן באמת לעשות זאת. הם החליפו, חזרתי לטסט, ושוב פעם "חריגה" של 0.003 אחוז מהתקן.
התקשרתי למוסך, אשר יושב קרוב, והגיע הבחור אשר טיפל לי ברכב. הוא אמר לי לחכות בצד, והוא נכנס עם הרכב לבדיקה. כאשר ראה את ה"חריגה" במחשב, הכריח את המכון לבצע כיול מחדש למכשירים. לאחר כיול מחדש שלהם, פתאום עמדתי בתקן רחוק מאוד מלזהם אוויר.

זה לא הפריע למכון להכריח אותי לשלם על 3 בדיקות, וזה למרות שהתגלה כי המערכות שלהם לא היו תקינות כאן ולא הרכב שלי.

החלטתי לחקור את הנושא, ומסתבר כי כל מכון עושה מה שבא לו. במידה ויש אנשים של משרד התחבורה אשר מחליטים לעשות ביקורת הם עוצרים מכוניות אחרי שיצאו מהבדיקות ומתחילים לבדוק אותם, המכונים מייד מתחילים להחמיר יותר עד שהם הולכים.העניין הוא, שאין חוק מסודר שמראה כיצד יש להרוויח כסף, וכיצד ניתן לבצע ביקורת טובה יותר על המערכת.

יותר מזה, אתה למשל חייב אפוד זוהר ברכב, אבל מה מונע ממך לשאול רגע מחבר את האפוד רק עבור הטסט עצמו ?
זה מנותק מהיסוד לחשוב שאי אפשר לשאול את זה רק עבור הטסט ולהחזיר חזרה.

יותר מזה, הבודקים של המכון הם לא מוסכניקים מורשים וכו', אלא אנשים שאולי יש להם את הידע להיות, ואולי יודעים רק מה שהעבודה מכריחה אותם בלבד.

פרט לטופס תלונה, משרד התחבורה אינו עושה הרבה. יש לו למשל דף בפייסבוק, אבל הוא אינו יודע לנצל את הרשת החברתית. במידה והם יוצרים החלטות, הן גורפות ומערכיות מידי, ופחות מידי נקודתית ועם חשיבה מאחוריה.

כך שבמקום לבדוק כשירות של רכבים, כבר מזמן כולנו יודעים כי זה סוג של קנס מיותר, ומי שבאמת רוצה לעבור ללא בעיות, צריך חבילת מזומנים בכיס והכרות מעמיקה עם בעל המכון.

כשהשעון מראה 25

אנחנו לפני בחירות, והגיע הזמן לדבר על מספר דברים שחלקם מעולם לא קיבלו כותרות ראשיות, וחלקם נעלמו.

אז ככה: יש ניסויים של מאגרים ביומטרים. זה לא "ה"ניסוי, זה לא "ה" מאגר, זה רק ניסויים, מאגרים ובעיקר סיפורים ותירוצים.

כ"קול צף", ניסיתי לפנות למשל לשלי יחימוביץ לשמוע דעה רשמית בנושא של שימוש במאגרים בכלל, הביומטרי בפרט, פרטיות, נטרליות רשת וכיוב'. אבל לא רק את עמדתה, אלא גם את עמדת המפלגה שהיא עומדת בראשה. ובכן זכיתי להתעלמות (כאילו שזה מפתיע). היה חשוב לה יותר לתקוף הקמת מפלגה חדשה בידיה של ציפורה (ציפי) לבני, מאשר לענות על שאלות שבאמת חשובות.
סדר עדיפויות קצת הזוי אם תשאלו אותי, אבל מה אני מבין ?

אם הולכים רגע לכנסת הפתוחה, מגלים כי הנושא לא באמת חשוב למפלגת העבודה, קדימה, ציפי לבני או הליכוד (ביתנו). מה שאומר לי לפחות, כי כל המפלגות הגדולות אינן לוקחות אותי – האזרח ברצינות ואינן רוצות בטובתי, אלא רק בטובה האישית שלהם. או במילים פחות תמימות, הן מנצלות את הקול שלי ובסוף פוגעות בטובתי.

אם ממשיכים לקרוא מאמרים שונים, מגלים למשל כי רק השבוע, הודיעה המשטרה על כך שהיא רוצה להתחיל לעקוב אחרי כלל כלי הרכב במדינה. אח"כ אומרים לי כי אני לא מציאותי, או סתם מפחיד אנשים, שלא יקשיבו בגלל זה …

יותר מזה, מה עם קוד פתוח, תמיכה אמיתית בכלכלה בה המשחק אינו מכור מראש לקבוצה מסויימת של עסקים, יוקר המחייה בישראל והרשימה עוד רחוקה מלהסתיים ?

בכלל אם מדברים למשל על ביטחון, האם המאגרים השונים, כולל מאגרים ביומטריים (ללא קשר ל"ה"), פגיעה בפרטיות, פגיעה בכיס האישי וכו' אינם חלק מהביטחון ? הרי במידה ומאגרים ידלפו, הם מסכנים את ביטחון האזרחים בישראל. האם באמת אפשר להגיד על מפלגה שהיא בעד ביטחון אזרחיה, כאשר היא בעד מאגרים שכאלו ?

אז נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן להקטין את המפלגות הגדולות, ולמצוא את אלו שבראש סדר עיניהם הוא האזרח עצמו ? כלומר משרתים את האינטרסים שלי, ולא של עצמם ?

הגיע הזמן לדעתי, לשנות את סדר היום, ולזכור כי הקול שלנו הולך למי שזוכר כי אנחנו קיימים, ולא כאלו שנזכרים בנו רק במערכת בחירות.

מוגש כחומר למחשבה

מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.

אתה קראת לי גנב

תארו לכם שאתם נכנסים לחנות. בוחרים מוצר, משלמים עליו, אבל הדרך היחידה שלכם לצאת מהחנות היא שיעשו עליכם חיפוש גופני בעירום מלא מול כולם לוודא שאתם לא גנבתם את המוצר.

אבל במידה ולא תשלמו עליו, ותשאירו על המדף תוכלו לצאת חופשי החוצה. האם עדיין תרצו לרכוש את המוצר ?

אז זה אפילו לא בערך, אלא בדיוק מה שקורה עם חוקי ה DRM הבאים לעולם לרעה.

החוקים אומרים שמי שרוכש בכספו מוצר, תוכן או שירות, הוא גנב, אבל אם לא תרכוש אתה גם גנב במידה וחליטו כי השתמשת בתוכן או בשירות בצורה כזו או אחרת (גם אם לא עשית זאת). ובכך לא משנה מה תעשה או לא תעשה, אתה למעשה עבריין כי ככה החליט החוק.

חץ וגם יונתן כתבו הרבה מאוד מלל בנושא, אבל החלטתי להסביר אותו במילים פשוטות הרבה יותר.

עכשיו אני לא יודע מה אתכם, אבל כאשר אני מוגדר כגנב למרות ששילמתי כסף עבור משהו, זה גורם לי לחשוב שאולי לא שווה לשלם כסף, ופשוט להנות מדברים "ככה", הרי אני גנב בגלל שאני קיים, אחרת איך תסבירו את החוקים האלו ?

מוקדש בתקווה כחומר למחשבה לאלו העושים רע עם החוקים הללו.

בין מעריצי אפל למציאות

phonesהחלטתי לספק תמונה של טלפונים ישנים שיש ברשותי, כאשר 2 מהם בעלי מסך מגע, צבע שחור, וקצוות עגולים. מה שמיוחד עם שלושת הטלפונים בתמונה, הוא בכך שהם כולם יצאו לפני אפל. כלומר לפני שהיא יצאה עם ה iPhone הראשון שלה.

גם למוקו, וגם ל N900 יש מנהלי חבילות, מסך מגע, צבע שחור, וכמובן עגילות במראה שלהם. האיקונים של הiPhone מאוד דומים לזו של נוקיה. אולי אפל עכשיו תוכל לתבוע את נוקיה ואת היצרנית של OpenMoko על הפרת פטנטים, אחרי ההוכחה הזו ?

השיר הבא, הולך להישמע לכם מוכר מידי, בגלל שיש שיר בשם Hotel California אשר באורך פלא דומה לו מאוד, אבל השיר שאני שמתי כאן, הגיע קרוב לעשור לפני …