קטגוריה: אירגונים וחברות

סליחה, יש לכם אולי זמן ללמוד טכנולוגיה חדשה ?

מידי פעם, כאשר אני נמצא בארגונים מסויימים, אני מגלה כי יש לחץ בפרוייקטים, ולעולם אין זמן לאנשים ללמוד טכנולוגיות חדשות שאולי ישפרו להם את העבודה, ואף יסיעו להם ליצור בזמן מהיר יותר את העבודה. כלומר לימוד אשר יכול לספק השקעה נמוכה יותר והחזר השקעה גדול יותר.

נוצר מצב בו מרבית הדברים שנוצרים, נוצרים עם לחץ של זמן לא הגיוני, ובכלים פחות אופטימליים, ובאיזשהו שלב מוצאים את עצמם תקועים ולא יכולים להתקדם, ופתאום צריכים לשכתב דברים, שאם מראש הם היו נכתבים אחרת, אז לא היו מגיעים לזה, ולמעשה הרווחיות היתה גבוהה יותר בטווח הארוך מאשר בטווח הקצר.

כמובן שאינני מדבר על מערכות של "כניסה לשוק", כלומר מצב שבו זמן הוא באמת הבעיה, אלא יותר לוחות זמנים לא הגיוניים, והתחלות שהיו צריכות להיות שונות לגמרי.

חישוב זמני משלוח הם נושא לפוסט נפרד, רק חשוב להגיד כי הם לא מחושבים לינארית. כלומר לא מחשבים זמן פיתוח בכמה זמן על הנייר לוקח לבצע דברים, אלא חייבים לקחת בחשבון שיהיו המון תקלות ובעיות בדרך (על רגל אחת).

כאשר ארגון מונע מהאנשים שלו זמן ללמוד ולרכוש מיומנויות בטכנולוגיות שונות, או אם ארגון מחזיק באנשים שלא נוח להם ללמוד דברים חדשים, הוא פוגע בעצמו בטווח הארוך.

למשל לעבוד עם מכונה מאוד חזקה לווירטואליזציה, זה דבר נחמד, אבל האם אולי טכנולוגיה כמו docker מתאימה לצרכים שלכם יותר ? אם כן, היא תחסוך לכם המון כסף בארגון, ומצד שני תתן לכם מענה איכותי וטוב כמו ווירטואליזציה, רק על הברזל עצמו. אבל במידה והעובדים שלכם אינם מכירים או מסוגלים להתנסות בזה, איך תדעו ?

עולם קוד פתוח, מציג חידושים אין סופיים בעולם כל שני וחמישי, בעוד שעולם לגמרי מסחרי, למשל (לצורך ההדגמה) מיקרוסופט, אינם מתקדמים כמעט בכלל באותו פרק הזמן בדיוק.

לאחרונה יצא לי לעבוד מול מישהו שעדיין עובד עם רובי 1.8.6 (אשר שוחרר ב2007), ואינו זהה לרובי 2.1.2 (נכון לכתיבת פוסט זה – הרובי האחרון בסדרה). מבחינת השינויים בין הגרסאות, יש כמעט גלקסיה שלמה, עכשיו אם הארגון יעבור למערכות לרובי חדש יותר, הם יהיו חייבים כמעט לכתוב דברים מאפס, רק בגלל שהם "נתקעו" עם גרסה ישנה.

אם מסתכלים על הקפיצה הגדולה בין 1.8.6 ל2.1.2 אפשר לחשוב כאילו לא היה מספיק זמן להמיר דברים, אך למעשה המעבר לרובי 2.0.0 היה מאוד ארוך, ובאמצע כלל גרסאות כמו 1.8.7 שהיו הרבה שנים בתמיכה, וגם 1.9 על סדרותיו, שנתנו את האפשרות להתאים את הקוד למעבר של גרסה 2.0.0. כלומר אותו ארגון נתקע מאחור, ועכשיו הקפיצה שלו יקרה מאוד עם המון בעיות, בעוד שאם היה "זורם", העלות הכוללת היתה נמוכה בהרבה, ושורת  הרווח שלו גבוהה יותר.

כך שלמעשה ארגון המונע התמקצעות ולימוד מתמיד של עובדיו, בנוסף לארגון המחזיק כאלו אשר אינם מסוגלים "להתקדם" וללמוד, פוגע בעצמו כלכלית וגוזר על עצמו להפסיד בסופו של יום בתחרות השוק.

העתיד של שפות התכנות, או לראות שונה מאת ברט וויקטור

מאיר נתן לי קישור להרצאה מאוד מעניינת, שלמעשה די מזכירה את הבלוג שלי, רק המרצה עושה את זה בצורה טובה יותר ממני.

ממליץ בחום לצפות בה:


 

עייפות הIT

אנשים בישראל, אשר שרתו בצבא, בייחוד בקרבי, זכו לקבל אימונים להתמודד עם עייפות. כלומר למרות שהם עייפים מאוד, הם עדיין זקוקים לתפקד ולהתנהג כאילו אין להם בעיה שכזו.
הבעיה היא, שכאשר עייפים, הגוף מכבה את עצמו, הוא מתקשה לחשוב, ואחרי עודף שעות עירות, הוא מגיב בצורה זהה, לצורה שאדם שיכור מגיב. מצב קיצון של מחסור בשינה, גם מסוגל לגרום בסופו של דבר למוות.

הסיבה שהצבא מכריח אותך להתמודד עם מצב קיצון שכזה, היא היות ואתה צריך להתמודד עם מצבים של חיים ומוות. הצבא, ובכלל במצבי קיצון, יש צורך להימנע משינה, ולהמשיך לתפקד כאילו אנחנו בשיא העירנות.
אך מצבי הקיצון האלו, אינם קיימים כמעט בכלל בעולמינו הנוכחי, למעט איזורי לחימה ואיזורים מוכי אסון ששם יש צורך להישרד בכל דרך אפשרית.

עולם העסקים, נחשב אצל המון אנשים כשדה קרב שבו כל יום הוא מאבק אין סופי, אך אפילו בצבא, יש מנוחה, והניסיון לחלץ אנשים משדה קרב כאשר רק ניתן, ולא להמשיך ולתת לחייל להיות בתוך המלחמה 24/7 במשך כל השנה ללא הפוגות שיאפשרו להם להתאושש, דבר שאינו באמת מתרחש בעולם העסקי של ימנו.
כאשר מדובר בארגונים, לפעמים שעה של אי זמינות, מתפרשת כאסון כאילו היקום קרס, וצריך בשניה הזו ממש מענה להכל.

הבעיה היא שהמון ארגונים בארץ ובעולם, משתמשים במניעת מנוחה ושינה, כדרך עבודה. אני נתקל בזה המון עם אנשי IT, אשר לא משנה כמה הם עייפים, הם צריכים לתת מענה כרגע לארגון כי אחרת העולם יקרוס.
אבל כאשר איש IT עייף, הוא עושה טעויות, וכל משימה לוקחת לו הרבה יותר זמן, ולא תמיד בצורה הטובה ביותר, אלא לפעמים דווקא הוא יצור נזק, ולא בגלל הרצון לכך, אלא בגלל שזה נבע מעייפות.

תארו לכם מצב בו אתם צריכים לעשות ניתוב בשרת שלכם לשרת אחר (כי מי שמנהל את הראוטר אינו מסוגל לעשות זאת עבורכם מאיזושהי סיבה), כאשר עייפים, הסיכוי שתצליחו במשימה תקטן מאוד.

לא רק זה, הסיכוי כי תפגעו בכל הרשת הארגונית במידה ויש לכם גישה אליה, כל כך גבוהה, עד שעדיף לא לאפשר לאיש IT להמשיך ולתפקד במקרה קיצון שכזה. למעשה המשך תפקוד שכזה יכול לעלות יותר כסף לארגון, מאשר הפסקה של הפעילות למשך מספר שעות, שיוקדשו למנוחה, אך השירות לא יהיה זמין.

הבעיה של זמינות של 24/7 מחלחלת למטה, עד שאם כרגע יש תקלה ברשת כלשהי שכלל הציבור משתמש בה (למשל שרתי דוא"ל לא מגיבים, אתר מסויים למטה, רשת סלולרית אינה מגיבה), זה נחשב באותה מידה לאסון עולמי. למרות שרשת תקשורת אולי כן חיונית למענה של חיים ומוות, מרבית השירותים אינם כאלו, למשל שידורי תוכנית טלויזיה אהובה שמתפספסים בגלל תקלה, אך עדיין הגישה מכריחה את כולם לתת מענה מיידי, או שהשמים יפלו ומלחמת העולמות תתחיל בלעדינו.

מוקדש כחומר למחשבה

תם עידן הפרטיות, תחי הפרטיות

Le roi est mort, vive le roi !

אנשים נוטים להכריז כי עלינו לקבל את העובדה כי אין יותר פרטיות בעולם.ומשום מה אני לא מסכים איתם.

אנחנו חיים בעידן של מאגרי מידע, ואנחנו חיים בעידן בו אנחנו יכולים לחשוף את ערוותנו בציבור באמצעות האינטרנט (ואף מדיות אחרות). כל זה באמת קיים כיום. אך מדובר בנושא של בחירה מול הכרח.

האם אני רוצה לשתף את הרחוב בכל דבר העובר עלי, או האם אני מעוניין להשאיר לעצמי דברים ?
האם אני באמת חושש מכך שיראו תמונה שלי וידעו שזה אני, או האם אין לי בעיה בכך ?

אני למשל בוחר שלא לשים תמונות שלי, לא לפרסם מידע אישי מידי, ולא לערב את כל הרחוב בעיסוקי השונים, אך כן בוחר לחשוף מידע שכן מתאים לי לחשוף, ובכך בעצם מנסה לשלוט במידע שאני מפרסם על עצמי.

אך אני עושה דברים בצורה הטובה ומתאימה לי. מרבית האנשים אינם יודעים אבל על הסכנות. הם לא רואים באינטרנט כרחוב סואן בו כולם חשופים למידע, וחושבים שזה כמו קומונה קטנה שכולם זהים ומחזיקים באותם רצונות.

ההכזרה כי אין יותר פרטיות בעולם ולכן תחשפו את עצמכם לגמרי, היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, היות והיא יוצרת נורמה מסוכנת, בה אנחנו בעצם מקבלים שצריך לחשוף הכל ולהראות את ערוותנו בצורה מלאה, וזה בעייתי עד מאוד.

כאשר אנחנו מקבלים את ההכרזה על מות הפרטיות כעובדה, פתאום קל לנו לקבל שהמדינה רוצה לקחת מאיתנו את הפרטיות, ולאגור אותה במאגרים שלה. הרי אם בחרנו לשים תביעת אצבע בשדה התעופה, אז אנחנו נבחר גם לשים פרטים אחרים בידי המדינה ולהיכנס למאגר ביומטרי, לא ?

וכך המעבר מבחירה מה לחשוף ואיך להחשף הופכת לאבסולוטית וכאן הבעיה – חוסר היכולת לשלוט במידע ובזהות שלנו יותר, וזו המשמעות של וויתור על הפרטיות.

זה נעשה אבל מבחירה שלנו, ולא מסיבה שאין יותר פרטיות בעולם, אנחנו בוחרים להעלים את הפרטיות על עצמנו, ולא הסביבה בוחרת לעשות כך.

זה תלוי בנו בלבד, ובבחירות שלנו. אני מקווה שכולנו ננהג בחוכמה בנושא.

מוגש כחומר למחשבה.

תרבות החשיפה

וידוי: יש לי פייסבוק, אני מאוד פעיל בו יחסית.
וידוי 2: אין בפייסבוק תמונות שלי או פרטים עלי.

יש בעיה, בפייסבוק ובכלל הרשתות החברתיות, אנשים נחשפים יותר מידי. פייסבוק כבר מוגדרת בהרבה מקומות כאמצעי ריגול. אם תחפשו, תמצאו הרבה מאמרים (1, 2, 3, 4, 5, 6) איך חברות ביטוח מרגלות אחרי משתמשי פייסבוק לדעת עליהם מידע וככה לדרוש תשלום או לא לשלם להם בעקבות הדברים, סתם לקחתי 6 קישורים ראשונים שמצאתי בגוגל …
אבל יותר מזה, אם את/ה בוגדים בבן/ת הזוג, אפשר לאתר אתכם דרך הפייסבוק. כן גם אם יש לך עוד חשבון ועוד בשם בדוי.

אפילו לא התאמצתי לגלות את המאמרים האלו, פשוט כתבתי בגוגל ומייד מצאתי.

פייסבוק - הדגמה למטריקות
עד כדי כך השימוש בפייסבוק יכול להזיק לכם במקומות שאתם לא מודעים אליהם, אבל זה לא הכל.
רשתות חברתיות מוכרות מידע לחברות משלמות, ויותר מזה, מספקות המון מטריקות מדידה על המון דברים, כמו איזור מגורים, חתכי גיל, שימוש בטכנולוגיה, מדינות, שפות, שעות שימוש, מקצועות, לפעמים אפילו תחביבים וכמות הכנסה חודשית.
המידע הזה משמש בסופו של דבר לעשות יותר כסף ולחקור את השווקים טוב יותר.

יש אפילו חברות אשר מתמחות בלקחת את המידע הזה ולנתח אותו טוב יותר עבור BI כלשהו, ואף לעזור למצוא את המחיר המושלם ללקוח מדוייק, במקום מחירים אחידים. כלומר אם אתה מאוד אוהב אופנועים, פתאום תמצא שאחזקת האופנוע שלך יקרה יותר, מאשר אם אני אשר אינני מוכר כאיש אופנועים ארצה לרכוש את הרכיבים השונים, רק בגלל שיהיה קל יותר להוציא את הכסף הזה ממך מאשר ממני, היות ואני עדיין לא נכנסתי לעולם האופנועים (כנראה), אז מחיר כניסה עבורי, אתה בעצם תממן אותו, ולחברות זה ישתלם יותר בעתיד (שגם אני אממן את זה), מאשר אדם שכבר עמוק בפנים.

כל זה אומנם מידע יבש, אולי קצת מפחיד, אבל הוא חשוב, ומשום מה אנשים מתעלמים ממנו לגמרי. יותר מכך, יש כאלו שמצהירים מיד "אין לי מה להסתיר", מול אלו שמתחילים לפחד ורואים איום בכל דבר.

הבעיה אבל, שחשיפה ברשת חברתית (פייסבוק היא רק רשת אחת מתוך הרבה), הפכה לנורמה. פתאום אם אני לא מוכן לקחת חלק בסיפור ולהחשף, אז משהו לא תקין איתי. פתאום אתה מקבל לחץ חברתי של "זה בסדר, כולם עושים את זה, ובכלל לי, לא לא קרה כלום, ואני לא מכיר מישהו שקרה לו, מה לא בסדר אתך ?"

כיום אם אין לך תמונה לפחות אחת, כולל מידע פרטי נגיש, אתה לא תצליח למצוא בת זוג: "כבר נגמר העידן הזה של לחכות ולדעת דברים מפגישה", זה משהו ששמעתי יותר מפעם אחת.

אנשים רבים רואים בחשיפה מלאה של חייהם ברשת כנורמה, וכאמור, יש מי ששמח לקבל את זה.
כאשר אני שואל אנשים אם הם מוכנים ככה סתם להחשף ברחוב, הם מיד אומר לי שלא, ופייסבוק היא רשת ווירטואלית אז זה אינו אותו הדבר.

הבעיה היא שבעוד שהרחוב יכול לשכוח, האינטרנט אינו שוכח. דברים שפרסמתם לפני 15 שנה באינטרנט, סביר להניח שעוד נמצאים איפשהו, וסביר להניח שהם יהיו גם עוד 150 שנה איפשהו.

מוקדש כחומר למחשבה

דרך קצרה שהיא ארוכה ודרך ארוכה שהיא קצרה

ישנו סיפור על אדם אשר רצה לדעת מה היא הדרך להיכנס לעיר. בדרך הוא פוגש ילד, ושואל אותו בנושא.
הילד מספר לו כי ישנם שני דרכים: דרך קצרה שהיא ארוכה, ודרך ארוכה שהיא קצרה.
האדם ביקש ממנו את הדרך הקצרה, והילד אמר לו: "תמשיך ישר בדרך הזו ועוד 100 מטרים תגיע לעיר"
האיש נפרד מן הילד, וממשיך בדרך, אך הוא ניתקל בצמחיה, שדות ופרדסים אשר מפריעים לו להמשיך בדרכו.
האדם מתעצבן וחוזר אל הילד, ומטיח בו כי הוא אמר לו כי זו הדרך הקצרה. אז הילד לא נבהל, ואמר "והוספתי כי היא הארוכה".

הבלוג הזה הרבה פעמים עוסק בדברים ובגישות מאוד לא מקובלות בשוק ובתעשייה, והרבה פעמים צוחקים עלי ואף תוקפים (בעיקר בפרטי, גם כאלו שהיו פעם מוגדרים כחברים לפעמים) על דברי. למשל עד לפני שנה הייתי כותב על שפה שמשום מה נראת לכולם חסרת משמעות (כן, אפילו אני עזבתי אותה בשנה הזו, אבל לא מאותם סיבות). אנשים סירבו להשתמש בה, למרות שיש לה בדיוק את אותו הכוח כמו שפה שנבנתה רק ליצירת מערכות הפעלה, אך היא מאפשרת בדרך להתעמק בעיקר ולא בתפל, כפי שהשפה השניה מספקת.
אך אינני מתעסק בה כבר, היות ואין לי צורך אמיתי בה, ויש בי הרבה זעם על צורת הקהילה שבה, אך במידה וזו תתאים לי לדבר מה שאני עושה, אין לי מניעה לעבוד בה, בניגוד למרבית האנשים בתעשייה.

מרבית התעשייה מתמודדת תמיד עם אותן הבעיות ואותן הכשלים באותן המקומות, ובמקום לשנות תפיסה וגישה, הם חושבים כי הדרך הקצרה והארוכה היא הדרך הנכונה, אך בסופו של דבר כמות האנרגיה המושקעת בדברים שונים כל כך נוראית שלמרות שכולם נוגעים בזה, ותמיד יש את המילים "בטוח שאתה לא היחיד שנתקל בבעיה הזו", מעולם לא עוצרים וחושבים אולי יש דרכים אחרות לגמרי. אולי ללמוד אותם לוקח יותר זמן, אבל אחרי הלימוד הן חוסכות זמן, עבודה קשה ובעיות, ובכך הן הופכות לדרכים ארוכות וקצרות.

מוזר שהשוק תמיד הולך בדרך הקשה ביותר להשיג משהו, רק בגלל שכולם עושים זאת, בלי לעצור ולחשוב אולי יש דרך טובה יותר. ואני ? ובכן אני משתמש בכלים שמתאימים עבור המשימה שאני צריך, במקום להשקיע במאמץ של מה כולם משתמשים. לא תמיכת חכמת ההמון היא הנכונה, לפעמים היא רק ללכת בעקבות העדר

האם מיקרוסופט נעלמת מהעולם העסקי ?

לאחרונה לקוח נפל בכך שהזמין מערכת ממישהו שהקים חברה על איזה קורס וחצי של פיתוח בטכנולוגיות מיקרוסופט שלקח, ואותו אדם לא הצליח לספק לו את מבוקשו.
כאשר הלקוח עוד חשב כי יקבל, ביקש ממני סיוע למצוא שרת אירוח מבוסס Windows, היות והוא היה זקוק להתקין את המערכת שאותה חברה בנתה עבורו.
אז שנינו חיפשנו משהו בסדר גודל מסויים, והמחירים שמצאנו במקרה הטוב התחילו ב50 יורו.
מיקרוסופט Azure עצמה כל כך יקרה ולא ריאלית לעסק קטן, אשר זה נפסל עוד ללא מאמץ.
אז הלקוח הזמין Windows Server 2012. וגילינו כי זה, מגיע עם ממשק של Windows 8 משום מה.
והשאלה הראשונה ששאלתי היא: למה ?

מי ירצה להריץ שרת שעובד קשה על מערכת טאבלט ? מדוע הממשק צריך להיות זהה גם כאשר מדובר בשרת ?

אבל זה לא הכל, עצם החיפוש עבור חברות המספקות מערכת ווינדוז, היה יחסית קשה למצוא, בעוד שמאוד קל, פשוט וכיום כבר זול להזמין. למשל אני עובד עם Digital Ocean (לחיצה על הקישור והזמנה דרכו יזכו אותי בכסף – אומר זאת בצורה גלויה), שרת במחיר של 10 דולר לחודש (120 דולר לשנה) והכל עובד, קל, אין בעיות, יש לי סנאפשוטים של מצבים שונים כאשר אני עושה ניסויים על המערכת, ונהנה מזה שאין לי כאבי ראש מיותרים.
הכל היה קל ופשוט מידי, בייחוד כאשר משווים זאת לאמזון, אשר הם לא ברורים במחירים שלהם, והממשק שלהם זוועתי, וכבר סיפרתי מה הם עשו לי.

כל זה לא קיים למי שבוחר במיקרוסופט.
אבל זה לא הכל.
הידעתם כי מיקרוסופט מנסה לאט לאט להיפתר מ .NET ?
היא רוצה להתחיל לספק סביבה שתתאים את עצמה ל"ענן", וכהרגלה, במקום לתמוך במי שאינו זקוק לכך, היא הורגת לו את הטכנולוגיה ומכריחה את כולם לעבוד לפי מיקרוסופט, לא לפי הצורך האישי שלהם. דבר שהופך את הביסוס העסקי על גבי מערכות מיקרוסופט כהתאבדות כלכלית.

למעשה מיקרוסופט היא הסיבה שעזבתי את העבודה איתה ועברתי להיות איש מקצוע בלינוקס. היא רצחה לי טכנולוגיות שאני פיתחתי על בסיס ווינדוז, וב2003, עברתי סופית ללינוקס (אחרי כמעט 4 שנים של משחקים עם המערכת וההפצות), ומאז אני כבר לא חושש שיהרגו לי את הטכנולוגיות.

עסק שנכנס כיום לשוק, במידה ויתבסס על מיקרוסופט, ימצא מספר שנים לאחר מכן, כי כל העבודה והכסף שהשקיע, ירדו לטמיון, ולמעשה מיקרוסופט הפכה כבר מזמן להיות לא רלוונטית יותר למי שחפץ ביציבות עסקית.
אינני מדבר על אופיס, או על ווינדוז כמערכת הפעלה שולחנית, או על ניהול "חזק" של הרשאות, אלא על התשתיות והכלים של מיקרוסופט אשר אנשי מקצוע טכניים מחפשים.

הפוסט הזה ד"א, הוא תובנה שהיתה לי לאחר שיחה קצרה עם מנהל קשרי לקוחות ישראל של חברה בין לאומית מאוד גדולה שכולם מכירים.
אפילו הוא כבר אינו מבין את הצורך בשימוש במוצרי מיקרוסופט.

אז מיקרוסופט לא הולכת להעלם מהעולם, היא לא תמות, אבל הכיוון הנוכחי שלה כבר מזמן אינו כלכלי אם בודקים אותו באמת לעומק, ולא מסתנוורים משם החברה.

אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים

"The more corrupt the state, the more numerous the laws." — Tacitus

הקדמה

בסוף שנות ה90 ותחילת אמצע שנות ה2000, דפדפן אחד של מערכת הפעלה אחת שלט בעולם.
הדפדפן הזה קיבל את השם Internet Explorer, אשר כמו מגלה ארצות ה"מכבד" את עצמו, הכריח את כולם לעבוד לפי הלך החשיבה של החברה שיצרה אותו, במקום לעמוד בתקנים ולהכיר בתרבויות השונות שאליהם הוא נקלע.
אנחנו זעקנו בהרבה מאוד קולות שצריך לכתוב אתרים לפי תקן, ולא לפי דפדפן.
בישראל, מרבית העסקים, שלא לדבר על הממשלה, התעלמו לגמרי מהפניות שלנו. אפילו מאמרים שונים בעיתונות לטובת הדרישה שלנו, זכו להתעלמות.

רק כאשר מספר מקומות הבינו כי למרות שדפדפנים כדוגמת Firefox מהווים פחות מ5% מהתעבורה, אבל מהווים 90% מכוח הקנייה, שראינו שינוי מגמה.
פתאום אתרים התחילו להיות מונגשים לFirefox תחילה, היות והוא זה שהכניס כסף. אבל בשביל להיות תואם Firefox, כל מה שצריך זה לפתח לפי תקנים (תודה מוזילה), ולכן למעט באגים של הדפדפן, אם אתה כותב לפי התקן, תיאורטית זה אמור לעבוד עבור כולם.
בנתיים גם השימוש ב data עבור הסלולר גדל, ודפדפן Opera Mini תפס, וגם החברה הזו בחרה לעבוד עם תקנים, וראו איזה פלא, לא צריך לשכתב דברים (למעט התאמה לסוג תצוגה).

אם זה לא היה מספיק, Firefox הציג לנו גם חידושים אמיתיים בחווית השימוש, משהו שמיקרוסופט לא טרחו בכלל לספק, וככזה הוא הפך להיות נוח יותר, והאחוזים שלו תפסו יותר.
ב2008 יצא עוד דפדפן מבית גוגל בשם Chrome, והוא כבר התחיל שינוי אמיתי. הוא כבר נגיש יותר, ועובד גם לפי תקנים, לפעמים אפילו לפני שהם יוצאים, ולמעשה גוגל הצליחו להביא למצב בו למעט ארגונים גדולים, הרבה מעדיפים לעבוד עם הדפדפן שלהם, אשר לפחות למראית עין, הוא "מהיר" יותר.

כיום למעט 2 דפדפנים עיקריים, מרבית הדפדפנים מבוססים על אותו בסיס (אשר משתנה לאט לאט שוב), בשם Webkit, אשר התחיל בכלל את דרכו כ KHTML עבור פרוייקט KDE כדפדפן בשם Konqueror.

למרבה הצער, כיום רק אתרים כדוגמת בנק הפועלים ואתרי הממשלה אינם באמת תומכים במשהו שהוא לא Internet Explorer. בבנק הפועלים בחשבון עסקי, אתה חייב שהוא יהיה 32 ביט. בעוד שבאתרי ממשלה שונים, אתה חייב ש IE יהיה גרסה 6.

העיקר להמשיך לקרוא

מחדשנות לשמרנות

אחד מהדברים שמאוד מסקרנים אותי, הוא שיש חברות אשר היו פעם מאוד חדשניות, ופתאום עברו להיות מאוד שמרניות.

הכוונה היא שפעם החברות האלו היו חדשניות מאוד, בחוד החנית של הטכנולוגיות, אבל באיזשהו שלב, מה שסיפק להן יתרון משמעותי, גרם להן להעצר, ובמקום להמשיך בקו חדשני, הן ממשיכות לשמור על מה שהן כבר בנו, שפעם היה חדשני ונוצץ והיום כבר מזמן נמצא מאחור.

דן אריאלי ענה על שאלה בנושא, מה שהצית מחדש את ההתעניינות שלי בנושא. אריאלי מדבר על כך שבעיות כאלו כנראה נוצרות בעקבות אפקט הבעלות.

אפקט הבעלות הוא נושא מאוד מעניין בפני עצמו.
הוא מדבר על מצב בו אתה רואה את מה שאתה יצרת שווה יותר (העלות שאתה רוצה עליו – WTA) מהנכונות שלך לשלם על מוצר זהה של מישהו אחר (העלות שאתה מוכן לשלם עליה – WTP). דבר זה חופף גם את אפקט איקאה, אשר מדבר על כך, שאם יצרת משהו בכוחות עצמך, תראה אותו שווה יותר ממה שהוא שווה באמת.

לדברי אריאלי, כאשר אין לך שום דבר ביד, אתה מחפש בעצם את הנכונות של רווח מול הפסד, ובוחר במה שהכי כדאי עבורך להשיג את הרווח.
אך כאשר כבר יש לך משהו ביד, הצורה שאתה מביט בה שונה. אנשים אינם אוהבים להרגיש הפסד, ולכן יש נטייה לרצות לשמור על מה שכבר קיים, במקום "לזרוק" ולהתחיל מההתחלה. כלומר החשיבה וכן המנטליות שמרנית הרבה יותר.
ואם חשבתם שזה מאפיין רק את ניהול החברות, אז טעות בידכם, הדבר מתקיים בהרבה צורות ניהול, כולל אלו של ערים ומדינות.

הרבה מהדברים שלמדתי בשנה האחרונה, או יותר נכון הפנמתי, הם שאנשים ממש לא רציונאלים בהחלטות שלהם. כלומר הרבה מהדברים שאנשים עושים, הם לפי תחושה, רגש, והשפעה סביבתית, ופחות מסיבות אמיתיות. אם כי זה נראה לאלו המחליטים, כסיבות לגמרי ממשיות ואמיתיות.

כך כאשר אתה שואל אדם למה הוא בוחר או עושה משהו, הרבה פעמים התשובה שתקבל תשאיר אותך "בשוק".
אתה תקבל תשובה כדוגמת "כי כולם עושים את זה", או תשובות כמו "יש סיבה", אבל התחמקות מלהסביר אותה (בגלל שאין באמת סיבה), תירוצים שונים אשר לא באמת מסבירים את המצב, והרשימה עוד ארוכה.

מסתבר שיש מחקרים פסיכולוגיים מאוד מעמיקים בנושאים האלו, ויש אפילו נושאים כדוגמת פסיכולוגיה התנהגותית, ובתוכה יש תת עולם שנקרא כלכלה התנהגותית, אשר מנסים להבין את הלך החשיבה האנושית והגורם לקבלת החלטות כאלו ואחרות.

כל זה מאוד מעניין, היות ובסופו של דבר זה מסייע לנו לבנות דברים טובים יותר, וכן לתקשר בצורה טובה יותר בסופו של דבר. לחברות מסחריות, זה גם מסייע להיות רווחיים יותר, במידה ומבינים כיצד ליישם את התורות האלו בפועל.

בזיון השעון (או איך חברות סלולר דופקות את הלקוחות שלהן)

בזמן כתיבת שורות אלו, קיבלנו צורך לשנות את השעון בטלפון החכם לשעון אתונה.
הסיבה לכך היא שישראל שינתה את החוקים להזזת השעון, אשר צריך להיות ב27/10/2013, אך לפני השינוי הזה, הזמן היה צריך להיות שונה, ולכן חברות הסלולר ממליצות להעביר את השעון לאתונה, ששם גם המעבר יהיה ב27/10/2013.

העניין הוא שאנדרואיד וגם iOS מבוססות על יוניקס, ומי שאינו יודע, יש מערכת ניהול זמנים די איכותית שם, אשר כיום מנוהלת על ידי ארגון תקינה בשם IANA.

אם חברות הסלולר היו משחררות firmware מעודכן לטלפונים שברשותן רק עם שינוי של tzdata, מעולם לא היתה צריכה לעלות הבקשה להחליף מישראל לאתונה, היות והשעון היה מתחלף כמו שצריך בכוחות עצמו (אצלי בלינוקס):

$ zdump -v Asia/Jerusalem | grep 2013 | grep Oct
Asia/Jerusalem  Sat Oct 26 22:59:59 2013 UTC = Sun Oct 27 01:59:59 2013 IDT isdst=1 gmtoff=10800
Asia/Jerusalem  Sat Oct 26 23:00:00 2013 UTC = Sun Oct 27 01:00:00 2013 IST isdst=0 gmtoff=7200

אך החברות לא עושות זאת, ולכן דורשות מהשמתשים שלהם לעבוד קשה וללמוד איך לטפל במכשירים שמכרו להם, כשרוב אלו אשר קיבלו את המכשירים לידיים לא באמת יודעים כיצד לעשות זאת.

רמת הזלזול הזו, מראה כי כבר עדיף לקבל טלפון עם root פתוח, ולהתקין תוכנות כדוגמת ההמלצה של חץ ולסיים עניין.