קטגוריה: לקוח

תכנון מודלארי של מערכת

"If I had eight hours to chop down a tree, I'd spend six sharpening my ax." — Abragam Lincoln

לאחרונה סיימתי פרוייקט מאוד גדול (יחסית), אשר לקח קרוב ל4 חודשים למימוש בפועל.
בפרוייקט מצאתי חוסר סדר, חוסר הבנה מה רוצים שהוא יבצע, ובעיקר סתירות פנימיות של הבקשות עצמן.
החלטתי בפרויקט להרים את הכפפה ובעצם להיות מי שמתכנן, ולא רק מי שמבצע אותו, והגעתי למצב בו יצרתי ספסיפיקציה אשר כוללת את הרעיון המרכזי, אך הצורה למימוש שלו, כולה שלי.
לקח לי כשבוע לכתוב אותה, ולאחר הסיום, הגעתי חזרה ללקוח, הצגתי לו את התוכניות בניה, וקיבלתי אישור "ללכת על זה".

זו ההתחלה של הפרוייקט. התחלתי לחשוב על הגישה עבור המימוש בפרוייקט, והחלטתי ללכת בגישה המודולארית, בה אני מפרק כמה שיותר דברים לכמה שיותר מתודות, וכל מתודה מכילה מכנה משותף בודד.

חשוב לי להדגיש כי תכנון שכזה, לוקח יותר זמן מאשר כתיבה ממוקדת של דברים, אך דווקא בסוף הפרוייקט, מצאתי את עצמי נהנה מכל שניה שהחלטתי לכתוב כך את הפרוייקט.

הסיבה לכך, היא בראש ובראשונה לחשוב מה מתאים איפה, והאם לפתוח אולי מתודה נוספת במקום להכליל את הלוגיקה "כאן".

הדבר השני הוא לדעת לקרוא נכון לכל מתודה בזמן המתאים, ככול שיש יותר מתודות, ככה יש סוג מסויים של בלאגן.

אך דווקא כאשר חשבתי שסיימתי עם הפרוייקט, פתאום גיליתי כי הלקוח רוצה שינויים מהותיים בזרימה של דברים, ופתאום החליטו מסיבות עסקיות להוסיף עוד תכונות, ומצאתי פתאום כי דווקא החשיבה המודולארית הזו, גרמה לי בשעה שעתיים לענות לכל דרישה חדשה לפרוייקט, כאשר למעט שני דברים, שמעולם לא מימשתי בעבר ושיניתי את כל המבנה שלהם מספר פעמים במהלך הפרוייקט, עד שהגעתי לגישה הנכונה, הכל הלך חלק ומהר מידי, לפעמים מול עיני הלקוח שביקש אפשרות מסויימת, אמרתי לו "חכה חמש דקות" שומע אותי מתקתק משהו במחשב, ואומר לו "נסה עכשיו", וזה עובד.

בגישה המונוליטית יותר, היה קשה יותר להתאים את עצמי לשינוי של flow מסויים של המערכת, ולהוסיף במקומות מסויימים משהו נוסף, ובמקומות אחרים להסיר משהו אחר.

למשל אפילו הגדרה של "עד שלא מאשרים משהו, אתה משמיע אפשרויות" לקח לי חצי דקה להוסיף למערכת.

בסופו של יום החשיבה העסקית שהצגתי בפרוייקט, בצורה שהיתה טובה יותר ממה שהלקוח רצה בהתחלה, בנוסף ליכולת לתרגם את זה תכנותית, הם אלו שגרמו לפרוייקט להצליח.

הלקוח היה אומנם מאוד לחוץ ביום ההשקה המקורי, ורצה שינויים של הרגע האחרון, אך כשהם נעשו, ונעשו תוך כלום זמן (שעתיים כולל כתיבה של תכנון מחדש של דברים וקבלה של אישור עליהם), למרות השינוי שהיה מאוד משמעותי, הצלחתי להרגיע אותו, ועכשיו אפשר לשבת ולהנות מכמה ימים של שקט עד להתחלת הפרוייקט הבא.

האם מיקרוסופט נעלמת מהעולם העסקי ?

לאחרונה לקוח נפל בכך שהזמין מערכת ממישהו שהקים חברה על איזה קורס וחצי של פיתוח בטכנולוגיות מיקרוסופט שלקח, ואותו אדם לא הצליח לספק לו את מבוקשו.
כאשר הלקוח עוד חשב כי יקבל, ביקש ממני סיוע למצוא שרת אירוח מבוסס Windows, היות והוא היה זקוק להתקין את המערכת שאותה חברה בנתה עבורו.
אז שנינו חיפשנו משהו בסדר גודל מסויים, והמחירים שמצאנו במקרה הטוב התחילו ב50 יורו.
מיקרוסופט Azure עצמה כל כך יקרה ולא ריאלית לעסק קטן, אשר זה נפסל עוד ללא מאמץ.
אז הלקוח הזמין Windows Server 2012. וגילינו כי זה, מגיע עם ממשק של Windows 8 משום מה.
והשאלה הראשונה ששאלתי היא: למה ?

מי ירצה להריץ שרת שעובד קשה על מערכת טאבלט ? מדוע הממשק צריך להיות זהה גם כאשר מדובר בשרת ?

אבל זה לא הכל, עצם החיפוש עבור חברות המספקות מערכת ווינדוז, היה יחסית קשה למצוא, בעוד שמאוד קל, פשוט וכיום כבר זול להזמין. למשל אני עובד עם Digital Ocean (לחיצה על הקישור והזמנה דרכו יזכו אותי בכסף – אומר זאת בצורה גלויה), שרת במחיר של 10 דולר לחודש (120 דולר לשנה) והכל עובד, קל, אין בעיות, יש לי סנאפשוטים של מצבים שונים כאשר אני עושה ניסויים על המערכת, ונהנה מזה שאין לי כאבי ראש מיותרים.
הכל היה קל ופשוט מידי, בייחוד כאשר משווים זאת לאמזון, אשר הם לא ברורים במחירים שלהם, והממשק שלהם זוועתי, וכבר סיפרתי מה הם עשו לי.

כל זה לא קיים למי שבוחר במיקרוסופט.
אבל זה לא הכל.
הידעתם כי מיקרוסופט מנסה לאט לאט להיפתר מ .NET ?
היא רוצה להתחיל לספק סביבה שתתאים את עצמה ל"ענן", וכהרגלה, במקום לתמוך במי שאינו זקוק לכך, היא הורגת לו את הטכנולוגיה ומכריחה את כולם לעבוד לפי מיקרוסופט, לא לפי הצורך האישי שלהם. דבר שהופך את הביסוס העסקי על גבי מערכות מיקרוסופט כהתאבדות כלכלית.

למעשה מיקרוסופט היא הסיבה שעזבתי את העבודה איתה ועברתי להיות איש מקצוע בלינוקס. היא רצחה לי טכנולוגיות שאני פיתחתי על בסיס ווינדוז, וב2003, עברתי סופית ללינוקס (אחרי כמעט 4 שנים של משחקים עם המערכת וההפצות), ומאז אני כבר לא חושש שיהרגו לי את הטכנולוגיות.

עסק שנכנס כיום לשוק, במידה ויתבסס על מיקרוסופט, ימצא מספר שנים לאחר מכן, כי כל העבודה והכסף שהשקיע, ירדו לטמיון, ולמעשה מיקרוסופט הפכה כבר מזמן להיות לא רלוונטית יותר למי שחפץ ביציבות עסקית.
אינני מדבר על אופיס, או על ווינדוז כמערכת הפעלה שולחנית, או על ניהול "חזק" של הרשאות, אלא על התשתיות והכלים של מיקרוסופט אשר אנשי מקצוע טכניים מחפשים.

הפוסט הזה ד"א, הוא תובנה שהיתה לי לאחר שיחה קצרה עם מנהל קשרי לקוחות ישראל של חברה בין לאומית מאוד גדולה שכולם מכירים.
אפילו הוא כבר אינו מבין את הצורך בשימוש במוצרי מיקרוסופט.

אז מיקרוסופט לא הולכת להעלם מהעולם, היא לא תמות, אבל הכיוון הנוכחי שלה כבר מזמן אינו כלכלי אם בודקים אותו באמת לעומק, ולא מסתנוורים משם החברה.

profit by inertia

Some companies in this world have no legitimate right to exists, if you take what they sell vs what they have.

One such company was Sun, but one such giant that exists today is IBM.

I was asked by a friend to take a look at a product by IBM (it called connections), and I was shocked. IBM has a product that makes MS Sharepoint look like a bad written toy, yet I have never seen it, or heard about it prior to that request from my friend. The reason why my friend knew about it, was because he knows the manager behind the product at IBM.

A company asked me to look for them a replacement for sharepoint (they preferred open source based solution), and Google did not gave me any hint about this product back then or now, even though my search did not include open source.

But the product offer so much more then MS sharepoint. I don't know it's price, but it works on all standard based web browsers , and on many operating systems, such as Linux (deb and rpm based), Windows, Unix and Mac. It can integrate with many more tools then sharepoint, including MS Office, but not limited to it, and even offer web based office included.
It support Mobile based connection, and view that fit to your mobile devices, and the list of features just goes on and on.

And here is the Pitch that IBM needed to make, and remained silent. Such product is a sharepoint "killer", if it's price is the same as MS, or cheaper. And it's not the only product by IBM that you never heard about before, but can help you.

The same was with Sun and Open/Star office. They could make real "battle of the office suites" if they wanted, but they didn't, so MS kept selling their Office suite product.

Companies such as IBM earn the money that makes them run, by inertia, not by doing a good work of selling the things they do.

תובנות השוק מהרצאה שהעברתי

העברתי ללקוח אשר חי ונושם "מיקרוסופט" הרצאה על טכנולוגיות שהוא אינו מכיר, אבל יכולים לשנות לו את כל מאזן ההתמודדות שלו עם דברים שקיימים כיום בשוק.

ההרצאה היתה על git וההבדלים בינו לבין svn. היות והוא הגיע למצב בו מפתחים כל הזמן דורכים אחד על השני, ורציתי להציג להם דרך אחרת או אולי נוספת לעבוד, לא במקום svn, אלא בנוסף (תודה לסוייר על המצגת שהוא יצר בזמנו בנושא, והסכים לתת לי אותה).

לאחר מכן, העברתי הרצאה על No(t only) SQL. בהרצאה העברתי הסבר מה זה בגדול אומר, איך מבינים בכלל מתי, ואיך הוא מתאים לנושא, התמקדתי בMongoDB ובRedis. שני מסדי נתונים אשר אני משתמש בהם.

הדגמתי להם לפי צורות העבודה שלהם, כיצד הם יכולים לשפר להם את הביצועים, למנוע בעיות עומסים שונים וכו'

בסוף ההרצאה ניגש אלי אחד העובדים – מפתח #C, ומתכנת באמת מוכשר, ואומר שזה הכל נחמד ויפה, והכרתי לו הרבה דברים חדשים, אבל אם אין הכשרות של זה בשוק (הישראלי), אין סיבה להשתמש בטכנולוגיות האלו.

ניסיתי להסביר לו כי העולם הטכנולוגי, מחוץ לעולם המיקרוסופט, הוא עולם מאוד דינאמי אשר משתנה מהר מידי בשביל באמת להצליח ללמד אותך משהו במכללה. לפחות משהו אשר יהיה נכון גם שנה לאחר מכן, ולכן נהוג לקרוא מידע ולחקור לבד – וזו פעולה שכבעל מקצוע מאוד נחוצה. בנוסף גם הזכרתי לו כי התפקיד של מתכנת זה לא להיות code monkey ורק לכתוב קוד כל היום, אלא תפקיד של המתכנת  הוא לספק מענה לצרכים שונים, והדרך לכך היא להכיר כמה שיותר כלים, וצורות עבודה.

אפילו הסברתי לו כי לא בכדי מרבית התעשייה אינה עובדת בתפיסת העולם של מיקרוסופט, אלא גישה דינאמית וכלים לגמרי שונים. ויותר מזה, כל עולם ה "cloud", אינו זהה אחד לשני, אלא לכל ארגון יש דרישות שונות והדרישות האלו משתנות מידי בשביל לבחור בתבנית הקבועה.

לאחר השיחה הבנתי (שוב) – רוב האנשים והשוק אינם מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו. הם לא מסוגלים לדמיין כי דרכי העובדה שלהם צריכים להשתנות כאשר הם אינם מקבלים מענה נכון, היא פעולה מאוד חשובה, אך אם אנשי המקצוע אינם מכירים עוד כלים, הארגון תמיד יהיה תקוע באותו המקום עם אותן הבעיות.

או כפי שאברהם מאסלו אמר פעם – כאשר יש בידך פטיש, הכל נראה לך מסמר
אתה פשוט לא מסוגל להבין כי לפעמים יש שימוש גם למברג, שפכטל וכו' …

כשהעיתונות הפכה את עצמה ללא רלוונטית

"Early in life I had noticed that no event is ever correctly reported in a newspaper" — George Orwell

באוקטובר 2011 מתו להם 2 אנשים:
הראשון היה ממציא, טכנולוג, חדשני, ואדם מאוד צנוע
השני היה אדם בעל מזג חם, אשר חיפש איך לעשות כמה שיותר כסף, ויצר סוג של כת למוצריו.

בזכות ההמצאות של האדם הראשון, האדם השני הצליח לעשות כסף.
עכשיו השאלה: מי מבין שני האנשים קיבל חשיפה בתקשורת על כך שהוא מת ?
התשובה היא כמובן שהאדם השני, הלא הוא סטיב ג'ובס.
האדם הראשון נקרא דניס ריצ'י. בזכות המצאותיו של ריצ'י, יש לנו המון מצרים כיום, כולל איפון, מעבורות חלל, טלויזיות, בתי קולנוע, מכוניות חכמות, ובכלל האינטרנט. כל זה בזכות הכלים שבעצם יצרו פלטפורמה לקידום דברים חדשים. והם כולם פרי יצירתו של ריצ'י.

מאז המצאת העיתונות ועד היום, המושג "בעל המעאה הוא בעל הדעה", היה נכון. כי בעלי הכסף הפכו לבעלי העיתונות, ויכולו להציג את הדעה שלהם לשאר (מומלץ לצפות בסרט האזרח קיין בנושא) . זו בעצם כל סאגת עיתון מעריב שכנראה יסגר בקרוב (אם עדיין לא נסגר).

אבל הצהוב הזה, והניסיון להציג מידע אשר רלוונטי רק למי שמשלם עליו כסף, די איבד את היכולת שלו להשפיע בזכות האינטרנט. יש לנו כלים כמו digg, reddit ואפילו facebook או אתרים אחרים, אשר מאפשרים לי לא רק לשלוח ידיעות, אלא גם להצביע מה מעניין וחשוב עבורי, ומה הנושאים שאני רוצה לראות וכו', ופתאום ללכת לעיתונות רגילה, כבר לא מעניין. למעשה כל עולם תקשורת ההמונים, אינו תקף יותר.

אז אולי עדיין לתקשורת המסורתית יש משקל, אבל הוא הולך ומאבד מחשיבותו. אני כבר לא זוכר מתי הפעם האחרונה שרציתי לקרוא עיתון. כבר הרבה שנים שאני ללא טלויזיה, ואינני שומע רדיו. אני בוחר מה המידע שאני צורך וכל השאר אינו חשוב עבורי.

כל עוד העיתונות ותקשורת ההמונים בכלל עדיין חושבת בגישה של "בעל המעה הוא בעל המידע", הם ימשיכו להפסיד, היות והזמנים השתנו, ולפעמים גם בעל המעה, צריך להניח לאחרים לכתוב משהו שרע עבורו, אחרת כאמור, הנפילה קשה וכואבת.

אתה יכול לקחת את הגמל עד לבאר, אתה לא יכול להכריח אותו לשתות …

מה הייתם אומרים אם היה לכם יועץ בתחום פיתוח אפליקציות טלפוניה (לא סלולרי), בא אל הלקוח שלו ואומר לו "שמע, אתה זורק המון כסף לחינם בצורת העבודה הזו בגלל 8 סיבות, אבל אם תתחיל לעשות את זה מסודר יותר, אתה תרוויח מזה כסף, במקום להפסיד", והלקוח לאחר 3 שנים, עדיין עובד באותה גישה, עדיין מפסיד פיזית כסף (שהוא כבר רואה בפועל שהוא מפסיד בגלל הגישה שלו), ועדיין לא מוכן לשנות את עצמו.

העניין הוא, שזה לא רק להגיד, היועץ גם בא ומקים על שרת שלו (ללא רווח מצידו בנושא, אפילו לא לקח על כך אגורה שחוקה בודדת), את כל כלי העזר הנדרשים בשביל לעזור לאותו לקוח, והלקוח מתעלם מהם לגמרי.

כיצד אתם כלקוח הייתם מגיבים לכך ? אם אתם ספקי שירות, האם הייתם באמת מספקים גישה כזו ללקוח שלכם, או אולי אומרים "מה אכפת לי, זה כסף שלו, שיעשה איתו מה שהוא רוצה" ?

בכל מקרה, מה שהסבירו לי בעבודת הייטק השנייה שלי, ואני כבר מתחיל להפנים עכשיו, זה שאני יכול לקחת את הגמל לבאר, אני לא באמת יכול להכריח אותו לשתות. אז כנראה כיועץ נשאר לי רק לראות את זריקת הכסף הזו על בסיס יומי, ולהתחיל לקבל את זה שזה "לא שלי".

הצד האפל של מתודולוגיות פיתוח

hammer and nailאברהם מאסלו, הכניס לתודעה שלנו את המשפט: "כאשר יש לך ביד פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר". אנשים מוסיפים לרוב בציניות כי כך גם האצבעות שלך זוכות לאותו היחס… המשפט הוא חלק מתורה הנקראת "חוק הכלים", אם במקרה תהיתם.

אחד הדברים שאני רואה בשוק התוכנה, הוא כי חברות רבות בוחרות במתודולוגיות ושיטות מאוד נקודיות לכל הפרוייקטים של החברה. הבחירה נעשת משום שזה נשמע טוב, זה מאוד נפוץ וכו', אבל מעטים באמת בוחרים במתודולוגיות בגלל שהן מתאימות לחברה עצמה. ועוד יותר חשוב – לפרוייקט הספציפי עצמו.

למשל נתקלתי כבר בחברות אשר בוחרות במתודולוגיות Agile שונות מסיבה של "זו הדרך הנכונה לעבוד בה". כאשר אתה בוחן את החברה, המוצר, והכי חשוב המפתחים, ומנהלי הפרוייקטים של החברה, אתה מבין כי Agile רחוק מאוד מלהיות משהו הגיוני עבור החברה, לפחות במוצר או במוצרים שהם בוחרים להשתמש במתודולוגיה הזו.

agileלמשל חברה המפתחת מוצר אשר הולך להימכר כמוצר מוגמר, אינה יכולה לבחור במתודולוגיות Agile המדברות על פיתוח תוך כדי תנועה. היות וזה לא רלוונטי למוצר שלהם. למרות כי מוצר המקבל עדכונים, מן הסתם הוא מוצר המפותח תוך כדי תנועה, אבל המימוש של הדברים הם מאוד ברורים עבור הלקוח הסופי. הוא לא רואה פעם בור, אח"כ שאתה מניח עמודים, ואח"כ שאתה מניח בטון ומלט וכיוב'… הוא רואה את הבניין עצמו, עם ריהוט, תמונות, עציצים וכו'. הוא מבקש ממך לשנות את הקירות, להוסיף תמונות, להוריד תמונות, לשים עוד ריהוט, וכו', אבל הוא מצפה שהוא ימצמץ ושזה יקרה. ולכן סוג הפיתוח הזה אינו מתאים כלל וכלל לחברה, לפחות במוצר שכזה, או ללקוח אשר אינו מעוניין בגישה הזו.

עוד מתודולוגיות אשר אני רואה כי נמצאות בשימוש לא נכון, הוא למשל השימוש במתדולוגיה אשר אומרת כי אני יוצר קודם UI ועוקב אחרי המשתמשים לראות מה מושך אותך, ואז כותב לוגיקה מאחורי.

המתודולוגיה (אשר אינני זוכר את השם שלה בזמן הכתיבה של הפוסט), היא שיטה ממש יפה לפתח מוצר אשר אתה לא יודע בוודאות מה הלקוח רוצה בו. אבל אני רואה חברות אשר יש להם מוצר מוגמר שהן מוכרות, ופתאום רוצות לעשות סיבוב של 180 מעלות, ולהתחיל לעבוד במתודולוגיה הזו. מצד אחד, ומן הצד השני הן רוצות להמשיך עם כל הפיטצ'רים שהחברה מספקת ללקוחות, אבל מצד שלישי, הן רוצות להתחיל מכלום.

זה פרדוקס מאוד גדול בסגנון של "לאכול את העוגה אבל להשאיר אותה שלמcapה". מוצר קיים, אינו יכול לעבור להיות מפותח בגישה הזו. זו גישה שיכולה להפיל חברה שהולכת למתודולוגיה בגישה הזו כאשר כבר יש לה מוצר ביד עם לקוחות הרגילים לעבוד בגישה מסויימת שהחברה הרגילה אותם..

המתודולוגיה מתאימה רק למוצר שאינו קיים, ואף אחד אינו יודע מה הוא רוצה לקבל בעצם, וכך הן הלקוח והן החברה לומדים בייחד מה הלקוח רוצה.

טרנדים זה דבר מתחלף. זה בסך הכל סוג של אופנה. כך גם לפעמים בעולם המתודולוגיות. חלקן מתאימות לפרוייקטים ספציפיים, וחלקן לא מתאימות בכלל. לפעמים זה לא מתאים לאופי החברה, לפעמים לאופי המוצר, והרבה פעמים ללקוח עצמו.

אז תזכרו: פטיש זה  כלי עבודה יעיל, אבל הוא לא תחליף לשאר כלי העבודה. תלמדו להשתמש בכלי העבודה שלכם נכון, ואז תצליחו לגלות עולם קל ונוח יותר עבורכם.

הבעיה הכלכלית חברתית בישראל

בקיץ האחרון נפתח בישראל פתח. הדור שלי החליט לקום על הרגליים ולהגיד שהוא לא מוכן יותר לקבל את המצב הנוכחי.

המצב מאוד גרוע. היות ובמדינת ישראל אין תחרות אמיתית בשוק ה"חופשי". אין תחרות כי אין איזון בשוק בצורה מאוד קיצונית.

בישראל של שנות ה2,000 הכל יקר מידי לרמת המחייה למעט מוצרי אלקטרוניקה שהם זולים יחסית לרמת המחייה. למעשה יש מצב אירוני אשר בו זול יותר לפעמים לרכוש מכשיר אלקטרוני מאשר בגד או אוכל.

בישראל של שנות ה 2,000 יש מעט חברות אשר שולטות ברוב השוק, ואם זה לא מספיק חמור, אז הן זורקות אשמה על כל ספק קטן, למרות שאותם ספקים אינם מרוויחים הרבה, אלא רק הקצה השני של המאשימים, הוא זה שמרוויח.

בתחום האינטרנט בארץ, ובכן בישראל היו הרבה מאוד ספקיות אינטרנט קטנות. לאט לאט הן התחילו להתמזג עם ספקיות קצת גדולות יותר, ואח"כ היו עוד איחודים נוספים בשוק, וכיום יש לנו מעט מאוד ספקי אינטרנט בארץ.

כיום חברות הסלולר וחברות ספקיות האינטרנט הן אותן החברות. זה מיזוג שרובכם לא שמעתם עליו, אבל הוא קיים. הוא התקיים בגלל שפגעו בחברות הסלולר בצורה שלדעתי האישית לא פורפורציונליות. במקום לשבור את השוק בתחרות, פגעו בהן בחוק. ופגעו במקומות שדווקא עסקים קטנים יותר נפגעו ממנו הרבה יותר, מאשר ספקיות הסלולר. וכן, אני מדבר על דמי הקישוריות. דמי הקישוריות היו דרך לגבות כסף על שירותים טלפוניים שהתקבלו בחינם ואפילו לא ידעתם שהם שירותים נוספים (האשמה נופלת על חברות הסלולר בזה דווקא), אבל השתמשתם בהם. כמובן שהיו כאלו שניצלו את זה, אבל הם היו מעט יחסית.

החזון שספקיות הסלולר יהפכו לספקיות תוכן היה מאוד ברור הרבה לפני שהתחילו "להתלבש" עליהן. היה ברור כי התוכן משחק תפקיד חשוב יותר מאשר התשתית, ולכן זה הכיוון, ורוב הספקיות הבינו את זה מצויין ולכן זרמו לשם די מהר, עוד לפני כל הבלאגן. זו הסיבה שהפגיעה בהן יחסית נמוכה יותר ממה שאתם חושבים.

העניין הוא אבל לא רק החברות האלו. העניין הוא שעסקים קטנים צריכים לשלם הרבה יותר כסף מעסקים גדולים, ואין להם הגנה בשום צורה, דבר שעסק גדול לא צריך בזכות הכסף שלו.

למשל, לפני שבוע הייתי מאוד חולה יחסית, ובקושי יכולתי לעבוד, היות והעבודה שלי דורשת הרבה ריכוז וחשיבה. אין לי יכולת ללכת לביטוח לאומי עם פתק של רופא ולהגיד הייתי חולה, בבקשה תשלמו לי על שבוע שלם של מחלה, וזה למרות שאני משלם ביטוח לאומי גם אם אני לא עובד. כלומר כבעל עסק הפסדתי כסף בכך שאני חולה. כלומר לא רק שלא הרווחתי, אלא ממש הפסדתי כסף. משהו שאם הייתי שכיר, הייתי מוגן מפניו.

המצב כל כך גרוע שאני מכיר יותר ויותר אנשים אשר מנסים את מזלם במדינות ניכר. הם לא רואים עתיד כלשהו בארץ להם ולמשפחתם. ולכן מהגרים למדינות אחרות. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים עליהם, אבל יש דברים בגו. ואם לאנשים אין תקווה ולא רואים עתיד, זה מצב רע מאוד.

יש לי חבר שעסוק מידי בלפרנס את עצמו ואת אמא שלו שחולה במחלה שלא ניתן לעבוד בה, שהוא לא יכול להתקדם לשום מקום בגלל שהוא תקוע במעגל אין סופי. זה לא צריך להיות ככה ! אם אנחנו כחברה לא יודעים לדאוג לאנשים סביבנו, אז משהו ממש רע. אנחנו מנוכרים מאוד אחד לשני. אנחנו נראה מישהו ברחוב שקורס פתאום, ונמשיך ללכת במקום לעצור ולעזור לו. זה לא קורה רק בסין. זה קורה עכשיו כאן בישראל בשנות ה2,000.. האם זו החברה שאנחנו רוצים לחיות בה ?

אני רואה הרבה עסקים קטנים נסגרים ולא בגלל שהם לא מוצלחים במה שהם מציעים, אלא בגלל שהתחרות היא בלתי הגיונית בכלל. איך אפשר לקבל שוק חופשי בהם יש שליטה בלעדית של תאגיד זה או אחר ? זה הרי בדיוק ההפך משוק ותחרות חופשית.

שוק חופשי זה שוק בו אני כספק בודד ותאגיד יכולים להתחרות זה מול זה. דבר שלא יכול להתקיים בישראל בשנות ה2,000.

במקום לפתור את הבעיות בצורה מאוזנת, יש צעדים מאוד קיצוניים לצד הלא נכון בד"כ. ובין לבין מפעילים עלינו את עיקרון "הפרד ומשול". אנחנו למשל מבקשים שיאפו יותר עוגות, אז במקום לאפות יותר עוגות, נותנים עוגה אחת מוכנה ושואלים אותנו "איך אתם רוצים לחלק אותה בין כולכם ? מי צריך לקבל יותר ומי צריך לקבל פחות ?" ואז כל אחד מתחיל לריב עם השני. מחילים עלינו בעצם את תורת המשחקים בתסריט של סחיטה, בו כל צד צריך לשכנע שהוא צריך יותר.

אבל הבעיה היא שיש עוגה אחת מההתחלה ! צריך שיהיו יותר עוגות, או עוגה הרבה יותר גדולה. צריך איזון מסויים, כי עוגה אחת אינה מסוגלת באמת לתת מענה לכולם. אבל בשביל מספר עוגות, צריך לשנות את החומרים והמרכיבים של העוגה האחת.

במקרה ותהיתם, אז ההפגנות והמאבק החברתי לא נפסקו, הם רק ירדו מהכותרות. אבל עדיין יש אלפי בני אדם כל שבוע בתל אביב מפגינים ועושים צעדות. תשאלו את רם-און למשל על הנושא.

מה שעצוב זה, שמשנות ה80 ועד היום שום דבר לא השתנה לטובה:

a tale about PIPA, SOPA and Copyrights

Imagine a person finding a road that everyone is using, and decide to charge money from every car that is passing by. Then that person think about it, and start taking money also from people who are walking by that road, just looking at it, or just reading about it.

The person is also limiting the number of people that can use the road, in what type of vehicles, number of passengers, the location from where the driver is from etc…

And if to add  on all of that. the person never fixes the road, or provide extra benefit of using it. You get what he provides "as-is", in the way that he think you should have it, and that's it.

When people that live beside the road, started to create their own path to the road, so they could arrive from one place to another, caused a big headache to the road owner.  Because they did not pay for the usage of the road, and did not stand in his limitation. So the road owner decided not only to sue them, but also to provide some money for public elected figures to place bills and rules, to say that without his permission, and in his conditions, it is illegal to do so.

So people started to create their own roads instead, and the traffic started to move to thar roads instead,  and the original road owner, started to loose a lot of road users -> money to that newer and better roads, that take only minor maintenance fees, but do not limit anything. Even the roads are better maintained then the original road that the person took over and start changing on it.

So now that person decided to pay again to that public figures to place more bills and call the other roads thieves, pirate etc..  And that everyone who is not using the original road hurts the right of the original road owner.

SOPA – עוד מסמר בארון הקבורה לשוק של ארה"ב

אם אתם גרים על העץ, או עסוקים בלהתכרבל מתחת לשמיכה בחורף במקום לדעת מה קורה סביבכם,אז הנה הסיפור על רגל אחת:

תעשיית המוזיקה והסרטים של ארה"ב (למעשה 2 תעשיות שונות) "רכשו" מספר פוליטיקאים בארה"ב (סנטורים) אשר יעלו ב2012 חוק אשר אומר שהתעשייה הזו (סרטים, מוזיקה), יכולה להכריז כי כל אתר שהם חפצים בו פוגע בזכות שלהם להתעשר על חשבונך והם יכולים לפנות לספקים השונים בדרישה (אפילו לא בקשה) לחסום את הDNS של האתר, ובנוסף גם לדרוש ממנועי חיפוש להעלים לגמרי את האתר מהתוצאות.

ואם זה לא מספיק, אז אתרים למשל כמו Facebook ו Google+ ואפילו whatsup.org.il מחוייבים לקבל אחריות אישית על כל מעשה של כל משתמש הנעשה באתר. כלומר אם אני ניגש ל whatsup ושם קישור לסרט "פיראטי" או תוכן מוזיקאלי שאין לי רשות לקשר אליו, אז מאיר, יהודה וטל יהיו אחראים באופן אישי לשאת באחריות של המעשה שאני עשיתי. אבל זה לא רק תוכן שהוא פיראטי כביכול. אפילו הוראות כיצד להוריד firefox יכול להחשב כתוכן בעייתי, אשר בעקבותיו האתר והבעלים שלו יפגעו. כל הבלאגן הזה נקרא SOPA שהוא ר"ת עבור Stop Online Piracy Act. להמשיך לקרוא

מה לדעת לפני שאתם פותחים עסק בפעם הראשונה

בחודש וקצת האחרון יצא לי לדבר עם מספר אנשים בקהילת הקוד הפתוח, אשר התעניינו מה הם צריכים לדעת לפני שהם הופכים להיות פרילנסרים. החלטתי לרשום פוסט בנושא, אבל שימו לב כי הוא אינו מכסה הכל ונכון רק לידע ולניסיון שלי, ויכול להיות שדברים י/השתנו, ודברים אחרים חסרים, או בכלל לא נכונים.

אין לראות בפוסט זה כהמלצה או דרך עבודה. בקריאת הפוסט אתם מסכימים כי האחריות הבלעדית חלה עליכם בלבד ולא תבואו אלי בשום טענה, תלונה או כל דרישה שהיא על הכתוב, נאמר, נרמז או הובן בעת הקריאה.

ישנם 4 סוגי עסקים שאתם יכולים לפתוח בנושא התכנה (ישנם קצת יותר בישראל, אבל הם בנויים למקצועות שונים כדוגמת עריכת דין וכו'): להמשיך לקרוא

לשטוף את הסבון עם מתכנתיו

זה לא סוד שמרבית מתכנתי ה .NET הם מתכנתים ברמה מאוד נמוכה יתר על המידה. אפילו מתכנתים אשר מתחילים לתכנת בפיתון או PHP לרוב יודעים יותר מאשר מתכנתי .NET, או לפחות מראים פוטנציאל טוב יותר (למעט מקרים מיוחדים).

מרבית אנשי ה .NET הם ילדים קטנים בהתנהגות. כאלו שכאשר מראים להם טריק אחד "מגניב", יתחילו עד עייפה להציג אותו לאחרים וישתמשו בו בכל מקום ובכל מצב אפשרי, ובעיקר לא אפשרי. אבל כאשר נדרשת מהם יכולת ההמצאה או ההתמצעות במרחב הגדול מעבר לטריק – זה כבר לא קיים.

אם באבטחת מידע, אנחנו קוראים לאלו שרק משתמשים במה שאחרים עושים Script Kiddies, אז לאנשי .NET האלו צריך להיות שם בסגנון Monkey puppets או משהו כזה (כל הזכויות לא שמורת). כי יש לנו Code Monkey למישהו שרק כותב קוד בלי להיכנס לעובי הקורה, אבל כאן, אפילו להבין מה הם עושים, זה לרוב יותר מידי עבורם, ולכן, הם בובות של Code Monkey כי אפילו Code Monkey זה מסובך מידי בשבילהם…

הפוסט נכתב בעקבות דרישה נוספת לכתוב פונקציות SOAP מול .NET, והתנשאות מטופשת של האנשים אשר אפילו אמרו שהבעיות שנתקלתי בהם קשורות לכך שאני לא מתכנת בשפה נורמאלית (למרות שניסיתי את העבודה עם soap4r, soapui, php soap, nusoap ועוד ספריית ג'אווה נוספת – ולכולן היו את אותן הבעיות מול ה wsdl). לאיזו רמה הגענו, מתכנתי .NET חושבים שהם מתכנתים נורמאליים וכל שאר התעשייה כמו גוגל, פייסבוק וכו' לא יודעים כלום מהחיים שלהם. זו הסיבה כנראה שיש כל כך הרבה מערכות מבוססות .NET בעולם של הרשתות החברתיות בניגוד לשאר הטכנולוגיות (או שלא).

ביקשתי מהCTO שאיתו התנהלתי ישירות לקבל את ה dump של בקשות תקינות, שאוכל לשים אותם ב telnet ושזה יעבוד לי. הוא בתגובה אמר לי כי אי אפשר להשתמש ב telnet בשביל לבצע בקשות SOAP. וכל ניסיונותי החוזרים לקבל את המידע עלו בתוהו.

היו לו עוד הרבה פניני חוכמה אחרים, והwsdl היה מאוד בעייתי בפני עצמו בתוכן שלו, אבל בסופו של דבר הוא הוכיח כי אינו מבין טכנולוגיה, ואולי הוא מכיר טוב כלי מיקרוסופט, אבל זה לא נחשב לתכנות בדיוק, ורוב העולם משתמש בטכנולוגיות נוספות או אחרות לגמרי לפיתוחים שהם לא לסביבת שולחן העבודה.

אחרי למעלה משבועיים שהתעסקתי בשטויות האלו של לגרום ל2 פונקציות לתפקד, וחוסר היכולת לתקשר עם CTO שחושב שהשמש זורחת לו ממקום מסויים, החלטתי לפרוש מהפרוייקט. מצטער, אבל בזמן הזה של לנסות להתמודד מול ה .NET, כבר יכולתי לכתוב בעצמי את כל המערכת גם מהצד השני, ולגרום לזה לעבוד בצורה גלובלית ופשוטה יותר.

סיפרתי לבוריס את הסיפור, ומסתבר שגם לו היה באותו הזמן אותו סוג כאב ראש. רק האנשים השתנו, אבל הסיפור זהה.

עצור: עסקים קטנים בישראל

The first mistake in public business is the going into it
Ben Franklin

stop signלפני שבוע היה לי דיון עם אדם מסויים, בו אני טענתי כי מדינת ישראל מנסה בכוח להרוג עסקים קטנים, בעוד שהוא מסביר לי שההפך הוא הנכון. הבעיה היא, שאני בעל עסק קטן, והוא שכיר בחברה מאז ומתמיד (הבדל קטן). סיפקתי לו מספר רב של דוגמאות למה אני חושב שזה המצב, אשר את רובם אסור לי להגיד בפומבי, אבל הנה מספר נקודות שכן מותר לי להגיד:

  • אני מחוייב לשלם ביטוח לאומי, אבל אני לא מבוטח בו
  • אני מחוייב לשלם הרבה מיסים על דברים, אבל המדינה לא מתחייבת לי שכל רכש שלי יהיה מוכר כהוצאה. יותר מזה, הוצאות כמו רכב מוכרות רק חלקית בלבד.
  • אין לי משרד, והרבה פגישות נעשות בבתי קפה – הוצאה שלא מוכרת על ידי הרשויות
  • אם מחר למרות חוזה חתום, שבו מתחייב לקוח לשלם לי על שוטף, והוא מחליט על דעת עצמו לשלם שוטף+90 (במקרה הטוב, במקרה הרע מחליט לא לשלם) אין חוק שמגן עלי, ולרוב בתי המשפט יכריחו את החייב לשלם (במקרה הטוב) רק חצי מהסכום (קרה ליותר מבעל עסק אחד שאני מכיר)
  • אם אני מרוויח 20,000 ש"ח בחודש (או פחות), לא אקבל שום הנחות במס.
  • אם ארוויח 200,000 כל חודש, אקבל הרבה הנחות במס. למעשה אוכל לנהל משא ומתן על גובה המס שאשלם
  • עסק יכול לשים ווטו ולהגיד כי רק אם אתן לו חשבונית מס הוא ישלם לי כסף. אין שום גורם שעוזר לי מול זה. זה אומר אבל שאני משלם מע"מ, למרות שלא נכנס לי אפילו אגורה אחת מהעסקה בפועל.

זו לא כל הרשימה, אפילו לא עשירית ממה שאפשר להציג, אבל אני חושב שאתם רואים תמונה מאוד ברורה.

עכשיו אשאל אתכם שאלה: כמה עסקים גדולים (enterprise) יש בישראל ? אל תתאמצו, יש פחות מאשר עסקים קטנים או בינוניים. כמה הרבה ? לא ביררתי אף פעם, אבל לא אתפלא אם זה לפחות אחד למאה.

מי שנכנס לעולם העסקים, נכנס לשדה קרב קשה מאוד, וכל יום יש בו הרבה מאוד צלקות חדשות. לרוב אותו אדם נמצא לגמרי לבד בהתמודדות עם ההשלכות בנושא ולכן הרבה מרימים ידיים ב5 שנים הראשונות, ואח"כ ב5 שנים הבאות (מבחינה סטטיסטית). עסק יכול להיות רווחי כל הזמן, אבל ללא תזרים מזמנים, אין לשום עסק יכולת להצליח להתקיים. כלומר אם חייבים לי עכשיו 100,000 ש"ח חובות. וכל ההוצאות שלי הם 30,000 ש"ח. אחרי נקודת איזון (כלומר הכנסות פחות הוצאות), אני רווחי. לפחות על הנייר. אבל אין לי באמת 100,000. מה שיש לי זו הבטחה שאולי יהיה לי 100,000 ש"ח. וזו בעיית התזרים שהורגת עסקים. ואין שום דבר כאמור בישראל שמגן על עסק מפני הבעיות האלו.

אני יכול להמשיך לכתוב ולקטר, אבל תראו את שחר שמש, שגם הוא נכנס לסטטיסטיקה. ועכשיו אשאל את השאלה הבאה: האם אקח את ההצעה שקבלתי לפני חודש להיות שכיר בסכום גבוה כל חודש ?

הרי מה שארוויח בשנה מההצעה האחרונה שקיבלתי, יהיה הרבה יותר מאלו אשר מנסים לרכוש את ה"עסק" שלי (כלומר אותי ובעיקר את הלקוחות שלי) עד עכשיו …

מוקדש כתמרור אזהרה

שוק מול טכנולוגיה

ב2005 פול הציג לי מערכת מדהימה שרובינו אז לא ידענו איך להגדיר אותה במילים, אבל היום אפשר להגיד שהוא הציג לי שירותי SaaS מדהימים, שעד היום כל הטכנולוגיות אשר תפסו בעולם, עדיין לא מתקרבות למה שהוא הצליח להשיג ב2005. פול כבר אז, השתמש בטכנולוגיות קוד פתוח, ולא רק זה, אלא תרם חזרה לעולם הקוד הפתוח חזרה, כולל שימוש בחלק מהתשתיות שהוא פיתוח עבור המוצרים שלו.

ב2007 דיברתי שוב עם פול, ושאלתי אותו מה קורה עם החברה שלו והשירותים שהוא הציג לי, והוא סיפר לי שהחברה שלו נסגרה, הוא לא הצליח למכור את הטכנולוגיה, וכיום יש לו עסק חדש (בכלל עובד כצלם – עבודה ישנה חדשה שלו).

הרבה אנשים חושבים שהטכנולוגיות שאנחנו רואים כיום הם חידוש, וחברות כמו אפל הן מהחדשניות ביותר בשוק, אבל אפילו גוגל לא באמת ממציאה דברים כמו שאנחנו נוטים לחשוב, אלא הן מצליחות במקומות שאחרים נכשלו בגלל שהם זיהו איפה השוק היה צריך או יכול לקבל את הטכנולוגיה. הטכנולוגיה שפול הציג לי, בכלל נוצרה בשנות ה70 על ידי חברת AT&T והוא רכש אותה מהם, כי הם לא ידעו איך להשתמש בה, ולו היו הרבה רעיונות. הבעיה של פול היתה למכור את זה לשוק. הוא חשב כי קהל היעד שלו הן חברות התשתיות, אשר ירצו לספק שירותים שונים, אבל למעשה אם אנחנו רואים כיום כי דווקא העסקים אשר מוכרים את השירותים האלו ללקוחות קצה (או עסקים) הם אלו שמצליחים, וזה לא מגיע מחברות השתיות השונות. כלומר יכול להיות שהחברה של פול היתה היום אחת החברות הכי מוכרות בעולם ה"ענן" אם היה מבין או יודע כיצד לספק את השירות שלו לקהל היעד הנכון, ובצורה הנכונה. במידה כמובן, והשוק היה מוכן לקבל את השירות כבר אז.

הבעיה הכי גדולה של פול, היתה לדעתי בכך שהשוק עדיין לא הבין שהוא נמצא בבעיה הזו של לקבל שירותים אשר לא בהכרח in-hose, או יותר נכון לא הפנים שהוא צריך פתרון לבעיה שכבר היה לו פתרון עבורה. למעשה עדיין כיום יש כאלו שחושבים שהם חייבים ברזלים ותשתיות אצלהם מקומית, ומשקיעים מאות אלפי דולרים רק על זה בשנה.

הסיפור של פול הוא לא היחיד בשוק. יצא לי ב4 שנים שאני בעולם העסקים, לפגוש יותר מאדם אחד או שניים שפתחו מוצרים מדהימים לשוק באיזשהו שלב, אבל השוק לא היה בשל מספיק לקבל אותם, ולכן הם נכשלו. אם חלק לפחות מהפתרונות שהמוצאו ב40-50 שנה האחרונות היו מצליחות לחדור לשוק כבר אז, העולם שלנו היה נראה לגמרי שונה. היינו לומדים לנצל טוב יותר תשתיות ומשאבים בצרכים צנועים יותר. הפיתוח שלנו היה מצד אחד יעיל יותר.

בתי הקברות עמוסים בטכנולוגיות מצוינות אשר הקדימו את השוק, וכיום הם נמצאים בהיסטוריה של אנשים מסויימים, כאשר השאר חושבים כי פיתחו לנו מערכות ממש חדשות ומתקדמות, גם כאשר לרוב זה לא המצב.

אז לפני שאתם יוצרים חברת הזנק חדשה, תבינו כי זו לא הטכנולוגיה, אלא השיווק שלכם, והבשלות של השוק לקבל את הטכנולוגיה שאתם מציגים.

אפקט הסופרמרקט*

כשהייתי ילד קטן במושב, קרו 2 דברים מאוד מעניינים:

  1. הפסיקו לחלוב פרות במושב עבור בעלי הרפתות (למעשה הרפתות כמעט לגמרי נכחדו אז מהמושב)
  2. נפתחה צרכניה במושב איפה שפעם חלבו פרות. כמובן אחרי שיפוץ יסודי של המקום.

למעשה סעיף מספר 2, הגיע קודם, הצרכניה היתה במקום אחר לפני זה, אבל היא עברה לשם, וגם הזיכיון להפעיל אותה עבר ידיים.

כאשר התבגרתי יותר, התחילו לצוץ "סופרים" גדולים באיזור בו אני חיי, כדוגמת הקו-אופ, ושופרסל (גם אז הוא לא היה שלי, ובטח לא בעיר או משהו כזה). והצרכנייה, למרות שהיתה מקומית, היתה צריכה להתחרות פתאום ברשתות שיווק גדולות יותר שהכילו יותר דברים וממוקמות מספר ק"מ מהמושב, ולכן הצרכנייה התחילה לספק יותר דברים. אז זה היה משחקים, ציוד משרדי ועוד מספר דברים.

כיום למשל בזיכיון האחרון במושב, עוד פעם שיפצו את המקום, והפכו אותו גם לסוג של בית קפה, עם מאפה וכו', ממש לפני מספר חודשים. אה, וכבר אין רפתות בכלל במושב (לפחות לא כאלו שבשימוש).

הבעיה היא שמכולת קטנה (או כולבו בקיבוץ), אינו באמת יכול לתחרות ברשת חנויות כדוגמת אלו, היות ואין לו כוח מיקוח זהה, והוא מוגבל גם במה שהוא מסוגל להביא (גם מבחינת מקום). היות ומרכולים כדוגמת הסופרמרקט (תקראו את השם שוב: "שוק ענק" בתרגום מילולי מהיר) נועדו לספק יותר דברים ותיאורטית במחירים יותר אטרקטיביים. החיסרון שלהם אבל, הוא שאם לא גרים אליהם קרוב, קשה יחסית להגיע אליהם (שלא לדבר על חניה שהיא קשה בטירוף בשעות וימים מסויימים, או על האפשרות לקבל אשראי לסוף החודש או לפי כל הסכם אחר), בעוד שלצרכנייה אני הולך ברגל לא יותר מ10 דקות, וזה אם אני הולך יותר לאט מבד"כ, מקבל אשראי לפי הסכם עם הבעלים, ולמעשה מכיר אישית את האנשים שעוסקים שם, וקל יותר לבחור מה לעשות ואיך.

אז מה הקשר לעולם המחשבים ? אם תמשיכו לקרוא נגיע גם לזה. להמשיך לקרוא

ואסה

בשל מסמר הפרסה נאבדה
בשל מחסור בפרסה, אבד הסוס
בשל איבוד הסוס, הרוכב אבד
בשל איבוד הרוכב, הקרב הופסד
בשל הפסד הקרב, הממלכה נהרסה
והכל בגלל מסמר

הפוסט הזה הוא שכתוב רביעי של הפוסט המקורי שניסיתי לכתוב כבר לפני שנה, ואני מקווה כי עכשיו תוכלו להפיק ממנו יותר מאשר הניסיונות הקודמים שלי.

Vasaבשנת 1626 החליטו השוודים לבנות אוניית מלחמה חדשה היות והם איבדו את מרבית האוניות שלהם בקרבות במלחמת שלושים השנים ובסערות בים. בשל כך המלך של שוודיה (גוסטבו אדולפוס) החליט לבנות ספינה חדשה בשם Vasa, אשר בעצם החזיקה את השם של בית המלכות והיתה צריכה להיות אונית המלחמה הגדולה, המפוארת ביותר והשולטת של הים באותה תקופה. הסיבה לכך היתה להציג את הכוח והיכולות הפוליטיות של שוודיה לשלוט בים הבלטי.

הספינה טבעה לאחר מייל ימי אחד (כ2 ק"מ) לאחר שהתחילה את ההפלגה הראשונה שלה, היות והיא לא היתה יציבה מספיק להחזיק את הציוד הכבד שהיה עליה, וכן לא היו לה מספיק תרנים אשר יאזנו את הספינה.

הסיבות לטביעה היו בשל ניהול הפרוייקט עצמו. בעיות היציבות של הספינה הינם רק התוצר של ניהול הפרוייקט: המלך היה חסר סבלנות לראות את הספינה גמורה, והאיץ בהוצעת הספינה לים. הכפופים למלך, לא ידעו לפנות בצורה נכונה למלך, ולמעשה פחדו ממנו ולכן לא העלו את הבעיות או לרצות לדחות את השקת הספינה עד לגמר פתרון הבעיות.

לאחר טביעת הספינה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לקבוע האשמים באסון, אבל בסופו של דבר לא חולקו עונשים בנושא.

מוקדש למנהלי פרוייקטים ולמנהלים/לקוחות באשר הם.

אזהרה: באג 2009

לקוח דיוח לי היום שהמערכת שלי מדווחת תאריך נכון, אבל לשנת 2009 במקום 2008 .אחרי בדיקה בלוגים ראיתי שלא בכל מקום מופיע 2009. החשד הראשון נפל על libc, אשר איכשהו עדכנה את השנה לא נכון למערכת, אבל בפועל התאריך והשעה היו נכונים לגמרי.

גם בעיה בlibc לא מצליחה להסביר למה התאריך של הלוג נכון התאריך של המערכת הוא נכון  רק התאריך של הדיוח שלהם הוא לא. אז נכנסתי לקוד של הדיווח שלי, והתחלתי לקרוא עוד פעם באמצעות man date את הפורמט של strftime. מסתבר שהזנתי לשנה את %g כאשר הייתי צריך להזין את %y.

עכשיו נשאלת השאלה מה ההבדל בניהם ? ובכן %y מחזיר את השנה של היום. הפורמט של %g מחזיר את השנה של השבוע. וכאמור מחר זה ה1/1/2009 ולכן הוא החזיר את 09 בתוצאה.

אז כאשר אתם עובדים עם strftime שימו לב לבעית כאלו, כי זה יכול להיות קטלני מאוד, למרות שזה באג מאוד דפוק. אבל החדשות הטובות הם שעלו על זה מאוד מוקדם, ויותר מזה, זה הבאג הראשון שמתגלה אצלי מאז שהמערכת נכנסה לבדיקות, והיא כבר קרוב לחצי שנה נמצאת בכלל ב production. הבעיה היא שהבאג הקטן הזה, משפיע על משכורות ועבודה של אנשים, ולכן אי אפשר לשמוח שזה הבאג היחיד שנמצא לי במערכת עד היום.

חופש מזמינות – האם אתם מוכנים לזה ?

כבר כמה שנים טובות שאני מתנדנד בין ה"צורך" המאולץ הזה להיות בקשר מתמיד לבין החשיבה שאני לא באמת צריך וזקוק לטלפון סלולרי.

אני לא באמת אוהב לדבר… אבל מה לעשות שהעולם שלנו אוהב שיחות בין אנשים… ואנשים בטוחים שאני חייב להיות זמין 24/7, הרי זה טבעי נכון ?

למשל לפני כחודש כשהתקלחתי היה משהו שחיפש אותי, אבל מה לעשות שאני לא לוקח את הטלפון שלי למקלחת, אז אחרי 2 נסיונות, הוא השאיר לי הודעה על כך שאני מסנן אותו והוא לא מבין למה, ושאני גם אחזור אליו בהקדם, רק בשביל שהוא ישאל אותי שאלה לא באמת כזו חשובה להטרדה הזו. אפשר לחשוב שהעולם מת ואם בשנייה אני לא אענה לטלפון, היקום יושמד… חזרתי לאותו אדם ד"א אחרי רבע שעה… אבל זה גרם לו להיות עצבני "מה לחכות לך רבע שעה שלמה שתדבר איתי ?!"

היה לי גם טלפון סלולרי מהעבודה במקום האחרון שעבדתי בו, שבו הוא כמובן בשביל לתת ללקוחות (ובעיקר לבוסים) אפשרות למצוא אותי זמין 24/7. אבל אחרי שלקוח של החברה צלצל אלי ב3 לפנות בוקר רק בשביל לגלות שאני האדם הלא נכון לעזור לו, הבנתי שאני חייב לסגור את הטלפון כאשר אני הולך לישון, ולפתוח אותו שוב רק כאשר אני מגיע לעבודה ! אבל גם זה לא היה מספיק טוב, כי היו לי כמה ימים שאחרי שיצאתי ב9 בערב מהעבודה (12 שעות אחרי שהגעתי אליה) עוד מצאתי את עצמי עובד עוד קרוב ל5 שעות רק בגלל הטלפון… מה אי אפשר לנוח לישון, לנקות את הראש ? מה אני חייב להיות זמין כל הזמן ?!

ואם זה לא מספיק, אז חברות הסלולר כל הזמן מעלות מחירים, והשר אטיאס כל הזמן "נלחם" בחברות, ומנסה לגרום להן להוריד את הסכום. אבל הבעיה היא שהוא לא עושה את זה נכון… כלומר הוא כופה עליהם להוריד במקומות היותר אסטרטגיים שלהם, דבר שגורם להם להכניס חזרה את המחיר, רק בצורה אחרת, פלוס איזה שהו "ריבית" על זה שהוא נאלץ לעשות את זה…

לאחרונה יצא לי לטפל בבעיות של לקוח, והדבר דרש ממני להיות בקשר רב עם חברת HOT עסקים ומחלקת הPRI שלהם. אני לא אספר בדיוק מה קרה ואיך.. אבל מצאתי את עצמי מחייג הרבה מאוד למספר 1-800 של החברה… מספר חינם נכון ? אז זהו שבטלפון הסלולרי לפחות בחברת פרטנר, זה מחוייב במחיר "מוזל" של 0.25 אגורות לדקה. אותו מספר שHOT משלמת עליו, גם אני משלם עליו "מחיר מוזל". פשוט לא הגיוני…
אני באמת שוקל פעם אחת ולתמיד פשוט להתנתק. לרכוש קו "פשוט" מבזק ושזו תהיה הדרך להשיג אותי בלבד. עכשיו רק צריך לגרום לניידות מספרים, ולהעביר אותם לכל מערך הטלפוניה בארץ ולא רק בין חברות הסלולר, וזהו, אנחנו מסודרים.

הכסף בחנייה – המשך

בפעם הקודמת סיפרתי על כך שנגמרה לי הסוללה של ה easy park.

אחרי שדיברתי עם החברה (הם לא חזרו אלי עד היום לדוא"ל ששלחתי), נאמר לי כי אני חייב ללכת לעמדת הטענה, ואז הם ידעו מה המצב של המכשיר.

שבוע אחרי שהייתי בעמדת הטענה שכזו, צלצלתי לחברה, ושם הם טוענים שבגלל שלא השתמשתי במכשיר מאז 2006, ולא הטענתי אותו, אז היה לו רק הסכום המקורי שהוא 5 ש"ח. למרות שכאשר קניתי את המכשיר שלמתי גם על תוספת הטענה… הם לא מוכנים להחזיר את הכסף על מה שהיה והם טוענים כי הסכום שהוא מראה עכשיו זה הסכום שיש במכשיר וזהו.
גם אם הם צודקים והדואר גנב ממני עוד כסף, למרות שאני זוכר שהיה סכום הרבה יותר גבוהה במכשיר מ5 ש"ח, עדיין חסר לי שקל שלם במכשיר למרות שהוא מציג לי שיש לי פחות מחצי שקל במכשיר.

לדעתי לא משתלם כמעט לעבוד עם easy park אם אתם נמצאים בעיקר במקום שיש בו מדחנים או מקומות חנייה מסודרים. במידה ואתם חונים במקום ללא מדחנים, אבל אלו מקומות קבועים, אפשר כמובן להצטייד בכרטיסי חנייה של המקום. הרי אתם צריכים לזכור שע"מ להטעין את המכשיר, אתם בכל מקרה חייבים לחנות במקום כזה או אחר, ואז אתם חייבים לעבור את התהליך.

אני גם בטוח שחוסר היכולת ליצור איתם קשר בצורה נורמאלית (המתנתי על הקו קרוב ל10 דקות), מראה על חוסר רצינות של החברה.

בכל מקרה, אני לא בטוח שאשים את הכסף שלי שוב במכשיר שמאבד לי אותו סתם.

פיתוח חוצה פלטפורמות באמצעות Free Pascal 2.2.0

תרגום מהגרסה האנגלית לכתבה שפורסמה בOSNews ע"י Joost van der Sluis
תורגם ע"י עידו קנר

לאחרונה Free Pascal (FPC) שחררה את הגרסה 2.2.0. מהדר הקוד הפתוח לשפת פסקל אשר ממשיך מאז התחיל ב-1993 לגדול ולהיות אחד ממהדרי הקוד הפתוח הכי מתוחכמים הקיימים כיום. מדי יום מפתחים רבים מגלים את FPC ומפתחים את התכנות שלהם באמצעות פסקל מונחה עצמים. הפיתוח של Lazarus תרם לכך באופן מיוחד: Lazarus היא סביבת עבודה משולבת גרפית עבור FPC, עם כלי פיתוח רבים לפיתוח ותכנון תכנות גרפיות.
להמשיך לקרוא

שולחן העבודה הוא מקום מסוכן לצפות על העולם

קראתי היום את הבלוג הזה עם הכותרת הזהה (רק באנגלית כמובן), דבר שהזכיר לי בעיה שהיתה לי במקום העבודה האחרון, ולכן הוא זכה להתייחסות מצידי קריצה

במקום העבודה האחרון שלי, עבדתי על פרוייקט גדול לחברה ידועה אשר אינני הולך לתת את שמה בציבור (גם לא מגיע להם פרסומת, וגם אני לא בטוח שמותר לי לתת). הפרוייקט ד"א מהיום הראשון לא התקבל בצורה נכונה אצל הלקוח, או במילים אחרות, הלקוח לא שיתף פעולה, על מנת לקבל את המוצר, הוא פשוט היה בטוח שהוא לא שותף בעיסקה הזו, אלא בטעות נשארו לו כמה שקלים לביזבוזים, והוא ממש רוצה לתת לנו אותם משום סיבה (או לפחות ככה זו היתה ההתנהלות עד לאמצע הפרוייקט)…

באיזשהו שלב, של חוסר התמעה של המוצרים, וכן אחרי שהגענו לתת ללקוח את המוצר, הוא שינה את הדרישות שלו, וממש התעצבן שאנחנו לא עומדים בייעדים (אחרי שהוא שינה את הדרישות), נתגלתה בעייה ממש חמורה במערכת שהיתה מוכנה בזמן והדרישות בה לא השתנו. עכשיו אני, כשאני יודע איך המוצר עובד, וכן שהדרישה היתה לספק API כלשהו, ואני גם יודע איך אמורים לעבוד עם API (כי מה לעשות, אני יודע לתכנת, אני יודע – אף אחד לא מושלם), לא הבנתי את הבעיה. אחרי הרבה עצבים ומצב שהמנהל שלי הלך לראות אצל הלקוח של הלקוח את הבעיה, הוחלט שגם אני אלך לראות. לקח לי שלוש דקות בלבד מהרגע שהבעיה התחילה, עד שהבנתי את הסיבה אליה, כאשר עד שראיתי אותה, לא הייתי מסוגל לראות את הבעיה:

הסיבה התחילה עוד מהיום הראשון של הפרוייקט, כאשר נתקלנו בחומות של התנגדות של השיתוף פעולה. כאשר הסברנו כיצד להשתמש בAPI, הלקוח לא היה מוכן להשתמש בו כמו שאנחנו אמרנו שחייבים להשתמש בו ! ואז במקום מנגון מסודר אשר קורא לAPI רק כאשר יש צורך, המנגון שהלקוח כתב שעובד עם הAPI היה מריץ את הAPI ללא קשר לזה שיש צורך (כאשר ההסבר שלנו כלל גם את הצורך לבדוק קודם מה המצב של הבקשות הקודמות לפני היכולת להמשיך הלאה). דבר שגם לבעייה שלא היתה אמורה להתרחש, שהמשיכה את הבקשה עד אין סוף (דבר שנגרם מהגדרה שגוייה של המסד נתונים).

כאשר כל עוד עקבנו נכון כלפי הבקשות, הבעיה הזו מעולם לא התרחשה, וזה תמיד היה התרחיש שבדקנו אצלנו.

ד"א בסופו של דבר, אחרי כמעט 7 חודשים, הפרוייקט התבטל והשאיר הרבה בעיות מאחוריו.

אז כן, צריך לפעמים לרדת לשטח ולראות, אבל יותר חשוב, זה להבין את הלקוח לפני שסוגרים איתו עסקה, וחלק מהחוזה שחייב להיחתם, שיש תמיכה וכו', רק כאשר הוא משתף פעולה, או החברה אינה אחראית על כל בעייה שתתרחש. אני יודע שזה לא תחליף לירידה לשטח, אבל לפעמים דברם יעבדו כמו שצריך וללא בעיות דבר שיגרום לכל הצדדים להיות מאושרים.

סתם עוד חומר למחשבה