קטגוריה: לקוח

תכנון מודלארי של מערכת

"If I had eight hours to chop down a tree, I'd spend six sharpening my ax." — Abragam Lincoln

לאחרונה סיימתי פרוייקט מאוד גדול (יחסית), אשר לקח קרוב ל4 חודשים למימוש בפועל.
בפרוייקט מצאתי חוסר סדר, חוסר הבנה מה רוצים שהוא יבצע, ובעיקר סתירות פנימיות של הבקשות עצמן.
החלטתי בפרויקט להרים את הכפפה ובעצם להיות מי שמתכנן, ולא רק מי שמבצע אותו, והגעתי למצב בו יצרתי ספסיפיקציה אשר כוללת את הרעיון המרכזי, אך הצורה למימוש שלו, כולה שלי.
לקח לי כשבוע לכתוב אותה, ולאחר הסיום, הגעתי חזרה ללקוח, הצגתי לו את התוכניות בניה, וקיבלתי אישור "ללכת על זה".

זו ההתחלה של הפרוייקט. התחלתי לחשוב על הגישה עבור המימוש בפרוייקט, והחלטתי ללכת בגישה המודולארית, בה אני מפרק כמה שיותר דברים לכמה שיותר מתודות, וכל מתודה מכילה מכנה משותף בודד.

חשוב לי להדגיש כי תכנון שכזה, לוקח יותר זמן מאשר כתיבה ממוקדת של דברים, אך דווקא בסוף הפרוייקט, מצאתי את עצמי נהנה מכל שניה שהחלטתי לכתוב כך את הפרוייקט.

הסיבה לכך, היא בראש ובראשונה לחשוב מה מתאים איפה, והאם לפתוח אולי מתודה נוספת במקום להכליל את הלוגיקה "כאן".

הדבר השני הוא לדעת לקרוא נכון לכל מתודה בזמן המתאים, ככול שיש יותר מתודות, ככה יש סוג מסויים של בלאגן.

אך דווקא כאשר חשבתי שסיימתי עם הפרוייקט, פתאום גיליתי כי הלקוח רוצה שינויים מהותיים בזרימה של דברים, ופתאום החליטו מסיבות עסקיות להוסיף עוד תכונות, ומצאתי פתאום כי דווקא החשיבה המודולארית הזו, גרמה לי בשעה שעתיים לענות לכל דרישה חדשה לפרוייקט, כאשר למעט שני דברים, שמעולם לא מימשתי בעבר ושיניתי את כל המבנה שלהם מספר פעמים במהלך הפרוייקט, עד שהגעתי לגישה הנכונה, הכל הלך חלק ומהר מידי, לפעמים מול עיני הלקוח שביקש אפשרות מסויימת, אמרתי לו "חכה חמש דקות" שומע אותי מתקתק משהו במחשב, ואומר לו "נסה עכשיו", וזה עובד.

בגישה המונוליטית יותר, היה קשה יותר להתאים את עצמי לשינוי של flow מסויים של המערכת, ולהוסיף במקומות מסויימים משהו נוסף, ובמקומות אחרים להסיר משהו אחר.

למשל אפילו הגדרה של "עד שלא מאשרים משהו, אתה משמיע אפשרויות" לקח לי חצי דקה להוסיף למערכת.

בסופו של יום החשיבה העסקית שהצגתי בפרוייקט, בצורה שהיתה טובה יותר ממה שהלקוח רצה בהתחלה, בנוסף ליכולת לתרגם את זה תכנותית, הם אלו שגרמו לפרוייקט להצליח.

הלקוח היה אומנם מאוד לחוץ ביום ההשקה המקורי, ורצה שינויים של הרגע האחרון, אך כשהם נעשו, ונעשו תוך כלום זמן (שעתיים כולל כתיבה של תכנון מחדש של דברים וקבלה של אישור עליהם), למרות השינוי שהיה מאוד משמעותי, הצלחתי להרגיע אותו, ועכשיו אפשר לשבת ולהנות מכמה ימים של שקט עד להתחלת הפרוייקט הבא.

האם מיקרוסופט נעלמת מהעולם העסקי ?

לאחרונה לקוח נפל בכך שהזמין מערכת ממישהו שהקים חברה על איזה קורס וחצי של פיתוח בטכנולוגיות מיקרוסופט שלקח, ואותו אדם לא הצליח לספק לו את מבוקשו.
כאשר הלקוח עוד חשב כי יקבל, ביקש ממני סיוע למצוא שרת אירוח מבוסס Windows, היות והוא היה זקוק להתקין את המערכת שאותה חברה בנתה עבורו.
אז שנינו חיפשנו משהו בסדר גודל מסויים, והמחירים שמצאנו במקרה הטוב התחילו ב50 יורו.
מיקרוסופט Azure עצמה כל כך יקרה ולא ריאלית לעסק קטן, אשר זה נפסל עוד ללא מאמץ.
אז הלקוח הזמין Windows Server 2012. וגילינו כי זה, מגיע עם ממשק של Windows 8 משום מה.
והשאלה הראשונה ששאלתי היא: למה ?

מי ירצה להריץ שרת שעובד קשה על מערכת טאבלט ? מדוע הממשק צריך להיות זהה גם כאשר מדובר בשרת ?

אבל זה לא הכל, עצם החיפוש עבור חברות המספקות מערכת ווינדוז, היה יחסית קשה למצוא, בעוד שמאוד קל, פשוט וכיום כבר זול להזמין. למשל אני עובד עם Digital Ocean (לחיצה על הקישור והזמנה דרכו יזכו אותי בכסף – אומר זאת בצורה גלויה), שרת במחיר של 10 דולר לחודש (120 דולר לשנה) והכל עובד, קל, אין בעיות, יש לי סנאפשוטים של מצבים שונים כאשר אני עושה ניסויים על המערכת, ונהנה מזה שאין לי כאבי ראש מיותרים.
הכל היה קל ופשוט מידי, בייחוד כאשר משווים זאת לאמזון, אשר הם לא ברורים במחירים שלהם, והממשק שלהם זוועתי, וכבר סיפרתי מה הם עשו לי.

כל זה לא קיים למי שבוחר במיקרוסופט.
אבל זה לא הכל.
הידעתם כי מיקרוסופט מנסה לאט לאט להיפתר מ .NET ?
היא רוצה להתחיל לספק סביבה שתתאים את עצמה ל"ענן", וכהרגלה, במקום לתמוך במי שאינו זקוק לכך, היא הורגת לו את הטכנולוגיה ומכריחה את כולם לעבוד לפי מיקרוסופט, לא לפי הצורך האישי שלהם. דבר שהופך את הביסוס העסקי על גבי מערכות מיקרוסופט כהתאבדות כלכלית.

למעשה מיקרוסופט היא הסיבה שעזבתי את העבודה איתה ועברתי להיות איש מקצוע בלינוקס. היא רצחה לי טכנולוגיות שאני פיתחתי על בסיס ווינדוז, וב2003, עברתי סופית ללינוקס (אחרי כמעט 4 שנים של משחקים עם המערכת וההפצות), ומאז אני כבר לא חושש שיהרגו לי את הטכנולוגיות.

עסק שנכנס כיום לשוק, במידה ויתבסס על מיקרוסופט, ימצא מספר שנים לאחר מכן, כי כל העבודה והכסף שהשקיע, ירדו לטמיון, ולמעשה מיקרוסופט הפכה כבר מזמן להיות לא רלוונטית יותר למי שחפץ ביציבות עסקית.
אינני מדבר על אופיס, או על ווינדוז כמערכת הפעלה שולחנית, או על ניהול "חזק" של הרשאות, אלא על התשתיות והכלים של מיקרוסופט אשר אנשי מקצוע טכניים מחפשים.

הפוסט הזה ד"א, הוא תובנה שהיתה לי לאחר שיחה קצרה עם מנהל קשרי לקוחות ישראל של חברה בין לאומית מאוד גדולה שכולם מכירים.
אפילו הוא כבר אינו מבין את הצורך בשימוש במוצרי מיקרוסופט.

אז מיקרוסופט לא הולכת להעלם מהעולם, היא לא תמות, אבל הכיוון הנוכחי שלה כבר מזמן אינו כלכלי אם בודקים אותו באמת לעומק, ולא מסתנוורים משם החברה.

profit by inertia

Some companies in this world have no legitimate right to exists, if you take what they sell vs what they have.

One such company was Sun, but one such giant that exists today is IBM.

I was asked by a friend to take a look at a product by IBM (it called connections), and I was shocked. IBM has a product that makes MS Sharepoint look like a bad written toy, yet I have never seen it, or heard about it prior to that request from my friend. The reason why my friend knew about it, was because he knows the manager behind the product at IBM.

A company asked me to look for them a replacement for sharepoint (they preferred open source based solution), and Google did not gave me any hint about this product back then or now, even though my search did not include open source.

But the product offer so much more then MS sharepoint. I don't know it's price, but it works on all standard based web browsers , and on many operating systems, such as Linux (deb and rpm based), Windows, Unix and Mac. It can integrate with many more tools then sharepoint, including MS Office, but not limited to it, and even offer web based office included.
It support Mobile based connection, and view that fit to your mobile devices, and the list of features just goes on and on.

And here is the Pitch that IBM needed to make, and remained silent. Such product is a sharepoint "killer", if it's price is the same as MS, or cheaper. And it's not the only product by IBM that you never heard about before, but can help you.

The same was with Sun and Open/Star office. They could make real "battle of the office suites" if they wanted, but they didn't, so MS kept selling their Office suite product.

Companies such as IBM earn the money that makes them run, by inertia, not by doing a good work of selling the things they do.

תובנות השוק מהרצאה שהעברתי

העברתי ללקוח אשר חי ונושם "מיקרוסופט" הרצאה על טכנולוגיות שהוא אינו מכיר, אבל יכולים לשנות לו את כל מאזן ההתמודדות שלו עם דברים שקיימים כיום בשוק.

ההרצאה היתה על git וההבדלים בינו לבין svn. היות והוא הגיע למצב בו מפתחים כל הזמן דורכים אחד על השני, ורציתי להציג להם דרך אחרת או אולי נוספת לעבוד, לא במקום svn, אלא בנוסף (תודה לסוייר על המצגת שהוא יצר בזמנו בנושא, והסכים לתת לי אותה).

לאחר מכן, העברתי הרצאה על No(t only) SQL. בהרצאה העברתי הסבר מה זה בגדול אומר, איך מבינים בכלל מתי, ואיך הוא מתאים לנושא, התמקדתי בMongoDB ובRedis. שני מסדי נתונים אשר אני משתמש בהם.

הדגמתי להם לפי צורות העבודה שלהם, כיצד הם יכולים לשפר להם את הביצועים, למנוע בעיות עומסים שונים וכו'

בסוף ההרצאה ניגש אלי אחד העובדים – מפתח #C, ומתכנת באמת מוכשר, ואומר שזה הכל נחמד ויפה, והכרתי לו הרבה דברים חדשים, אבל אם אין הכשרות של זה בשוק (הישראלי), אין סיבה להשתמש בטכנולוגיות האלו.

ניסיתי להסביר לו כי העולם הטכנולוגי, מחוץ לעולם המיקרוסופט, הוא עולם מאוד דינאמי אשר משתנה מהר מידי בשביל באמת להצליח ללמד אותך משהו במכללה. לפחות משהו אשר יהיה נכון גם שנה לאחר מכן, ולכן נהוג לקרוא מידע ולחקור לבד – וזו פעולה שכבעל מקצוע מאוד נחוצה. בנוסף גם הזכרתי לו כי התפקיד של מתכנת זה לא להיות code monkey ורק לכתוב קוד כל היום, אלא תפקיד של המתכנת  הוא לספק מענה לצרכים שונים, והדרך לכך היא להכיר כמה שיותר כלים, וצורות עבודה.

אפילו הסברתי לו כי לא בכדי מרבית התעשייה אינה עובדת בתפיסת העולם של מיקרוסופט, אלא גישה דינאמית וכלים לגמרי שונים. ויותר מזה, כל עולם ה "cloud", אינו זהה אחד לשני, אלא לכל ארגון יש דרישות שונות והדרישות האלו משתנות מידי בשביל לבחור בתבנית הקבועה.

לאחר השיחה הבנתי (שוב) – רוב האנשים והשוק אינם מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו. הם לא מסוגלים לדמיין כי דרכי העובדה שלהם צריכים להשתנות כאשר הם אינם מקבלים מענה נכון, היא פעולה מאוד חשובה, אך אם אנשי המקצוע אינם מכירים עוד כלים, הארגון תמיד יהיה תקוע באותו המקום עם אותן הבעיות.

או כפי שאברהם מאסלו אמר פעם – כאשר יש בידך פטיש, הכל נראה לך מסמר
אתה פשוט לא מסוגל להבין כי לפעמים יש שימוש גם למברג, שפכטל וכו' …

כשהעיתונות הפכה את עצמה ללא רלוונטית

"Early in life I had noticed that no event is ever correctly reported in a newspaper" — George Orwell

באוקטובר 2011 מתו להם 2 אנשים:
הראשון היה ממציא, טכנולוג, חדשני, ואדם מאוד צנוע
השני היה אדם בעל מזג חם, אשר חיפש איך לעשות כמה שיותר כסף, ויצר סוג של כת למוצריו.

בזכות ההמצאות של האדם הראשון, האדם השני הצליח לעשות כסף.
עכשיו השאלה: מי מבין שני האנשים קיבל חשיפה בתקשורת על כך שהוא מת ?
התשובה היא כמובן שהאדם השני, הלא הוא סטיב ג'ובס.
האדם הראשון נקרא דניס ריצ'י. בזכות המצאותיו של ריצ'י, יש לנו המון מצרים כיום, כולל איפון, מעבורות חלל, טלויזיות, בתי קולנוע, מכוניות חכמות, ובכלל האינטרנט. כל זה בזכות הכלים שבעצם יצרו פלטפורמה לקידום דברים חדשים. והם כולם פרי יצירתו של ריצ'י.

מאז המצאת העיתונות ועד היום, המושג "בעל המעאה הוא בעל הדעה", היה נכון. כי בעלי הכסף הפכו לבעלי העיתונות, ויכולו להציג את הדעה שלהם לשאר (מומלץ לצפות בסרט האזרח קיין בנושא) . זו בעצם כל סאגת עיתון מעריב שכנראה יסגר בקרוב (אם עדיין לא נסגר).

אבל הצהוב הזה, והניסיון להציג מידע אשר רלוונטי רק למי שמשלם עליו כסף, די איבד את היכולת שלו להשפיע בזכות האינטרנט. יש לנו כלים כמו digg, reddit ואפילו facebook או אתרים אחרים, אשר מאפשרים לי לא רק לשלוח ידיעות, אלא גם להצביע מה מעניין וחשוב עבורי, ומה הנושאים שאני רוצה לראות וכו', ופתאום ללכת לעיתונות רגילה, כבר לא מעניין. למעשה כל עולם תקשורת ההמונים, אינו תקף יותר.

אז אולי עדיין לתקשורת המסורתית יש משקל, אבל הוא הולך ומאבד מחשיבותו. אני כבר לא זוכר מתי הפעם האחרונה שרציתי לקרוא עיתון. כבר הרבה שנים שאני ללא טלויזיה, ואינני שומע רדיו. אני בוחר מה המידע שאני צורך וכל השאר אינו חשוב עבורי.

כל עוד העיתונות ותקשורת ההמונים בכלל עדיין חושבת בגישה של "בעל המעה הוא בעל המידע", הם ימשיכו להפסיד, היות והזמנים השתנו, ולפעמים גם בעל המעה, צריך להניח לאחרים לכתוב משהו שרע עבורו, אחרת כאמור, הנפילה קשה וכואבת.

אתה יכול לקחת את הגמל עד לבאר, אתה לא יכול להכריח אותו לשתות …

מה הייתם אומרים אם היה לכם יועץ בתחום פיתוח אפליקציות טלפוניה (לא סלולרי), בא אל הלקוח שלו ואומר לו "שמע, אתה זורק המון כסף לחינם בצורת העבודה הזו בגלל 8 סיבות, אבל אם תתחיל לעשות את זה מסודר יותר, אתה תרוויח מזה כסף, במקום להפסיד", והלקוח לאחר 3 שנים, עדיין עובד באותה גישה, עדיין מפסיד פיזית כסף (שהוא כבר רואה בפועל שהוא מפסיד בגלל הגישה שלו), ועדיין לא מוכן לשנות את עצמו.

העניין הוא, שזה לא רק להגיד, היועץ גם בא ומקים על שרת שלו (ללא רווח מצידו בנושא, אפילו לא לקח על כך אגורה שחוקה בודדת), את כל כלי העזר הנדרשים בשביל לעזור לאותו לקוח, והלקוח מתעלם מהם לגמרי.

כיצד אתם כלקוח הייתם מגיבים לכך ? אם אתם ספקי שירות, האם הייתם באמת מספקים גישה כזו ללקוח שלכם, או אולי אומרים "מה אכפת לי, זה כסף שלו, שיעשה איתו מה שהוא רוצה" ?

בכל מקרה, מה שהסבירו לי בעבודת הייטק השנייה שלי, ואני כבר מתחיל להפנים עכשיו, זה שאני יכול לקחת את הגמל לבאר, אני לא באמת יכול להכריח אותו לשתות. אז כנראה כיועץ נשאר לי רק לראות את זריקת הכסף הזו על בסיס יומי, ולהתחיל לקבל את זה שזה "לא שלי".

הצד האפל של מתודולוגיות פיתוח

hammer and nailאברהם מאסלו, הכניס לתודעה שלנו את המשפט: "כאשר יש לך ביד פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר". אנשים מוסיפים לרוב בציניות כי כך גם האצבעות שלך זוכות לאותו היחס… המשפט הוא חלק מתורה הנקראת "חוק הכלים", אם במקרה תהיתם.

אחד הדברים שאני רואה בשוק התוכנה, הוא כי חברות רבות בוחרות במתודולוגיות ושיטות מאוד נקודיות לכל הפרוייקטים של החברה. הבחירה נעשת משום שזה נשמע טוב, זה מאוד נפוץ וכו', אבל מעטים באמת בוחרים במתודולוגיות בגלל שהן מתאימות לחברה עצמה. ועוד יותר חשוב – לפרוייקט הספציפי עצמו.

למשל נתקלתי כבר בחברות אשר בוחרות במתודולוגיות Agile שונות מסיבה של "זו הדרך הנכונה לעבוד בה". כאשר אתה בוחן את החברה, המוצר, והכי חשוב המפתחים, ומנהלי הפרוייקטים של החברה, אתה מבין כי Agile רחוק מאוד מלהיות משהו הגיוני עבור החברה, לפחות במוצר או במוצרים שהם בוחרים להשתמש במתודולוגיה הזו.

agileלמשל חברה המפתחת מוצר אשר הולך להימכר כמוצר מוגמר, אינה יכולה לבחור במתודולוגיות Agile המדברות על פיתוח תוך כדי תנועה. היות וזה לא רלוונטי למוצר שלהם. למרות כי מוצר המקבל עדכונים, מן הסתם הוא מוצר המפותח תוך כדי תנועה, אבל המימוש של הדברים הם מאוד ברורים עבור הלקוח הסופי. הוא לא רואה פעם בור, אח"כ שאתה מניח עמודים, ואח"כ שאתה מניח בטון ומלט וכיוב'… הוא רואה את הבניין עצמו, עם ריהוט, תמונות, עציצים וכו'. הוא מבקש ממך לשנות את הקירות, להוסיף תמונות, להוריד תמונות, לשים עוד ריהוט, וכו', אבל הוא מצפה שהוא ימצמץ ושזה יקרה. ולכן סוג הפיתוח הזה אינו מתאים כלל וכלל לחברה, לפחות במוצר שכזה, או ללקוח אשר אינו מעוניין בגישה הזו.

עוד מתודולוגיות אשר אני רואה כי נמצאות בשימוש לא נכון, הוא למשל השימוש במתדולוגיה אשר אומרת כי אני יוצר קודם UI ועוקב אחרי המשתמשים לראות מה מושך אותך, ואז כותב לוגיקה מאחורי.

המתודולוגיה (אשר אינני זוכר את השם שלה בזמן הכתיבה של הפוסט), היא שיטה ממש יפה לפתח מוצר אשר אתה לא יודע בוודאות מה הלקוח רוצה בו. אבל אני רואה חברות אשר יש להם מוצר מוגמר שהן מוכרות, ופתאום רוצות לעשות סיבוב של 180 מעלות, ולהתחיל לעבוד במתודולוגיה הזו. מצד אחד, ומן הצד השני הן רוצות להמשיך עם כל הפיטצ'רים שהחברה מספקת ללקוחות, אבל מצד שלישי, הן רוצות להתחיל מכלום.

זה פרדוקס מאוד גדול בסגנון של "לאכול את העוגה אבל להשאיר אותה שלמcapה". מוצר קיים, אינו יכול לעבור להיות מפותח בגישה הזו. זו גישה שיכולה להפיל חברה שהולכת למתודולוגיה בגישה הזו כאשר כבר יש לה מוצר ביד עם לקוחות הרגילים לעבוד בגישה מסויימת שהחברה הרגילה אותם..

המתודולוגיה מתאימה רק למוצר שאינו קיים, ואף אחד אינו יודע מה הוא רוצה לקבל בעצם, וכך הן הלקוח והן החברה לומדים בייחד מה הלקוח רוצה.

טרנדים זה דבר מתחלף. זה בסך הכל סוג של אופנה. כך גם לפעמים בעולם המתודולוגיות. חלקן מתאימות לפרוייקטים ספציפיים, וחלקן לא מתאימות בכלל. לפעמים זה לא מתאים לאופי החברה, לפעמים לאופי המוצר, והרבה פעמים ללקוח עצמו.

אז תזכרו: פטיש זה  כלי עבודה יעיל, אבל הוא לא תחליף לשאר כלי העבודה. תלמדו להשתמש בכלי העבודה שלכם נכון, ואז תצליחו לגלות עולם קל ונוח יותר עבורכם.

הבעיה הכלכלית חברתית בישראל

בקיץ האחרון נפתח בישראל פתח. הדור שלי החליט לקום על הרגליים ולהגיד שהוא לא מוכן יותר לקבל את המצב הנוכחי.

המצב מאוד גרוע. היות ובמדינת ישראל אין תחרות אמיתית בשוק ה"חופשי". אין תחרות כי אין איזון בשוק בצורה מאוד קיצונית.

בישראל של שנות ה2,000 הכל יקר מידי לרמת המחייה למעט מוצרי אלקטרוניקה שהם זולים יחסית לרמת המחייה. למעשה יש מצב אירוני אשר בו זול יותר לפעמים לרכוש מכשיר אלקטרוני מאשר בגד או אוכל.

בישראל של שנות ה 2,000 יש מעט חברות אשר שולטות ברוב השוק, ואם זה לא מספיק חמור, אז הן זורקות אשמה על כל ספק קטן, למרות שאותם ספקים אינם מרוויחים הרבה, אלא רק הקצה השני של המאשימים, הוא זה שמרוויח.

בתחום האינטרנט בארץ, ובכן בישראל היו הרבה מאוד ספקיות אינטרנט קטנות. לאט לאט הן התחילו להתמזג עם ספקיות קצת גדולות יותר, ואח"כ היו עוד איחודים נוספים בשוק, וכיום יש לנו מעט מאוד ספקי אינטרנט בארץ.

כיום חברות הסלולר וחברות ספקיות האינטרנט הן אותן החברות. זה מיזוג שרובכם לא שמעתם עליו, אבל הוא קיים. הוא התקיים בגלל שפגעו בחברות הסלולר בצורה שלדעתי האישית לא פורפורציונליות. במקום לשבור את השוק בתחרות, פגעו בהן בחוק. ופגעו במקומות שדווקא עסקים קטנים יותר נפגעו ממנו הרבה יותר, מאשר ספקיות הסלולר. וכן, אני מדבר על דמי הקישוריות. דמי הקישוריות היו דרך לגבות כסף על שירותים טלפוניים שהתקבלו בחינם ואפילו לא ידעתם שהם שירותים נוספים (האשמה נופלת על חברות הסלולר בזה דווקא), אבל השתמשתם בהם. כמובן שהיו כאלו שניצלו את זה, אבל הם היו מעט יחסית.

החזון שספקיות הסלולר יהפכו לספקיות תוכן היה מאוד ברור הרבה לפני שהתחילו "להתלבש" עליהן. היה ברור כי התוכן משחק תפקיד חשוב יותר מאשר התשתית, ולכן זה הכיוון, ורוב הספקיות הבינו את זה מצויין ולכן זרמו לשם די מהר, עוד לפני כל הבלאגן. זו הסיבה שהפגיעה בהן יחסית נמוכה יותר ממה שאתם חושבים.

העניין הוא אבל לא רק החברות האלו. העניין הוא שעסקים קטנים צריכים לשלם הרבה יותר כסף מעסקים גדולים, ואין להם הגנה בשום צורה, דבר שעסק גדול לא צריך בזכות הכסף שלו.

למשל, לפני שבוע הייתי מאוד חולה יחסית, ובקושי יכולתי לעבוד, היות והעבודה שלי דורשת הרבה ריכוז וחשיבה. אין לי יכולת ללכת לביטוח לאומי עם פתק של רופא ולהגיד הייתי חולה, בבקשה תשלמו לי על שבוע שלם של מחלה, וזה למרות שאני משלם ביטוח לאומי גם אם אני לא עובד. כלומר כבעל עסק הפסדתי כסף בכך שאני חולה. כלומר לא רק שלא הרווחתי, אלא ממש הפסדתי כסף. משהו שאם הייתי שכיר, הייתי מוגן מפניו.

המצב כל כך גרוע שאני מכיר יותר ויותר אנשים אשר מנסים את מזלם במדינות ניכר. הם לא רואים עתיד כלשהו בארץ להם ולמשפחתם. ולכן מהגרים למדינות אחרות. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים עליהם, אבל יש דברים בגו. ואם לאנשים אין תקווה ולא רואים עתיד, זה מצב רע מאוד.

יש לי חבר שעסוק מידי בלפרנס את עצמו ואת אמא שלו שחולה במחלה שלא ניתן לעבוד בה, שהוא לא יכול להתקדם לשום מקום בגלל שהוא תקוע במעגל אין סופי. זה לא צריך להיות ככה ! אם אנחנו כחברה לא יודעים לדאוג לאנשים סביבנו, אז משהו ממש רע. אנחנו מנוכרים מאוד אחד לשני. אנחנו נראה מישהו ברחוב שקורס פתאום, ונמשיך ללכת במקום לעצור ולעזור לו. זה לא קורה רק בסין. זה קורה עכשיו כאן בישראל בשנות ה2,000.. האם זו החברה שאנחנו רוצים לחיות בה ?

אני רואה הרבה עסקים קטנים נסגרים ולא בגלל שהם לא מוצלחים במה שהם מציעים, אלא בגלל שהתחרות היא בלתי הגיונית בכלל. איך אפשר לקבל שוק חופשי בהם יש שליטה בלעדית של תאגיד זה או אחר ? זה הרי בדיוק ההפך משוק ותחרות חופשית.

שוק חופשי זה שוק בו אני כספק בודד ותאגיד יכולים להתחרות זה מול זה. דבר שלא יכול להתקיים בישראל בשנות ה2,000.

במקום לפתור את הבעיות בצורה מאוזנת, יש צעדים מאוד קיצוניים לצד הלא נכון בד"כ. ובין לבין מפעילים עלינו את עיקרון "הפרד ומשול". אנחנו למשל מבקשים שיאפו יותר עוגות, אז במקום לאפות יותר עוגות, נותנים עוגה אחת מוכנה ושואלים אותנו "איך אתם רוצים לחלק אותה בין כולכם ? מי צריך לקבל יותר ומי צריך לקבל פחות ?" ואז כל אחד מתחיל לריב עם השני. מחילים עלינו בעצם את תורת המשחקים בתסריט של סחיטה, בו כל צד צריך לשכנע שהוא צריך יותר.

אבל הבעיה היא שיש עוגה אחת מההתחלה ! צריך שיהיו יותר עוגות, או עוגה הרבה יותר גדולה. צריך איזון מסויים, כי עוגה אחת אינה מסוגלת באמת לתת מענה לכולם. אבל בשביל מספר עוגות, צריך לשנות את החומרים והמרכיבים של העוגה האחת.

במקרה ותהיתם, אז ההפגנות והמאבק החברתי לא נפסקו, הם רק ירדו מהכותרות. אבל עדיין יש אלפי בני אדם כל שבוע בתל אביב מפגינים ועושים צעדות. תשאלו את רם-און למשל על הנושא.

מה שעצוב זה, שמשנות ה80 ועד היום שום דבר לא השתנה לטובה:

a tale about PIPA, SOPA and Copyrights

Imagine a person finding a road that everyone is using, and decide to charge money from every car that is passing by. Then that person think about it, and start taking money also from people who are walking by that road, just looking at it, or just reading about it.

The person is also limiting the number of people that can use the road, in what type of vehicles, number of passengers, the location from where the driver is from etc…

And if to add  on all of that. the person never fixes the road, or provide extra benefit of using it. You get what he provides "as-is", in the way that he think you should have it, and that's it.

When people that live beside the road, started to create their own path to the road, so they could arrive from one place to another, caused a big headache to the road owner.  Because they did not pay for the usage of the road, and did not stand in his limitation. So the road owner decided not only to sue them, but also to provide some money for public elected figures to place bills and rules, to say that without his permission, and in his conditions, it is illegal to do so.

So people started to create their own roads instead, and the traffic started to move to thar roads instead,  and the original road owner, started to loose a lot of road users -> money to that newer and better roads, that take only minor maintenance fees, but do not limit anything. Even the roads are better maintained then the original road that the person took over and start changing on it.

So now that person decided to pay again to that public figures to place more bills and call the other roads thieves, pirate etc..  And that everyone who is not using the original road hurts the right of the original road owner.

SOPA – עוד מסמר בארון הקבורה לשוק של ארה"ב

אם אתם גרים על העץ, או עסוקים בלהתכרבל מתחת לשמיכה בחורף במקום לדעת מה קורה סביבכם,אז הנה הסיפור על רגל אחת:

תעשיית המוזיקה והסרטים של ארה"ב (למעשה 2 תעשיות שונות) "רכשו" מספר פוליטיקאים בארה"ב (סנטורים) אשר יעלו ב2012 חוק אשר אומר שהתעשייה הזו (סרטים, מוזיקה), יכולה להכריז כי כל אתר שהם חפצים בו פוגע בזכות שלהם להתעשר על חשבונך והם יכולים לפנות לספקים השונים בדרישה (אפילו לא בקשה) לחסום את הDNS של האתר, ובנוסף גם לדרוש ממנועי חיפוש להעלים לגמרי את האתר מהתוצאות.

ואם זה לא מספיק, אז אתרים למשל כמו Facebook ו Google+ ואפילו whatsup.org.il מחוייבים לקבל אחריות אישית על כל מעשה של כל משתמש הנעשה באתר. כלומר אם אני ניגש ל whatsup ושם קישור לסרט "פיראטי" או תוכן מוזיקאלי שאין לי רשות לקשר אליו, אז מאיר, יהודה וטל יהיו אחראים באופן אישי לשאת באחריות של המעשה שאני עשיתי. אבל זה לא רק תוכן שהוא פיראטי כביכול. אפילו הוראות כיצד להוריד firefox יכול להחשב כתוכן בעייתי, אשר בעקבותיו האתר והבעלים שלו יפגעו. כל הבלאגן הזה נקרא SOPA שהוא ר"ת עבור Stop Online Piracy Act. להמשיך לקרוא