קטגוריה: מכירות

תרבות החשיפה

וידוי: יש לי פייסבוק, אני מאוד פעיל בו יחסית.
וידוי 2: אין בפייסבוק תמונות שלי או פרטים עלי.

יש בעיה, בפייסבוק ובכלל הרשתות החברתיות, אנשים נחשפים יותר מידי. פייסבוק כבר מוגדרת בהרבה מקומות כאמצעי ריגול. אם תחפשו, תמצאו הרבה מאמרים (1, 2, 3, 4, 5, 6) איך חברות ביטוח מרגלות אחרי משתמשי פייסבוק לדעת עליהם מידע וככה לדרוש תשלום או לא לשלם להם בעקבות הדברים, סתם לקחתי 6 קישורים ראשונים שמצאתי בגוגל …
אבל יותר מזה, אם את/ה בוגדים בבן/ת הזוג, אפשר לאתר אתכם דרך הפייסבוק. כן גם אם יש לך עוד חשבון ועוד בשם בדוי.

אפילו לא התאמצתי לגלות את המאמרים האלו, פשוט כתבתי בגוגל ומייד מצאתי.

פייסבוק - הדגמה למטריקות
עד כדי כך השימוש בפייסבוק יכול להזיק לכם במקומות שאתם לא מודעים אליהם, אבל זה לא הכל.
רשתות חברתיות מוכרות מידע לחברות משלמות, ויותר מזה, מספקות המון מטריקות מדידה על המון דברים, כמו איזור מגורים, חתכי גיל, שימוש בטכנולוגיה, מדינות, שפות, שעות שימוש, מקצועות, לפעמים אפילו תחביבים וכמות הכנסה חודשית.
המידע הזה משמש בסופו של דבר לעשות יותר כסף ולחקור את השווקים טוב יותר.

יש אפילו חברות אשר מתמחות בלקחת את המידע הזה ולנתח אותו טוב יותר עבור BI כלשהו, ואף לעזור למצוא את המחיר המושלם ללקוח מדוייק, במקום מחירים אחידים. כלומר אם אתה מאוד אוהב אופנועים, פתאום תמצא שאחזקת האופנוע שלך יקרה יותר, מאשר אם אני אשר אינני מוכר כאיש אופנועים ארצה לרכוש את הרכיבים השונים, רק בגלל שיהיה קל יותר להוציא את הכסף הזה ממך מאשר ממני, היות ואני עדיין לא נכנסתי לעולם האופנועים (כנראה), אז מחיר כניסה עבורי, אתה בעצם תממן אותו, ולחברות זה ישתלם יותר בעתיד (שגם אני אממן את זה), מאשר אדם שכבר עמוק בפנים.

כל זה אומנם מידע יבש, אולי קצת מפחיד, אבל הוא חשוב, ומשום מה אנשים מתעלמים ממנו לגמרי. יותר מכך, יש כאלו שמצהירים מיד "אין לי מה להסתיר", מול אלו שמתחילים לפחד ורואים איום בכל דבר.

הבעיה אבל, שחשיפה ברשת חברתית (פייסבוק היא רק רשת אחת מתוך הרבה), הפכה לנורמה. פתאום אם אני לא מוכן לקחת חלק בסיפור ולהחשף, אז משהו לא תקין איתי. פתאום אתה מקבל לחץ חברתי של "זה בסדר, כולם עושים את זה, ובכלל לי, לא לא קרה כלום, ואני לא מכיר מישהו שקרה לו, מה לא בסדר אתך ?"

כיום אם אין לך תמונה לפחות אחת, כולל מידע פרטי נגיש, אתה לא תצליח למצוא בת זוג: "כבר נגמר העידן הזה של לחכות ולדעת דברים מפגישה", זה משהו ששמעתי יותר מפעם אחת.

אנשים רבים רואים בחשיפה מלאה של חייהם ברשת כנורמה, וכאמור, יש מי ששמח לקבל את זה.
כאשר אני שואל אנשים אם הם מוכנים ככה סתם להחשף ברחוב, הם מיד אומר לי שלא, ופייסבוק היא רשת ווירטואלית אז זה אינו אותו הדבר.

הבעיה היא שבעוד שהרחוב יכול לשכוח, האינטרנט אינו שוכח. דברים שפרסמתם לפני 15 שנה באינטרנט, סביר להניח שעוד נמצאים איפשהו, וסביר להניח שהם יהיו גם עוד 150 שנה איפשהו.

מוקדש כחומר למחשבה

האם מיקרוסופט נעלמת מהעולם העסקי ?

לאחרונה לקוח נפל בכך שהזמין מערכת ממישהו שהקים חברה על איזה קורס וחצי של פיתוח בטכנולוגיות מיקרוסופט שלקח, ואותו אדם לא הצליח לספק לו את מבוקשו.
כאשר הלקוח עוד חשב כי יקבל, ביקש ממני סיוע למצוא שרת אירוח מבוסס Windows, היות והוא היה זקוק להתקין את המערכת שאותה חברה בנתה עבורו.
אז שנינו חיפשנו משהו בסדר גודל מסויים, והמחירים שמצאנו במקרה הטוב התחילו ב50 יורו.
מיקרוסופט Azure עצמה כל כך יקרה ולא ריאלית לעסק קטן, אשר זה נפסל עוד ללא מאמץ.
אז הלקוח הזמין Windows Server 2012. וגילינו כי זה, מגיע עם ממשק של Windows 8 משום מה.
והשאלה הראשונה ששאלתי היא: למה ?

מי ירצה להריץ שרת שעובד קשה על מערכת טאבלט ? מדוע הממשק צריך להיות זהה גם כאשר מדובר בשרת ?

אבל זה לא הכל, עצם החיפוש עבור חברות המספקות מערכת ווינדוז, היה יחסית קשה למצוא, בעוד שמאוד קל, פשוט וכיום כבר זול להזמין. למשל אני עובד עם Digital Ocean (לחיצה על הקישור והזמנה דרכו יזכו אותי בכסף – אומר זאת בצורה גלויה), שרת במחיר של 10 דולר לחודש (120 דולר לשנה) והכל עובד, קל, אין בעיות, יש לי סנאפשוטים של מצבים שונים כאשר אני עושה ניסויים על המערכת, ונהנה מזה שאין לי כאבי ראש מיותרים.
הכל היה קל ופשוט מידי, בייחוד כאשר משווים זאת לאמזון, אשר הם לא ברורים במחירים שלהם, והממשק שלהם זוועתי, וכבר סיפרתי מה הם עשו לי.

כל זה לא קיים למי שבוחר במיקרוסופט.
אבל זה לא הכל.
הידעתם כי מיקרוסופט מנסה לאט לאט להיפתר מ .NET ?
היא רוצה להתחיל לספק סביבה שתתאים את עצמה ל"ענן", וכהרגלה, במקום לתמוך במי שאינו זקוק לכך, היא הורגת לו את הטכנולוגיה ומכריחה את כולם לעבוד לפי מיקרוסופט, לא לפי הצורך האישי שלהם. דבר שהופך את הביסוס העסקי על גבי מערכות מיקרוסופט כהתאבדות כלכלית.

למעשה מיקרוסופט היא הסיבה שעזבתי את העבודה איתה ועברתי להיות איש מקצוע בלינוקס. היא רצחה לי טכנולוגיות שאני פיתחתי על בסיס ווינדוז, וב2003, עברתי סופית ללינוקס (אחרי כמעט 4 שנים של משחקים עם המערכת וההפצות), ומאז אני כבר לא חושש שיהרגו לי את הטכנולוגיות.

עסק שנכנס כיום לשוק, במידה ויתבסס על מיקרוסופט, ימצא מספר שנים לאחר מכן, כי כל העבודה והכסף שהשקיע, ירדו לטמיון, ולמעשה מיקרוסופט הפכה כבר מזמן להיות לא רלוונטית יותר למי שחפץ ביציבות עסקית.
אינני מדבר על אופיס, או על ווינדוז כמערכת הפעלה שולחנית, או על ניהול "חזק" של הרשאות, אלא על התשתיות והכלים של מיקרוסופט אשר אנשי מקצוע טכניים מחפשים.

הפוסט הזה ד"א, הוא תובנה שהיתה לי לאחר שיחה קצרה עם מנהל קשרי לקוחות ישראל של חברה בין לאומית מאוד גדולה שכולם מכירים.
אפילו הוא כבר אינו מבין את הצורך בשימוש במוצרי מיקרוסופט.

אז מיקרוסופט לא הולכת להעלם מהעולם, היא לא תמות, אבל הכיוון הנוכחי שלה כבר מזמן אינו כלכלי אם בודקים אותו באמת לעומק, ולא מסתנוורים משם החברה.

אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים

"The more corrupt the state, the more numerous the laws." — Tacitus

הקדמה

בסוף שנות ה90 ותחילת אמצע שנות ה2000, דפדפן אחד של מערכת הפעלה אחת שלט בעולם.
הדפדפן הזה קיבל את השם Internet Explorer, אשר כמו מגלה ארצות ה"מכבד" את עצמו, הכריח את כולם לעבוד לפי הלך החשיבה של החברה שיצרה אותו, במקום לעמוד בתקנים ולהכיר בתרבויות השונות שאליהם הוא נקלע.
אנחנו זעקנו בהרבה מאוד קולות שצריך לכתוב אתרים לפי תקן, ולא לפי דפדפן.
בישראל, מרבית העסקים, שלא לדבר על הממשלה, התעלמו לגמרי מהפניות שלנו. אפילו מאמרים שונים בעיתונות לטובת הדרישה שלנו, זכו להתעלמות.

רק כאשר מספר מקומות הבינו כי למרות שדפדפנים כדוגמת Firefox מהווים פחות מ5% מהתעבורה, אבל מהווים 90% מכוח הקנייה, שראינו שינוי מגמה.
פתאום אתרים התחילו להיות מונגשים לFirefox תחילה, היות והוא זה שהכניס כסף. אבל בשביל להיות תואם Firefox, כל מה שצריך זה לפתח לפי תקנים (תודה מוזילה), ולכן למעט באגים של הדפדפן, אם אתה כותב לפי התקן, תיאורטית זה אמור לעבוד עבור כולם.
בנתיים גם השימוש ב data עבור הסלולר גדל, ודפדפן Opera Mini תפס, וגם החברה הזו בחרה לעבוד עם תקנים, וראו איזה פלא, לא צריך לשכתב דברים (למעט התאמה לסוג תצוגה).

אם זה לא היה מספיק, Firefox הציג לנו גם חידושים אמיתיים בחווית השימוש, משהו שמיקרוסופט לא טרחו בכלל לספק, וככזה הוא הפך להיות נוח יותר, והאחוזים שלו תפסו יותר.
ב2008 יצא עוד דפדפן מבית גוגל בשם Chrome, והוא כבר התחיל שינוי אמיתי. הוא כבר נגיש יותר, ועובד גם לפי תקנים, לפעמים אפילו לפני שהם יוצאים, ולמעשה גוגל הצליחו להביא למצב בו למעט ארגונים גדולים, הרבה מעדיפים לעבוד עם הדפדפן שלהם, אשר לפחות למראית עין, הוא "מהיר" יותר.

כיום למעט 2 דפדפנים עיקריים, מרבית הדפדפנים מבוססים על אותו בסיס (אשר משתנה לאט לאט שוב), בשם Webkit, אשר התחיל בכלל את דרכו כ KHTML עבור פרוייקט KDE כדפדפן בשם Konqueror.

למרבה הצער, כיום רק אתרים כדוגמת בנק הפועלים ואתרי הממשלה אינם באמת תומכים במשהו שהוא לא Internet Explorer. בבנק הפועלים בחשבון עסקי, אתה חייב שהוא יהיה 32 ביט. בעוד שבאתרי ממשלה שונים, אתה חייב ש IE יהיה גרסה 6.

העיקר להמשיך לקרוא

מחדשנות לשמרנות

אחד מהדברים שמאוד מסקרנים אותי, הוא שיש חברות אשר היו פעם מאוד חדשניות, ופתאום עברו להיות מאוד שמרניות.

הכוונה היא שפעם החברות האלו היו חדשניות מאוד, בחוד החנית של הטכנולוגיות, אבל באיזשהו שלב, מה שסיפק להן יתרון משמעותי, גרם להן להעצר, ובמקום להמשיך בקו חדשני, הן ממשיכות לשמור על מה שהן כבר בנו, שפעם היה חדשני ונוצץ והיום כבר מזמן נמצא מאחור.

דן אריאלי ענה על שאלה בנושא, מה שהצית מחדש את ההתעניינות שלי בנושא. אריאלי מדבר על כך שבעיות כאלו כנראה נוצרות בעקבות אפקט הבעלות.

אפקט הבעלות הוא נושא מאוד מעניין בפני עצמו.
הוא מדבר על מצב בו אתה רואה את מה שאתה יצרת שווה יותר (העלות שאתה רוצה עליו – WTA) מהנכונות שלך לשלם על מוצר זהה של מישהו אחר (העלות שאתה מוכן לשלם עליה – WTP). דבר זה חופף גם את אפקט איקאה, אשר מדבר על כך, שאם יצרת משהו בכוחות עצמך, תראה אותו שווה יותר ממה שהוא שווה באמת.

לדברי אריאלי, כאשר אין לך שום דבר ביד, אתה מחפש בעצם את הנכונות של רווח מול הפסד, ובוחר במה שהכי כדאי עבורך להשיג את הרווח.
אך כאשר כבר יש לך משהו ביד, הצורה שאתה מביט בה שונה. אנשים אינם אוהבים להרגיש הפסד, ולכן יש נטייה לרצות לשמור על מה שכבר קיים, במקום "לזרוק" ולהתחיל מההתחלה. כלומר החשיבה וכן המנטליות שמרנית הרבה יותר.
ואם חשבתם שזה מאפיין רק את ניהול החברות, אז טעות בידכם, הדבר מתקיים בהרבה צורות ניהול, כולל אלו של ערים ומדינות.

הרבה מהדברים שלמדתי בשנה האחרונה, או יותר נכון הפנמתי, הם שאנשים ממש לא רציונאלים בהחלטות שלהם. כלומר הרבה מהדברים שאנשים עושים, הם לפי תחושה, רגש, והשפעה סביבתית, ופחות מסיבות אמיתיות. אם כי זה נראה לאלו המחליטים, כסיבות לגמרי ממשיות ואמיתיות.

כך כאשר אתה שואל אדם למה הוא בוחר או עושה משהו, הרבה פעמים התשובה שתקבל תשאיר אותך "בשוק".
אתה תקבל תשובה כדוגמת "כי כולם עושים את זה", או תשובות כמו "יש סיבה", אבל התחמקות מלהסביר אותה (בגלל שאין באמת סיבה), תירוצים שונים אשר לא באמת מסבירים את המצב, והרשימה עוד ארוכה.

מסתבר שיש מחקרים פסיכולוגיים מאוד מעמיקים בנושאים האלו, ויש אפילו נושאים כדוגמת פסיכולוגיה התנהגותית, ובתוכה יש תת עולם שנקרא כלכלה התנהגותית, אשר מנסים להבין את הלך החשיבה האנושית והגורם לקבלת החלטות כאלו ואחרות.

כל זה מאוד מעניין, היות ובסופו של דבר זה מסייע לנו לבנות דברים טובים יותר, וכן לתקשר בצורה טובה יותר בסופו של דבר. לחברות מסחריות, זה גם מסייע להיות רווחיים יותר, במידה ומבינים כיצד ליישם את התורות האלו בפועל.

profit by inertia

Some companies in this world have no legitimate right to exists, if you take what they sell vs what they have.

One such company was Sun, but one such giant that exists today is IBM.

I was asked by a friend to take a look at a product by IBM (it called connections), and I was shocked. IBM has a product that makes MS Sharepoint look like a bad written toy, yet I have never seen it, or heard about it prior to that request from my friend. The reason why my friend knew about it, was because he knows the manager behind the product at IBM.

A company asked me to look for them a replacement for sharepoint (they preferred open source based solution), and Google did not gave me any hint about this product back then or now, even though my search did not include open source.

But the product offer so much more then MS sharepoint. I don't know it's price, but it works on all standard based web browsers , and on many operating systems, such as Linux (deb and rpm based), Windows, Unix and Mac. It can integrate with many more tools then sharepoint, including MS Office, but not limited to it, and even offer web based office included.
It support Mobile based connection, and view that fit to your mobile devices, and the list of features just goes on and on.

And here is the Pitch that IBM needed to make, and remained silent. Such product is a sharepoint "killer", if it's price is the same as MS, or cheaper. And it's not the only product by IBM that you never heard about before, but can help you.

The same was with Sun and Open/Star office. They could make real "battle of the office suites" if they wanted, but they didn't, so MS kept selling their Office suite product.

Companies such as IBM earn the money that makes them run, by inertia, not by doing a good work of selling the things they do.

הארץ סוגרת את התוכן, ללא מתן תמורה לקורא

עיתון הארץ הודיע כי יסגור את העיתון לקריאה מבחוץ, ויתן רק לרוכשי מנוי לקרוא את התוכן שלו.
על פניו אין לי שום בעיה עם הנושא. זכותו של עסק כלכלי להחליט כיצד הוא רוצה להרוויח את כספו.

הבעיה מתחילה שאני לא מצליח לראות שום רווח עבורי – הקורא במידה וארכוש מנוי. כלומר מה הוא מייחד לי במקום המידע הקיים לי באינטרנט בשביל שארצה לרכוש עבורו מנוי ?
האם יהיו לו ידיעות בלעדיות יותר ?
האם ידע לקלוע יותר לטעמי ופחות לטעם של מישהו אחר ?

כלומר אינני מצליח להבין מה היתרון של לרכוש מנוי ולקרוא את העיתון, וזו הטעות האמיתית של מר שוקן, בניגוד למה שהרבה אומרים. הבעיה אינה בדרישת התשלום, אלא בתמורה לתשלום.

הנה מספר רעיונות למר שוקן לגרום לאנשים (גם כאלו אשר לא קראו עד היום את העיתון) למצוא ערך מוסף ואף אולי להעדיף לשלם עליהם מספר מעות:

  1. תן לי להרכיב את הידיעות והנושאים שמעניינים אותי בלבד
  2. עזור לי להסביר לך מה באמת חשוב ומעניין אותי, ותן לי תוכן בכיוון הזה (כלומר קהל היעד העיקרי שלך הם מתכנתים כמוני, אז תן להם תוכן שקשור בזה בעולם הטכנולוגיה)
  3. תן לי לנהל דיונים אמיתיים על כתבות, כולל עם הכתבים שלך על מה שנכתב – סגנון slashdot ולא טמקא …
  4. אפשר לי לשלם על ידיעה בודדת שאולי תעניין אותי, ולא על מנוי, כך שבמקום שאשלם על מנוי כאשר פעם בחודש אתה מפרסם ידיעה שמעניינת אותי, אוכל לשלם רק על מה שמעניין אותי באותו הזמן
  5. תן לי לנהל ידיעות – כלומר לשמור ידיעות שפרוסמו, לדעת למצוא אותן וכו'
  6. תן טעימות קטנות גם למי שאינו מנוי – תן לי לקרוא רבע מאמר מעניין ולהחליט מה הלאה (זוכר את הרכישה של מאמר ספציפי ?)
  7. צור קהילה סביבך, כזו שתרגיש שאתה הבית שלה, נגיד תקרא לה קפה דה מארקר ?

אם תספקו ערך מוסף לרוכשי המנוי, יהיה שווה לשלם לך. אני הפסקתי לצרוך עיתונות, כי אני לא מוצא אותה רלוונטיות יותר. כבר כתבתי בעבר על זה.
הדרך שלך להצליח בנושא, היא שאלה של כדאיות הלקוח שלך, ולא רק הכדאיות שלך, ממליץ לך לזכור את זה.

תרבות החינם

אני מפתח קוד פתוח. לרוב משתמש ברישיונות כדוגמת MIT ו LGPL. אבל מצאתי את עצמי גם יוצר כלים עם רישיונות אשר מספקים "פחות" חופש לארגונים או מוצרים מסחריים – כדוגמת GPL. חוסר החופש הוא בחוסר היכולת שלך לסגור את המוצר בלי לשחרר את הקוד הנוגע בקוד שלי, בניגוד ל LGPL למשל, ששם רק צריך לתת גישה לקוד שלי, או MIT, שאין צורך לספק שום קוד חזרה.

בכל פעם שאני שומע אנשים משווקים את עולם הקוד הפתוח כ"חינם" אני מאוד מזועזע.
קוד פתוח אינו מגיע בחינם. יש לו מחיר, לא בהכרח (אם כי אפשר) בכסף, אבל המחיר הוא בכך שאתה מתחייב למשהו, ובגלל הגישה של ה"חינם", מתנהגים כאילו זה לא מתקיים.

השבוע גילו משתמשי שירות "חינם" (instagram) כי השירות האהוב שלהם (שמעולם לא ניסיתי אותו), לא כזה חינם, ויש לו מחיר, אשר יעזור לחברה להיות רווחית. במקרה הזה, הם רצו (ואח"כ חזרו בהם) למכור את תמונות המשתמשים, ללא צורך באישור מיוחד. כלומר אם אתה משתמש ביכולת לאחסן אצלם קבצים, וגם ליצור אפקטים לתמונות, אז אתה מסכים שזה יעבור הלאה.

לא הבנתי את קול הצעקה שהורם. כלומר, אין כזה דבר "חינם". לכל דבר יש מחיר. בשביל שהחברה תוכל לספק לכם "שירות", היא צריכה לעמוד בתשלומים לספקים כדוגמת אמזון, מפתחים וכו', ובנוסף להיות רווחית.
השאלה היא כמובן, מה המודל הכלכלי שהיא לוקחת על עצמה.

לעולם של הקוד הפתוח יש המון יתרונות, אשר עולים בהכרח על העלויות שלו, אבל גם שם, אנשים לא יכולים לפתח משהו בלי להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם.

כך שהאם אתם באמת חושבים שאתם מקבלים משהו "בחינם" ?

where have all the music gone ?

I used to be a Pandora user, but due to issues with the Music labelling cartel, it was forced to close it's service outside of the U.S. Australia and New-Zealand.
So I moved to Last.fm that offered me to pay a fee and listen to music. Until I got the following Email: להמשיך לקרוא

מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.

Facebook do not understand their users

I've been using Facebook on and off since 2007, and have to say one thing:

Facebook do not understand their users, or how to make things right !

What does it mean, you probably ask yourself ?
Well here are some of the messages I keep on getting on Facebook in the past few months (Almost constantly): להמשיך לקרוא