קטגוריה: מכירות

עתיד עולם התכנות לאן ?

אחד הדברים שאני כל הזמן רואה בעולם הפיתוח, הוא שמכירות וBuzz words שולטות גם בו.
קל לי יותר להכניס לארגונים פיטצ'ר מכירתי מאשר להכניס לארגון כלים שבאמת יתרמו לו באמת.

למשל כאשר אדם שאל שאלה בwhatsup על ללמוד לפתח אפליקציות לאנדרואיד. אנשים התחילו להציע לו ללמוד את שפת C ואת שפת ++C, וכו' … ובסוף אחרי שהבין איך לתכנת בשפות האלו, לעבור לJava אשר איתה הוא סוף כל סוף יגיע "למנוחה ולנחלה".

היות והתשובות לא היו רלוונטיות לשאלה, ודיברו איתו על ללמוד לתכנת, החלטתי להציע לו ללמוד לפתח אפליקציות אנדרואיד בעזרת FPC. אממה, אנשים ראו את המילה "פסקל" ולא הסתכלו על כך שההצעות שלי (בניגוד לקודמי) היו רלוונטיות לבקשה (כלומר דיברו על אנדרואיד במפורש), וגם בעצם עזרו בתשובות המקוריות והלא רלוונטיות, של "קודם תלמד שפת תכנות". כך למעשה התשובה שלי שילבה גם תשובה לשואל המקורי, וגם תשובה לעונים שצריך להשתמש ב gcc קודם כל, בשביל שבסוף תגיע לשפת Java ואז תלמד לתכנת לאנדרואיד.

ההבדל בהצעה שלי, הוא בכך שבאמצעות FPC, אני יכול לכתוב אפליקציות טבעיות לאנדרואיד (מהדר אותן לקבצי class של ג'אווה), ויותר מזה, אני יכול גם לבנות מערכות עבור iOS (יש בMarket של אפל, תוכנות שלמות אשר כתובות עם FPC ודלפי החדש עבור iOS), לספק את אותן המערכות לסביבות שולחנות העבודה, web ושרתים. כל זה ללא צורך להחליף שפה או טכנולוגיה, ועדיין לתת מענה רחב יותר מאשר פיתוח רק בשפת ג'אווה או Objective-C. להמשיך לקרוא

שמש במשרד דום, וירח ברדמונד וושינגטון

היה היתה פעם חברה מדהימה בשם Sun. היא רכשה מוצר בשם StarOffice והמשיכה את הפיתוח שלו. אממה, היא לא באמת ניסתה להתחרות בחברה אחרת שעד לכתיבת פוסט זה, עדיין שולטת בשוק "מוצרי" המשרד.

מה שמצחיק זה, שהרבה אנשים באים ואומרים כי מוצרי מיקרוסופט אופיס טובים יותר מאלו של סאן, ולכן הם אלו שתפסו, אבל אחרי שמפסיקים להאמין להכרזות כאלו, ובודקים את השטח, מגלים כי עד 2003, אפילו התממשקות מינימאלית בין תוכנות מיקרוסופט השונות לא עבדו, הקבצים שלהם מנופחים, התקנה כבדה, והמון באגים, בעיות וכו' … אפילו מוצר דגל כמו אקסל, מכיל המון באגים ובעיות חישוב מתמטיות בסיסיות, אשר גורמות לנוסחאות לפעמים להראות מאוד מוזרות.

כלומר המוצר של מיקרוסופט לא כזה איכותי. למעשה אני אישית לא מכיר מוצרים איכותיים מבית מיקרוסופט. לא יודע אם זו בחירה, או כל דבר אחר, אבל אני מרגיש כי החברה מספקת לעולם מוצרים בינוניים, ותמיד האחרונה לספק "חידושים" אשר קיימים בשוק. להמשיך לקרוא

הצד האפל של מתודולוגיות פיתוח

hammer and nailאברהם מאסלו, הכניס לתודעה שלנו את המשפט: "כאשר יש לך ביד פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר". אנשים מוסיפים לרוב בציניות כי כך גם האצבעות שלך זוכות לאותו היחס… המשפט הוא חלק מתורה הנקראת "חוק הכלים", אם במקרה תהיתם.

אחד הדברים שאני רואה בשוק התוכנה, הוא כי חברות רבות בוחרות במתודולוגיות ושיטות מאוד נקודיות לכל הפרוייקטים של החברה. הבחירה נעשת משום שזה נשמע טוב, זה מאוד נפוץ וכו', אבל מעטים באמת בוחרים במתודולוגיות בגלל שהן מתאימות לחברה עצמה. ועוד יותר חשוב – לפרוייקט הספציפי עצמו.

למשל נתקלתי כבר בחברות אשר בוחרות במתודולוגיות Agile שונות מסיבה של "זו הדרך הנכונה לעבוד בה". כאשר אתה בוחן את החברה, המוצר, והכי חשוב המפתחים, ומנהלי הפרוייקטים של החברה, אתה מבין כי Agile רחוק מאוד מלהיות משהו הגיוני עבור החברה, לפחות במוצר או במוצרים שהם בוחרים להשתמש במתודולוגיה הזו.

agileלמשל חברה המפתחת מוצר אשר הולך להימכר כמוצר מוגמר, אינה יכולה לבחור במתודולוגיות Agile המדברות על פיתוח תוך כדי תנועה. היות וזה לא רלוונטי למוצר שלהם. למרות כי מוצר המקבל עדכונים, מן הסתם הוא מוצר המפותח תוך כדי תנועה, אבל המימוש של הדברים הם מאוד ברורים עבור הלקוח הסופי. הוא לא רואה פעם בור, אח"כ שאתה מניח עמודים, ואח"כ שאתה מניח בטון ומלט וכיוב'… הוא רואה את הבניין עצמו, עם ריהוט, תמונות, עציצים וכו'. הוא מבקש ממך לשנות את הקירות, להוסיף תמונות, להוריד תמונות, לשים עוד ריהוט, וכו', אבל הוא מצפה שהוא ימצמץ ושזה יקרה. ולכן סוג הפיתוח הזה אינו מתאים כלל וכלל לחברה, לפחות במוצר שכזה, או ללקוח אשר אינו מעוניין בגישה הזו.

עוד מתודולוגיות אשר אני רואה כי נמצאות בשימוש לא נכון, הוא למשל השימוש במתדולוגיה אשר אומרת כי אני יוצר קודם UI ועוקב אחרי המשתמשים לראות מה מושך אותך, ואז כותב לוגיקה מאחורי.

המתודולוגיה (אשר אינני זוכר את השם שלה בזמן הכתיבה של הפוסט), היא שיטה ממש יפה לפתח מוצר אשר אתה לא יודע בוודאות מה הלקוח רוצה בו. אבל אני רואה חברות אשר יש להם מוצר מוגמר שהן מוכרות, ופתאום רוצות לעשות סיבוב של 180 מעלות, ולהתחיל לעבוד במתודולוגיה הזו. מצד אחד, ומן הצד השני הן רוצות להמשיך עם כל הפיטצ'רים שהחברה מספקת ללקוחות, אבל מצד שלישי, הן רוצות להתחיל מכלום.

זה פרדוקס מאוד גדול בסגנון של "לאכול את העוגה אבל להשאיר אותה שלמcapה". מוצר קיים, אינו יכול לעבור להיות מפותח בגישה הזו. זו גישה שיכולה להפיל חברה שהולכת למתודולוגיה בגישה הזו כאשר כבר יש לה מוצר ביד עם לקוחות הרגילים לעבוד בגישה מסויימת שהחברה הרגילה אותם..

המתודולוגיה מתאימה רק למוצר שאינו קיים, ואף אחד אינו יודע מה הוא רוצה לקבל בעצם, וכך הן הלקוח והן החברה לומדים בייחד מה הלקוח רוצה.

טרנדים זה דבר מתחלף. זה בסך הכל סוג של אופנה. כך גם לפעמים בעולם המתודולוגיות. חלקן מתאימות לפרוייקטים ספציפיים, וחלקן לא מתאימות בכלל. לפעמים זה לא מתאים לאופי החברה, לפעמים לאופי המוצר, והרבה פעמים ללקוח עצמו.

אז תזכרו: פטיש זה  כלי עבודה יעיל, אבל הוא לא תחליף לשאר כלי העבודה. תלמדו להשתמש בכלי העבודה שלכם נכון, ואז תצליחו לגלות עולם קל ונוח יותר עבורכם.

המשמעות של בקשת פיטצ'רים לתכנה

כבר כתבתי על הנושא בעבר, אבל אני נדהם כל פעם מחדש הרבה אנשים לא מבינים כמה לא פשוט לפעמים להוסיף תמיכה לפיטצ'ר אפילו הקטן ביותר שיש. לפעמים בקשה ממש "קטנה" כמו שאני ביקשתי, אומרת שכתוב מאוד קשה ומסיבי של הגישה והלוגיקה של הדברים.

זו הסיבה למשל שאני שאלתי את השאלה בצורה ששאלתי. במקום לקבוע שזה דבר הכרחי, פשוט שאלתי בכלל אם זה באמת נחוץ. היות ואינני יודע מה העבודה הנדרשת, ואני יודע שזה nice to have, אבל לא משהו הכרחי באמת. כלומר אפשר לחיות גם בלי זה כמו המצב הנוכחי.

רוב המתכנתים בעצם, ממש לא אוהבים שמבקשים מהם שינוי שאחרי תכנון. רוב המבקשים לא מבינים למה, ויותר חמור, לרוב לא מבינים למה לפעמים אני יכול להגיד שזה יקח עכשיו חודש שלם של פיתוח (כאשר המימוש המקורי לקח שבוע וחצי). העניין הוא שלא רק מדובר בשינוי לוגיקה כלשהי, אלא צריך לשמור על אותה התנהגות שינה כאילו שום דבר השתנה, אבל לחשוב בגישה שונה, מהמימוש המקורי אשר לא מאפשר לי לספק את השינוי. זה גם אומר שצריך לפעמים להתנתק לגמרי ממה שהיה מקודם, ולחשוב ב state of mind אחר, דבר שמאוד קשה כשיש משהו בנוי מולך. אבל במידה ואין לי אפשרות כזו, אז כיצד אפשר לספק את אותה הגישה בעצם ?

גישות כמו Agile, או אפילו market driven נחמדות על הנייר, אבל לא תמיד אפשריות, ולרוב לא באמת ניתן לחשוב על כל גישה עתידית יכולה לצוץ לה פתאום, ולכן גם כאשר כותבים את הקוד הגמיש ביותר ביקום, עדיין יש מקומות לשכתוב בעקבות בקשות, ואז צרך להבין מה באמת חשוב, ומה הוא רק nice to have, והאם ההשקעה הזו באמת טובה וחשובה.

זו הסיבה שלמרות ששיווק וגם מכירות זה דברים חשוב, עדיין למכור ללקוח שהכל אפשרי וניתן לשינוי לפעמים יכול לגרום לך לקרוס לגמרי ולא רק שלא להגיש את המוצר, אלא להתחייב למשהו שטכנולוגית בלתי אפשרי בגישה שאתה נמצא בה עכשיו, ובזמן המהיר ביותר שיוכלו לספק לך את הסחורה.

הבעיה הכלכלית חברתית בישראל

בקיץ האחרון נפתח בישראל פתח. הדור שלי החליט לקום על הרגליים ולהגיד שהוא לא מוכן יותר לקבל את המצב הנוכחי.

המצב מאוד גרוע. היות ובמדינת ישראל אין תחרות אמיתית בשוק ה"חופשי". אין תחרות כי אין איזון בשוק בצורה מאוד קיצונית.

בישראל של שנות ה2,000 הכל יקר מידי לרמת המחייה למעט מוצרי אלקטרוניקה שהם זולים יחסית לרמת המחייה. למעשה יש מצב אירוני אשר בו זול יותר לפעמים לרכוש מכשיר אלקטרוני מאשר בגד או אוכל.

בישראל של שנות ה 2,000 יש מעט חברות אשר שולטות ברוב השוק, ואם זה לא מספיק חמור, אז הן זורקות אשמה על כל ספק קטן, למרות שאותם ספקים אינם מרוויחים הרבה, אלא רק הקצה השני של המאשימים, הוא זה שמרוויח.

בתחום האינטרנט בארץ, ובכן בישראל היו הרבה מאוד ספקיות אינטרנט קטנות. לאט לאט הן התחילו להתמזג עם ספקיות קצת גדולות יותר, ואח"כ היו עוד איחודים נוספים בשוק, וכיום יש לנו מעט מאוד ספקי אינטרנט בארץ.

כיום חברות הסלולר וחברות ספקיות האינטרנט הן אותן החברות. זה מיזוג שרובכם לא שמעתם עליו, אבל הוא קיים. הוא התקיים בגלל שפגעו בחברות הסלולר בצורה שלדעתי האישית לא פורפורציונליות. במקום לשבור את השוק בתחרות, פגעו בהן בחוק. ופגעו במקומות שדווקא עסקים קטנים יותר נפגעו ממנו הרבה יותר, מאשר ספקיות הסלולר. וכן, אני מדבר על דמי הקישוריות. דמי הקישוריות היו דרך לגבות כסף על שירותים טלפוניים שהתקבלו בחינם ואפילו לא ידעתם שהם שירותים נוספים (האשמה נופלת על חברות הסלולר בזה דווקא), אבל השתמשתם בהם. כמובן שהיו כאלו שניצלו את זה, אבל הם היו מעט יחסית.

החזון שספקיות הסלולר יהפכו לספקיות תוכן היה מאוד ברור הרבה לפני שהתחילו "להתלבש" עליהן. היה ברור כי התוכן משחק תפקיד חשוב יותר מאשר התשתית, ולכן זה הכיוון, ורוב הספקיות הבינו את זה מצויין ולכן זרמו לשם די מהר, עוד לפני כל הבלאגן. זו הסיבה שהפגיעה בהן יחסית נמוכה יותר ממה שאתם חושבים.

העניין הוא אבל לא רק החברות האלו. העניין הוא שעסקים קטנים צריכים לשלם הרבה יותר כסף מעסקים גדולים, ואין להם הגנה בשום צורה, דבר שעסק גדול לא צריך בזכות הכסף שלו.

למשל, לפני שבוע הייתי מאוד חולה יחסית, ובקושי יכולתי לעבוד, היות והעבודה שלי דורשת הרבה ריכוז וחשיבה. אין לי יכולת ללכת לביטוח לאומי עם פתק של רופא ולהגיד הייתי חולה, בבקשה תשלמו לי על שבוע שלם של מחלה, וזה למרות שאני משלם ביטוח לאומי גם אם אני לא עובד. כלומר כבעל עסק הפסדתי כסף בכך שאני חולה. כלומר לא רק שלא הרווחתי, אלא ממש הפסדתי כסף. משהו שאם הייתי שכיר, הייתי מוגן מפניו.

המצב כל כך גרוע שאני מכיר יותר ויותר אנשים אשר מנסים את מזלם במדינות ניכר. הם לא רואים עתיד כלשהו בארץ להם ולמשפחתם. ולכן מהגרים למדינות אחרות. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים עליהם, אבל יש דברים בגו. ואם לאנשים אין תקווה ולא רואים עתיד, זה מצב רע מאוד.

יש לי חבר שעסוק מידי בלפרנס את עצמו ואת אמא שלו שחולה במחלה שלא ניתן לעבוד בה, שהוא לא יכול להתקדם לשום מקום בגלל שהוא תקוע במעגל אין סופי. זה לא צריך להיות ככה ! אם אנחנו כחברה לא יודעים לדאוג לאנשים סביבנו, אז משהו ממש רע. אנחנו מנוכרים מאוד אחד לשני. אנחנו נראה מישהו ברחוב שקורס פתאום, ונמשיך ללכת במקום לעצור ולעזור לו. זה לא קורה רק בסין. זה קורה עכשיו כאן בישראל בשנות ה2,000.. האם זו החברה שאנחנו רוצים לחיות בה ?

אני רואה הרבה עסקים קטנים נסגרים ולא בגלל שהם לא מוצלחים במה שהם מציעים, אלא בגלל שהתחרות היא בלתי הגיונית בכלל. איך אפשר לקבל שוק חופשי בהם יש שליטה בלעדית של תאגיד זה או אחר ? זה הרי בדיוק ההפך משוק ותחרות חופשית.

שוק חופשי זה שוק בו אני כספק בודד ותאגיד יכולים להתחרות זה מול זה. דבר שלא יכול להתקיים בישראל בשנות ה2,000.

במקום לפתור את הבעיות בצורה מאוזנת, יש צעדים מאוד קיצוניים לצד הלא נכון בד"כ. ובין לבין מפעילים עלינו את עיקרון "הפרד ומשול". אנחנו למשל מבקשים שיאפו יותר עוגות, אז במקום לאפות יותר עוגות, נותנים עוגה אחת מוכנה ושואלים אותנו "איך אתם רוצים לחלק אותה בין כולכם ? מי צריך לקבל יותר ומי צריך לקבל פחות ?" ואז כל אחד מתחיל לריב עם השני. מחילים עלינו בעצם את תורת המשחקים בתסריט של סחיטה, בו כל צד צריך לשכנע שהוא צריך יותר.

אבל הבעיה היא שיש עוגה אחת מההתחלה ! צריך שיהיו יותר עוגות, או עוגה הרבה יותר גדולה. צריך איזון מסויים, כי עוגה אחת אינה מסוגלת באמת לתת מענה לכולם. אבל בשביל מספר עוגות, צריך לשנות את החומרים והמרכיבים של העוגה האחת.

במקרה ותהיתם, אז ההפגנות והמאבק החברתי לא נפסקו, הם רק ירדו מהכותרות. אבל עדיין יש אלפי בני אדם כל שבוע בתל אביב מפגינים ועושים צעדות. תשאלו את רם-און למשל על הנושא.

מה שעצוב זה, שמשנות ה80 ועד היום שום דבר לא השתנה לטובה:

a tale about PIPA, SOPA and Copyrights

Imagine a person finding a road that everyone is using, and decide to charge money from every car that is passing by. Then that person think about it, and start taking money also from people who are walking by that road, just looking at it, or just reading about it.

The person is also limiting the number of people that can use the road, in what type of vehicles, number of passengers, the location from where the driver is from etc…

And if to add  on all of that. the person never fixes the road, or provide extra benefit of using it. You get what he provides "as-is", in the way that he think you should have it, and that's it.

When people that live beside the road, started to create their own path to the road, so they could arrive from one place to another, caused a big headache to the road owner.  Because they did not pay for the usage of the road, and did not stand in his limitation. So the road owner decided not only to sue them, but also to provide some money for public elected figures to place bills and rules, to say that without his permission, and in his conditions, it is illegal to do so.

So people started to create their own roads instead, and the traffic started to move to thar roads instead,  and the original road owner, started to loose a lot of road users -> money to that newer and better roads, that take only minor maintenance fees, but do not limit anything. Even the roads are better maintained then the original road that the person took over and start changing on it.

So now that person decided to pay again to that public figures to place more bills and call the other roads thieves, pirate etc..  And that everyone who is not using the original road hurts the right of the original road owner.

עוד פוסט חסר תועלת בנושא הפריצות

infrastructures

ב21 לנובמבר 2011 פרסמתי פוסט בנושא הבעיות של חנויות ישראליות ברשת האינטרנט.

עשיתי אבל יותר מכך, החלטתי לנסות לעשות קצת רעש בנושא. אז שלחתי דוא"ל לגל מור, והוא שמח לשים את הפוסט באתר שלו: חוריםברשת. תודה גל על הפרסום.

אבל הפוסט זכה בעיקר להתעלמות ברשת הישראלית. ועולם כמנהגו נוהג.

ואז הגיע 0mar. הוא במקום להגיד שהמלך הוא עירום, פשוט שם לנו תמונה מול העיניים, נתן לנו כמה סטירות לחי, ועדיין ביט כמנהגו נוהג – במקום להבין את הבעיה שיש ולתקן אותה, סמוך על ביז'ו חזר, ופלוני מאשים את אלמוני, שמאשים את John Doe שמאשים את Jane Doe שבכלל עוד לא נולדו באותו היום … (כמובן שאני לא באמת רוצה לפגוע בביז'ו הוא לא באמת אשם)

אז אני רוצה להגיד המון תודה ל0mar. הוא מוכיח לכולם, עד כמה המלך הוא עירום. אבל אני רוצה להגיד למערכת העיתונים בישראל – נכשלתם בתפקידכם. ה"האקר"  צריך לקבל פרס ישראל. החנויות ברשת צריכות לקבל חושך בעיניים, והבעלים שלהם לקבל מאסר בפועל של מספר שנים.

הגיע הזמן שיהיה תקן מחייב בישראל כיצד אתרים כאלו ואחרים צריכים לפעול. ואתר אשר לא עומד בתקן, לא יכול לבצע מכירות. פשוטו כמשמעו. יותר מזה. אם מסתבר שאיכשהו אח של דוד, הבן של משה, הדוד של חיים עקף איכשהו את זה, והוא סיכן אותי, אז הוא צריך להיכנס לכלא על כך ! לא ה"האקר" צריך לשלם, הוא השליח. אלא מי שיצר את הבעיה.

אם תהיה אחריות מינימאלית של בעלי אותם אתרים כלפי הלקוחות בצורה כזו שהם יכולים להיפגע – אז אולי יבוא השינוי.

בנתיים צריך להבין כי מחשבים זה לא תחביב, וזה שהבן (או הבת) של השכנים "מבין" משהו, כמו מתי לוחצים על מקש ימני ומתי על שמאלי, ואיך לחצים על next עשרות פעמים, זה לא הופך אותו למבין. העולם הזה של המחשבים – יש בו הרבה מאוד מקצועות של אנשים שמשקיעים המון שנים ללמוד. ה Next והמקש הימני הם רק בצד המשתמש לא בצד של בעלי המקצוע.

עכשיו תחזרו לאחו ותמשיכו להנות מהשמש החמימה שאין כרגע בחוץ, ומהפסטורליה של האינטרנט אשר לא באמת קיימת. זה בסדר, אני אשב לי כאן לבד בחושך ואחכה…

האם כשאתה הולך למסעדה אתה גם …

נגיד ואתה הולך למסעדה ולוקח מנה עסקית בעלות איקס כולל שתיה. פתאום בא לך עוד משהו קטן וגם עוד שתייה, המחיר הוא כבר המנה העסקית + המנה הנוספת + השתייה. אתה כמובן תסכים לזה (אחרת כנראה לא תזמין) ותשלם על כך.

אבל נגיד ואתה מגיע אלי לקבל שירות במחיר איקס. פתאום חשקה נפשך בעוד 2 דברים נוספים, אתה לא תשאל על מחיר של כל דבר, אלא תצפה שאתן לך את זה כלול למחיר הקיים, או בתוספת קטנה למחיר הקיים. כלומר אתה תצפה שזה יהיה לגמרי זהה למסגרת החוזה שנערך בנינו, אשר מדבר על משהו מסויים.

למה ? כי ככה מקובל בתעשייה, והשאלה היא למה ? למה זה מקובל ? נחמד למכור ולשווק, אבל כמו במסעדה, גם אצלי יש עלויות, ולפעמים דבר ממש "קטן" הוא ממש לא קטן בפועל. הרי אם כמכלול אני מספק לך שירות איקס שלוקח בחשבון מספר דברים. אז למה כל תוספת מעבר צריכה להיות כלולה במחיר או בקרבת מחיר כלשהו ? למה לא לקחת את המחיר של שירות bar ושירות baz בנפרד ? למה במסעדה זה הגיוני לך לשלם עליהם, אבל כאשר מדובר בשירות מסוג אחר פתאום זה לא הגיוני ?

הרי נגיד ורכשת ממני בנק שעות מסויים ועליו קיבלת סכום עם הנחה כלשהי, הרי אתה מתחייב לשלם על איקס זמן מסויים. אז למה אם אתה מנצל יותר מזה, אתה מצפה לקבל את אותו סוג הנחה למרות שאינך מתחייב על כך שתיקח אותו כל פעם ? למה לא הגיוני שתשלם על הזמן הנוסף מחיר רגיל ? גם למסעדה אולי אתה מזמין בצורה קבועה שם, ומגיע אחת למספר ימים, אבל עדיין שם אתה תשלם מחיר נוסף אלא אם יחליטו לצ'פר אותך.

מה לדעת לפני שאתם פותחים עסק בפעם הראשונה

בחודש וקצת האחרון יצא לי לדבר עם מספר אנשים בקהילת הקוד הפתוח, אשר התעניינו מה הם צריכים לדעת לפני שהם הופכים להיות פרילנסרים. החלטתי לרשום פוסט בנושא, אבל שימו לב כי הוא אינו מכסה הכל ונכון רק לידע ולניסיון שלי, ויכול להיות שדברים י/השתנו, ודברים אחרים חסרים, או בכלל לא נכונים.

אין לראות בפוסט זה כהמלצה או דרך עבודה. בקריאת הפוסט אתם מסכימים כי האחריות הבלעדית חלה עליכם בלבד ולא תבואו אלי בשום טענה, תלונה או כל דרישה שהיא על הכתוב, נאמר, נרמז או הובן בעת הקריאה.

ישנם 4 סוגי עסקים שאתם יכולים לפתוח בנושא התכנה (ישנם קצת יותר בישראל, אבל הם בנויים למקצועות שונים כדוגמת עריכת דין וכו'): להמשיך לקרוא