קטגוריה: עסקים

הארץ סוגרת את התוכן, ללא מתן תמורה לקורא

עיתון הארץ הודיע כי יסגור את העיתון לקריאה מבחוץ, ויתן רק לרוכשי מנוי לקרוא את התוכן שלו.
על פניו אין לי שום בעיה עם הנושא. זכותו של עסק כלכלי להחליט כיצד הוא רוצה להרוויח את כספו.

הבעיה מתחילה שאני לא מצליח לראות שום רווח עבורי – הקורא במידה וארכוש מנוי. כלומר מה הוא מייחד לי במקום המידע הקיים לי באינטרנט בשביל שארצה לרכוש עבורו מנוי ?
האם יהיו לו ידיעות בלעדיות יותר ?
האם ידע לקלוע יותר לטעמי ופחות לטעם של מישהו אחר ?

כלומר אינני מצליח להבין מה היתרון של לרכוש מנוי ולקרוא את העיתון, וזו הטעות האמיתית של מר שוקן, בניגוד למה שהרבה אומרים. הבעיה אינה בדרישת התשלום, אלא בתמורה לתשלום.

הנה מספר רעיונות למר שוקן לגרום לאנשים (גם כאלו אשר לא קראו עד היום את העיתון) למצוא ערך מוסף ואף אולי להעדיף לשלם עליהם מספר מעות:

  1. תן לי להרכיב את הידיעות והנושאים שמעניינים אותי בלבד
  2. עזור לי להסביר לך מה באמת חשוב ומעניין אותי, ותן לי תוכן בכיוון הזה (כלומר קהל היעד העיקרי שלך הם מתכנתים כמוני, אז תן להם תוכן שקשור בזה בעולם הטכנולוגיה)
  3. תן לי לנהל דיונים אמיתיים על כתבות, כולל עם הכתבים שלך על מה שנכתב – סגנון slashdot ולא טמקא …
  4. אפשר לי לשלם על ידיעה בודדת שאולי תעניין אותי, ולא על מנוי, כך שבמקום שאשלם על מנוי כאשר פעם בחודש אתה מפרסם ידיעה שמעניינת אותי, אוכל לשלם רק על מה שמעניין אותי באותו הזמן
  5. תן לי לנהל ידיעות – כלומר לשמור ידיעות שפרוסמו, לדעת למצוא אותן וכו'
  6. תן טעימות קטנות גם למי שאינו מנוי – תן לי לקרוא רבע מאמר מעניין ולהחליט מה הלאה (זוכר את הרכישה של מאמר ספציפי ?)
  7. צור קהילה סביבך, כזו שתרגיש שאתה הבית שלה, נגיד תקרא לה קפה דה מארקר ?

אם תספקו ערך מוסף לרוכשי המנוי, יהיה שווה לשלם לך. אני הפסקתי לצרוך עיתונות, כי אני לא מוצא אותה רלוונטיות יותר. כבר כתבתי בעבר על זה.
הדרך שלך להצליח בנושא, היא שאלה של כדאיות הלקוח שלך, ולא רק הכדאיות שלך, ממליץ לך לזכור את זה.

מיקרוסופט ו PC – סוף עידן (?)

מיקרוסופט השיקה את Windows 8. מערכת ההפעלה הזו מראש הגדירה ממשק אשר מתאים למערכות בעלות מסכי מגע, והחברה הגדירה כי זו הגישה שלה.

השוק, כהרגלו מיהר לאמץ את גרסאות מיקרוסופט גם לשולחן עבודה "רגיל", והחל להתלונן כי הוא לא נוח או מתאים. הבעיה היא לא רק שינוי כללי של תפיסה גרפית, אלא העובדה כי מערכת ההפעלה אינה הותאמה לעבודה עם עכבר, שלא לדבר על עבודה עם מקלדת (וזאת למרות שיש טאבלטים עם מקלדת נוספת אליהם).

ms-surface - windows 8אני חייב לציין כי למעט מספר בעיות קטנות יחסית, כאשר מתעסקים עם Microsoft Surface בחומרה שאליה החברה כיוונה, המערכת מתפקדת מצויין ונוחה מאוד (כאמור למעט בעיות קטנות).

העניין הוא, שכאשר מתחילים לרצות לאנוס את מערכת ההפעלה לעולם שולחן העבודה.
בראש ובראשונה, הממשק אינו מתאים לעכבר, וזאת למרות שניתן לבצע איתו פעולות שונות, אבל ישנם פעולות אשר לא יעבדו לכם בכלל כאשר תעשו זאת, או יתפקדו פחות טוב מאשר האצבע שלכם. להמשיך לקרוא

deadlock טכנולוגי

לאפל ולי יש 2 דברים משותפים – שנינו התעסקנו באותה שפה שהכניסה לנו כסף, ושנינו החלטנו ללכת למערכות מודולאריות במקום המצב שהיה עד אז.

הסיבה של אפל ושלי היא שהגענו לקצה גבול הטכנולוגיה בעולם שהיינו בו, והיינו צריכים למצוא משהו חדש מודולארי יותר.

הייתי פעם מתכנת דלפי בתשלום, וכן גם VB. מיקרוסופט הרגו את השווקים שפיתחתי אליהם, ורצו להציג עולם חדש לגמרי שהיה טוב עבורם עסקית, אבל פגע במקומות שעבדתי בהם, אז החלטתי לעבור סופית לעולם הלינוקס.

מיקרוסופט עושה פעולה כזו ד"א, הרבה מאוד. היא מחליטה מה נוח כלכלית עבורה, וכל מי שמסתמך על העולם שהיא יצרה, צריך ליישר קו, גם אם השקיע 500,000,000 יורו בפיתוח עד עכשיו בטכנולוגיה איקס, עכשיו הוא צריך לזרוק הכל כי מיקרוסופט בחרה בגישה אחרת.

הרבה פעמים הסיבה של מיקרוסופט לעשות את זה, היא פשוטה – החברה אינה רואה עוד עתיד ארוך טווח והם מתכננים את האסטרטגיה הבאה שלהם בנושא.

להמשיך לקרוא

מי תיקח כמתכנת אצלך ?

במהלך 2012 השתתפתי במספר דיונים ואף יעצתי למספר חברות בדבר עובדים המתאימים לתפקידים כאלו ואחרים בעולם התכנות.

השאלה שתמיד כל מעסיק שמכבד את עצמו צריך לשאול את עצמו היא, מה – סוג טיפוס המתכנת שאותו תרצה להכניס לעבוד אצלך. כלומר מה התכונות, מה היכולות, להבין לאן העובד ירצה להתפתח, האם בכלל העבודה שאתה מציע לו מעניינות אותו (מאוד חשוב) ועוד הרבה נושאים אחרים.

בהרבה פורומים אני רואה את התשובה: "שפות התכנות הנפוצות הן 1,2,3,4 אז תלמד אותן". זו הטעות הכי גדולה לדעתי להגיד למישהו לעשות. היות ומה שנכון כרגע לא בהכרח נכון עוד שנתיים מהיום.
כן ללמוד גם את השפות 1,2,3,4 . הבעיה היא שזה לא "בשלוף", כי צריך להבין mindset של שפה, יותר מאשר את התחביר שלה, וזו כבר פעולה שלוקחת זמן.

אז מה כן אני מייעץ ?

דבר ראשון לחפש מתכנת שתכנות זה התחביב שלו. זה מאוד מאוד חשוב. כי זה אומר שהוא נהנה ממה שהוא עושה, מה שאומר שהוא חי את מה שהוא עושה, וגם כשהוא יחזור הביתה הוא יחזור למחשב, developerובסופ"ש אולי גם יתרום לקוד הפתוח או פרוייקט משל עצמו, כי הוא נהנה מזה. כך שלראות פרוייקטים של תחביב שהוא ממשיך לפתח בזמנו הפרטי, צריך להיות מאוד חשוב עבור מעסיק כתכונות של המתכנת.

דבר שני, מתכנת רחב אופקים. אדם שיודע רק מה שהוא חייב, אינו רחב אופקים. הוא לא ידע כיצד להתמודד עם שינויים בעסק. אולי כיום השפה הנפוצה ביותר נקראת "משה", אבל האם עוד 3 שנים מהיום היא תמשיך לתת לך מענה ? אולי יצא משהו שמתאים יותר לצורך שלך. נגיד לעולם ה grid שתהיה נפוצה, או נחוצה עבורך, ותעבוד בmindset לגמרי שונה מ"משה" ?
היכולת לזוז טכנולוגית לפעמים חשובה מאוד לעסק. מה שהיה נכון אתמול לא נכון עוד יומיים.

למשל כבר כיום, הרבה מאוד מתכנתים בשפות כדוגמת C ו ++C אינם יודעים להתמודד עם שפות דינאמיות. הם פשוט לא מבינים אותם. זו גישה שדורשת mindset לגמרי שונה. ולכן הם לא מסוגלים לתת מענה אמיתי לעסק הזקוק להם כך סתם פתאום.
הם מסוגלים לכתוב את התחביר, אבל לא להבין את המשמעות שלו, ולמה הוא מגיע כמו שהוא מגיע. הקוד שלהם לא יכתב "בראש" השפה, אלא כקוד בסגנון C או ++C, והרבה קללות של "למה זה לא עובד לי בצורה הזו", או "אי אפשר לעשות עם זה כלום" וכיוב' …

לכן אני תמיד ממליץ על מי שמכיר גם הרבה מעבר לדרישות הנוכחיות. כי אם מחר צריך לשנות כיוון, זה אומר  לפטר את העובדים הקיימים, או להביא חדשים, ולהשאיר את הקיימים עבור תמיכה בלבד.
או להישאר עם מה שיש, ואולי במקום להוביל את השוק, פתאום להיות מאחור.

דבר שלישי שאני מחפש, הוא מתכנת שידע  לחשוב ולתכנן קדימה. להיות code monkey זה נחמד, אבל התפקיד של המתכנת בסופו של דבר הוא לספק לי כלי שיעזור לעסק להכניס כסף. הוא צריך להבין מה הוא עושה, ולא רק לכתוב ללא הכרה. כלומר הוא צריך להיות חלק מהמערכת שהוא כותב.
השפה לא מעניינת, הפלטפורמה לא מעניינת, החשיבה העסקית כן. הוא לא צריך להיות איש עסקים, אבל כן להבין חשיבות עסקיות, ולהתמודד עם דירשות שהן נטו עסקיות, ואינן קשורות בכלל לעולם התוכנה, למעשה לפעמים רק מסרבלות את העולם.

דבר רביעי, דמיון. אני כמובן לא מחפש וואן גוך או מוצארט, אלא מישהו שיש לו יותר מדרך אחת לחשוב על דברים שאזרוק לכיוונו. לפעמים הרעיון המקורי נכשל, או לא יישים (אפילו מבחינות עסקיות), אני צריך מישהו שלא ישאר מקובע אלא יהיה גמיש בחישבה וביכולת הזרימה שלו.

דבר חמישי: היכולת ללמוד מידע. כמו בסעיף השני, העולם דינאמי, אבל גם בטכנולוגיות שאתה חושב שאתה הכי מכיר בעולם, יש שינויים. לפעמים מינוריים, לפעמים גדולים. לפעמים אם אתה מעיף את האגו שלך הצידה, אתה תודה כי השיטה שאתה בד"כ לוקח אינה מתאימה ולכן תיקח דרך אחרת. את כל זה אפשר להשיג רק עם היכולת ללמוד דברים ולא להישאר תקוע עם מה שכבר יודעים.

התכונות האלו, כולל גם תכונות נוספות, הקיימות במתכנת אשר אינו רק "בורג קטן" הן לפעמים ההבדל בין עסק או סטארטאפ מצליח, לבין רעיון נחמד שנפל לו בין הכיסאות.

HOT כי זליגת מידע לא מעניינת אותנו

מזה הרבה זמן אני מקבל אחת לתקופה SMS מחברת HOT על סרט שיש להם עכשיו בVOD בחינם.בגלל שזה לא קורה הרבה, התעלמתי. אמנם יש מספר להסרה, אבל הוא לא עובד. ניסיתי.

SMS By HOT

ואז התחלתי לקבל דוא"ל עם חשבונית מס על השימוש בשירותי הטלויזיה של החברה. וכאן זה היה יותר מידי.

  1. אני לא מחזיק במקלט טלויזיה. אני לא צופה בשידורי טלויזיה בכלל בשום צורה !
  2. אני לא לקוח של הוט
  3. חשבונית המס מציגה לי פרטים של לקוח שלהם, שכאמור הוא לא אני

ניסיתי לפנות בדוא"ל לדואר שממנו שלחו לי את החשבונית, והוא לא תיבה קיימת.

הלכתי באתר וחיפשתי דרכים לפנות אליהם. בסוף מצאתי בסרבול שלהם, אבל שם אני חייב להיות לקוח של החברה (להזין למשל ת.ז.) בשביל שידברו איתי, אם אתה לא ממלא, הוא לא מסכים לשלוח את הטופס.

הגדלתי ראש, הלכתי ועשיתי whois לdns של הוט, הדוא"ל שם של abuse, ובכן התיבה של הבן אדם לא קיימת ויש bounce בגלל זה. חברה רצינית, אין מה להגיד.

עם משחק באתר, בסוף מצאתי מקום שאני לא צריך להיות לקוח שם, ועדיין אפשר לכתוב להם טקסט. פניתי אליהם, ולאחר 3 ימי עסקים קיבלתי תשובה:

hot

כמו שניתן לראות, לחברת Hot מאוד אכפת מהנושא, ולכן אני נדרש לעבוד עבורם ולהמשיך לחפש את האחראי על האינטרנט או משהו זה.

אז החלטתי שאם להם מאוד אכפת מהנושא, גם לכם צריך להיות אכפת, ולכן אני מפרסם את זה ברבים. בשביל שתדעו, כי אחרת איך תוכלו לבחור בחברה שלא מעניין אותה שהיא דולפת מידע רגיש של הלקוחות שלה ?

והנה מספר שאלות עבורכם כחומר מחשבה:

  • איך להוט יש את הטלפון והדוא"ל שלי, למרות שאני לא לקוח שלהם ?
  • הקשר היחיד שלי לבן אדם שעליו קיבלתי את החשבונית הוא שם המשפחה, כיצד הם "הגדילו ראש" לשם שינוי מצאו מישהו עם אותו שם משפחה ?
  • מה יכול להיות אם המידע שלכם יפול לידיים לא נכונות ? האם אתם לא מפחדים מזה ?
  • איך אתם עדיין מעיזים להיות לקוחות של החברה הנוראית הזו שנקראת הוט ?!

היות ולהוט זה לא אכפת שהמידע הזה יופורסם בפומבי (אחרת איך הם מציעים את פייסבוק), החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ולפרסם אותו בהרבה מקומות בפייסבוק בעלי תעבורה גבוהה. נגיד למועמדי ראשות ממשלה למשל ועוד מספר מקומות שיש הרבה אנשים.

עדכון:
עידו קינן התערב בנושא, והפנה את הנושא לדוברת של חברת הוט.
הוט בתגובה דיברו איתי בטלפון. הם הסירו את הפרטים שלי מהמנוי, אבל כאן יש מספר שאלות מדאיגות שלא הצליחו לתת לי מענה. וגם מה שקיבלתי עליו מענה, לא מספק ואף מדאיג.

כיצד הם קיבלו את הפרטים שלי ? אין תעוד בCRM או הקלטות אצלהם שמראות כיצד הם קיבלו את הפרטים, הם רק משערים כי זה ניתן באיזשהו שלב.

מדוע לא בוצעה אסקלציה לנושא הפניה שלי, וטרטרו אותי ? כי אני לא לקוח שלהם, אז לא הבינו מה אני רוצה מהם.

על השיחה גם ניסו לדחוף לי שירותים אחרים (לא טלויזיה) שהחברה מציעה.

תרבות החינם

אני מפתח קוד פתוח. לרוב משתמש ברישיונות כדוגמת MIT ו LGPL. אבל מצאתי את עצמי גם יוצר כלים עם רישיונות אשר מספקים "פחות" חופש לארגונים או מוצרים מסחריים – כדוגמת GPL. חוסר החופש הוא בחוסר היכולת שלך לסגור את המוצר בלי לשחרר את הקוד הנוגע בקוד שלי, בניגוד ל LGPL למשל, ששם רק צריך לתת גישה לקוד שלי, או MIT, שאין צורך לספק שום קוד חזרה.

בכל פעם שאני שומע אנשים משווקים את עולם הקוד הפתוח כ"חינם" אני מאוד מזועזע.
קוד פתוח אינו מגיע בחינם. יש לו מחיר, לא בהכרח (אם כי אפשר) בכסף, אבל המחיר הוא בכך שאתה מתחייב למשהו, ובגלל הגישה של ה"חינם", מתנהגים כאילו זה לא מתקיים.

השבוע גילו משתמשי שירות "חינם" (instagram) כי השירות האהוב שלהם (שמעולם לא ניסיתי אותו), לא כזה חינם, ויש לו מחיר, אשר יעזור לחברה להיות רווחית. במקרה הזה, הם רצו (ואח"כ חזרו בהם) למכור את תמונות המשתמשים, ללא צורך באישור מיוחד. כלומר אם אתה משתמש ביכולת לאחסן אצלם קבצים, וגם ליצור אפקטים לתמונות, אז אתה מסכים שזה יעבור הלאה.

לא הבנתי את קול הצעקה שהורם. כלומר, אין כזה דבר "חינם". לכל דבר יש מחיר. בשביל שהחברה תוכל לספק לכם "שירות", היא צריכה לעמוד בתשלומים לספקים כדוגמת אמזון, מפתחים וכו', ובנוסף להיות רווחית.
השאלה היא כמובן, מה המודל הכלכלי שהיא לוקחת על עצמה.

לעולם של הקוד הפתוח יש המון יתרונות, אשר עולים בהכרח על העלויות שלו, אבל גם שם, אנשים לא יכולים לפתח משהו בלי להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם.

כך שהאם אתם באמת חושבים שאתם מקבלים משהו "בחינם" ?

where have all the music gone ?

I used to be a Pandora user, but due to issues with the Music labelling cartel, it was forced to close it's service outside of the U.S. Australia and New-Zealand.
So I moved to Last.fm that offered me to pay a fee and listen to music. Until I got the following Email: להמשיך לקרוא

שימוש שגוי בזמן המתכנת

בתעשיה אפשר לראות שתי קיצוניות מאוד בעיתיות עם "ניצול" זמן המתכנתים, וכמובן כל הגוונים שבניהם:

  1. הפרעה של כל מספר דקות למתכנתים בשאלות, מטלות חדשות, שאלות שהיו יכולות להיות מתועדות, ישיבות וכיוב'
  2. סביבה לגמרי סטרילית בה מתכנת אשר אינו עושה את עצמו עובד כל שניה, נראה בעין לא טובה. שמירה על שקט בו אסור לאף אדם לתקשר עם השני

נתחיל מהסוף: להיות מתכנת, זה מקצוע מאוד מתיש מבחינה פיזית. זו לא אותה אנרגיה של מי שעובד גופנית, אלא אנרגיה לגמרי שונה, אשר "לטעון" את עצמך מחדש דורש פעולות לגמרי שונות.

מתכנת נדרש לזכור בזיכרון הקצר שלו המון מידע, שינויים וכו', ולתרגם אותם מצורה אחת לצורה אחרת. בשביל שזה יעבוד כמו שצריך, הוא צריך להיות עירני, וללא גירויים או הפרעה כלשהי ולהשיג ריכוז מאוד גבוה.

אבל כניסה לריכוז שכזה, לוקחת הרבה זמן. יש אנשים שלוקח להם בין חצי שעה לארבעים דקות, וכאלו שאף יותר. העניין הוא שהפרעה, אפילו למספר שניות בודדות, יגרום לכך שיקח למתכנת מינימום של משהו כמו 30 עד 40 דקות לחזור לריכוז. הם לא יכנסו מיד חזרה למקום שהם היו בו, אלא הם צריכים להתחיל מההתחלה.

יותר מזה, מתכנת אשר מפריעים לו בזמן הריכוז שלו, מגדיל את הסיכויים שלו ליצור באגים ובעיות במערכת עליה הוא עובד.
כך שהפרעה כזו, למעשה עולה הרבה מאוד כסף למעסיק, מאשר הרווח שהוא חושב שהוא מקבל העבודה המפריעה כל הזמן למתכנתים.

אבל זה לא הכל. אי אפשר יותר ממספר שעות להישאר באותה יכולת ריכוז. הריכוז דורש המון אנרגיה מהגוף, אשר מאוד לא פשוט להחזיר אותה, בניגוד ל"מנוחה" רגילה של עבודה פיזית, ולכן צריך לעצור לפעמים ולא להמשיך לעבוד. אך גם כאן יש בעיה, קשה מאוד למעסיק לפעמים לראות עובד שלא נראה כי הוא עוסק במה שהוא לקח אותו לבצע. והרבה מקומות מתחילים ליצור "חוקים" כיצד בעצם המתכנת צריך לתפקד וכו' …

ואם כל זה לא היה מספיק. אז היות ומתכנתים מתמודדים עם בעיות שמקורן בראש. בדרך כלל, התעסקות יתר בבעיה, תוביל לבעיות נוספות, ולא למענה, אך חוסר התעסקות בבעיה, ועשייה של דברים אחרים, יסייעו להתמודד, היות וזה מוציא את המוח מאיזשהי לולאה שהוא תקוע בה כאשר מנסים לפתור את הבעיות.
אך התעקשות המעסיקים לפיתרון מיידי, לפעמים רק יוסיף להם בעיות וחוסר שקט, מאשר המנעות מהנושא.

תנאי עבודה המסייעים למתכנת לעבוד בשקט, אך לא בסביבה סטרילית, עם הנכונות לקבל את העובדה כי לפעמים חוסר תכנת הוא פתרון טוב יותר, יכולים לשפר פלאים את הארגונים השונים, ועדיין כל כך הרבה מפספסים את הנושא, וחבל.

כשהשעון מראה 25

אנחנו לפני בחירות, והגיע הזמן לדבר על מספר דברים שחלקם מעולם לא קיבלו כותרות ראשיות, וחלקם נעלמו.

אז ככה: יש ניסויים של מאגרים ביומטרים. זה לא "ה"ניסוי, זה לא "ה" מאגר, זה רק ניסויים, מאגרים ובעיקר סיפורים ותירוצים.

כ"קול צף", ניסיתי לפנות למשל לשלי יחימוביץ לשמוע דעה רשמית בנושא של שימוש במאגרים בכלל, הביומטרי בפרט, פרטיות, נטרליות רשת וכיוב'. אבל לא רק את עמדתה, אלא גם את עמדת המפלגה שהיא עומדת בראשה. ובכן זכיתי להתעלמות (כאילו שזה מפתיע). היה חשוב לה יותר לתקוף הקמת מפלגה חדשה בידיה של ציפורה (ציפי) לבני, מאשר לענות על שאלות שבאמת חשובות.
סדר עדיפויות קצת הזוי אם תשאלו אותי, אבל מה אני מבין ?

אם הולכים רגע לכנסת הפתוחה, מגלים כי הנושא לא באמת חשוב למפלגת העבודה, קדימה, ציפי לבני או הליכוד (ביתנו). מה שאומר לי לפחות, כי כל המפלגות הגדולות אינן לוקחות אותי – האזרח ברצינות ואינן רוצות בטובתי, אלא רק בטובה האישית שלהם. או במילים פחות תמימות, הן מנצלות את הקול שלי ובסוף פוגעות בטובתי.

אם ממשיכים לקרוא מאמרים שונים, מגלים למשל כי רק השבוע, הודיעה המשטרה על כך שהיא רוצה להתחיל לעקוב אחרי כלל כלי הרכב במדינה. אח"כ אומרים לי כי אני לא מציאותי, או סתם מפחיד אנשים, שלא יקשיבו בגלל זה …

יותר מזה, מה עם קוד פתוח, תמיכה אמיתית בכלכלה בה המשחק אינו מכור מראש לקבוצה מסויימת של עסקים, יוקר המחייה בישראל והרשימה עוד רחוקה מלהסתיים ?

בכלל אם מדברים למשל על ביטחון, האם המאגרים השונים, כולל מאגרים ביומטריים (ללא קשר ל"ה"), פגיעה בפרטיות, פגיעה בכיס האישי וכו' אינם חלק מהביטחון ? הרי במידה ומאגרים ידלפו, הם מסכנים את ביטחון האזרחים בישראל. האם באמת אפשר להגיד על מפלגה שהיא בעד ביטחון אזרחיה, כאשר היא בעד מאגרים שכאלו ?

אז נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן להקטין את המפלגות הגדולות, ולמצוא את אלו שבראש סדר עיניהם הוא האזרח עצמו ? כלומר משרתים את האינטרסים שלי, ולא של עצמם ?

הגיע הזמן לדעתי, לשנות את סדר היום, ולזכור כי הקול שלנו הולך למי שזוכר כי אנחנו קיימים, ולא כאלו שנזכרים בנו רק במערכת בחירות.

מוגש כחומר למחשבה

מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.