קטגוריה: ממשל

עוד מערכת לדיווח על אזעקות

כשהתחילה ההתחממות האחרונה של שיגור רקטות לישראל, ניסיתי ליצור משהו קטן ברובי ובGo כהוכחת יכולת לדיווחי "צבע אדום", אבל גיליתי שפיקוד העורף שובר כל פעם את מערכת ה "JSON" שלו, והשקעתי בדברים שאני מתעסק בהם על בסיס יומי.

ואז לפני מספר ימים, הייתי במהלך כתיבה של מספר דברים, והייתי זקוק להפסקה בשביל לחשוב איך לבצע דברים, אז החלטתי לכתוב משהו קטן ברובי כהוכחת יכולת בנושא, ויצרתי את הדבר הבא.
היות והיה המון שקט באותו הזמן, התכנות שלי התבסס על 2/3 תכנות על עיוור ושליש תכנות על בסיס הדגמה שהצלחתי לתפוס.

ואז מידי פעם היו אזעקות ששברו מידי פעם את הקוד שלי, עד שהגעתי, נכון לכתיבת פוסט זה לגרסה הזו שהיא האחרונה בסדרה.

אם מעניין אתכם לראות את הגרסה הכי אחרונה,גם אם תעודכן על ידי, תמצאו אותה כאן.

הרעיון שלי הוא לא לכתוב עוד מערכת בעולם שעושה את זה, אלא זה התחיל קודם כל כהוכחת יכולת, וגם היכולת לעקוב אחרי מה שקורה, אבל בצורה שהיא  non intrusive, כלומר שלא באמת מרגישים אותה, היות ולפחות עבורי, אין אזעקות כמעט בכלל (למעשה היו רק שניים), אך כן יכולת לדעת ולשמור שהיה משהו, וזה מה שיצרתי.

ראיתי כאלו אשר לקחו מפיקוד העורף את רשימת האיזורים ומשתמשים רק בקוד, אך שמתי לב בזכות זה שאני שומר לקובץ את המידע, שלפעמים הם שוברים אפילו את רשימת האיזורים, למשל איזור 209 (לצורך הדגמה) פתאום מגיע כ09 במידע שלהם ואז חוזר להיות ,209 ולכן החלטתי לא לבנות משהו שיתרגם את זה, אלא לשמור את הדיווח כפי שמתקבל.

לגבי כתיבה של גרסת Go כרגע ירדתי ממנה, אולי אבל אחזור ואצור משהו בנוסף, רק כהוכחת יכולת עבור עצמי.

 

עדכון: בנתיים חיברתי את המערכת גם לארדואינו, ויצרתי סוג של פרויקט חדש, שנמצא כאן.

תם עידן הפרטיות, תחי הפרטיות

Le roi est mort, vive le roi !

אנשים נוטים להכריז כי עלינו לקבל את העובדה כי אין יותר פרטיות בעולם.ומשום מה אני לא מסכים איתם.

אנחנו חיים בעידן של מאגרי מידע, ואנחנו חיים בעידן בו אנחנו יכולים לחשוף את ערוותנו בציבור באמצעות האינטרנט (ואף מדיות אחרות). כל זה באמת קיים כיום. אך מדובר בנושא של בחירה מול הכרח.

האם אני רוצה לשתף את הרחוב בכל דבר העובר עלי, או האם אני מעוניין להשאיר לעצמי דברים ?
האם אני באמת חושש מכך שיראו תמונה שלי וידעו שזה אני, או האם אין לי בעיה בכך ?

אני למשל בוחר שלא לשים תמונות שלי, לא לפרסם מידע אישי מידי, ולא לערב את כל הרחוב בעיסוקי השונים, אך כן בוחר לחשוף מידע שכן מתאים לי לחשוף, ובכך בעצם מנסה לשלוט במידע שאני מפרסם על עצמי.

אך אני עושה דברים בצורה הטובה ומתאימה לי. מרבית האנשים אינם יודעים אבל על הסכנות. הם לא רואים באינטרנט כרחוב סואן בו כולם חשופים למידע, וחושבים שזה כמו קומונה קטנה שכולם זהים ומחזיקים באותם רצונות.

ההכזרה כי אין יותר פרטיות בעולם ולכן תחשפו את עצמכם לגמרי, היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, היות והיא יוצרת נורמה מסוכנת, בה אנחנו בעצם מקבלים שצריך לחשוף הכל ולהראות את ערוותנו בצורה מלאה, וזה בעייתי עד מאוד.

כאשר אנחנו מקבלים את ההכרזה על מות הפרטיות כעובדה, פתאום קל לנו לקבל שהמדינה רוצה לקחת מאיתנו את הפרטיות, ולאגור אותה במאגרים שלה. הרי אם בחרנו לשים תביעת אצבע בשדה התעופה, אז אנחנו נבחר גם לשים פרטים אחרים בידי המדינה ולהיכנס למאגר ביומטרי, לא ?

וכך המעבר מבחירה מה לחשוף ואיך להחשף הופכת לאבסולוטית וכאן הבעיה – חוסר היכולת לשלוט במידע ובזהות שלנו יותר, וזו המשמעות של וויתור על הפרטיות.

זה נעשה אבל מבחירה שלנו, ולא מסיבה שאין יותר פרטיות בעולם, אנחנו בוחרים להעלים את הפרטיות על עצמנו, ולא הסביבה בוחרת לעשות כך.

זה תלוי בנו בלבד, ובבחירות שלנו. אני מקווה שכולנו ננהג בחוכמה בנושא.

מוגש כחומר למחשבה.

חוק הנגישות סיבוב 2

לפני שלושה שבועות, פרסמתי פוסט על חוק הנגישות והדעה שלי בנושא.

התפרסם לאחרונה כי הרבה ישראלים שוב פעם השתמשו בססמאות מפגרות ופרצו להם לחשבונות פייסבוק (הפעם).

אז חשבתי ליצור משהו קטן משלי, ממשק ווב, שישוחרר כקוד פתוח, ויהיה כזה שמאפשר ליצור סיסמאות מאובטחות יותר (בלי לשמור את הסיסמאות אצלי), ומיועד לקהל הישראלי. בנוסף לשים את קוד המקור ב github.
אבל נזכרתי מיד בחוק הנגישות, והחלטתי שהפעם אוותר על לנסות לסייע, היות וכאן אולי אמצא את עצמי חשוף לתביעה פתאום על 50,000 ש"ח, כי מישהו החליט שזה לא מספיק נגיש עבורו בצורה כזו או אחרת.

החוק הזה כבר פוגע בשוק, ואני מקווה למען האמת שהרבה דברים בעברית יעלמו בעקבות החוק, על מנת שיהיה צורך לשנות אותו, ובתקווה שלי, בכלל למחוק אותו מרשימת החוקים.

הרעיון הוא לא למנוע נגישות, אלא שלא יהיה צורך לכסת"ח את עצמך במה שאתה עושה, שזו המשמעות של החוק הנוכחי.

אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים

"The more corrupt the state, the more numerous the laws." — Tacitus

הקדמה

בסוף שנות ה90 ותחילת אמצע שנות ה2000, דפדפן אחד של מערכת הפעלה אחת שלט בעולם.
הדפדפן הזה קיבל את השם Internet Explorer, אשר כמו מגלה ארצות ה"מכבד" את עצמו, הכריח את כולם לעבוד לפי הלך החשיבה של החברה שיצרה אותו, במקום לעמוד בתקנים ולהכיר בתרבויות השונות שאליהם הוא נקלע.
אנחנו זעקנו בהרבה מאוד קולות שצריך לכתוב אתרים לפי תקן, ולא לפי דפדפן.
בישראל, מרבית העסקים, שלא לדבר על הממשלה, התעלמו לגמרי מהפניות שלנו. אפילו מאמרים שונים בעיתונות לטובת הדרישה שלנו, זכו להתעלמות.

רק כאשר מספר מקומות הבינו כי למרות שדפדפנים כדוגמת Firefox מהווים פחות מ5% מהתעבורה, אבל מהווים 90% מכוח הקנייה, שראינו שינוי מגמה.
פתאום אתרים התחילו להיות מונגשים לFirefox תחילה, היות והוא זה שהכניס כסף. אבל בשביל להיות תואם Firefox, כל מה שצריך זה לפתח לפי תקנים (תודה מוזילה), ולכן למעט באגים של הדפדפן, אם אתה כותב לפי התקן, תיאורטית זה אמור לעבוד עבור כולם.
בנתיים גם השימוש ב data עבור הסלולר גדל, ודפדפן Opera Mini תפס, וגם החברה הזו בחרה לעבוד עם תקנים, וראו איזה פלא, לא צריך לשכתב דברים (למעט התאמה לסוג תצוגה).

אם זה לא היה מספיק, Firefox הציג לנו גם חידושים אמיתיים בחווית השימוש, משהו שמיקרוסופט לא טרחו בכלל לספק, וככזה הוא הפך להיות נוח יותר, והאחוזים שלו תפסו יותר.
ב2008 יצא עוד דפדפן מבית גוגל בשם Chrome, והוא כבר התחיל שינוי אמיתי. הוא כבר נגיש יותר, ועובד גם לפי תקנים, לפעמים אפילו לפני שהם יוצאים, ולמעשה גוגל הצליחו להביא למצב בו למעט ארגונים גדולים, הרבה מעדיפים לעבוד עם הדפדפן שלהם, אשר לפחות למראית עין, הוא "מהיר" יותר.

כיום למעט 2 דפדפנים עיקריים, מרבית הדפדפנים מבוססים על אותו בסיס (אשר משתנה לאט לאט שוב), בשם Webkit, אשר התחיל בכלל את דרכו כ KHTML עבור פרוייקט KDE כדפדפן בשם Konqueror.

למרבה הצער, כיום רק אתרים כדוגמת בנק הפועלים ואתרי הממשלה אינם באמת תומכים במשהו שהוא לא Internet Explorer. בבנק הפועלים בחשבון עסקי, אתה חייב שהוא יהיה 32 ביט. בעוד שבאתרי ממשלה שונים, אתה חייב ש IE יהיה גרסה 6.

העיקר להמשיך לקרוא

ספאם פוליטי – רשויות מקומיות

לפי חוק הספאם, לפוליטיקאים מותר לשלוח לנו ספאם.

בבחירות שיהיו היום (22/10/2013) לרשויות המקומיות, יש המון ספאם.
למשל, אני זוכה לספאם הבא:
שלמה גלבוע הספאמרזהו ספאם ממתמודד לראשות חיפה, בשם שלמה גלבוע.
פרט קטן ושולי, מעולם לא גרתי בחיפה, אין לי יכולת חוקית להצביע בחיפה, ואין לי קשר לעיר חיפה מבחינה מוניציפלית.
כלומר הספאמר שלמה גלבוע, שולח לי סמס זבל להצביע לו, כאשר אין לי יכולת בכלל להצביע לו.

העניין הוא שקיבלתי גם מיונה יהב פעם טלפון. כלומר מהמטה שלו. שם היתה נציגה אנושית, ותחקרתי איך זה שהם פונים אלי.
מסתבר כי משרד הפנים מספק להם את המידע עלינו. כלומר כל מטה בחירות מקבל מידע על אזרחי מדינת ישראל השייכים (כנראה) לפי משרד הפנים לרשות או איזור של הרשות והם יכולים לעשות עם המידע הזה כל העולה על רוחם.
ואח"כ אנשים מפחדים מדליפת מידע שכבר גם ככה נעשית בצורה גלויה על ידי משרד הפנים.

במטה של יהב הסירו את השם שלי מיד עוד בפניה הראשונה, אך מהמטה של הספאמר שלמה גלבוע, אין לי יכולת. אפילו פניתי לספאמר הזה בהודעות פרטיות אשר זכו להתעלמות.

האם תושבי העיר חיפה באמת רוצים לבחור בספאמר שלמה גלבוע לרשות עיר ?
או האם עדיף אולי ללמד ספאמרים כדוגמת שלמה גלבוע שהספאם עובד נגדם, ולא תצביעו לו.

תעודת זהות חכמה, ואנשים ?

אחת הבעיות העיקריות של המאגר הביומטרי, הוא שהוא נקשר בייחד עם תעודת זהות חכמה.
הרבה מאוד ממתנגדי המאגר מנסים כל הזמן להפריד את קשר הגורדי בין תעודת זהות "חכמה" לבין מאגר ביומטרי, בעוד שמדינת ישראל יצרה כאמור קשר גורדי בנושא.

בראש ובראשונה, חשוב להבין, כי תעודת זהות חכמה לא באמת מסוגלת לשמור על מניעת זיופים. יותר נכון, כולם מסתכלים על גופי מדינה אשר מסוגלים לבדוק האם המידע בתעודה נכון או לא, אבל לא על השימוש היום-יומי בתעודה.

הנה תסריט "דמיוני" אשר מתרחש מידי יום בעולם, כולל במדינת ישראל:

נגיד ואני יוצר תעודת זהות "חכמה" שנראת תקינה, ואני ניגש לפתוח חשבון בנק, האם בודקים שם האם התעודה מזוייפת, או רק בודקים את מספר הזהות מול השם, כפי שכתוב בתעודה ?

במידה והמידע נגיש לבנק (קרי גישה למאגר), המאגר לא מאובטח. אך במידה ואין גישה, אז האם יקח כיום מספר ימים לפתוח חשבון בנק בזמן שהבנק יבקש לאמת נתונים ?

במידה וכן, אזי, כל אזרח בסופו של יום יכול לבצע שאילתות לגבי המידע וכך ליצור תת מאגר חדש, ושוב פעם המאגר לא באמת מאובטח וניתן להדליף מתוכו מידע.

במידה ולא, הוא יסתפק רק בהצגת מספר תעודת זהות ותמונה מול השם והאדם שעומד מולם, ובכך בעצם, התעודה לא מנעה התחזות, רק סיפקה תחושה שהיא מבצעת הגנה שכזו.

כלומר עצם הרעיון כאילו התעודה מונעת זיוף זהות (אני אפילו לא צריך שהתעודה תהיה באמת אלקטרונית, אלא רק תראה כזו), תגרום לכך שיהיה social engineering על אנשים אשר יחשבו שעצם המצאות התעודה בידי, אומר שהיא אמינה.

אז אם כבר קשר גורדי בין מאגר לבין תעודת זהות חכמה, בואו ננפץ את המיתוס, גניבת זהות אפשרית. המאגר לא ימנע זאת, וגם לא תעודת זהות חכמה.

מוקדש כחומר למחשבה.

האם זיהוי ביומטרי יפתור בעיות זיהוי ?

פרולוג

יום אRudolf_Abel_FBI_mugshotחד, משום מקום, קם לו  אדם, אשר קיבל על עצמו את השם רודולף אבל, ומצא עצמו בניו יורק, שם התבקש להמשיך בעבודות הריגול שעשה עבור ה KGB, רק הפעם במקום הגרמנים, היה זה כנגד ארה"ב.

אדם "חביב" בגיל ה50, אשר היה משתמש במטבע ניקל להחביא בתוכו מיקרופילם עם מידע אשר היה מגיע לסוכני KGB.
רק הלשנה עלתה על אבל, אשר נתפס על ידי הFBI ב1957, וב1962, בעקבות משבר הפלת מטוס הריגול U2 שנים קודם לכן, הועבר חזרה לידי הרוסים.

במידה ולא היתה הלשנה, על ידי אדם אשר רצה לערוק, לא היו מצליחים כנראה לעולם לעלות על האדם ה"חביב", אשר נולד באנגליה, והגיע בסופו של דבר לניו יורק. להמשיך לקרוא

דרושה חשיבה חדשה לחקיקת מזיקים

אחת מהבעיות הגדולות שרובינו חווים, היא ספאם אלקטרוני.

ישנו "חוק הספאם", אך הוא לוקה בחסר, היות והוא דורש ממני בכל זאת לעבוד קשה ולהתמודד עם התופעה באופן פרטני. כלומר כל מטריד צריך לקבל ממני פעולה שתסיר אותי ממנו, ובמידה וזה לא עוזר להגיש תביעה משפטית.

אבל אז מגיעים גופים למשל כמו קבר רחל, ומתחילים להספים בצורה שהיא חסרת גבולות,
אני חושב כי הפתרון לכך יכול להיות די פשוט – רשימה כחלק ממשרד ממשלתי (למשל משרד התקשורת) בה מספרי טלפון ודוא"ל יכולים להרשם בצורה שאומרת כי אסור לפנות אליהם בהצעות שיווקיות, תרומות ועוד (לפי אפשרויות שונות). במידה ותהיה פניה שכזו, העונש יהיה תשלום גבוה של מינימום כ10,000 ש"ח ועד 30,000 ש"ח (אם היתה יותר מפניה אחת) ללא הוכחת נזק כלשהו, או דרישה ממקבל הפניה להסיר עצמו קודם לכן.

ויותר מזה, גוף אשר מטריד באופן סדרתי אחרים, יועמד לדין על ידי משרד התקשורת, ויקבל קנסות יותר גבוהים אשר יכנסו כהוצאות לאכיפה הזו, וכן עם אפשרות לשלם פיצויים לנפגעים השונים, גם אם הם לא הגישו תביעה בנושא.

כך בראש ובראשונה יהיה כלכלי יותר לתבוע את המטרידים, ומצד שני למנוע הטרדות מאלו שלא רוצים לקבל מהם הטרדה.

כל מה שצריך זה לנסח בצורה ברורה את הרשימה של מה רוצים למנוע.

קלקלה ישנה חוב חדש

הרבה נכתב על דנקנר, בנק לאומי והפרשה ה"אחרונה" (אחת מתוך כמה למען האמת שמתרחשות כרגע).
הפוסט הזה מנסה לספק ראיה (שלי) גדולה יותר מאשר פרשה אחת. ובנוסף הסבר גם על הפרשיה הזו.

הפוסט מעט ארוך ומחולק לפרקים.

הקדמה

ב2008 גילינו כי העדר פיקוח על פעולות הבנקים בעולם, גרמו לקריסה כלכלית.
הבעיה על קצה המזלג – הבנקים וחברות פיננסיות שונות החליטו שהן רוצות "למקסם רווחים" ממשכנתאות, התחילו לקחת הלוואות שלקוחות שלהם לקחו על עצמם למימון דירה, ובמקום לבדוק את יכולות ההחזר של אותם לקוחות, החליטו למכור אותם שוב פעם כהלוואה לאנשים שעוד יותר קשה להם להחזיר חוב, עם עוד ריבית, ובכך יצרו מצב בו יש הלוואה שנמכרה מספר פעמים למספר אנשים שונים, כאשר לא נבדקו היכולת להחזיר את הכסף עצמו, וכאשר הרבה מידי אנשים לא הצליחו לעמוד בתשלומים, כל הפרמידה קרסה.

במידה וזה היה מצליח, אז הריבית מכל אחד בנפרד היתה גבוהה מאוד ומכניסה רווח פסיבי גבוה לכל מי שמכר את ההלוואה. בפועל, אבל זה התפוצץ בפרצוף והרס את הכלכלה העולמית. חשוב להבין שזו רק הונאה אחת מיני רבים שהתרחשו בשל היעדר הפיקוח, אך היא הכי מוכרת מכולן.
פיקוח על בנקים והצורה שהם מסוגלים להתמודד עם כסף מאוד חשובה ומתגלה כל פעם כאשר מסירים פיקוח כזה, שיש קריסה של בנקים, ו/או פגיעה כלכלית חמורה, אך כאשר יש פיקוח, השוק מתנהל טוב יותר, ועם פחות מוקדי כוח גדולים שמסוגלים להשפיע על כלל השוק לכיוון כלשהו.

הבעיה היא, שלמעט מדינה אחת, אף מדינה לא נגעה בבנקים אשר השתתפו במכירת החוב, למרות שהגדירו את הנושא כהונאה. הם תפסו מספר שעירים לעזאזל שהכניסו לכלא (כיאה למערכת פוליטית ש"מכבדת את עצמה"), אבל לא נגעו במי שבאמת היה אחראי למצב. כלל המדינות האלו, עדיין נאבקות בכלכלה ולהצליח לשרוד.

מדינה אחת קרסה טוטאלית (עדיין יש מספר מדינות שבתהליך קריסה שכזה), והיא נקראת איסלנד. אבל שם החליטו לא לסייע לבנקים, ולתת להם לקרוס. יותר מזה, החליטו להכניס לכלא את כל האחראים למצב, ובכך בעצם להפסיק לספק מטריית הגנה לבנקים.
מה שגילו, זה שהמעשה הזה (בנוסף לצעדים נוספים), גרמו לכך שהכלכלה של איסלנד השתקמה כמעט לגמרי, והיא יצאה מחוץ למשבר הכלכלי צומחת, בניגוד לכל תחזיות של אנשי כלכלה שונים. להמשיך לקרוא

"מתקפת הסייבר" – או איך שוב פעם כושלת העיתונות הישראלית

ב7 באפריל היתה צריכה להיות "מתקפה" מקוונת על אתרים בישראל על מנת לפגוע בהם.

התקשורת בישראל עשתה Cybermanהמון רוח, רעש, וגרמה לאנשים לפחד הרבה מעבר לצורך, אבל שכחה כמעט כולה (למעט "צינור לילה" של ערוץ 10), לשאול שאלות מאוד קשות וחשובות – מצב אבטחת המידע בישראל.

ובכן, מצב אבטחת המידע בישראל, לפחות ממשלתי, והפיננסי כל כך מזהיר, שאי אפשר להגיד כי הוא קיים.

יש גוף שאמור להיות אמון על אבטחת המידע והתקשורת ממשלתית, אבל כבר ראיתי רשתות מסחריות של עסקים קטנים ללא תקציב שמאובטחים הרבה יותר טוב ממה שהוא מספק.

בישראל אין תקנים לאבטחת מידע, המידע הפיננסי עלינו לוקה ברשלנות, ואין ניסיון לשנות את המציאות הזו.

התקשורת יצרה באזז חדש בשם "מתקפת סייבר", אבל כאשר מדברים איתי על סייבר, אני מייד חושב על סייברמן מ"דוקטור הו", לפחות שם המונח "מתקפת סייבר" מתאים איכשהו …

אז גם כאן, שוב פעם נכשלה העיתונות הישראלית, ואח"כ זו בוכה על מצבה ועל כך שהיא מאבדת קהל וכסף …

הממשל אינו זמין כעת, אנא נסה במועד מאוחר יותר

כל מי שצריך לעבוד מול מדינת ישראל, מוצא את עצמו צריך תמיד להתמודד עם בעיות (בירוקרטיות).

נגיד ואתם צריכים לחדש רישוי (לא רכב), ואין לכם זמן לחכות עכשיו שעה בדואר (כי אי אפשר לשלם במקום אחר, כתוב במפורש), ובכן, הם מציעים לכם לשלם את הרישוי דרך האתר. אתם נכנסים לאתר, ומגלים כי הדפדפן שלכם אינו נתמך (כרום, אופרה), או מגלים כי גרסת הדפדפן שלכם מתקדמת מידי (פיירפוקס).
יש גם אפליקציה עבור אנדרואיד ואיפון (האור בקצה המנהרה ?), אבל הן לא עבור מה שאני זקוק לו למשל.

משום מה החליטו בפרוייקט "ממשל זמין", ליצור סרגל כלים המכיל דברים כמו תעודות הצפנה מבוססות סוקט (SSL/TLS מישהו ?), חתימה דיגיטלית על מנת לגשת למקומות כמו הגשת טפסים מיוחדים (ריח העו"ד עולה לאוויר), תשלום רישיונות וכו'. אממה. הוא תומך רק ב2 דפדפנים – IE ופיירפוקס (טוב לפחות יש חלופה). והם גם מכירים בכך שאנשים עובדים בלינוקס, אז סרגל הכלים יותר גם להתאים את עצמו ללינוקס (יש צדיק בסדום ?).

אבל בעוד שארגון מוזילה מוציא פעם בחודש גרסה חדשה (עם מעט שינויים יחסית), "ממשל זמין" אינו מספיק להתעדכן בנושא (סזיפוס, פנדה אדומה מאחוריך).

אבל נשאלת השאלה עכשיו, מדוע בעצם צריך סרגל כלים ? כיצד סרגל כלים פותר בעיות או מספק מענה כלשהו ?
הרי אם יש תעודה שדרכה אני יכול לחתום מסמכים בתוכנה שמכילה את הסרגל, אני גם יכול לחלץ אותה ו"לזייף" חתימות (בצורה תיאורטית בלבד כרגע, בלי להבין יותר לעומק מה קורה שם).

מדוע להגביל דפדפנים, ופשוט לא לעבוד לפי תקנים ?

אם לרגע אתם חושבים כי אני רק מתלונן, אז לא, ניסיתי דווקא לפנות אל האנשים המנהלים את זה דרך האתר, אבל אפילו בשביל לשלוח דוא"ל, הם דרשו ממני את הסרגל (בשאלת הביצה והתרנגולת יודעים כי קודם היתה צריכה להיות ביצה עם אפרוח בתוכה). זה פשוט לא הגיוני כמה סרבול אפשר ליצור בשביל פעולות יחסית פשוטות שעבודות עבור כל כך הרבה גופים אחרים בכל העולם

50 שנים של הדוקטור – או למה DRM ומניעת שימוש פוגעים גם ברשתות ההפצה

סדרת מדע הבדיוני Doctor Who אשר חוגגת יובל, מספקת הרבה מאוד דברים מעניינים.

למשל מרבית הפרקים של העונות הראשונות נעלמו להן מהעולם. יש רק תמונות סטטיות ופסקולים, אבל לא סרטוני הטלויזיה אשר צולמו על ידי BBC 1.

יותר מזה, BBC מוכנה לשלם לכל מי שיש ברשותו עותקים שלמים של אותם פרקים חסרים.

אבל כל זה אינו מפריע לBBC במקביל, להפיץ DRM ולבקש חוקים שימנעו מאנשים להעתיק את התוכן, וזה למרות כי החברה כבר נכוותה קשה בשחזור ואיחזור מידע שהיה ברשותה.

בסופו של דבר, זה אומר כי אם אני כאדם פרטי מעוניין להחזיק עותק מסויים ולבצע בו כרצוני (כל עוד זו לא פעולה מסחרית), אינני יכול.

כיצד זה מתבטא ?
במידה ותרצו לראות סדרות של BBC, ובכן זה תלוי בטוב ליבם, אולי בגלל שאתם מישראל, לא תוכלו לצפות נגיד ב IT Crowed למרות שזו דווקא נמצאת על ידי ה BBC ברשת האינטרנט.

הגבלות בסגנון ה DRM או תלונות על פגיעה בזכויות יוצרים (כאשר אין ספק בכלל כי ה BBC מחזיק בהם) תמיד פוגעות בשימושים לגיטימיים ולעולם לא יפגעו באלו אשר מחליטים לבחור בדרך שהיא טיפה פחות …

אבל זה לא רק מה ש Time lord בן למעלה מ900 שנים מכוכב גליפריי מלמד אותנו בכל פעם שנצפה בעונות הראשונות של הסדרה המקורית, גם ערוץ 1 של מדינת ישראל איבד המון מידע מהארכיון שלו.

מוקדש כחומר למחשבה

מי תיקח כמתכנת אצלך ?

במהלך 2012 השתתפתי במספר דיונים ואף יעצתי למספר חברות בדבר עובדים המתאימים לתפקידים כאלו ואחרים בעולם התכנות.

השאלה שתמיד כל מעסיק שמכבד את עצמו צריך לשאול את עצמו היא, מה – סוג טיפוס המתכנת שאותו תרצה להכניס לעבוד אצלך. כלומר מה התכונות, מה היכולות, להבין לאן העובד ירצה להתפתח, האם בכלל העבודה שאתה מציע לו מעניינות אותו (מאוד חשוב) ועוד הרבה נושאים אחרים.

בהרבה פורומים אני רואה את התשובה: "שפות התכנות הנפוצות הן 1,2,3,4 אז תלמד אותן". זו הטעות הכי גדולה לדעתי להגיד למישהו לעשות. היות ומה שנכון כרגע לא בהכרח נכון עוד שנתיים מהיום.
כן ללמוד גם את השפות 1,2,3,4 . הבעיה היא שזה לא "בשלוף", כי צריך להבין mindset של שפה, יותר מאשר את התחביר שלה, וזו כבר פעולה שלוקחת זמן.

אז מה כן אני מייעץ ?

דבר ראשון לחפש מתכנת שתכנות זה התחביב שלו. זה מאוד מאוד חשוב. כי זה אומר שהוא נהנה ממה שהוא עושה, מה שאומר שהוא חי את מה שהוא עושה, וגם כשהוא יחזור הביתה הוא יחזור למחשב, developerובסופ"ש אולי גם יתרום לקוד הפתוח או פרוייקט משל עצמו, כי הוא נהנה מזה. כך שלראות פרוייקטים של תחביב שהוא ממשיך לפתח בזמנו הפרטי, צריך להיות מאוד חשוב עבור מעסיק כתכונות של המתכנת.

דבר שני, מתכנת רחב אופקים. אדם שיודע רק מה שהוא חייב, אינו רחב אופקים. הוא לא ידע כיצד להתמודד עם שינויים בעסק. אולי כיום השפה הנפוצה ביותר נקראת "משה", אבל האם עוד 3 שנים מהיום היא תמשיך לתת לך מענה ? אולי יצא משהו שמתאים יותר לצורך שלך. נגיד לעולם ה grid שתהיה נפוצה, או נחוצה עבורך, ותעבוד בmindset לגמרי שונה מ"משה" ?
היכולת לזוז טכנולוגית לפעמים חשובה מאוד לעסק. מה שהיה נכון אתמול לא נכון עוד יומיים.

למשל כבר כיום, הרבה מאוד מתכנתים בשפות כדוגמת C ו ++C אינם יודעים להתמודד עם שפות דינאמיות. הם פשוט לא מבינים אותם. זו גישה שדורשת mindset לגמרי שונה. ולכן הם לא מסוגלים לתת מענה אמיתי לעסק הזקוק להם כך סתם פתאום.
הם מסוגלים לכתוב את התחביר, אבל לא להבין את המשמעות שלו, ולמה הוא מגיע כמו שהוא מגיע. הקוד שלהם לא יכתב "בראש" השפה, אלא כקוד בסגנון C או ++C, והרבה קללות של "למה זה לא עובד לי בצורה הזו", או "אי אפשר לעשות עם זה כלום" וכיוב' …

לכן אני תמיד ממליץ על מי שמכיר גם הרבה מעבר לדרישות הנוכחיות. כי אם מחר צריך לשנות כיוון, זה אומר  לפטר את העובדים הקיימים, או להביא חדשים, ולהשאיר את הקיימים עבור תמיכה בלבד.
או להישאר עם מה שיש, ואולי במקום להוביל את השוק, פתאום להיות מאחור.

דבר שלישי שאני מחפש, הוא מתכנת שידע  לחשוב ולתכנן קדימה. להיות code monkey זה נחמד, אבל התפקיד של המתכנת בסופו של דבר הוא לספק לי כלי שיעזור לעסק להכניס כסף. הוא צריך להבין מה הוא עושה, ולא רק לכתוב ללא הכרה. כלומר הוא צריך להיות חלק מהמערכת שהוא כותב.
השפה לא מעניינת, הפלטפורמה לא מעניינת, החשיבה העסקית כן. הוא לא צריך להיות איש עסקים, אבל כן להבין חשיבות עסקיות, ולהתמודד עם דירשות שהן נטו עסקיות, ואינן קשורות בכלל לעולם התוכנה, למעשה לפעמים רק מסרבלות את העולם.

דבר רביעי, דמיון. אני כמובן לא מחפש וואן גוך או מוצארט, אלא מישהו שיש לו יותר מדרך אחת לחשוב על דברים שאזרוק לכיוונו. לפעמים הרעיון המקורי נכשל, או לא יישים (אפילו מבחינות עסקיות), אני צריך מישהו שלא ישאר מקובע אלא יהיה גמיש בחישבה וביכולת הזרימה שלו.

דבר חמישי: היכולת ללמוד מידע. כמו בסעיף השני, העולם דינאמי, אבל גם בטכנולוגיות שאתה חושב שאתה הכי מכיר בעולם, יש שינויים. לפעמים מינוריים, לפעמים גדולים. לפעמים אם אתה מעיף את האגו שלך הצידה, אתה תודה כי השיטה שאתה בד"כ לוקח אינה מתאימה ולכן תיקח דרך אחרת. את כל זה אפשר להשיג רק עם היכולת ללמוד דברים ולא להישאר תקוע עם מה שכבר יודעים.

התכונות האלו, כולל גם תכונות נוספות, הקיימות במתכנת אשר אינו רק "בורג קטן" הן לפעמים ההבדל בין עסק או סטארטאפ מצליח, לבין רעיון נחמד שנפל לו בין הכיסאות.

HOT כי זליגת מידע לא מעניינת אותנו

מזה הרבה זמן אני מקבל אחת לתקופה SMS מחברת HOT על סרט שיש להם עכשיו בVOD בחינם.בגלל שזה לא קורה הרבה, התעלמתי. אמנם יש מספר להסרה, אבל הוא לא עובד. ניסיתי.

SMS By HOT

ואז התחלתי לקבל דוא"ל עם חשבונית מס על השימוש בשירותי הטלויזיה של החברה. וכאן זה היה יותר מידי.

  1. אני לא מחזיק במקלט טלויזיה. אני לא צופה בשידורי טלויזיה בכלל בשום צורה !
  2. אני לא לקוח של הוט
  3. חשבונית המס מציגה לי פרטים של לקוח שלהם, שכאמור הוא לא אני

ניסיתי לפנות בדוא"ל לדואר שממנו שלחו לי את החשבונית, והוא לא תיבה קיימת.

הלכתי באתר וחיפשתי דרכים לפנות אליהם. בסוף מצאתי בסרבול שלהם, אבל שם אני חייב להיות לקוח של החברה (להזין למשל ת.ז.) בשביל שידברו איתי, אם אתה לא ממלא, הוא לא מסכים לשלוח את הטופס.

הגדלתי ראש, הלכתי ועשיתי whois לdns של הוט, הדוא"ל שם של abuse, ובכן התיבה של הבן אדם לא קיימת ויש bounce בגלל זה. חברה רצינית, אין מה להגיד.

עם משחק באתר, בסוף מצאתי מקום שאני לא צריך להיות לקוח שם, ועדיין אפשר לכתוב להם טקסט. פניתי אליהם, ולאחר 3 ימי עסקים קיבלתי תשובה:

hot

כמו שניתן לראות, לחברת Hot מאוד אכפת מהנושא, ולכן אני נדרש לעבוד עבורם ולהמשיך לחפש את האחראי על האינטרנט או משהו זה.

אז החלטתי שאם להם מאוד אכפת מהנושא, גם לכם צריך להיות אכפת, ולכן אני מפרסם את זה ברבים. בשביל שתדעו, כי אחרת איך תוכלו לבחור בחברה שלא מעניין אותה שהיא דולפת מידע רגיש של הלקוחות שלה ?

והנה מספר שאלות עבורכם כחומר מחשבה:

  • איך להוט יש את הטלפון והדוא"ל שלי, למרות שאני לא לקוח שלהם ?
  • הקשר היחיד שלי לבן אדם שעליו קיבלתי את החשבונית הוא שם המשפחה, כיצד הם "הגדילו ראש" לשם שינוי מצאו מישהו עם אותו שם משפחה ?
  • מה יכול להיות אם המידע שלכם יפול לידיים לא נכונות ? האם אתם לא מפחדים מזה ?
  • איך אתם עדיין מעיזים להיות לקוחות של החברה הנוראית הזו שנקראת הוט ?!

היות ולהוט זה לא אכפת שהמידע הזה יופורסם בפומבי (אחרת איך הם מציעים את פייסבוק), החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ולפרסם אותו בהרבה מקומות בפייסבוק בעלי תעבורה גבוהה. נגיד למועמדי ראשות ממשלה למשל ועוד מספר מקומות שיש הרבה אנשים.

עדכון:
עידו קינן התערב בנושא, והפנה את הנושא לדוברת של חברת הוט.
הוט בתגובה דיברו איתי בטלפון. הם הסירו את הפרטים שלי מהמנוי, אבל כאן יש מספר שאלות מדאיגות שלא הצליחו לתת לי מענה. וגם מה שקיבלתי עליו מענה, לא מספק ואף מדאיג.

כיצד הם קיבלו את הפרטים שלי ? אין תעוד בCRM או הקלטות אצלהם שמראות כיצד הם קיבלו את הפרטים, הם רק משערים כי זה ניתן באיזשהו שלב.

מדוע לא בוצעה אסקלציה לנושא הפניה שלי, וטרטרו אותי ? כי אני לא לקוח שלהם, אז לא הבינו מה אני רוצה מהם.

על השיחה גם ניסו לדחוף לי שירותים אחרים (לא טלויזיה) שהחברה מציעה.

תרבות החינם

אני מפתח קוד פתוח. לרוב משתמש ברישיונות כדוגמת MIT ו LGPL. אבל מצאתי את עצמי גם יוצר כלים עם רישיונות אשר מספקים "פחות" חופש לארגונים או מוצרים מסחריים – כדוגמת GPL. חוסר החופש הוא בחוסר היכולת שלך לסגור את המוצר בלי לשחרר את הקוד הנוגע בקוד שלי, בניגוד ל LGPL למשל, ששם רק צריך לתת גישה לקוד שלי, או MIT, שאין צורך לספק שום קוד חזרה.

בכל פעם שאני שומע אנשים משווקים את עולם הקוד הפתוח כ"חינם" אני מאוד מזועזע.
קוד פתוח אינו מגיע בחינם. יש לו מחיר, לא בהכרח (אם כי אפשר) בכסף, אבל המחיר הוא בכך שאתה מתחייב למשהו, ובגלל הגישה של ה"חינם", מתנהגים כאילו זה לא מתקיים.

השבוע גילו משתמשי שירות "חינם" (instagram) כי השירות האהוב שלהם (שמעולם לא ניסיתי אותו), לא כזה חינם, ויש לו מחיר, אשר יעזור לחברה להיות רווחית. במקרה הזה, הם רצו (ואח"כ חזרו בהם) למכור את תמונות המשתמשים, ללא צורך באישור מיוחד. כלומר אם אתה משתמש ביכולת לאחסן אצלם קבצים, וגם ליצור אפקטים לתמונות, אז אתה מסכים שזה יעבור הלאה.

לא הבנתי את קול הצעקה שהורם. כלומר, אין כזה דבר "חינם". לכל דבר יש מחיר. בשביל שהחברה תוכל לספק לכם "שירות", היא צריכה לעמוד בתשלומים לספקים כדוגמת אמזון, מפתחים וכו', ובנוסף להיות רווחית.
השאלה היא כמובן, מה המודל הכלכלי שהיא לוקחת על עצמה.

לעולם של הקוד הפתוח יש המון יתרונות, אשר עולים בהכרח על העלויות שלו, אבל גם שם, אנשים לא יכולים לפתח משהו בלי להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם.

כך שהאם אתם באמת חושבים שאתם מקבלים משהו "בחינם" ?

where have all the music gone ?

I used to be a Pandora user, but due to issues with the Music labelling cartel, it was forced to close it's service outside of the U.S. Australia and New-Zealand.
So I moved to Last.fm that offered me to pay a fee and listen to music. Until I got the following Email: להמשיך לקרוא

שקר הטסט

כמידי שנה, גם השנה לקחתי את רכבי לטסט לאחר טיפול שנתי. כבר מזמן גיליתי (כמו הרבה אחרים) כי "לעבור" את אותו מבחן, אשר אמור להגיד אם הרכב שלי כשיר לעלות על הכביש או לא, אינו תלוי באמת אם הרכב שלי כשיר, אלא ברצון המכון בכך.

בשנים האחרונות פוסלים אותי על אורות. אומרים שהם לא מכוונים, ושולחים אותי למוסך סמוך שבסה"כ שוטפים לך את הפנסים ופתאום אתה עובר. לפני שנה, עשיתי את עצמי כמי שעשה את זה ופתאום עברתי. ושמתי לב לחוקיות מעניינת. כאשר הם רוצים להכשיל אותך על אורות, הם ממקמים אותך רחוק יחסית מהבודק עצמה של האורות, וגם לא שמים את הבודק בצורה מדוייקת מול הפנסים, בעוד שכאשר הם אינם רוצים להכשיל אותך, הם ממקמים אותו קרוב יותר, ומכוונים אותו ממש מול כל הפנסים, ופתאום העצמות תקינות.

השנה אבל הגזימו. הגעתי לטסט ופסלו אותי על זיהום אוויר. מי שחושב ירוק אומר שזו לא הגזמה, אבל הפסילה היתה על "חריגה" של 0.08 אחוז מהתקן.
בפעם הראשונה חזרתי למוסך, והוא אמר שלמרות שזו סטייה מאוד מאוד קטנה, הם מעולם מאז שהרכב אצלי, לא החליפו את החלק האחראי על כך, ואולי הגיע הזמן באמת לעשות זאת. הם החליפו, חזרתי לטסט, ושוב פעם "חריגה" של 0.003 אחוז מהתקן.
התקשרתי למוסך, אשר יושב קרוב, והגיע הבחור אשר טיפל לי ברכב. הוא אמר לי לחכות בצד, והוא נכנס עם הרכב לבדיקה. כאשר ראה את ה"חריגה" במחשב, הכריח את המכון לבצע כיול מחדש למכשירים. לאחר כיול מחדש שלהם, פתאום עמדתי בתקן רחוק מאוד מלזהם אוויר.

זה לא הפריע למכון להכריח אותי לשלם על 3 בדיקות, וזה למרות שהתגלה כי המערכות שלהם לא היו תקינות כאן ולא הרכב שלי.

החלטתי לחקור את הנושא, ומסתבר כי כל מכון עושה מה שבא לו. במידה ויש אנשים של משרד התחבורה אשר מחליטים לעשות ביקורת הם עוצרים מכוניות אחרי שיצאו מהבדיקות ומתחילים לבדוק אותם, המכונים מייד מתחילים להחמיר יותר עד שהם הולכים.העניין הוא, שאין חוק מסודר שמראה כיצד יש להרוויח כסף, וכיצד ניתן לבצע ביקורת טובה יותר על המערכת.

יותר מזה, אתה למשל חייב אפוד זוהר ברכב, אבל מה מונע ממך לשאול רגע מחבר את האפוד רק עבור הטסט עצמו ?
זה מנותק מהיסוד לחשוב שאי אפשר לשאול את זה רק עבור הטסט ולהחזיר חזרה.

יותר מזה, הבודקים של המכון הם לא מוסכניקים מורשים וכו', אלא אנשים שאולי יש להם את הידע להיות, ואולי יודעים רק מה שהעבודה מכריחה אותם בלבד.

פרט לטופס תלונה, משרד התחבורה אינו עושה הרבה. יש לו למשל דף בפייסבוק, אבל הוא אינו יודע לנצל את הרשת החברתית. במידה והם יוצרים החלטות, הן גורפות ומערכיות מידי, ופחות מידי נקודתית ועם חשיבה מאחוריה.

כך שבמקום לבדוק כשירות של רכבים, כבר מזמן כולנו יודעים כי זה סוג של קנס מיותר, ומי שבאמת רוצה לעבור ללא בעיות, צריך חבילת מזומנים בכיס והכרות מעמיקה עם בעל המכון.

כשהשעון מראה 25

אנחנו לפני בחירות, והגיע הזמן לדבר על מספר דברים שחלקם מעולם לא קיבלו כותרות ראשיות, וחלקם נעלמו.

אז ככה: יש ניסויים של מאגרים ביומטרים. זה לא "ה"ניסוי, זה לא "ה" מאגר, זה רק ניסויים, מאגרים ובעיקר סיפורים ותירוצים.

כ"קול צף", ניסיתי לפנות למשל לשלי יחימוביץ לשמוע דעה רשמית בנושא של שימוש במאגרים בכלל, הביומטרי בפרט, פרטיות, נטרליות רשת וכיוב'. אבל לא רק את עמדתה, אלא גם את עמדת המפלגה שהיא עומדת בראשה. ובכן זכיתי להתעלמות (כאילו שזה מפתיע). היה חשוב לה יותר לתקוף הקמת מפלגה חדשה בידיה של ציפורה (ציפי) לבני, מאשר לענות על שאלות שבאמת חשובות.
סדר עדיפויות קצת הזוי אם תשאלו אותי, אבל מה אני מבין ?

אם הולכים רגע לכנסת הפתוחה, מגלים כי הנושא לא באמת חשוב למפלגת העבודה, קדימה, ציפי לבני או הליכוד (ביתנו). מה שאומר לי לפחות, כי כל המפלגות הגדולות אינן לוקחות אותי – האזרח ברצינות ואינן רוצות בטובתי, אלא רק בטובה האישית שלהם. או במילים פחות תמימות, הן מנצלות את הקול שלי ובסוף פוגעות בטובתי.

אם ממשיכים לקרוא מאמרים שונים, מגלים למשל כי רק השבוע, הודיעה המשטרה על כך שהיא רוצה להתחיל לעקוב אחרי כלל כלי הרכב במדינה. אח"כ אומרים לי כי אני לא מציאותי, או סתם מפחיד אנשים, שלא יקשיבו בגלל זה …

יותר מזה, מה עם קוד פתוח, תמיכה אמיתית בכלכלה בה המשחק אינו מכור מראש לקבוצה מסויימת של עסקים, יוקר המחייה בישראל והרשימה עוד רחוקה מלהסתיים ?

בכלל אם מדברים למשל על ביטחון, האם המאגרים השונים, כולל מאגרים ביומטריים (ללא קשר ל"ה"), פגיעה בפרטיות, פגיעה בכיס האישי וכו' אינם חלק מהביטחון ? הרי במידה ומאגרים ידלפו, הם מסכנים את ביטחון האזרחים בישראל. האם באמת אפשר להגיד על מפלגה שהיא בעד ביטחון אזרחיה, כאשר היא בעד מאגרים שכאלו ?

אז נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן להקטין את המפלגות הגדולות, ולמצוא את אלו שבראש סדר עיניהם הוא האזרח עצמו ? כלומר משרתים את האינטרסים שלי, ולא של עצמם ?

הגיע הזמן לדעתי, לשנות את סדר היום, ולזכור כי הקול שלנו הולך למי שזוכר כי אנחנו קיימים, ולא כאלו שנזכרים בנו רק במערכת בחירות.

מוגש כחומר למחשבה

מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.

תובנות השוק מהרצאה שהעברתי

העברתי ללקוח אשר חי ונושם "מיקרוסופט" הרצאה על טכנולוגיות שהוא אינו מכיר, אבל יכולים לשנות לו את כל מאזן ההתמודדות שלו עם דברים שקיימים כיום בשוק.

ההרצאה היתה על git וההבדלים בינו לבין svn. היות והוא הגיע למצב בו מפתחים כל הזמן דורכים אחד על השני, ורציתי להציג להם דרך אחרת או אולי נוספת לעבוד, לא במקום svn, אלא בנוסף (תודה לסוייר על המצגת שהוא יצר בזמנו בנושא, והסכים לתת לי אותה).

לאחר מכן, העברתי הרצאה על No(t only) SQL. בהרצאה העברתי הסבר מה זה בגדול אומר, איך מבינים בכלל מתי, ואיך הוא מתאים לנושא, התמקדתי בMongoDB ובRedis. שני מסדי נתונים אשר אני משתמש בהם.

הדגמתי להם לפי צורות העבודה שלהם, כיצד הם יכולים לשפר להם את הביצועים, למנוע בעיות עומסים שונים וכו'

בסוף ההרצאה ניגש אלי אחד העובדים – מפתח #C, ומתכנת באמת מוכשר, ואומר שזה הכל נחמד ויפה, והכרתי לו הרבה דברים חדשים, אבל אם אין הכשרות של זה בשוק (הישראלי), אין סיבה להשתמש בטכנולוגיות האלו.

ניסיתי להסביר לו כי העולם הטכנולוגי, מחוץ לעולם המיקרוסופט, הוא עולם מאוד דינאמי אשר משתנה מהר מידי בשביל באמת להצליח ללמד אותך משהו במכללה. לפחות משהו אשר יהיה נכון גם שנה לאחר מכן, ולכן נהוג לקרוא מידע ולחקור לבד – וזו פעולה שכבעל מקצוע מאוד נחוצה. בנוסף גם הזכרתי לו כי התפקיד של מתכנת זה לא להיות code monkey ורק לכתוב קוד כל היום, אלא תפקיד של המתכנת  הוא לספק מענה לצרכים שונים, והדרך לכך היא להכיר כמה שיותר כלים, וצורות עבודה.

אפילו הסברתי לו כי לא בכדי מרבית התעשייה אינה עובדת בתפיסת העולם של מיקרוסופט, אלא גישה דינאמית וכלים לגמרי שונים. ויותר מזה, כל עולם ה "cloud", אינו זהה אחד לשני, אלא לכל ארגון יש דרישות שונות והדרישות האלו משתנות מידי בשביל לבחור בתבנית הקבועה.

לאחר השיחה הבנתי (שוב) – רוב האנשים והשוק אינם מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו. הם לא מסוגלים לדמיין כי דרכי העובדה שלהם צריכים להשתנות כאשר הם אינם מקבלים מענה נכון, היא פעולה מאוד חשובה, אך אם אנשי המקצוע אינם מכירים עוד כלים, הארגון תמיד יהיה תקוע באותו המקום עם אותן הבעיות.

או כפי שאברהם מאסלו אמר פעם – כאשר יש בידך פטיש, הכל נראה לך מסמר
אתה פשוט לא מסוגל להבין כי לפעמים יש שימוש גם למברג, שפכטל וכו' …

הוליווד פורצת

"אקדח במערכה הראשונה ימשיך לירות כל הסרט אין סוף כדורים פחות אחד"
אני

חלק כללי

אחד הדברים שתמיד מצחיקים אותי בסרטים, זה לראות איך פעולת מחשב כדוגמת העברת כספים, ביצוע brute force וכו', מתבצעת שם.
אנחנו לעולם לא נראה פעולות אטומיות (כדוגמת הצורה שמסדי נתונים עובדים), אלא נראה כי סופרים לאחור (או קדימה) עד שכל הסכום עבר. כאילו פיזית מישהו לוקח מטבע למטבע, וסופר אותו בשביל להעביר למקום אחר.

כבר בעבר הזכרתי את נושא הCSI עם חיקוי העבודה של שלומי ישראלי, ועד כמה זה מגוכח.

Brute Force הוא שם המייצג גישה האומרת "בואו ננסה כל אפשרות ברשימה עד שנצליח או שנגמרו האפשרויות".

בBrute Force אשר מתבצע בסרטים, נראה ריצה על מספר ידוע מראש של ספרות (ואולי [אף] תווים), וגם הם בסדר עולה/יורד או ממש מנסים להציג מערכת פסודו ראנדומאלית. "המהדרי"ן", יפרקו את זה ל"ביטים" או "בתים" (תלוי מה הם מנסים להציג), ויציגו כל דבר כזה ב"קופסא" משל עצמה, כאילו החיפוש הוא על ביט/בית.
זה מצחיק כי אם עדיין אין לי מושג ירוק מה קורה שם, איך אפשר לדעת אם הביט/בית נכון ? רק אם יש לי מידע מוצפן, אוכל לכתוב משהו שינסה לפתוח את הקידוד, אבל זה לא זהה כמו מציאת סיסמה במערכת מרוחקת.

אז החלטתי ליצור תוכנה כזו, רק מעט יותר מציאותית (ממש במעט) אשר תספק תחושה הוליוודית של ביצוע brute force. שימו לב כמה קוד הייתי צריך לעשות בשביל לגרום לזה להראות כמו בהוליווד (לפחות ברעיון, אם לא בממשק)

העניין הוא, כי לא משנה כמה פשוט לרוץ רק על מספרים, עדיין מספר כדוגמת 123456789 לקח אצלי על המחשב קרוב ל5 שעות ריצה של התוכנה !

החלטתי שככול שאורך המספר קטן יותר, התוכנה תציג כאילו לוקח זמן רב יותר לרוץ על כל ערך מספרי, ובכך לתת לכם תחושת מתח גבוהה יותר. הרי בשביל זה שילמתם כרטיס, לא ?! להמשיך לקרוא

עתיד עולם התכנות לאן ?

אחד הדברים שאני כל הזמן רואה בעולם הפיתוח, הוא שמכירות וBuzz words שולטות גם בו.
קל לי יותר להכניס לארגונים פיטצ'ר מכירתי מאשר להכניס לארגון כלים שבאמת יתרמו לו באמת.

למשל כאשר אדם שאל שאלה בwhatsup על ללמוד לפתח אפליקציות לאנדרואיד. אנשים התחילו להציע לו ללמוד את שפת C ואת שפת ++C, וכו' … ובסוף אחרי שהבין איך לתכנת בשפות האלו, לעבור לJava אשר איתה הוא סוף כל סוף יגיע "למנוחה ולנחלה".

היות והתשובות לא היו רלוונטיות לשאלה, ודיברו איתו על ללמוד לתכנת, החלטתי להציע לו ללמוד לפתח אפליקציות אנדרואיד בעזרת FPC. אממה, אנשים ראו את המילה "פסקל" ולא הסתכלו על כך שההצעות שלי (בניגוד לקודמי) היו רלוונטיות לבקשה (כלומר דיברו על אנדרואיד במפורש), וגם בעצם עזרו בתשובות המקוריות והלא רלוונטיות, של "קודם תלמד שפת תכנות". כך למעשה התשובה שלי שילבה גם תשובה לשואל המקורי, וגם תשובה לעונים שצריך להשתמש ב gcc קודם כל, בשביל שבסוף תגיע לשפת Java ואז תלמד לתכנת לאנדרואיד.

ההבדל בהצעה שלי, הוא בכך שבאמצעות FPC, אני יכול לכתוב אפליקציות טבעיות לאנדרואיד (מהדר אותן לקבצי class של ג'אווה), ויותר מזה, אני יכול גם לבנות מערכות עבור iOS (יש בMarket של אפל, תוכנות שלמות אשר כתובות עם FPC ודלפי החדש עבור iOS), לספק את אותן המערכות לסביבות שולחנות העבודה, web ושרתים. כל זה ללא צורך להחליף שפה או טכנולוגיה, ועדיין לתת מענה רחב יותר מאשר פיתוח רק בשפת ג'אווה או Objective-C. להמשיך לקרוא

חשיבה קלקלית*

בישראל המחירים כל הזמן עולים, והמשכורות לא מצליחת להתמודד עם העליה, אז דורשים שיעלו את המשכורות בשביל להתמודד עם העליה, אבל דווקא עליית המשכורת, תגרור עוד עליית מחירים.

הסיבה לכך היא שערך של כסף נקבע באמצעות כמות המטבעות הקיימים בשוק. ככול שהשוק מחזיק ביותר מטבעות, צריך להעלות את ערך המוצרים, ובכך יוצרים אינפלציה של מחירים.

במידה והאינפלציה (ניפוח) של המחיר אינו מתקיים, אז יש עושר מדומה, כי המטבע מסוגל לקנות יותר, אבל הוא גם נפוץ יותר, מה שהופך את כוח הקנייה שלו לחלש יותר.

במידה וכרגע המחירים בשוק יקרים מידי ורוצים להוריד אותם, צריך דווקא לגרום למצב בו המחירים גבוהים מידי, ואין מספיק כוח לשוק לרכוש את המוצרים, ולכן בשביל "לשרוד" כלכלית, יהיה צורך להוריד את המחירים, או "לסגור את העסק".

זו הסיבה ששכר מינימום הוא טעות מאוד גדולה, היות ובמקום לעזור לאנשים להרוויח מספיק, הוא למעשה קובע את ערך המטבע לשוק, שתמיד שואף להיות קצת יקר יותר בשביל רווח גדול יותר.

לעומת זאת, חסם של גובה המקסימלי של המטבע, היה מוריד מחירים, היות ואסור להגיע אל מעבר גובה משכורת מסויימת בשוק, ולכן הערך של הכסף תמיד ישמר כמו שהוא ולא יהיה מקום להעלות מחירים.

כל זה נכון לפחות בתאוריה.

הבעיה שלנו בישראל, היא שאנחנו האזרחים בראש ובראשונה (עם ובלי קשר לממשל), לא חושבים באמת קדימה למה טוב לנו, אלא חושבים על הרגע, דבר אשר יוצר בעיות חמורות ככול שהזמן מתקדם.

מוקדש כחומר למחשבה

* אני לא כלכלן, מעולם לא למדתי את הנושא, והפוסט הזה הוא כולו תובנה שלי של הנושא.

שמש במשרד דום, וירח ברדמונד וושינגטון

היה היתה פעם חברה מדהימה בשם Sun. היא רכשה מוצר בשם StarOffice והמשיכה את הפיתוח שלו. אממה, היא לא באמת ניסתה להתחרות בחברה אחרת שעד לכתיבת פוסט זה, עדיין שולטת בשוק "מוצרי" המשרד.

מה שמצחיק זה, שהרבה אנשים באים ואומרים כי מוצרי מיקרוסופט אופיס טובים יותר מאלו של סאן, ולכן הם אלו שתפסו, אבל אחרי שמפסיקים להאמין להכרזות כאלו, ובודקים את השטח, מגלים כי עד 2003, אפילו התממשקות מינימאלית בין תוכנות מיקרוסופט השונות לא עבדו, הקבצים שלהם מנופחים, התקנה כבדה, והמון באגים, בעיות וכו' … אפילו מוצר דגל כמו אקסל, מכיל המון באגים ובעיות חישוב מתמטיות בסיסיות, אשר גורמות לנוסחאות לפעמים להראות מאוד מוזרות.

כלומר המוצר של מיקרוסופט לא כזה איכותי. למעשה אני אישית לא מכיר מוצרים איכותיים מבית מיקרוסופט. לא יודע אם זו בחירה, או כל דבר אחר, אבל אני מרגיש כי החברה מספקת לעולם מוצרים בינוניים, ותמיד האחרונה לספק "חידושים" אשר קיימים בשוק. להמשיך לקרוא

מבוסס על רעיון אמיתי – פרק ראשון – חלק א'

חלק א'

הוא נכנס לחדר מהמעלית. מיד ראיתי כי הוא חסר ביטחון, ולכן החלטתי לעשות את הפניה הרגילה שלי לכל אותם אלו המגיעים לכאן בפעם הראשונה:
"אתה צופה באח הגדול ?" שאלתי בגיחוח קל לעבר ה"קורבן" החדש, במקום להציג את עצמי כמקובל בחברה.
הוא ענה: "ברור, כמו כולם".
ניסיתי להשחיל אותו למחילת הארנב, ושאלתי: "ו… אתה נהנה מזה ?"
הוא ענה "זה כבר לא מה שהיה פעם, פעם זה היה מלהיב יותר, היום סתם מנסים ליצור כותרות".

הצלחתי ! הוא שלי ! נכנס למלכודת, אפילו לא הייתי צריך להתאמץ. להמשיך לקרוא

הבעיה הכלכלית חברתית בישראל

בקיץ האחרון נפתח בישראל פתח. הדור שלי החליט לקום על הרגליים ולהגיד שהוא לא מוכן יותר לקבל את המצב הנוכחי.

המצב מאוד גרוע. היות ובמדינת ישראל אין תחרות אמיתית בשוק ה"חופשי". אין תחרות כי אין איזון בשוק בצורה מאוד קיצונית.

בישראל של שנות ה2,000 הכל יקר מידי לרמת המחייה למעט מוצרי אלקטרוניקה שהם זולים יחסית לרמת המחייה. למעשה יש מצב אירוני אשר בו זול יותר לפעמים לרכוש מכשיר אלקטרוני מאשר בגד או אוכל.

בישראל של שנות ה 2,000 יש מעט חברות אשר שולטות ברוב השוק, ואם זה לא מספיק חמור, אז הן זורקות אשמה על כל ספק קטן, למרות שאותם ספקים אינם מרוויחים הרבה, אלא רק הקצה השני של המאשימים, הוא זה שמרוויח.

בתחום האינטרנט בארץ, ובכן בישראל היו הרבה מאוד ספקיות אינטרנט קטנות. לאט לאט הן התחילו להתמזג עם ספקיות קצת גדולות יותר, ואח"כ היו עוד איחודים נוספים בשוק, וכיום יש לנו מעט מאוד ספקי אינטרנט בארץ.

כיום חברות הסלולר וחברות ספקיות האינטרנט הן אותן החברות. זה מיזוג שרובכם לא שמעתם עליו, אבל הוא קיים. הוא התקיים בגלל שפגעו בחברות הסלולר בצורה שלדעתי האישית לא פורפורציונליות. במקום לשבור את השוק בתחרות, פגעו בהן בחוק. ופגעו במקומות שדווקא עסקים קטנים יותר נפגעו ממנו הרבה יותר, מאשר ספקיות הסלולר. וכן, אני מדבר על דמי הקישוריות. דמי הקישוריות היו דרך לגבות כסף על שירותים טלפוניים שהתקבלו בחינם ואפילו לא ידעתם שהם שירותים נוספים (האשמה נופלת על חברות הסלולר בזה דווקא), אבל השתמשתם בהם. כמובן שהיו כאלו שניצלו את זה, אבל הם היו מעט יחסית.

החזון שספקיות הסלולר יהפכו לספקיות תוכן היה מאוד ברור הרבה לפני שהתחילו "להתלבש" עליהן. היה ברור כי התוכן משחק תפקיד חשוב יותר מאשר התשתית, ולכן זה הכיוון, ורוב הספקיות הבינו את זה מצויין ולכן זרמו לשם די מהר, עוד לפני כל הבלאגן. זו הסיבה שהפגיעה בהן יחסית נמוכה יותר ממה שאתם חושבים.

העניין הוא אבל לא רק החברות האלו. העניין הוא שעסקים קטנים צריכים לשלם הרבה יותר כסף מעסקים גדולים, ואין להם הגנה בשום צורה, דבר שעסק גדול לא צריך בזכות הכסף שלו.

למשל, לפני שבוע הייתי מאוד חולה יחסית, ובקושי יכולתי לעבוד, היות והעבודה שלי דורשת הרבה ריכוז וחשיבה. אין לי יכולת ללכת לביטוח לאומי עם פתק של רופא ולהגיד הייתי חולה, בבקשה תשלמו לי על שבוע שלם של מחלה, וזה למרות שאני משלם ביטוח לאומי גם אם אני לא עובד. כלומר כבעל עסק הפסדתי כסף בכך שאני חולה. כלומר לא רק שלא הרווחתי, אלא ממש הפסדתי כסף. משהו שאם הייתי שכיר, הייתי מוגן מפניו.

המצב כל כך גרוע שאני מכיר יותר ויותר אנשים אשר מנסים את מזלם במדינות ניכר. הם לא רואים עתיד כלשהו בארץ להם ולמשפחתם. ולכן מהגרים למדינות אחרות. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים עליהם, אבל יש דברים בגו. ואם לאנשים אין תקווה ולא רואים עתיד, זה מצב רע מאוד.

יש לי חבר שעסוק מידי בלפרנס את עצמו ואת אמא שלו שחולה במחלה שלא ניתן לעבוד בה, שהוא לא יכול להתקדם לשום מקום בגלל שהוא תקוע במעגל אין סופי. זה לא צריך להיות ככה ! אם אנחנו כחברה לא יודעים לדאוג לאנשים סביבנו, אז משהו ממש רע. אנחנו מנוכרים מאוד אחד לשני. אנחנו נראה מישהו ברחוב שקורס פתאום, ונמשיך ללכת במקום לעצור ולעזור לו. זה לא קורה רק בסין. זה קורה עכשיו כאן בישראל בשנות ה2,000.. האם זו החברה שאנחנו רוצים לחיות בה ?

אני רואה הרבה עסקים קטנים נסגרים ולא בגלל שהם לא מוצלחים במה שהם מציעים, אלא בגלל שהתחרות היא בלתי הגיונית בכלל. איך אפשר לקבל שוק חופשי בהם יש שליטה בלעדית של תאגיד זה או אחר ? זה הרי בדיוק ההפך משוק ותחרות חופשית.

שוק חופשי זה שוק בו אני כספק בודד ותאגיד יכולים להתחרות זה מול זה. דבר שלא יכול להתקיים בישראל בשנות ה2,000.

במקום לפתור את הבעיות בצורה מאוזנת, יש צעדים מאוד קיצוניים לצד הלא נכון בד"כ. ובין לבין מפעילים עלינו את עיקרון "הפרד ומשול". אנחנו למשל מבקשים שיאפו יותר עוגות, אז במקום לאפות יותר עוגות, נותנים עוגה אחת מוכנה ושואלים אותנו "איך אתם רוצים לחלק אותה בין כולכם ? מי צריך לקבל יותר ומי צריך לקבל פחות ?" ואז כל אחד מתחיל לריב עם השני. מחילים עלינו בעצם את תורת המשחקים בתסריט של סחיטה, בו כל צד צריך לשכנע שהוא צריך יותר.

אבל הבעיה היא שיש עוגה אחת מההתחלה ! צריך שיהיו יותר עוגות, או עוגה הרבה יותר גדולה. צריך איזון מסויים, כי עוגה אחת אינה מסוגלת באמת לתת מענה לכולם. אבל בשביל מספר עוגות, צריך לשנות את החומרים והמרכיבים של העוגה האחת.

במקרה ותהיתם, אז ההפגנות והמאבק החברתי לא נפסקו, הם רק ירדו מהכותרות. אבל עדיין יש אלפי בני אדם כל שבוע בתל אביב מפגינים ועושים צעדות. תשאלו את רם-און למשל על הנושא.

מה שעצוב זה, שמשנות ה80 ועד היום שום דבר לא השתנה לטובה:

a tale about PIPA, SOPA and Copyrights

Imagine a person finding a road that everyone is using, and decide to charge money from every car that is passing by. Then that person think about it, and start taking money also from people who are walking by that road, just looking at it, or just reading about it.

The person is also limiting the number of people that can use the road, in what type of vehicles, number of passengers, the location from where the driver is from etc…

And if to add  on all of that. the person never fixes the road, or provide extra benefit of using it. You get what he provides "as-is", in the way that he think you should have it, and that's it.

When people that live beside the road, started to create their own path to the road, so they could arrive from one place to another, caused a big headache to the road owner.  Because they did not pay for the usage of the road, and did not stand in his limitation. So the road owner decided not only to sue them, but also to provide some money for public elected figures to place bills and rules, to say that without his permission, and in his conditions, it is illegal to do so.

So people started to create their own roads instead, and the traffic started to move to thar roads instead,  and the original road owner, started to loose a lot of road users -> money to that newer and better roads, that take only minor maintenance fees, but do not limit anything. Even the roads are better maintained then the original road that the person took over and start changing on it.

So now that person decided to pay again to that public figures to place more bills and call the other roads thieves, pirate etc..  And that everyone who is not using the original road hurts the right of the original road owner.

עוד פוסט חסר תועלת בנושא הפריצות

infrastructures

ב21 לנובמבר 2011 פרסמתי פוסט בנושא הבעיות של חנויות ישראליות ברשת האינטרנט.

עשיתי אבל יותר מכך, החלטתי לנסות לעשות קצת רעש בנושא. אז שלחתי דוא"ל לגל מור, והוא שמח לשים את הפוסט באתר שלו: חוריםברשת. תודה גל על הפרסום.

אבל הפוסט זכה בעיקר להתעלמות ברשת הישראלית. ועולם כמנהגו נוהג.

ואז הגיע 0mar. הוא במקום להגיד שהמלך הוא עירום, פשוט שם לנו תמונה מול העיניים, נתן לנו כמה סטירות לחי, ועדיין ביט כמנהגו נוהג – במקום להבין את הבעיה שיש ולתקן אותה, סמוך על ביז'ו חזר, ופלוני מאשים את אלמוני, שמאשים את John Doe שמאשים את Jane Doe שבכלל עוד לא נולדו באותו היום … (כמובן שאני לא באמת רוצה לפגוע בביז'ו הוא לא באמת אשם)

אז אני רוצה להגיד המון תודה ל0mar. הוא מוכיח לכולם, עד כמה המלך הוא עירום. אבל אני רוצה להגיד למערכת העיתונים בישראל – נכשלתם בתפקידכם. ה"האקר"  צריך לקבל פרס ישראל. החנויות ברשת צריכות לקבל חושך בעיניים, והבעלים שלהם לקבל מאסר בפועל של מספר שנים.

הגיע הזמן שיהיה תקן מחייב בישראל כיצד אתרים כאלו ואחרים צריכים לפעול. ואתר אשר לא עומד בתקן, לא יכול לבצע מכירות. פשוטו כמשמעו. יותר מזה. אם מסתבר שאיכשהו אח של דוד, הבן של משה, הדוד של חיים עקף איכשהו את זה, והוא סיכן אותי, אז הוא צריך להיכנס לכלא על כך ! לא ה"האקר" צריך לשלם, הוא השליח. אלא מי שיצר את הבעיה.

אם תהיה אחריות מינימאלית של בעלי אותם אתרים כלפי הלקוחות בצורה כזו שהם יכולים להיפגע – אז אולי יבוא השינוי.

בנתיים צריך להבין כי מחשבים זה לא תחביב, וזה שהבן (או הבת) של השכנים "מבין" משהו, כמו מתי לוחצים על מקש ימני ומתי על שמאלי, ואיך לחצים על next עשרות פעמים, זה לא הופך אותו למבין. העולם הזה של המחשבים – יש בו הרבה מאוד מקצועות של אנשים שמשקיעים המון שנים ללמוד. ה Next והמקש הימני הם רק בצד המשתמש לא בצד של בעלי המקצוע.

עכשיו תחזרו לאחו ותמשיכו להנות מהשמש החמימה שאין כרגע בחוץ, ומהפסטורליה של האינטרנט אשר לא באמת קיימת. זה בסדר, אני אשב לי כאן לבד בחושך ואחכה…

אווירה קפקאית

יום אחד אתם קמים בבוקר לקול כלשהו, ומגלים אנשים בחדר השינה שלכם. האנשים אינם מוכנים להזדהות, משדרים סמכות, ואומרים לכם כי אתם עצורים, אבל הם אינם הולכים לקחת אותכם לתחנת משטרה. אתם מנסים להבין מה עשיתם, ובמה אתם מואשמים ובכלל מי הם אותם האנשים, אבל לא מצליחים לקבל שום מידע בנושא.

אתם מנסים להתמודד עם המצב, אבל מגלים מערכת אטומה לגמרי אשר אינה באמת רואה אותכם. אז אתם פונים לעורך דין, וגם הוא לא באמת מכיר בכם, אלא מצפה ממכם להכרה ביכולותיו ללא קשר למצב בו אתם נמצאים או האם הוא בכלל יכול לעזור לכם.

הסיפור הקפקאי הזה – כלומר סיפור של אדם אחד המתמודד מול מערכת שלמה, ובכן הוא באמת סיפור של פרנץ קפקא בשם "המשפט". בכל זמן הסיפור, לא הקורא ולא ה"גיבור" של הסיפור יודעים במה מואשם הגיבור, למה הוא מואשם במה שהוא מואשם, או מה המשמעות של הגוף ה"רודף" את אותו הגיבור, או בכלל מי הוא אותו הגוף.

מוגש כחומר למחשבה.

where have all the desktops gone ?

The title of this post inspired by Paula Cole's song title, but not because of the song itself…

In the past several years, the Unix (and mostly Linux) Desktop field started to have a lot of big changes (The ice age is over ?). The changes are so massive, that people started to immigrate from one environment to another, while companies such as MS do a lot of copy paste to specific features that invented for the Unix desktop (and then they say that Unix desktop is not very user friendly :)).

Most people does not know how to handle changes. They like the icon in the same place, and even if you move it for them only by 2 pixels to the right, it's like a new environment for them, and they do not know what to do. However the desktop changes in Unix are much bigger then moving by 2 pixels away.

Amazingly, I found myself taking the opposite direction of most Linux users today (now you understand the name of my blog ? ;)). At the year of 2,000 when I first owned my own Linux Installation -> Mandrake 7 (prior to that I used Unix's such as Solaris and IAX at work places), I could not find a good desktop environment to work with. I tried KDE 2, Gnome 1 and XFCE 3, and they sucked big time for me. Then KDE 3 came out, and later on, also Gnome 2, and then XFCE 4, and the only environment I found good enough for me was XFCE 4 (I used to work a lot with CDE on Unix), and also found out about WindowMaker (The NeXT like WM), and things was finally good for me. להמשיך לקרוא

SOPA – עוד מסמר בארון הקבורה לשוק של ארה"ב

אם אתם גרים על העץ, או עסוקים בלהתכרבל מתחת לשמיכה בחורף במקום לדעת מה קורה סביבכם,אז הנה הסיפור על רגל אחת:

תעשיית המוזיקה והסרטים של ארה"ב (למעשה 2 תעשיות שונות) "רכשו" מספר פוליטיקאים בארה"ב (סנטורים) אשר יעלו ב2012 חוק אשר אומר שהתעשייה הזו (סרטים, מוזיקה), יכולה להכריז כי כל אתר שהם חפצים בו פוגע בזכות שלהם להתעשר על חשבונך והם יכולים לפנות לספקים השונים בדרישה (אפילו לא בקשה) לחסום את הDNS של האתר, ובנוסף גם לדרוש ממנועי חיפוש להעלים לגמרי את האתר מהתוצאות.

ואם זה לא מספיק, אז אתרים למשל כמו Facebook ו Google+ ואפילו whatsup.org.il מחוייבים לקבל אחריות אישית על כל מעשה של כל משתמש הנעשה באתר. כלומר אם אני ניגש ל whatsup ושם קישור לסרט "פיראטי" או תוכן מוזיקאלי שאין לי רשות לקשר אליו, אז מאיר, יהודה וטל יהיו אחראים באופן אישי לשאת באחריות של המעשה שאני עשיתי. אבל זה לא רק תוכן שהוא פיראטי כביכול. אפילו הוראות כיצד להוריד firefox יכול להחשב כתוכן בעייתי, אשר בעקבותיו האתר והבעלים שלו יפגעו. כל הבלאגן הזה נקרא SOPA שהוא ר"ת עבור Stop Online Piracy Act. להמשיך לקרוא

מה לדעת לפני שאתם פותחים עסק בפעם הראשונה

בחודש וקצת האחרון יצא לי לדבר עם מספר אנשים בקהילת הקוד הפתוח, אשר התעניינו מה הם צריכים לדעת לפני שהם הופכים להיות פרילנסרים. החלטתי לרשום פוסט בנושא, אבל שימו לב כי הוא אינו מכסה הכל ונכון רק לידע ולניסיון שלי, ויכול להיות שדברים י/השתנו, ודברים אחרים חסרים, או בכלל לא נכונים.

אין לראות בפוסט זה כהמלצה או דרך עבודה. בקריאת הפוסט אתם מסכימים כי האחריות הבלעדית חלה עליכם בלבד ולא תבואו אלי בשום טענה, תלונה או כל דרישה שהיא על הכתוב, נאמר, נרמז או הובן בעת הקריאה.

ישנם 4 סוגי עסקים שאתם יכולים לפתוח בנושא התכנה (ישנם קצת יותר בישראל, אבל הם בנויים למקצועות שונים כדוגמת עריכת דין וכו'): להמשיך לקרוא

עצור: עסקים קטנים בישראל

The first mistake in public business is the going into it
Ben Franklin

stop signלפני שבוע היה לי דיון עם אדם מסויים, בו אני טענתי כי מדינת ישראל מנסה בכוח להרוג עסקים קטנים, בעוד שהוא מסביר לי שההפך הוא הנכון. הבעיה היא, שאני בעל עסק קטן, והוא שכיר בחברה מאז ומתמיד (הבדל קטן). סיפקתי לו מספר רב של דוגמאות למה אני חושב שזה המצב, אשר את רובם אסור לי להגיד בפומבי, אבל הנה מספר נקודות שכן מותר לי להגיד:

  • אני מחוייב לשלם ביטוח לאומי, אבל אני לא מבוטח בו
  • אני מחוייב לשלם הרבה מיסים על דברים, אבל המדינה לא מתחייבת לי שכל רכש שלי יהיה מוכר כהוצאה. יותר מזה, הוצאות כמו רכב מוכרות רק חלקית בלבד.
  • אין לי משרד, והרבה פגישות נעשות בבתי קפה – הוצאה שלא מוכרת על ידי הרשויות
  • אם מחר למרות חוזה חתום, שבו מתחייב לקוח לשלם לי על שוטף, והוא מחליט על דעת עצמו לשלם שוטף+90 (במקרה הטוב, במקרה הרע מחליט לא לשלם) אין חוק שמגן עלי, ולרוב בתי המשפט יכריחו את החייב לשלם (במקרה הטוב) רק חצי מהסכום (קרה ליותר מבעל עסק אחד שאני מכיר)
  • אם אני מרוויח 20,000 ש"ח בחודש (או פחות), לא אקבל שום הנחות במס.
  • אם ארוויח 200,000 כל חודש, אקבל הרבה הנחות במס. למעשה אוכל לנהל משא ומתן על גובה המס שאשלם
  • עסק יכול לשים ווטו ולהגיד כי רק אם אתן לו חשבונית מס הוא ישלם לי כסף. אין שום גורם שעוזר לי מול זה. זה אומר אבל שאני משלם מע"מ, למרות שלא נכנס לי אפילו אגורה אחת מהעסקה בפועל.

זו לא כל הרשימה, אפילו לא עשירית ממה שאפשר להציג, אבל אני חושב שאתם רואים תמונה מאוד ברורה.

עכשיו אשאל אתכם שאלה: כמה עסקים גדולים (enterprise) יש בישראל ? אל תתאמצו, יש פחות מאשר עסקים קטנים או בינוניים. כמה הרבה ? לא ביררתי אף פעם, אבל לא אתפלא אם זה לפחות אחד למאה.

מי שנכנס לעולם העסקים, נכנס לשדה קרב קשה מאוד, וכל יום יש בו הרבה מאוד צלקות חדשות. לרוב אותו אדם נמצא לגמרי לבד בהתמודדות עם ההשלכות בנושא ולכן הרבה מרימים ידיים ב5 שנים הראשונות, ואח"כ ב5 שנים הבאות (מבחינה סטטיסטית). עסק יכול להיות רווחי כל הזמן, אבל ללא תזרים מזמנים, אין לשום עסק יכולת להצליח להתקיים. כלומר אם חייבים לי עכשיו 100,000 ש"ח חובות. וכל ההוצאות שלי הם 30,000 ש"ח. אחרי נקודת איזון (כלומר הכנסות פחות הוצאות), אני רווחי. לפחות על הנייר. אבל אין לי באמת 100,000. מה שיש לי זו הבטחה שאולי יהיה לי 100,000 ש"ח. וזו בעיית התזרים שהורגת עסקים. ואין שום דבר כאמור בישראל שמגן על עסק מפני הבעיות האלו.

אני יכול להמשיך לכתוב ולקטר, אבל תראו את שחר שמש, שגם הוא נכנס לסטטיסטיקה. ועכשיו אשאל את השאלה הבאה: האם אקח את ההצעה שקבלתי לפני חודש להיות שכיר בסכום גבוה כל חודש ?

הרי מה שארוויח בשנה מההצעה האחרונה שקיבלתי, יהיה הרבה יותר מאלו אשר מנסים לרכוש את ה"עסק" שלי (כלומר אותי ובעיקר את הלקוחות שלי) עד עכשיו …

מוקדש כתמרור אזהרה

המחיר = חוויה ?

לפני מספר שבועות, הציעו לי לרכוש אפרטשייב "מדהים". לפני ששאלתי את המחיר, רציתי להריח אותו. כמעט הקאתי במקום, אז מייד אמרו לי "אבל זה אפטרשייב איכותי, הוא עולה 600 ש"ח". בחרתי בסוף באפטרשייב שעלה לי 80 ש"ח, אבל הריח לדעתי ממש טוב. מה שמדהים זה, שאנשים אומרים שאפשר לדעת את המחיר של האפטרשייב לפי הריח. אז זהו שאי אפשר. אני יכול למצוא אפטרשייב במחיר של 1,000 יורו, אבל ריח ביוב טוב יותר, ואני יכול למצוא ב50 ש"ח משהו שמריח טוב.

העניין הוא שהרבה מאוד אנשים מתרגמים את המחיר לאיכות. כלומר אם הם שילמו הרבה אז בהכרח הם קיבלו משהו איכותי יותר. בעולם ה"ריחות" זה השתרש ממש עמוק, ו"תודות" לאפל גם בעולם החפיצים. אני רואה חבר אשר מבין דבר ושניים בטכנולוגיה נופל בדיוק לבור הזה. הוא קיבל עסקה "משתלמת" מחברת סלולר. הוא ואשתו ידברו בניהם ב0 ש"ח בחודש, אבל רק אם הוא יקח אייפון. לפני שהיה לו איפון הוא שיחק איתו מספיק פעמים ותמיד אמר שהוא גרוע. אבל בגלל שעכשיו הוא שילם מספר רב של זוזים על מכשיר בינוני מטה, הוא פתאום מגלה "חוייה". הוא יושב מסביר לי כמה איפון יותר טוב. איך הוא מסביר ? "תראה כמה מהר התפריט זז". חצי שיחה הוא רק מגולל ימינה ושמאלה את האפליקציות שיש לו בשביל "להוכיח". הוא גם מראה לי תכנת פרקטלים שמצא ב"חינם אין כסף רק 0.99 אגורות" הסכום הוא כי אי אפשר לא למכור בחנויות האפל. אבל הוא מסביר שהמסך כל כך איכותי עד שאין צורך ב anti-aliasing עבור הגרפיקה. הדבר היחיד שאני מסכים איתו שהמסך של האיפון באמת איכותי, אבל זהו כאן אני מפסיק להסכים איתו… אח"כ הוא מסביר כי אפל שומרים טוב יותר על המשתמשים וכו' … (והבן אדם במקור משתמש לינוקס. לא סתם אובונטו, אלא ארצ', סלאק וכו'… ולפני זה היה איש סולאריס ואח"כ BSD הרבה שנים).

המחיר שאתה משלם על המוצר גורם לך להנות ממנו יותר כנראה… לפחות לחלק מהאנשים. אצלי זה לא המחיר של המוצר, אלא עד כמה הוא יעיל וטוב עבורי. למשל ה n900 שלי עלה כמעט שליש (קצת פחות) מאיפון כאשר רכשתי אותו, אבל בניגוד לאיפון הוא משרת אותי הרבה יותר טוב ממה שאיפון משרת את רוב משתמשיו, ואם זה לא מספיק, הדברים שאני עושה עם המכשיר רבים יותר ממה שאפשר לעשות עם האיפון (אם לא פורצים אותו). למעשה הסיבה שרכשתי אותו, הוא כי גיליתי שהוא כלי עבודה טוב עבורי, ולמעשה אני משתמש בלמעלה מ70 אחוז מהיכולות שלו בעבודה שלי. כך שלמרות שלדעתי עדיין שילמתי יותר מידי לחפיץ, עדיין הוא כלי עבודה טוב ואיכותי אשר עושה עבודה מאוד קשה עבורי ולא מאכזב.

עד כמה המחיר משפיע עליכם לראות רק טוב על מוצר ?

ביומטריה – הדרך לגזול ממכם עוד כסף לטובת מיזם כושל

רשתיתבואו נודה על האמת: אף אחד לא מפחד מהמאגר הביוטרי. זה יקרה רק אחרי שיקרה משהו, אבל אז יהיה מאוחר מידי, אבל אף אחד לא מוכן לשמוע עכשיו על הסכנות של המאגר.

אממה, למרות שזה הולך להיות כישלון, למרות שתהיה עוד דליפה מאוד הכי חמורה של פרטים אישיים חסויים (מי חייל צה"ל קרבי, מי השתתף במצבא צבאי, והרשימה עוד ארוכה), ולמרות שמר שיטרית החליט לא לאמץ כל כלי הגנה אפשרי שהציעו לו מומחים, הפילוט יוצא לדרך, ואנחנו כולנו משלמים עליו כסף, בלי שיש לו יעדים ברורים, בלי הבנה מה יקרה כאשר לא ירצו או כן ירצו להיות חלק מהמאגר, או כל דבר אחר. נכנסים למאגר כי איזשהו שר מסויים החליט… והכסף מאתנו כמובן. כסף שיכול ללכת לחינוך, לסייע לבריאות טובה יותר וכו', הולך במקום זאת, לידיים פרטיות אשר לא באמת צריכות לקבל את הכסף הזה.

האם אכפת לכם לאן הכסף שלכם הולך ? אם כן, אז אתם צריכים להתנגד לפיילוט הביומטרי, כי אחרת הכסף שלכם שוב פעם יהיה על קרן הצבי, במקום שילך למקומות טובים וראויים יותר.

ללמוד שפת תכנות חדשה

לאחרונה יוצא לי לעזור לאנשים ללמוד שפות חדשות. אני שם לב כי כאלו המגיעים מרקע תכנותי כלשהו, אבל ללא ניסיון ללמוד שפות כמו שצריך, עושים את אותם הטעויות, והחלטתי לנסות לספק מספר טיפים בנושא אשר למדתי אותם על בשרי:

תרוקן את הכוס לפני המילוי – זה הכלל הכי חשוב בלימוד. כאשר מגיעים לשפה חדשה, גם אם היא שייכת למשפחה של שפות שאנחנו כבר מכירים, עדיף לא לחשוב כלום או לקחת דברם משפות אחרות בעת הלימוד. הסיבה היא פשוטה – צריך להבין את הגישה של השפה, ויותר מזה, תחביר שנראה נכון בשפה מסויימת, אולי יעבוד בשפה החדשה, אבל לא בהכרח עושה את מה שאתה חושב שהוא עושה, גם אם התוצאה נראת זהה, ולכן עדיף פשוט להסתכל על השפה ללא שימוש בידע הקודם.

תקרא את התעוד של השפה – אחד הדברים הכי מעצבנים שיש, הוא בכך שאני רואה אנשים אשר שואלים שאלות אשר אומרות שהם לא קראו את התעוד של השפה. יש הבדל כמובן בין חוסר הבנה לבין חוסר קריאה, וזה לא רק בניסוח השאלה אלא כיצד ניגשים לשאול. קל מידי לזהות שאלה שמקורה במחסור קריאה.

תן לאצבעות לתכנת בשבילך – הרבה אנשים רק קוראים את המידע, אבל אף פעם לא משתמשים או מנסים אותו.  רק לקרוא דברים, במקרה הטוב זה שינון, ובמקרה הרע לא זוכרים כלום. במקום, פשוט תתחילו לכתוב קוד. יותר מזה, צרו לעצמכם פרויקט (קוד פתוח כמובן) שכל המטרה שלו הוא לעזור לכם להיכנס וללמוד את השפה בפועל.

ואיך הוא עשה את זה ? תקראו קוד שאחרים כתבו בשפה. זה ילמד אותכם לקרוא קוד, וגם לראות איך אחרים מתכנתים בו, אבל אל תקחו את הקוד שאחרים כתבו כתורה מסיני, הם גם יכולים לעשות טעויות ולכתוב קוד לא באמת בגישה של השפה.

אל תפחדו לשאול – אי אפשר לדעת הכל, וזה בסדר. צריך לקבל את זה כנתון, אבל אם תבחרו לא להבין משהו כי אתם מפחדים לשאול משהו לא מובן, אז לא תוכלו לדעת הלאה דברים.

אל תפחדו לטעות – אחד הדברים הכי נוראיים שיש בתרבות הלימוד המערבית, הוא שאסור לאנשים לטעות, וזו טעות בפני עצמה. מטעויות לומדים ! צרו משהו, גם אם אתם לא יודעים אם זה נכון או לא, וגם אם הגישה שלכם לא נכונה, אל תפחדו מזה, זה רק יקדם אתכם. זו הסיבה שעדיף לפתח קודם דרך קוד פתוח, בו אפשר להעזר בעוד אנשים, אשר יכוונו אותנו לכיוון נכון יותר.

אל תפחדו לשכוח – אני נגד הגישה של שינון מידע. אם אתה מבין את הראש, גם אם אתה לא זוכר בעל פה דברים זה בסדר. בשביל זה המציאו את התעוד, בשביל שאתה לא תהיה צריך לשנן ולזכור הכל לבד בעל פה. חשוב לזכור כי יש הבדל בין הבנה לבין שינון, ולכן מה שחשוב זה הבנה של המידע ולא הזיכרון של איך קוראים לפקודה אחת או אחרת. ככול שתשתמשו יותר בשפה, ככה תזכרו ממנה יותר דברים, אבל זה בזכות האצבעות שלכם, ולא בגלל ששיננתם את המידע.

חזון ללא מימוש הוא חלום בהקיץ. מימוש ללא חזון הוא סיוט

*הכותרת לקוחה ממשפט יפני מוכר

ב2007 יצרתי פוסט בשם "להציל את המלך או להציל את הממלכה" והזכרתי שם 2 משחקי לוח מאוד דומים אבל עם מטרות שונות.

הפוסט שכתבתי מתאים להרבה מצבים ואירועים, אבל המאבק הנוכחי נראה כיאלו היה סוג של ראייה כלשהי שהפוסט נכתב במיוחד בשבילו.

המדיניות של מדינת ישראל מזה מספר עשורים היא על שרידות פוליטית של פוליטיקאים, כאשר אלו מוכרים וקונים את השלטון והמדינה לטובתם האישית. בשל כך נעשו רק החלטות קצרות טווח אשר התאימו לאופי הפוליטי של המערכת הפוליטית. בנוסף לזה, המצב הביטחוני כל הזמן התנדנד. החל מ1968 ראינו פיגועים שונים במדינה לאחר מלחמת ששת הימים, בהם ישראל תקפה ראשונה מדינות אשר עמדו לתקוף אותה, ובגלל ההפתעה בעצם, הצליחה להציל את עצמה, אבל גזרה על עצמה הרבה מאוד בעיות שהיום אנחנו מתמודדים איתם, ויש עוד חבילות עצומות של בעיות שעוד לא התחלנו להגיע אליהם.

המלחמה של 1967, הולידה תפיסה בישראל של "ימין" ו"שמאל". לפני כן, מפא"י (כיום מפלגת העבודה), היתה מפלגה שכיום היינו אומרים כי היא ימנית, אבל עם תובנות "שמאליות" מבחינה חברתית, אבל לצערי רק אם היית שייך אליה. התוצר של "ימין" ו"שמאל" לדעתי הוא תוצר ילדותי אשר זהה לתוצר של "טובים" מול "רעים" (בלי להחליט מי הצד הטוב ומי הצד הרע). פוליטיקה היא מקצוע בפני עצמו, ובפוליטיקה אין מקום לצדדים, יש מקום לדרך שמתאימה הרגע למצב מסויים שמחר אולי תדרוש שינוי תפיסה של 180 מעלות. זו הסיבה למשל, שראינו אנשים כמו אריאל שרון נמצאים ב"ימין" כשהמציאות דרשה ממנו להיות שם, וללכת ל"שמאל" כאשר המציאות דרשה זאת ממנו שוב. להמשיך לקרוא

חריש

מצאתי את עצמי נקלע לוויכוחים רבים בנושא של המחאה האחרונה בנושא ה"דיור". אנשים לא מבינים כי דיור הוא סימפטום. גם בעיות הרופאים, הקוטג', כו' הם כולם חלק מאותו סימפטום. הבעיה היא שהרבה אומרים שזה לא מספיק להעלות את הבעיות, אלא בגלל שאני נמצא בבעיה מסויימת, אני זה שצריך למצוא לה את הפתרון ודרישה מהמדינה לשנות את דרכיה היא לא הדרישה הנכונה.

אז היות ואמירה כזו לא רק שמקוממת, היא מראה כי מחסור חמור בהבנה עמוקה לבעיה הנוכחית.

אז במקום לתת לכם ממטרים של בעיות אמיתיות שאני מעלה בדיונים (זה מתחיל בוויכוח אבל כאשר אני מתחיל להעלות את הבעיות זה הופך לדיון) האלו, החלטתי להציג לכם בעיה עם פתרון.

בתחילת שנות ה90 של המאה ה20, התעוררה מדינת ישראל והבינה כי צריך ליצור ערים חדשות במדינה. בין ההחלטות השונות הוחלט להקים עיר בוואדי ערה בשם "חריש". הסיבה לשם לדעתי, היא בגלל שבאיזור יש ישובים בשם "מגל" וממש ליד העיר יש ישוב בשם "קציר", אז החליטו להמשיך בשם. אם כי "חריש" הנוכחית אינה "חריש" המקורית, אשר היתה במקום (כקיבוץ של הנח"ל), אלא בנייה מחודשת של המקום. ב1993 או 1994 אני זוכר כי לקחו את רוב התיכון שלמדתי בו לראות איך מתכננים עיר בישראל, ויצאנו עם מספר רב של אוטובוסים למקום, וראינו הרבה רחובות של שלדי בתים מוקמים בצורה זהה. רק שלדים של בתים מסודרים בסדר מפתי, עם כורכר וללא כביש מסודר, ועם הרבה ברזלים וצינורות גדולים שיוצאים מתוך האדמה.

אתם בטח שואלים איך זה שלא שמעתם על העיר הזו עד היום ? ובכן היא לא מאוכלסת. בשנים האחרונות גם נכנס וויכוח מאוד פוליטי וקשה בקשר לעיר. מפלגות חרדיות רוצות שהעיר תהפוך להיות עיר חרדית, בעוד שתושבי האיזור (יהודים וערבים כאחד) רוצים כי זו תהיה עיר מעורבת ללא הבדל דת גזע או מין, ולכן יש עודף בירוקרטיה ואי אפשר להגיע לשום מקום ויש לנו עיר כבר וותיקה ללא תושב אחד אפילו בה.

יש מצוקת דיור נכון ? אין מספיק בנייה, אין מספיק בתים ? רוצים להוריד את המחירי דירות במדינה ? בואו אלי חברים ותראו מה יש לנו כאן: עיר שלמה מוכנה, רק להיכנס ולגור ! אני בטוח שיהיו מספיק בתים לכל יושבי המאהלים למינהם. אני בטוח כי זה באמת יטיב עם מצוקת הדיור במדינה. עצם ההתעסקות בדיור רק ל"חרדים" מראה כי המדינה מבינה כי יש מצוקת דיור אמיתית, אז איפה הם בדיוק ? למה צריך מחאה ציבורית בשביל שיהיה משהו בנידון ? למה "חריש" לא עולה בכלל לכותרות בסיפור הזה ? הרי זו חלמאות לשמה !

ואסה

בשל מסמר הפרסה נאבדה
בשל מחסור בפרסה, אבד הסוס
בשל איבוד הסוס, הרוכב אבד
בשל איבוד הרוכב, הקרב הופסד
בשל הפסד הקרב, הממלכה נהרסה
והכל בגלל מסמר

הפוסט הזה הוא שכתוב רביעי של הפוסט המקורי שניסיתי לכתוב כבר לפני שנה, ואני מקווה כי עכשיו תוכלו להפיק ממנו יותר מאשר הניסיונות הקודמים שלי.

Vasaבשנת 1626 החליטו השוודים לבנות אוניית מלחמה חדשה היות והם איבדו את מרבית האוניות שלהם בקרבות במלחמת שלושים השנים ובסערות בים. בשל כך המלך של שוודיה (גוסטבו אדולפוס) החליט לבנות ספינה חדשה בשם Vasa, אשר בעצם החזיקה את השם של בית המלכות והיתה צריכה להיות אונית המלחמה הגדולה, המפוארת ביותר והשולטת של הים באותה תקופה. הסיבה לכך היתה להציג את הכוח והיכולות הפוליטיות של שוודיה לשלוט בים הבלטי.

הספינה טבעה לאחר מייל ימי אחד (כ2 ק"מ) לאחר שהתחילה את ההפלגה הראשונה שלה, היות והיא לא היתה יציבה מספיק להחזיק את הציוד הכבד שהיה עליה, וכן לא היו לה מספיק תרנים אשר יאזנו את הספינה.

הסיבות לטביעה היו בשל ניהול הפרוייקט עצמו. בעיות היציבות של הספינה הינם רק התוצר של ניהול הפרוייקט: המלך היה חסר סבלנות לראות את הספינה גמורה, והאיץ בהוצעת הספינה לים. הכפופים למלך, לא ידעו לפנות בצורה נכונה למלך, ולמעשה פחדו ממנו ולכן לא העלו את הבעיות או לרצות לדחות את השקת הספינה עד לגמר פתרון הבעיות.

לאחר טביעת הספינה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לקבוע האשמים באסון, אבל בסופו של דבר לא חולקו עונשים בנושא.

מוקדש למנהלי פרוייקטים ולמנהלים/לקוחות באשר הם.

בחירה שכלתנית

לפני כמעט עשור גיליתי את "תורת המשחקים". תורת המשחקים היא מקצוע מתמטי מאוד מעניין (לדעתי) אשר בו יש "תסריט" המכונה "משחק". במשחק יש מצב כלשהו ואנשים צריכים להגיע לידי החלטות בעקבות המשחק. למשל יש את "דילמת האסיר", בו אנחנו יכולים לראות כי יהיו אנשים אשר לא יעשו שיתוף פעולה גם אם זה הדבר שהכי הגיוני שיקרה כי זו הדרך היחידה שלהם להשתחרר ממעצר במקרה הזה,  ובד"כ יהיה אדם אחד לפחות אשר "ידפוק" את העסק.

למעשה, לפי מחקרים של דן אריאלי גילינו כי הרבה החלטות אינן מבוצעות על ידי גישה רציונאלית, אלא יש רגש, תחושות, אמונות, התנהלות חברתית ועוד מספר דברים אשר משפיעים עלינו לקבל החלטה שכלתנית. למשל אם אני אציע לכם לקבל עכשיו 100 ש"ח במזומן, או לקבל 20 ש"ח כל חודש למשך שנה שלמה, רובכם תבחרו כנראה ב100 ש"ח, למרות שבחירה של 20 ש"ח בכל חודש תכניס לכם יותר כסף. למעשה 20 ש"ח יכניס לכם 240 ש"ח סה"כ בשנה, בעוד ש100 ש"ח הוא חד פעמי. אבל הרבה אנשים יסתכלו על ה100 מול ה20 ולא על ה"לעכשיו מול לכל השנה". להמשיך לקרוא

בישראל 2011 מדינה שולטת בך

אם אתם עדיין מדברים עם שימי מהאח הגדול ויודעים בקושי שמצרים החליפה לה מנהיג בהפגנות המוניות, וכרגע בלוב הורגים את האזרחים שלא אוהבים את המנהיג הדגול והנערץ, אז פספסתם משהו.

מדינת ישראל החליטה לצאת לפיילוט לא חוקי של הנפקת תעודות ביומטרית שהולכים יד ביד עם מאגר. המעשים נעשים תוך כדי עבודה בסודיות מוחלטת אשר מזכירה סטארטאפ הנסתר אל המתחרים, ולא נותנים לאף אחד להציץ ולדעת מה קורה, עד שדלפו להם כמה פרטים מעטים מהפילוט, ספק אם במכוון או לא, אבל זה לא כזה משנה, היות וזו תוספת של עוד מחטפים שונים כמו ניסיון להשתיק פעילות פוליטית אשר לא נראת לחלק מחברי הכנסת, הצהרת נאמנות למדינה, איסור הטלת חרם על ישראל על ידי תושבי ישראל, וזו רק הרשימה הקצרה של פעולות שנראות לי כחלק מהריסת הדמוקרטיה הישראלית, וזה למרות שאין לי שום קשר פוליטי לשום דבר (אני לא סובל את כל צדדי הפוליטיקה באותה מידה).

נראה על פניו כי ישראל הולכת לצעוד לקראת דיקטטורה "נאורה" מאשר דמקורטיה "נאורה", אשר אם אתם מקורבים לשלטון תוכלו להנות מפירות ההצלחה, אבל אם אתם רחוקים, ובכן אתם לא קיימים יותר…

עירא כבר כתב הרבה מאוד על מה שיש להגיד על התעודות הביומטרית, אז כל מה שנשאר (כבר אמרתי את זה פעם) זה להתחיל להעיר את כולם רגע לפני, ממש כמו שהעירו את שימי … ו"תודה רבה" למי שמשתף אותי בפרטים הלא חושבים האלו בפגישות עסקים וזה נתקע לי בראש ולא יוצא 😦

משל המערה

היה היו פעם קבוצה של אסירים, אשר נכלאו במערה מינקות כאשר הם צמודים לקיר המערה כבולים ואינם יכולים לזוז, ואפילו המבט שלהם מקובע לכיוון מסויים.

אותם אסירים קיבלו מצג של צליליות על ידי מדורה גדולה שלעולם אינה כבה מאחרי קיר גדול. ואנשים מציגים להם צלליות של צורות, אנשים וכו' העשויים מחומרים שונים, ומראים להם את המציאות כפי שרוצים, והאסירים בטוחים שזו כל המציאות הקיימת.

אפלטון

באחד הימים מצליח להשתחרר מהכבלים אחד האסירים, והוא מתחיל לסייר במערה, ומגלה את האש, אבל אינו מצליח לראות דבר, היות והעיניים שלו התרגלו לחושך.

הוא ממשיך לטייל ומוצא את היציאה החוצה מהמערה, והוא לא מצליח להסתכל על הסביבה היות ועיניו עדיין רגילות רק לחושך של המערה. לאחר זמן מה, העיניים שלו מתרגלות לסביבה והוא מתחיל פעם ראשונה לראות את העולם, את הצבעים, פרחים עצים וכו' הוא גם מצליח להביט אל אור השמש ולהבין את המשמעות של האור בעולם. כך שהוא מצליח לראות כי העולם שונה לגמרי ממה שהוא ראה במערה.

לאחר זמן מה, הוא נזכר במערה ובאסירים אשר נמצאים שם, והוא רוצה לשחרר את שאר האסירים שגם הם יראו את העולם כפי שהוא ראה אותו. אך כאשר אותו אדם חוזר למערה, הוא בהתחלה מתקשה להתסגל לחושך, ולוקח לו זמן לכך.

לאחר זמן מה, כאשר הוא מתרגל לחושך הוא מצליח למצוא את שאר האסירים והוא מנסה להסביר להם את אשר ראה, אך אלו צוחקים ומלגלגלים עליו ואומרים לו כי אינו יודע או מבין על מה הוא מדבר והעולם והמציאות הם כפי שהם מכירים אותם, ואין שום דבר אחר. כאשר האסיר לשעבר ממשיך בתיאורים שלו, מתחילים לאיים עליו שאר האסירים כי הם יהרגו אותו אם ימשיך לספר להם שקרים ומעשיות על "עולם ומציאות שונים".

המשל המקורי נכתב על ידי אפלטון כביקורת על הוצאתו להורג של סוקרטס על ידי הרפובליקה היוונית, וכתב את הביקורת בספר "רפובליקה".

מומלץ להקשיב לשיר הבא כאשר קוראים את הסיפור.

הפוסט מוגש כחומר למחשבה…

הבעיות של מערכת החינוך – חלק ג' (הבעיות עצמן)

זהו החלק השלישי והאחרון אודות הבעיה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק הראשון דיברנו על ההיסטוריה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק השני דיברנו על המצב הנוכחי כיום בחברה שלנו, ובחלק זה אדבר על הבעיות עצמן שיש עם מערכת החינוך.

The problems that exist in the world today cannot be solved by the level of thinking that created them.
Albert Einstein

זוכרים את החינוך הפרוסי ? ב-300 שנה (קצת פחות) שהוא קיים הוא כמעט בכלל לא השתנה בתפיסה שלו. אז נכון, 260 שנה לא היה צורך בשינוי (לפחות לא בצורה כל כך דרסטית) אך כאשר התעורר הצורך המערכת אינה יודעת, ובעיקר לא רוצה להשתנות. יתרה מכך: מערכת החינוך הפרוסית יוצרת בעיות רבות בשם הצורך בכלכלה, נוחות, וניסיון לסדר (שגוי לדעתי) – בעיות שהיו קיימות הרבה לפני הצורך העכשיוי בשינוי.

הגישה הפרוסית שונה מאוד מאופן תפקוד המוח האנושי – ילדים זקוקים למשחק כדי ללמוד. הם צריכים את התנועה ואת הדמיון להתפתח – בדיוק מה שגישת החינוך הפרוסית מונעת מהם ואף עלולה לגרום לבעיות התפתחות מסוימות. כלומר ההתפתחות האנושית הזו נפגמת לגמרי בגישה הפרוסית.

בעיה נוספת היא התדרדרות הדמיון של בני האדם. היות וילד לפני כניסתו למערכת החינוך מצליח לעשות יותר פעולות אשר דורשות דמיון לאורך זמן, מאשר אותו ילד לאחר שבילה שנתיים במערכת הזו. אין מדובר בהתבגרות של הילד אלא בפגיעה של משטר מערכת החינוך. הווי אומר: אנשים אשר לא הצליחו להיכנס כמו שצריך למערכת החינוך הפרוסית, בעצם מצליחים יותר טוב במשימות שדורשות שימוש בדמיון. הבעיה הולכת ומחמירה ככול שמבלים זמן רב יותר במערכת החינוך הפרוסית.

בעיה חמורה נוספת היא ההתעלמות מהצורך בשינה, נערים ונערות בגיל ההתבגרות חייבים שינה בשעות מסודרות להתפתחות המוח – צריך יותר זמן שינה (כ9 שעות למען האמת) אך המוח גם ערני יותר בד"כ בשעות מאוחרות בלילה. כלומר הם צריכים לישון קצת יותר ביום (בבוקר), אך בשם הסדר הציבורי והצורך להתמודד עם ילדי הגן ובית הספר היסודי, בד"כ מוצאים את הנערים והנערות קמים מוקדם מדי – כי כך נוח למשק הכלכלי להתנהל.

הבעיה עם בני הנוער גוררת בעיות נוספות. דבר ראשון הפרעות קשב וריכוז, כאשר במקרים רבים הן תוצאה של עייפות ולא ADHD – חוסר איזון חומרים במוח. כמו כן היא מובילה לחוסר איזון של חומרים שונים בגוף. בגלל בעיות הקשב והריכוז, נערים ונערות על ריטלין (סמים חוקיים שדוחפים להם), אבל הם לא היו נזקקים לסם הזה אם היו מקבלים שעות שינה כנדרש. בנוסף, אם היו חוקרים את הנושא בצורה פרטנית עבור כל נער ונערה היו מגלים שהרבה מהם עם בעיות שונות לגמרי ממה שחושבים ובעצם כל הסמים האלו מיותרים לחלוטין. במקום לחנך אנשים להתמודד עם בעיות ולהבין אותן מלמדים אותם להשתמש בגלולת פלא – פתרון זמני לבעיה לא פשוטה שמספקת לסביבה שקט ע"י הסתרת הבעיות האמיתיות במקום התמודדות ומתן עזרה לנערים ונערות. כלומר זה חינוך לבריחה ממצבים במקום התמודדות עימם, ועוד מתלוננים לאחר מכן שהילדים מחפשים רק אסקפיזם – מה שנמשך גם בבגרותם. להמשיך לקרוא

הבעיות של מערכת החינוך – חלק ב' (המציאות כיום)

זהו החלק השני מתוך 3 חלקים אודות הבעיה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק זה אדבר על המציאות כיום של החברה, בחלק הראשון דיברתי על ההיסטוריה של מערכת החינוך, ובחלק השלישי אסיים על ידי הצגת הבעיה. החלוקה בוצעה לשם הקלה על הקריאה של הכתוב.

Data is not information, Information is not knowledge, Knowledge is not understanding, Understanding is not wisdom.
Cliff Stoll & Gary Schubert

אם אקח את ה20 שנה האחרונות כנקודת ציון (1990-2010), ניתן לראות כי חלה מהפכה עצומה באופן בו אנו חיים. ראשית יש לנו יותר כלים לשעות הפנאי – מכשירים אשר עוזרים לנו למלא את חלל הזמן לאחר שאנו מסיימים עבודה, לימודים וכדומה. בניגוד לסוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80 בהן טלפון עדיין לא היה נפוץ ובישראל לקבל קו טלפון היה יכול לקחת קרוב לשנה ובמקרה הרע גם שנתיים מרגע ההזמנה ועד ההתקנה. לא לכולם הייתה טלוויזיה, ואם הייתה עבור חלק לא מבוטל היא הייתה שחור לבן, החוויה כללה בעיות קליטה וערוץ בודד. היו מכשירי רדיו אשר אפשרו צריכת מידע, בתי קולנוע, עיתונים, ספרים ופחות או יותר זהו. כך שלא היו כלים רבים (יחסית) "להתנתק" או למלא את חלל הזמן לאחר שעות הפעילות השונות, ומילאו אותם בדרכים אחרות.

בערך בשנות ה90, החלה מהפכה בישראל (רק אודותיה אדון כאן). בין השינויים: הטלוויזיה בכבלים נכנסה לחיינו והפכה את הטלוויזיה למוצר צריכה מרובה ערוצים. טלפון נהפך זמין לכל דורש ואף קיבלנו את התחלת הסלולרי עם חברה שעד היום שמה משמש כשם גנאי לתאור מכשיר סלולרי. המחשב האישי החל להיכנס לבתים בישראל בייתר שאת, בהתחלה לאנשים במעמד טיפה גבוה יותר, אח"כ לאט לאט טפטף לשכבות הנמוכות יותר. עם המחשב נכנס גם המודם (אנלוגי במהירויות של 9,600 -14,400 ואח"כ גם 33,600 והכוונה היא כמות ביטים בשנייה -> אני עדיין אדם טכני ;)). נוסף ערוץ טלוויזיה למדינה (לחסרי הכבלים) וקווי טלפון בין עירוניים עברו מתשתית יקרה לתשתית זולה יותר ושיחות בין עירוניות שהיו יקרות מאוד, גם בגלל שלא כולם היו יכולים להתקשר בו זמנית עם כולם, פתאום הפכו לנגישות עם יותר ערוצי תקשורת בו זמנית.

לקראת אמצע שנות ה-90, האינטרנט החל לחלחל לאוכלוסיה, ובסוף שנות ה-90 החלו לקום קהילות וירטואליות שונות כדוגמת פורומים. תכנות שלמות ניסו לגרום להרבה אנשים לבצע פעילויות משותפות במסגרתן, כדוגמת דיבור, משחקים, שיתוף קבצים וכדומה. אח"כ זה כבר בוזר יותר.

פתאום אנשים החלו לשתף מידע רב ביניהם ומידע החל להיות נגיש יותר ויותר (למעשה זה התחיל לפני, במקומות כמו BBS עם המודמים שהזכרתי למעלה, אך לפחות אנשים). ובשנות ה2,000 המחשב הפך לנחלת הכלל. האינטרנט שהיה מקום לגיקים הפך להיות זמין. מהפכת המחשוב האישי שהתמקדה בהגדלת מהירות שעון המעבד כל יומיים החלה להתמקד בדברים אחרים, והאינטרנט הפך להיות של כולם, מה שהוביל להבנה שיש כסף בדבר הזה שנקרא אינטרנט ולייסוד עסקים ע"י יזמים אשר הבינו את פוטנציאל הרווח. פתאום נוצרו חברות הזנק המתמחות באינטרנט ונוצרה בועה (כלל עולמית) בכל הסיפור הזה שהתפוצצה, אחרי ששילמו כסף אמיתי על הבטחות למוצרים שבפועל לא התקיימו.

בנוסף, מכשירים אלקטרוניים שהיו רק יומנים, החלו להחליף ולהתמזג עם המכשיר הסלולרי בטענה שבמקום להסתובב עם מספר רב של מכשירים, יהיה רק אחד שעושה את העבודה, ונוצר לנו עידן ה-smart phone בסביבות אמצע שנות 2000 המוקדמות. אשר בזמן כתיבת הפוסט הזה, מנסים לגרום לו להיכנס גם לכל בית ובית, כלומר שיהפוך לנחלת הכלל.

כל זה, בליווי תרומת ידע כוללת ובליווי גירויים חדשים ורבים מצד אחד והתפתחויות טכנולוגיות מדהימות בתקופה מאוד קצרה יחסית מצד שני הובילו למצב חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, אותו אסביר בפרק הבא