קטגוריה: חינוך

תם עידן הפרטיות, תחי הפרטיות

Le roi est mort, vive le roi !

אנשים נוטים להכריז כי עלינו לקבל את העובדה כי אין יותר פרטיות בעולם.ומשום מה אני לא מסכים איתם.

אנחנו חיים בעידן של מאגרי מידע, ואנחנו חיים בעידן בו אנחנו יכולים לחשוף את ערוותנו בציבור באמצעות האינטרנט (ואף מדיות אחרות). כל זה באמת קיים כיום. אך מדובר בנושא של בחירה מול הכרח.

האם אני רוצה לשתף את הרחוב בכל דבר העובר עלי, או האם אני מעוניין להשאיר לעצמי דברים ?
האם אני באמת חושש מכך שיראו תמונה שלי וידעו שזה אני, או האם אין לי בעיה בכך ?

אני למשל בוחר שלא לשים תמונות שלי, לא לפרסם מידע אישי מידי, ולא לערב את כל הרחוב בעיסוקי השונים, אך כן בוחר לחשוף מידע שכן מתאים לי לחשוף, ובכך בעצם מנסה לשלוט במידע שאני מפרסם על עצמי.

אך אני עושה דברים בצורה הטובה ומתאימה לי. מרבית האנשים אינם יודעים אבל על הסכנות. הם לא רואים באינטרנט כרחוב סואן בו כולם חשופים למידע, וחושבים שזה כמו קומונה קטנה שכולם זהים ומחזיקים באותם רצונות.

ההכזרה כי אין יותר פרטיות בעולם ולכן תחשפו את עצמכם לגמרי, היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, היות והיא יוצרת נורמה מסוכנת, בה אנחנו בעצם מקבלים שצריך לחשוף הכל ולהראות את ערוותנו בצורה מלאה, וזה בעייתי עד מאוד.

כאשר אנחנו מקבלים את ההכרזה על מות הפרטיות כעובדה, פתאום קל לנו לקבל שהמדינה רוצה לקחת מאיתנו את הפרטיות, ולאגור אותה במאגרים שלה. הרי אם בחרנו לשים תביעת אצבע בשדה התעופה, אז אנחנו נבחר גם לשים פרטים אחרים בידי המדינה ולהיכנס למאגר ביומטרי, לא ?

וכך המעבר מבחירה מה לחשוף ואיך להחשף הופכת לאבסולוטית וכאן הבעיה – חוסר היכולת לשלוט במידע ובזהות שלנו יותר, וזו המשמעות של וויתור על הפרטיות.

זה נעשה אבל מבחירה שלנו, ולא מסיבה שאין יותר פרטיות בעולם, אנחנו בוחרים להעלים את הפרטיות על עצמנו, ולא הסביבה בוחרת לעשות כך.

זה תלוי בנו בלבד, ובבחירות שלנו. אני מקווה שכולנו ננהג בחוכמה בנושא.

מוגש כחומר למחשבה.

מי תיקח כמתכנת אצלך ?

במהלך 2012 השתתפתי במספר דיונים ואף יעצתי למספר חברות בדבר עובדים המתאימים לתפקידים כאלו ואחרים בעולם התכנות.

השאלה שתמיד כל מעסיק שמכבד את עצמו צריך לשאול את עצמו היא, מה – סוג טיפוס המתכנת שאותו תרצה להכניס לעבוד אצלך. כלומר מה התכונות, מה היכולות, להבין לאן העובד ירצה להתפתח, האם בכלל העבודה שאתה מציע לו מעניינות אותו (מאוד חשוב) ועוד הרבה נושאים אחרים.

בהרבה פורומים אני רואה את התשובה: "שפות התכנות הנפוצות הן 1,2,3,4 אז תלמד אותן". זו הטעות הכי גדולה לדעתי להגיד למישהו לעשות. היות ומה שנכון כרגע לא בהכרח נכון עוד שנתיים מהיום.
כן ללמוד גם את השפות 1,2,3,4 . הבעיה היא שזה לא "בשלוף", כי צריך להבין mindset של שפה, יותר מאשר את התחביר שלה, וזו כבר פעולה שלוקחת זמן.

אז מה כן אני מייעץ ?

דבר ראשון לחפש מתכנת שתכנות זה התחביב שלו. זה מאוד מאוד חשוב. כי זה אומר שהוא נהנה ממה שהוא עושה, מה שאומר שהוא חי את מה שהוא עושה, וגם כשהוא יחזור הביתה הוא יחזור למחשב, developerובסופ"ש אולי גם יתרום לקוד הפתוח או פרוייקט משל עצמו, כי הוא נהנה מזה. כך שלראות פרוייקטים של תחביב שהוא ממשיך לפתח בזמנו הפרטי, צריך להיות מאוד חשוב עבור מעסיק כתכונות של המתכנת.

דבר שני, מתכנת רחב אופקים. אדם שיודע רק מה שהוא חייב, אינו רחב אופקים. הוא לא ידע כיצד להתמודד עם שינויים בעסק. אולי כיום השפה הנפוצה ביותר נקראת "משה", אבל האם עוד 3 שנים מהיום היא תמשיך לתת לך מענה ? אולי יצא משהו שמתאים יותר לצורך שלך. נגיד לעולם ה grid שתהיה נפוצה, או נחוצה עבורך, ותעבוד בmindset לגמרי שונה מ"משה" ?
היכולת לזוז טכנולוגית לפעמים חשובה מאוד לעסק. מה שהיה נכון אתמול לא נכון עוד יומיים.

למשל כבר כיום, הרבה מאוד מתכנתים בשפות כדוגמת C ו ++C אינם יודעים להתמודד עם שפות דינאמיות. הם פשוט לא מבינים אותם. זו גישה שדורשת mindset לגמרי שונה. ולכן הם לא מסוגלים לתת מענה אמיתי לעסק הזקוק להם כך סתם פתאום.
הם מסוגלים לכתוב את התחביר, אבל לא להבין את המשמעות שלו, ולמה הוא מגיע כמו שהוא מגיע. הקוד שלהם לא יכתב "בראש" השפה, אלא כקוד בסגנון C או ++C, והרבה קללות של "למה זה לא עובד לי בצורה הזו", או "אי אפשר לעשות עם זה כלום" וכיוב' …

לכן אני תמיד ממליץ על מי שמכיר גם הרבה מעבר לדרישות הנוכחיות. כי אם מחר צריך לשנות כיוון, זה אומר  לפטר את העובדים הקיימים, או להביא חדשים, ולהשאיר את הקיימים עבור תמיכה בלבד.
או להישאר עם מה שיש, ואולי במקום להוביל את השוק, פתאום להיות מאחור.

דבר שלישי שאני מחפש, הוא מתכנת שידע  לחשוב ולתכנן קדימה. להיות code monkey זה נחמד, אבל התפקיד של המתכנת בסופו של דבר הוא לספק לי כלי שיעזור לעסק להכניס כסף. הוא צריך להבין מה הוא עושה, ולא רק לכתוב ללא הכרה. כלומר הוא צריך להיות חלק מהמערכת שהוא כותב.
השפה לא מעניינת, הפלטפורמה לא מעניינת, החשיבה העסקית כן. הוא לא צריך להיות איש עסקים, אבל כן להבין חשיבות עסקיות, ולהתמודד עם דירשות שהן נטו עסקיות, ואינן קשורות בכלל לעולם התוכנה, למעשה לפעמים רק מסרבלות את העולם.

דבר רביעי, דמיון. אני כמובן לא מחפש וואן גוך או מוצארט, אלא מישהו שיש לו יותר מדרך אחת לחשוב על דברים שאזרוק לכיוונו. לפעמים הרעיון המקורי נכשל, או לא יישים (אפילו מבחינות עסקיות), אני צריך מישהו שלא ישאר מקובע אלא יהיה גמיש בחישבה וביכולת הזרימה שלו.

דבר חמישי: היכולת ללמוד מידע. כמו בסעיף השני, העולם דינאמי, אבל גם בטכנולוגיות שאתה חושב שאתה הכי מכיר בעולם, יש שינויים. לפעמים מינוריים, לפעמים גדולים. לפעמים אם אתה מעיף את האגו שלך הצידה, אתה תודה כי השיטה שאתה בד"כ לוקח אינה מתאימה ולכן תיקח דרך אחרת. את כל זה אפשר להשיג רק עם היכולת ללמוד דברים ולא להישאר תקוע עם מה שכבר יודעים.

התכונות האלו, כולל גם תכונות נוספות, הקיימות במתכנת אשר אינו רק "בורג קטן" הן לפעמים ההבדל בין עסק או סטארטאפ מצליח, לבין רעיון נחמד שנפל לו בין הכיסאות.

HOT כי זליגת מידע לא מעניינת אותנו

מזה הרבה זמן אני מקבל אחת לתקופה SMS מחברת HOT על סרט שיש להם עכשיו בVOD בחינם.בגלל שזה לא קורה הרבה, התעלמתי. אמנם יש מספר להסרה, אבל הוא לא עובד. ניסיתי.

SMS By HOT

ואז התחלתי לקבל דוא"ל עם חשבונית מס על השימוש בשירותי הטלויזיה של החברה. וכאן זה היה יותר מידי.

  1. אני לא מחזיק במקלט טלויזיה. אני לא צופה בשידורי טלויזיה בכלל בשום צורה !
  2. אני לא לקוח של הוט
  3. חשבונית המס מציגה לי פרטים של לקוח שלהם, שכאמור הוא לא אני

ניסיתי לפנות בדוא"ל לדואר שממנו שלחו לי את החשבונית, והוא לא תיבה קיימת.

הלכתי באתר וחיפשתי דרכים לפנות אליהם. בסוף מצאתי בסרבול שלהם, אבל שם אני חייב להיות לקוח של החברה (להזין למשל ת.ז.) בשביל שידברו איתי, אם אתה לא ממלא, הוא לא מסכים לשלוח את הטופס.

הגדלתי ראש, הלכתי ועשיתי whois לdns של הוט, הדוא"ל שם של abuse, ובכן התיבה של הבן אדם לא קיימת ויש bounce בגלל זה. חברה רצינית, אין מה להגיד.

עם משחק באתר, בסוף מצאתי מקום שאני לא צריך להיות לקוח שם, ועדיין אפשר לכתוב להם טקסט. פניתי אליהם, ולאחר 3 ימי עסקים קיבלתי תשובה:

hot

כמו שניתן לראות, לחברת Hot מאוד אכפת מהנושא, ולכן אני נדרש לעבוד עבורם ולהמשיך לחפש את האחראי על האינטרנט או משהו זה.

אז החלטתי שאם להם מאוד אכפת מהנושא, גם לכם צריך להיות אכפת, ולכן אני מפרסם את זה ברבים. בשביל שתדעו, כי אחרת איך תוכלו לבחור בחברה שלא מעניין אותה שהיא דולפת מידע רגיש של הלקוחות שלה ?

והנה מספר שאלות עבורכם כחומר מחשבה:

  • איך להוט יש את הטלפון והדוא"ל שלי, למרות שאני לא לקוח שלהם ?
  • הקשר היחיד שלי לבן אדם שעליו קיבלתי את החשבונית הוא שם המשפחה, כיצד הם "הגדילו ראש" לשם שינוי מצאו מישהו עם אותו שם משפחה ?
  • מה יכול להיות אם המידע שלכם יפול לידיים לא נכונות ? האם אתם לא מפחדים מזה ?
  • איך אתם עדיין מעיזים להיות לקוחות של החברה הנוראית הזו שנקראת הוט ?!

היות ולהוט זה לא אכפת שהמידע הזה יופורסם בפומבי (אחרת איך הם מציעים את פייסבוק), החלטתי לכתוב את הפוסט הזה ולפרסם אותו בהרבה מקומות בפייסבוק בעלי תעבורה גבוהה. נגיד למועמדי ראשות ממשלה למשל ועוד מספר מקומות שיש הרבה אנשים.

עדכון:
עידו קינן התערב בנושא, והפנה את הנושא לדוברת של חברת הוט.
הוט בתגובה דיברו איתי בטלפון. הם הסירו את הפרטים שלי מהמנוי, אבל כאן יש מספר שאלות מדאיגות שלא הצליחו לתת לי מענה. וגם מה שקיבלתי עליו מענה, לא מספק ואף מדאיג.

כיצד הם קיבלו את הפרטים שלי ? אין תעוד בCRM או הקלטות אצלהם שמראות כיצד הם קיבלו את הפרטים, הם רק משערים כי זה ניתן באיזשהו שלב.

מדוע לא בוצעה אסקלציה לנושא הפניה שלי, וטרטרו אותי ? כי אני לא לקוח שלהם, אז לא הבינו מה אני רוצה מהם.

על השיחה גם ניסו לדחוף לי שירותים אחרים (לא טלויזיה) שהחברה מציעה.

תרבות החינם

אני מפתח קוד פתוח. לרוב משתמש ברישיונות כדוגמת MIT ו LGPL. אבל מצאתי את עצמי גם יוצר כלים עם רישיונות אשר מספקים "פחות" חופש לארגונים או מוצרים מסחריים – כדוגמת GPL. חוסר החופש הוא בחוסר היכולת שלך לסגור את המוצר בלי לשחרר את הקוד הנוגע בקוד שלי, בניגוד ל LGPL למשל, ששם רק צריך לתת גישה לקוד שלי, או MIT, שאין צורך לספק שום קוד חזרה.

בכל פעם שאני שומע אנשים משווקים את עולם הקוד הפתוח כ"חינם" אני מאוד מזועזע.
קוד פתוח אינו מגיע בחינם. יש לו מחיר, לא בהכרח (אם כי אפשר) בכסף, אבל המחיר הוא בכך שאתה מתחייב למשהו, ובגלל הגישה של ה"חינם", מתנהגים כאילו זה לא מתקיים.

השבוע גילו משתמשי שירות "חינם" (instagram) כי השירות האהוב שלהם (שמעולם לא ניסיתי אותו), לא כזה חינם, ויש לו מחיר, אשר יעזור לחברה להיות רווחית. במקרה הזה, הם רצו (ואח"כ חזרו בהם) למכור את תמונות המשתמשים, ללא צורך באישור מיוחד. כלומר אם אתה משתמש ביכולת לאחסן אצלם קבצים, וגם ליצור אפקטים לתמונות, אז אתה מסכים שזה יעבור הלאה.

לא הבנתי את קול הצעקה שהורם. כלומר, אין כזה דבר "חינם". לכל דבר יש מחיר. בשביל שהחברה תוכל לספק לכם "שירות", היא צריכה לעמוד בתשלומים לספקים כדוגמת אמזון, מפתחים וכו', ובנוסף להיות רווחית.
השאלה היא כמובן, מה המודל הכלכלי שהיא לוקחת על עצמה.

לעולם של הקוד הפתוח יש המון יתרונות, אשר עולים בהכרח על העלויות שלו, אבל גם שם, אנשים לא יכולים לפתח משהו בלי להצדיק את הקיום הכלכלי שלהם.

כך שהאם אתם באמת חושבים שאתם מקבלים משהו "בחינם" ?

מידע, כריית מידע ואתם

לאחרונה שוב פעם שמתי לב למשהו מעניין בlinkedin. הוא מציע לי אנשים שאני מכיר, אשר עם כולם דיברתי בדוא"ל כזה או אחר, אבל מעולם לא פניתי אליהם באתר. מצד שני, מעולם לא נתתי לאתר לסרוק את תיבת הדואר שלי. אז איך הוא לעזאזל "יודע" שאני מכיר אותם ?

למשל בחורה שיצאתי איתה מספר שבועות (וגם התכתבנו בין היתר בדוא"ל), פתאום הופיעה לי ב linkedin. אפילו לא ידעתי שהיא שם, שלא לדבר על כך שזה די מוזר איך הוא בכלל יודע את זה שאנחנו מכירים.

ובכן, יש עולם שנקרא כריית מידע. מערכת שזוכרת הכל ומצליבה הרבה מאוד נתונים מהרבה מאוד מקורות, וכאשר X וT מתאימים, אז גם X וגם T פתאום צצים להם בייחד. כבר הזכרתי את הנושא מספר פעמים אצלי בבלוג בעבר.

מספיק שיש לlinkedin מידע על כתובת הדוא"ל שלי, ולסרוק דוא"ל של אדם אחר, בשביל לדעת להצליב את המידע הזה של "רגע הם מכירים איכשהו וממשהו, אציג להם אחד את השני". גם אם אי פעם חיפשת את האדם, ואכישהו היא חיפש אותך, גם זה נכנס כמידע. גם אם הוא הגיב באיזה קישור שאתה הגבת בו, זה נרשם. למעשה כל הפעילות שלך נרשמת.

עכשיו נגיד וזה הכל (כמובן שזה לא). העניין הוא שהרבה מאוד חברות סוחרות במידע עלינו, ומרוויחות הרבה מאוד כסף על כך. כלומר המידע שאנחנו מספקים להם, נמכר הלאה. זה נקרא leads. נגיד חיפשנו פעם מתכנת, אז נרשמנו באיזשהו מאגר, והמידע הזה עכשיו יסחר לפחות פעם אחת הלאה.

וכאן צריכה להישאל שאלה גם משפטית ובעיקר אתית: מה ואיך להגן על עצמנו מכריית מידע, האם זה בכלל אפשרי, וכיצד יש לנהוג עם מידע בכלל.

תובנות השוק מהרצאה שהעברתי

העברתי ללקוח אשר חי ונושם "מיקרוסופט" הרצאה על טכנולוגיות שהוא אינו מכיר, אבל יכולים לשנות לו את כל מאזן ההתמודדות שלו עם דברים שקיימים כיום בשוק.

ההרצאה היתה על git וההבדלים בינו לבין svn. היות והוא הגיע למצב בו מפתחים כל הזמן דורכים אחד על השני, ורציתי להציג להם דרך אחרת או אולי נוספת לעבוד, לא במקום svn, אלא בנוסף (תודה לסוייר על המצגת שהוא יצר בזמנו בנושא, והסכים לתת לי אותה).

לאחר מכן, העברתי הרצאה על No(t only) SQL. בהרצאה העברתי הסבר מה זה בגדול אומר, איך מבינים בכלל מתי, ואיך הוא מתאים לנושא, התמקדתי בMongoDB ובRedis. שני מסדי נתונים אשר אני משתמש בהם.

הדגמתי להם לפי צורות העבודה שלהם, כיצד הם יכולים לשפר להם את הביצועים, למנוע בעיות עומסים שונים וכו'

בסוף ההרצאה ניגש אלי אחד העובדים – מפתח #C, ומתכנת באמת מוכשר, ואומר שזה הכל נחמד ויפה, והכרתי לו הרבה דברים חדשים, אבל אם אין הכשרות של זה בשוק (הישראלי), אין סיבה להשתמש בטכנולוגיות האלו.

ניסיתי להסביר לו כי העולם הטכנולוגי, מחוץ לעולם המיקרוסופט, הוא עולם מאוד דינאמי אשר משתנה מהר מידי בשביל באמת להצליח ללמד אותך משהו במכללה. לפחות משהו אשר יהיה נכון גם שנה לאחר מכן, ולכן נהוג לקרוא מידע ולחקור לבד – וזו פעולה שכבעל מקצוע מאוד נחוצה. בנוסף גם הזכרתי לו כי התפקיד של מתכנת זה לא להיות code monkey ורק לכתוב קוד כל היום, אלא תפקיד של המתכנת  הוא לספק מענה לצרכים שונים, והדרך לכך היא להכיר כמה שיותר כלים, וצורות עבודה.

אפילו הסברתי לו כי לא בכדי מרבית התעשייה אינה עובדת בתפיסת העולם של מיקרוסופט, אלא גישה דינאמית וכלים לגמרי שונים. ויותר מזה, כל עולם ה "cloud", אינו זהה אחד לשני, אלא לכל ארגון יש דרישות שונות והדרישות האלו משתנות מידי בשביל לבחור בתבנית הקבועה.

לאחר השיחה הבנתי (שוב) – רוב האנשים והשוק אינם מסוגלים לראות מעבר לכאן ועכשיו. הם לא מסוגלים לדמיין כי דרכי העובדה שלהם צריכים להשתנות כאשר הם אינם מקבלים מענה נכון, היא פעולה מאוד חשובה, אך אם אנשי המקצוע אינם מכירים עוד כלים, הארגון תמיד יהיה תקוע באותו המקום עם אותן הבעיות.

או כפי שאברהם מאסלו אמר פעם – כאשר יש בידך פטיש, הכל נראה לך מסמר
אתה פשוט לא מסוגל להבין כי לפעמים יש שימוש גם למברג, שפכטל וכו' …

הוליווד פורצת

"אקדח במערכה הראשונה ימשיך לירות כל הסרט אין סוף כדורים פחות אחד"
אני

חלק כללי

אחד הדברים שתמיד מצחיקים אותי בסרטים, זה לראות איך פעולת מחשב כדוגמת העברת כספים, ביצוע brute force וכו', מתבצעת שם.
אנחנו לעולם לא נראה פעולות אטומיות (כדוגמת הצורה שמסדי נתונים עובדים), אלא נראה כי סופרים לאחור (או קדימה) עד שכל הסכום עבר. כאילו פיזית מישהו לוקח מטבע למטבע, וסופר אותו בשביל להעביר למקום אחר.

כבר בעבר הזכרתי את נושא הCSI עם חיקוי העבודה של שלומי ישראלי, ועד כמה זה מגוכח.

Brute Force הוא שם המייצג גישה האומרת "בואו ננסה כל אפשרות ברשימה עד שנצליח או שנגמרו האפשרויות".

בBrute Force אשר מתבצע בסרטים, נראה ריצה על מספר ידוע מראש של ספרות (ואולי [אף] תווים), וגם הם בסדר עולה/יורד או ממש מנסים להציג מערכת פסודו ראנדומאלית. "המהדרי"ן", יפרקו את זה ל"ביטים" או "בתים" (תלוי מה הם מנסים להציג), ויציגו כל דבר כזה ב"קופסא" משל עצמה, כאילו החיפוש הוא על ביט/בית.
זה מצחיק כי אם עדיין אין לי מושג ירוק מה קורה שם, איך אפשר לדעת אם הביט/בית נכון ? רק אם יש לי מידע מוצפן, אוכל לכתוב משהו שינסה לפתוח את הקידוד, אבל זה לא זהה כמו מציאת סיסמה במערכת מרוחקת.

אז החלטתי ליצור תוכנה כזו, רק מעט יותר מציאותית (ממש במעט) אשר תספק תחושה הוליוודית של ביצוע brute force. שימו לב כמה קוד הייתי צריך לעשות בשביל לגרום לזה להראות כמו בהוליווד (לפחות ברעיון, אם לא בממשק)

העניין הוא, כי לא משנה כמה פשוט לרוץ רק על מספרים, עדיין מספר כדוגמת 123456789 לקח אצלי על המחשב קרוב ל5 שעות ריצה של התוכנה !

החלטתי שככול שאורך המספר קטן יותר, התוכנה תציג כאילו לוקח זמן רב יותר לרוץ על כל ערך מספרי, ובכך לתת לכם תחושת מתח גבוהה יותר. הרי בשביל זה שילמתם כרטיס, לא ?! להמשיך לקרוא

שמש במשרד דום, וירח ברדמונד וושינגטון

היה היתה פעם חברה מדהימה בשם Sun. היא רכשה מוצר בשם StarOffice והמשיכה את הפיתוח שלו. אממה, היא לא באמת ניסתה להתחרות בחברה אחרת שעד לכתיבת פוסט זה, עדיין שולטת בשוק "מוצרי" המשרד.

מה שמצחיק זה, שהרבה אנשים באים ואומרים כי מוצרי מיקרוסופט אופיס טובים יותר מאלו של סאן, ולכן הם אלו שתפסו, אבל אחרי שמפסיקים להאמין להכרזות כאלו, ובודקים את השטח, מגלים כי עד 2003, אפילו התממשקות מינימאלית בין תוכנות מיקרוסופט השונות לא עבדו, הקבצים שלהם מנופחים, התקנה כבדה, והמון באגים, בעיות וכו' … אפילו מוצר דגל כמו אקסל, מכיל המון באגים ובעיות חישוב מתמטיות בסיסיות, אשר גורמות לנוסחאות לפעמים להראות מאוד מוזרות.

כלומר המוצר של מיקרוסופט לא כזה איכותי. למעשה אני אישית לא מכיר מוצרים איכותיים מבית מיקרוסופט. לא יודע אם זו בחירה, או כל דבר אחר, אבל אני מרגיש כי החברה מספקת לעולם מוצרים בינוניים, ותמיד האחרונה לספק "חידושים" אשר קיימים בשוק. להמשיך לקרוא

אווירה קפקאית

יום אחד אתם קמים בבוקר לקול כלשהו, ומגלים אנשים בחדר השינה שלכם. האנשים אינם מוכנים להזדהות, משדרים סמכות, ואומרים לכם כי אתם עצורים, אבל הם אינם הולכים לקחת אותכם לתחנת משטרה. אתם מנסים להבין מה עשיתם, ובמה אתם מואשמים ובכלל מי הם אותם האנשים, אבל לא מצליחים לקבל שום מידע בנושא.

אתם מנסים להתמודד עם המצב, אבל מגלים מערכת אטומה לגמרי אשר אינה באמת רואה אותכם. אז אתם פונים לעורך דין, וגם הוא לא באמת מכיר בכם, אלא מצפה ממכם להכרה ביכולותיו ללא קשר למצב בו אתם נמצאים או האם הוא בכלל יכול לעזור לכם.

הסיפור הקפקאי הזה – כלומר סיפור של אדם אחד המתמודד מול מערכת שלמה, ובכן הוא באמת סיפור של פרנץ קפקא בשם "המשפט". בכל זמן הסיפור, לא הקורא ולא ה"גיבור" של הסיפור יודעים במה מואשם הגיבור, למה הוא מואשם במה שהוא מואשם, או מה המשמעות של הגוף ה"רודף" את אותו הגיבור, או בכלל מי הוא אותו הגוף.

מוגש כחומר למחשבה.

where have all the desktops gone ?

The title of this post inspired by Paula Cole's song title, but not because of the song itself…

In the past several years, the Unix (and mostly Linux) Desktop field started to have a lot of big changes (The ice age is over ?). The changes are so massive, that people started to immigrate from one environment to another, while companies such as MS do a lot of copy paste to specific features that invented for the Unix desktop (and then they say that Unix desktop is not very user friendly :)).

Most people does not know how to handle changes. They like the icon in the same place, and even if you move it for them only by 2 pixels to the right, it's like a new environment for them, and they do not know what to do. However the desktop changes in Unix are much bigger then moving by 2 pixels away.

Amazingly, I found myself taking the opposite direction of most Linux users today (now you understand the name of my blog ? ;)). At the year of 2,000 when I first owned my own Linux Installation -> Mandrake 7 (prior to that I used Unix's such as Solaris and IAX at work places), I could not find a good desktop environment to work with. I tried KDE 2, Gnome 1 and XFCE 3, and they sucked big time for me. Then KDE 3 came out, and later on, also Gnome 2, and then XFCE 4, and the only environment I found good enough for me was XFCE 4 (I used to work a lot with CDE on Unix), and also found out about WindowMaker (The NeXT like WM), and things was finally good for me. להמשיך לקרוא

מה לדעת לפני שאתם פותחים עסק בפעם הראשונה

בחודש וקצת האחרון יצא לי לדבר עם מספר אנשים בקהילת הקוד הפתוח, אשר התעניינו מה הם צריכים לדעת לפני שהם הופכים להיות פרילנסרים. החלטתי לרשום פוסט בנושא, אבל שימו לב כי הוא אינו מכסה הכל ונכון רק לידע ולניסיון שלי, ויכול להיות שדברים י/השתנו, ודברים אחרים חסרים, או בכלל לא נכונים.

אין לראות בפוסט זה כהמלצה או דרך עבודה. בקריאת הפוסט אתם מסכימים כי האחריות הבלעדית חלה עליכם בלבד ולא תבואו אלי בשום טענה, תלונה או כל דרישה שהיא על הכתוב, נאמר, נרמז או הובן בעת הקריאה.

ישנם 4 סוגי עסקים שאתם יכולים לפתוח בנושא התכנה (ישנם קצת יותר בישראל, אבל הם בנויים למקצועות שונים כדוגמת עריכת דין וכו'): להמשיך לקרוא

המחיר = חוויה ?

לפני מספר שבועות, הציעו לי לרכוש אפרטשייב "מדהים". לפני ששאלתי את המחיר, רציתי להריח אותו. כמעט הקאתי במקום, אז מייד אמרו לי "אבל זה אפטרשייב איכותי, הוא עולה 600 ש"ח". בחרתי בסוף באפטרשייב שעלה לי 80 ש"ח, אבל הריח לדעתי ממש טוב. מה שמדהים זה, שאנשים אומרים שאפשר לדעת את המחיר של האפטרשייב לפי הריח. אז זהו שאי אפשר. אני יכול למצוא אפטרשייב במחיר של 1,000 יורו, אבל ריח ביוב טוב יותר, ואני יכול למצוא ב50 ש"ח משהו שמריח טוב.

העניין הוא שהרבה מאוד אנשים מתרגמים את המחיר לאיכות. כלומר אם הם שילמו הרבה אז בהכרח הם קיבלו משהו איכותי יותר. בעולם ה"ריחות" זה השתרש ממש עמוק, ו"תודות" לאפל גם בעולם החפיצים. אני רואה חבר אשר מבין דבר ושניים בטכנולוגיה נופל בדיוק לבור הזה. הוא קיבל עסקה "משתלמת" מחברת סלולר. הוא ואשתו ידברו בניהם ב0 ש"ח בחודש, אבל רק אם הוא יקח אייפון. לפני שהיה לו איפון הוא שיחק איתו מספיק פעמים ותמיד אמר שהוא גרוע. אבל בגלל שעכשיו הוא שילם מספר רב של זוזים על מכשיר בינוני מטה, הוא פתאום מגלה "חוייה". הוא יושב מסביר לי כמה איפון יותר טוב. איך הוא מסביר ? "תראה כמה מהר התפריט זז". חצי שיחה הוא רק מגולל ימינה ושמאלה את האפליקציות שיש לו בשביל "להוכיח". הוא גם מראה לי תכנת פרקטלים שמצא ב"חינם אין כסף רק 0.99 אגורות" הסכום הוא כי אי אפשר לא למכור בחנויות האפל. אבל הוא מסביר שהמסך כל כך איכותי עד שאין צורך ב anti-aliasing עבור הגרפיקה. הדבר היחיד שאני מסכים איתו שהמסך של האיפון באמת איכותי, אבל זהו כאן אני מפסיק להסכים איתו… אח"כ הוא מסביר כי אפל שומרים טוב יותר על המשתמשים וכו' … (והבן אדם במקור משתמש לינוקס. לא סתם אובונטו, אלא ארצ', סלאק וכו'… ולפני זה היה איש סולאריס ואח"כ BSD הרבה שנים).

המחיר שאתה משלם על המוצר גורם לך להנות ממנו יותר כנראה… לפחות לחלק מהאנשים. אצלי זה לא המחיר של המוצר, אלא עד כמה הוא יעיל וטוב עבורי. למשל ה n900 שלי עלה כמעט שליש (קצת פחות) מאיפון כאשר רכשתי אותו, אבל בניגוד לאיפון הוא משרת אותי הרבה יותר טוב ממה שאיפון משרת את רוב משתמשיו, ואם זה לא מספיק, הדברים שאני עושה עם המכשיר רבים יותר ממה שאפשר לעשות עם האיפון (אם לא פורצים אותו). למעשה הסיבה שרכשתי אותו, הוא כי גיליתי שהוא כלי עבודה טוב עבורי, ולמעשה אני משתמש בלמעלה מ70 אחוז מהיכולות שלו בעבודה שלי. כך שלמרות שלדעתי עדיין שילמתי יותר מידי לחפיץ, עדיין הוא כלי עבודה טוב ואיכותי אשר עושה עבודה מאוד קשה עבורי ולא מאכזב.

עד כמה המחיר משפיע עליכם לראות רק טוב על מוצר ?

ללמוד שפת תכנות חדשה

לאחרונה יוצא לי לעזור לאנשים ללמוד שפות חדשות. אני שם לב כי כאלו המגיעים מרקע תכנותי כלשהו, אבל ללא ניסיון ללמוד שפות כמו שצריך, עושים את אותם הטעויות, והחלטתי לנסות לספק מספר טיפים בנושא אשר למדתי אותם על בשרי:

תרוקן את הכוס לפני המילוי – זה הכלל הכי חשוב בלימוד. כאשר מגיעים לשפה חדשה, גם אם היא שייכת למשפחה של שפות שאנחנו כבר מכירים, עדיף לא לחשוב כלום או לקחת דברם משפות אחרות בעת הלימוד. הסיבה היא פשוטה – צריך להבין את הגישה של השפה, ויותר מזה, תחביר שנראה נכון בשפה מסויימת, אולי יעבוד בשפה החדשה, אבל לא בהכרח עושה את מה שאתה חושב שהוא עושה, גם אם התוצאה נראת זהה, ולכן עדיף פשוט להסתכל על השפה ללא שימוש בידע הקודם.

תקרא את התעוד של השפה – אחד הדברים הכי מעצבנים שיש, הוא בכך שאני רואה אנשים אשר שואלים שאלות אשר אומרות שהם לא קראו את התעוד של השפה. יש הבדל כמובן בין חוסר הבנה לבין חוסר קריאה, וזה לא רק בניסוח השאלה אלא כיצד ניגשים לשאול. קל מידי לזהות שאלה שמקורה במחסור קריאה.

תן לאצבעות לתכנת בשבילך – הרבה אנשים רק קוראים את המידע, אבל אף פעם לא משתמשים או מנסים אותו.  רק לקרוא דברים, במקרה הטוב זה שינון, ובמקרה הרע לא זוכרים כלום. במקום, פשוט תתחילו לכתוב קוד. יותר מזה, צרו לעצמכם פרויקט (קוד פתוח כמובן) שכל המטרה שלו הוא לעזור לכם להיכנס וללמוד את השפה בפועל.

ואיך הוא עשה את זה ? תקראו קוד שאחרים כתבו בשפה. זה ילמד אותכם לקרוא קוד, וגם לראות איך אחרים מתכנתים בו, אבל אל תקחו את הקוד שאחרים כתבו כתורה מסיני, הם גם יכולים לעשות טעויות ולכתוב קוד לא באמת בגישה של השפה.

אל תפחדו לשאול – אי אפשר לדעת הכל, וזה בסדר. צריך לקבל את זה כנתון, אבל אם תבחרו לא להבין משהו כי אתם מפחדים לשאול משהו לא מובן, אז לא תוכלו לדעת הלאה דברים.

אל תפחדו לטעות – אחד הדברים הכי נוראיים שיש בתרבות הלימוד המערבית, הוא שאסור לאנשים לטעות, וזו טעות בפני עצמה. מטעויות לומדים ! צרו משהו, גם אם אתם לא יודעים אם זה נכון או לא, וגם אם הגישה שלכם לא נכונה, אל תפחדו מזה, זה רק יקדם אתכם. זו הסיבה שעדיף לפתח קודם דרך קוד פתוח, בו אפשר להעזר בעוד אנשים, אשר יכוונו אותנו לכיוון נכון יותר.

אל תפחדו לשכוח – אני נגד הגישה של שינון מידע. אם אתה מבין את הראש, גם אם אתה לא זוכר בעל פה דברים זה בסדר. בשביל זה המציאו את התעוד, בשביל שאתה לא תהיה צריך לשנן ולזכור הכל לבד בעל פה. חשוב לזכור כי יש הבדל בין הבנה לבין שינון, ולכן מה שחשוב זה הבנה של המידע ולא הזיכרון של איך קוראים לפקודה אחת או אחרת. ככול שתשתמשו יותר בשפה, ככה תזכרו ממנה יותר דברים, אבל זה בזכות האצבעות שלכם, ולא בגלל ששיננתם את המידע.

בחירה שכלתנית

לפני כמעט עשור גיליתי את "תורת המשחקים". תורת המשחקים היא מקצוע מתמטי מאוד מעניין (לדעתי) אשר בו יש "תסריט" המכונה "משחק". במשחק יש מצב כלשהו ואנשים צריכים להגיע לידי החלטות בעקבות המשחק. למשל יש את "דילמת האסיר", בו אנחנו יכולים לראות כי יהיו אנשים אשר לא יעשו שיתוף פעולה גם אם זה הדבר שהכי הגיוני שיקרה כי זו הדרך היחידה שלהם להשתחרר ממעצר במקרה הזה,  ובד"כ יהיה אדם אחד לפחות אשר "ידפוק" את העסק.

למעשה, לפי מחקרים של דן אריאלי גילינו כי הרבה החלטות אינן מבוצעות על ידי גישה רציונאלית, אלא יש רגש, תחושות, אמונות, התנהלות חברתית ועוד מספר דברים אשר משפיעים עלינו לקבל החלטה שכלתנית. למשל אם אני אציע לכם לקבל עכשיו 100 ש"ח במזומן, או לקבל 20 ש"ח כל חודש למשך שנה שלמה, רובכם תבחרו כנראה ב100 ש"ח, למרות שבחירה של 20 ש"ח בכל חודש תכניס לכם יותר כסף. למעשה 20 ש"ח יכניס לכם 240 ש"ח סה"כ בשנה, בעוד ש100 ש"ח הוא חד פעמי. אבל הרבה אנשים יסתכלו על ה100 מול ה20 ולא על ה"לעכשיו מול לכל השנה". להמשיך לקרוא

משל המערה

היה היו פעם קבוצה של אסירים, אשר נכלאו במערה מינקות כאשר הם צמודים לקיר המערה כבולים ואינם יכולים לזוז, ואפילו המבט שלהם מקובע לכיוון מסויים.

אותם אסירים קיבלו מצג של צליליות על ידי מדורה גדולה שלעולם אינה כבה מאחרי קיר גדול. ואנשים מציגים להם צלליות של צורות, אנשים וכו' העשויים מחומרים שונים, ומראים להם את המציאות כפי שרוצים, והאסירים בטוחים שזו כל המציאות הקיימת.

אפלטון

באחד הימים מצליח להשתחרר מהכבלים אחד האסירים, והוא מתחיל לסייר במערה, ומגלה את האש, אבל אינו מצליח לראות דבר, היות והעיניים שלו התרגלו לחושך.

הוא ממשיך לטייל ומוצא את היציאה החוצה מהמערה, והוא לא מצליח להסתכל על הסביבה היות ועיניו עדיין רגילות רק לחושך של המערה. לאחר זמן מה, העיניים שלו מתרגלות לסביבה והוא מתחיל פעם ראשונה לראות את העולם, את הצבעים, פרחים עצים וכו' הוא גם מצליח להביט אל אור השמש ולהבין את המשמעות של האור בעולם. כך שהוא מצליח לראות כי העולם שונה לגמרי ממה שהוא ראה במערה.

לאחר זמן מה, הוא נזכר במערה ובאסירים אשר נמצאים שם, והוא רוצה לשחרר את שאר האסירים שגם הם יראו את העולם כפי שהוא ראה אותו. אך כאשר אותו אדם חוזר למערה, הוא בהתחלה מתקשה להתסגל לחושך, ולוקח לו זמן לכך.

לאחר זמן מה, כאשר הוא מתרגל לחושך הוא מצליח למצוא את שאר האסירים והוא מנסה להסביר להם את אשר ראה, אך אלו צוחקים ומלגלגלים עליו ואומרים לו כי אינו יודע או מבין על מה הוא מדבר והעולם והמציאות הם כפי שהם מכירים אותם, ואין שום דבר אחר. כאשר האסיר לשעבר ממשיך בתיאורים שלו, מתחילים לאיים עליו שאר האסירים כי הם יהרגו אותו אם ימשיך לספר להם שקרים ומעשיות על "עולם ומציאות שונים".

המשל המקורי נכתב על ידי אפלטון כביקורת על הוצאתו להורג של סוקרטס על ידי הרפובליקה היוונית, וכתב את הביקורת בספר "רפובליקה".

מומלץ להקשיב לשיר הבא כאשר קוראים את הסיפור.

הפוסט מוגש כחומר למחשבה…

הבעיות של מערכת החינוך – חלק ג' (הבעיות עצמן)

זהו החלק השלישי והאחרון אודות הבעיה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק הראשון דיברנו על ההיסטוריה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק השני דיברנו על המצב הנוכחי כיום בחברה שלנו, ובחלק זה אדבר על הבעיות עצמן שיש עם מערכת החינוך.

The problems that exist in the world today cannot be solved by the level of thinking that created them.
Albert Einstein

זוכרים את החינוך הפרוסי ? ב-300 שנה (קצת פחות) שהוא קיים הוא כמעט בכלל לא השתנה בתפיסה שלו. אז נכון, 260 שנה לא היה צורך בשינוי (לפחות לא בצורה כל כך דרסטית) אך כאשר התעורר הצורך המערכת אינה יודעת, ובעיקר לא רוצה להשתנות. יתרה מכך: מערכת החינוך הפרוסית יוצרת בעיות רבות בשם הצורך בכלכלה, נוחות, וניסיון לסדר (שגוי לדעתי) – בעיות שהיו קיימות הרבה לפני הצורך העכשיוי בשינוי.

הגישה הפרוסית שונה מאוד מאופן תפקוד המוח האנושי – ילדים זקוקים למשחק כדי ללמוד. הם צריכים את התנועה ואת הדמיון להתפתח – בדיוק מה שגישת החינוך הפרוסית מונעת מהם ואף עלולה לגרום לבעיות התפתחות מסוימות. כלומר ההתפתחות האנושית הזו נפגמת לגמרי בגישה הפרוסית.

בעיה נוספת היא התדרדרות הדמיון של בני האדם. היות וילד לפני כניסתו למערכת החינוך מצליח לעשות יותר פעולות אשר דורשות דמיון לאורך זמן, מאשר אותו ילד לאחר שבילה שנתיים במערכת הזו. אין מדובר בהתבגרות של הילד אלא בפגיעה של משטר מערכת החינוך. הווי אומר: אנשים אשר לא הצליחו להיכנס כמו שצריך למערכת החינוך הפרוסית, בעצם מצליחים יותר טוב במשימות שדורשות שימוש בדמיון. הבעיה הולכת ומחמירה ככול שמבלים זמן רב יותר במערכת החינוך הפרוסית.

בעיה חמורה נוספת היא ההתעלמות מהצורך בשינה, נערים ונערות בגיל ההתבגרות חייבים שינה בשעות מסודרות להתפתחות המוח – צריך יותר זמן שינה (כ9 שעות למען האמת) אך המוח גם ערני יותר בד"כ בשעות מאוחרות בלילה. כלומר הם צריכים לישון קצת יותר ביום (בבוקר), אך בשם הסדר הציבורי והצורך להתמודד עם ילדי הגן ובית הספר היסודי, בד"כ מוצאים את הנערים והנערות קמים מוקדם מדי – כי כך נוח למשק הכלכלי להתנהל.

הבעיה עם בני הנוער גוררת בעיות נוספות. דבר ראשון הפרעות קשב וריכוז, כאשר במקרים רבים הן תוצאה של עייפות ולא ADHD – חוסר איזון חומרים במוח. כמו כן היא מובילה לחוסר איזון של חומרים שונים בגוף. בגלל בעיות הקשב והריכוז, נערים ונערות על ריטלין (סמים חוקיים שדוחפים להם), אבל הם לא היו נזקקים לסם הזה אם היו מקבלים שעות שינה כנדרש. בנוסף, אם היו חוקרים את הנושא בצורה פרטנית עבור כל נער ונערה היו מגלים שהרבה מהם עם בעיות שונות לגמרי ממה שחושבים ובעצם כל הסמים האלו מיותרים לחלוטין. במקום לחנך אנשים להתמודד עם בעיות ולהבין אותן מלמדים אותם להשתמש בגלולת פלא – פתרון זמני לבעיה לא פשוטה שמספקת לסביבה שקט ע"י הסתרת הבעיות האמיתיות במקום התמודדות ומתן עזרה לנערים ונערות. כלומר זה חינוך לבריחה ממצבים במקום התמודדות עימם, ועוד מתלוננים לאחר מכן שהילדים מחפשים רק אסקפיזם – מה שנמשך גם בבגרותם. להמשיך לקרוא

הבעיות של מערכת החינוך – חלק ב' (המציאות כיום)

זהו החלק השני מתוך 3 חלקים אודות הבעיה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק זה אדבר על המציאות כיום של החברה, בחלק הראשון דיברתי על ההיסטוריה של מערכת החינוך, ובחלק השלישי אסיים על ידי הצגת הבעיה. החלוקה בוצעה לשם הקלה על הקריאה של הכתוב.

Data is not information, Information is not knowledge, Knowledge is not understanding, Understanding is not wisdom.
Cliff Stoll & Gary Schubert

אם אקח את ה20 שנה האחרונות כנקודת ציון (1990-2010), ניתן לראות כי חלה מהפכה עצומה באופן בו אנו חיים. ראשית יש לנו יותר כלים לשעות הפנאי – מכשירים אשר עוזרים לנו למלא את חלל הזמן לאחר שאנו מסיימים עבודה, לימודים וכדומה. בניגוד לסוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80 בהן טלפון עדיין לא היה נפוץ ובישראל לקבל קו טלפון היה יכול לקחת קרוב לשנה ובמקרה הרע גם שנתיים מרגע ההזמנה ועד ההתקנה. לא לכולם הייתה טלוויזיה, ואם הייתה עבור חלק לא מבוטל היא הייתה שחור לבן, החוויה כללה בעיות קליטה וערוץ בודד. היו מכשירי רדיו אשר אפשרו צריכת מידע, בתי קולנוע, עיתונים, ספרים ופחות או יותר זהו. כך שלא היו כלים רבים (יחסית) "להתנתק" או למלא את חלל הזמן לאחר שעות הפעילות השונות, ומילאו אותם בדרכים אחרות.

בערך בשנות ה90, החלה מהפכה בישראל (רק אודותיה אדון כאן). בין השינויים: הטלוויזיה בכבלים נכנסה לחיינו והפכה את הטלוויזיה למוצר צריכה מרובה ערוצים. טלפון נהפך זמין לכל דורש ואף קיבלנו את התחלת הסלולרי עם חברה שעד היום שמה משמש כשם גנאי לתאור מכשיר סלולרי. המחשב האישי החל להיכנס לבתים בישראל בייתר שאת, בהתחלה לאנשים במעמד טיפה גבוה יותר, אח"כ לאט לאט טפטף לשכבות הנמוכות יותר. עם המחשב נכנס גם המודם (אנלוגי במהירויות של 9,600 -14,400 ואח"כ גם 33,600 והכוונה היא כמות ביטים בשנייה -> אני עדיין אדם טכני ;)). נוסף ערוץ טלוויזיה למדינה (לחסרי הכבלים) וקווי טלפון בין עירוניים עברו מתשתית יקרה לתשתית זולה יותר ושיחות בין עירוניות שהיו יקרות מאוד, גם בגלל שלא כולם היו יכולים להתקשר בו זמנית עם כולם, פתאום הפכו לנגישות עם יותר ערוצי תקשורת בו זמנית.

לקראת אמצע שנות ה-90, האינטרנט החל לחלחל לאוכלוסיה, ובסוף שנות ה-90 החלו לקום קהילות וירטואליות שונות כדוגמת פורומים. תכנות שלמות ניסו לגרום להרבה אנשים לבצע פעילויות משותפות במסגרתן, כדוגמת דיבור, משחקים, שיתוף קבצים וכדומה. אח"כ זה כבר בוזר יותר.

פתאום אנשים החלו לשתף מידע רב ביניהם ומידע החל להיות נגיש יותר ויותר (למעשה זה התחיל לפני, במקומות כמו BBS עם המודמים שהזכרתי למעלה, אך לפחות אנשים). ובשנות ה2,000 המחשב הפך לנחלת הכלל. האינטרנט שהיה מקום לגיקים הפך להיות זמין. מהפכת המחשוב האישי שהתמקדה בהגדלת מהירות שעון המעבד כל יומיים החלה להתמקד בדברים אחרים, והאינטרנט הפך להיות של כולם, מה שהוביל להבנה שיש כסף בדבר הזה שנקרא אינטרנט ולייסוד עסקים ע"י יזמים אשר הבינו את פוטנציאל הרווח. פתאום נוצרו חברות הזנק המתמחות באינטרנט ונוצרה בועה (כלל עולמית) בכל הסיפור הזה שהתפוצצה, אחרי ששילמו כסף אמיתי על הבטחות למוצרים שבפועל לא התקיימו.

בנוסף, מכשירים אלקטרוניים שהיו רק יומנים, החלו להחליף ולהתמזג עם המכשיר הסלולרי בטענה שבמקום להסתובב עם מספר רב של מכשירים, יהיה רק אחד שעושה את העבודה, ונוצר לנו עידן ה-smart phone בסביבות אמצע שנות 2000 המוקדמות. אשר בזמן כתיבת הפוסט הזה, מנסים לגרום לו להיכנס גם לכל בית ובית, כלומר שיהפוך לנחלת הכלל.

כל זה, בליווי תרומת ידע כוללת ובליווי גירויים חדשים ורבים מצד אחד והתפתחויות טכנולוגיות מדהימות בתקופה מאוד קצרה יחסית מצד שני הובילו למצב חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, אותו אסביר בפרק הבא

הבעיות של מערכת החינוך – חלק א' (ההיסטוריה של מערכת החינוך)

זהו החלק הראשון מתוך 3 חלקים אודות הבעיה של מערכת החינוך הנוכחית. בחלק זה אדבר על ההיסטוריה של מערכת החינוך הנוכחית, בחלק הבא אדבר על המציאות של היום בחברה בכלל, ובחלק השלישי אסיים על ידי הצגת הבעיה. החלוקה בוצעה לשם הקלה על הקריאה של הכתוב.

A generation which ignores history has no past and no future.
Robert Heinlein

בעולם המערבי (אשר ישראל מנסה להשתייך אליו) קיימת תעשיית סרט נע אשר מוזנת בילדים קטנים המועמסים על הסרט ועוברים תהליך אשר מביא אותם למצב בו הם עוצבו מספיק כדי להתמודד בתור עובדים המהווים "בורג קטן" במערכת גדולה ו"משומנת" היטב. תעשייה זו נקראת, למרבה האירוניה, תעשיית המידע או תעשיית הלימודים, אך היא רחוקה מאוד מלהיות כזו.

בלב תעשיית ה"לימודים" עומד רעיון השינון: שננו מידע, קבלו על כך פרס בצורת תעודה המעידה על הצלחת השינון. ככול שהאנשים משננים טוב יותר את המידע, ככה הם נחשבים לטובים יותר. אך גישה זו רחוקה מלהיקרא לימוד או חינוך, מדובר סה"כ בתכנות של אנשים.

הגישה החלה כחלק מה"מהפכה התעשייתית", אשר נזקקה לידיים עובדות שידעו להפעיל מכונות מסובכות ולהבין הוראות מורכבות יותר מהנהוג עד אז. לכן הקימו בית ספר (לאחר דיונים רבים בנושא, כולל הכרזה כי רוב בני האדם לא מסוגלים ללמוד לקרוא ולכתוב גם אם הם רוצים) אשר יקנה לכוח עבודה את המינימום של המינימום הנדרש בכדי להיות עובדים בעולם התעשייתי ה"חדש".

מבנה בית-הספר נבנה בצלם פס יצור. מגיל מסוים חייבים להתייצב (חוק לימוד חובה). יש להתחיל בשעה מדויקת, להישמע להוראות, לזכור אותן לאורך כל הזמן ולהגיב לרעשים שונים אשר אומרים לך הנדרש ממך בכל זמן נתון תוך כדי הפרדה של אנשים לקבוצות בהתאם ל"יכולות" שלהם.

במקום להקנות ידע, הגדילו לעשות בבית הספר והוסיפו סינון: אם האדם אשר מסביר ו"מלמד" אותך אינו מובן, הבעיה היא אצלך ולא תוכל להתקדם הלאה עד שתבין. למקרים התהליך נעשה תוך כדי השפלה ולעיתים גם אלימות כדי ש"תבין". כאשר עומדים בתנאים, כלומר יודעים לשנן את המידע בעל פה בכל זמן נתון לבחינה, מוענקת תעודת "כשירות”. אם בפרק זמן המוקצב נמצאת לא מתאים, תסומן כמוצר פגום לעבודה ולא תצליח למצוא או לעשות משהו בחיים שלך.

בכל המנגנון הזה קיים בנוסף למקצועות כמו קריאה, כתיבה ומתמטיקה גם חינוך ללאומנות בתוכו יחד עם חובה של המדינה. כל השיטה ביחד זכתה לשם חינוך פרוסי. מערכת החינוך הפרוסית היא בעצם מימוש רעיון שהעלה כומר גרמני נודע בשם מרתין לותר כמאתיים שנה קודם לכן, וב-1763 הוכנס לראשונה בתולדות האנושות המודרנית חוק חינוך חובה – חובה ללמוד 8 שנים ותוך כדי כך יש לשלב כמה שיותר בדיקות (מבחנים כלל ארציים) לכל ילד וילד על מנת לאפשר החלטת המקצוע המתאים לו ביותר. ילדי עשירים היו ממשיכים אח"כ לשנות לימודים נוספות בבית ספר פרטי וקיבלו "חינוך משני", אשר נועד עבור האצולה ודורות השלטון הבאים. נציין כי המורים היו חייבים לצאת להשתלמויות אחת לתקופה כדי ללמוד במדויק את הנדרש מהם.

יש אשר יתהו לגבי לאומנות והקשר שלה לחינוך לעבודה. במשך מרבית מההיסטוריה האנושית בני אדם היו נאמנים למשפחתם, לשבט ואחר כך בד"כ למקום מגוריהם (עיר או כפר) בסדר הזה -> לא הייתה תפיסה של המושג "מדינה" או "ממלכה". מדינה הייתה של מנהיגים ולא של ה"עם", אשר כלל לא ראה בעצמו כזה. כך בעת מלחמה בין פרוסיה לצרפת, היה קשה מאוד לגייס לוחמים להגן על המדינה, מה שהוביל להחלטה למצוא דרך לספק לאנשים זהות עם המדינה. הצורך לזהות שכזו הוליד את החינוך ללאומנות. חינוך שפירושו לא רק אהבת המדינה שלך על פני כל מדינה אחרת, אלא צייתנות לאומית להתגייסות למען המדינה.

נסכם את ההקדמה: הבנו בגדול כי השיטה הנהוגה אצלנו בישראל, ברוב העולם המערבי ובמספר מדינות לא מערביות נוסדה בזמן ה"מהפכה התעשייתית" במטרה ליצור עובדים טובים וצייתנים, ובאותה עת, אזרחים טובים וממושמעים המבצעים את בקשות השלטון.

להיות יזם …

אלו שמכירים את דעתי על מערכת החינוך, יודעים כי דעתי על המערכת היא בכך שהיא מאוד טובה במה שהיא עושה, רק הרבה אנשים לא מבינים מה היא באמת עושה. התפקיד הנוכחי של מערכת החינוך זה לעשות כמה דברים:

  • ליצור פס יצור של עובדים
  • לקבע חשיבה ושליטה של מה זה ידע ומי מותר לו "לדעת"
  • דירוג יכולות של אנשים – היכולות הן דברים מוגדרים מראש ולא כל יכולת ויכולת מקבלת אותו מענה
  • בתי ספר ממלכתיים מחנכים ללאומניות

כאשר מגיעים לאוניברסיטה שוב מחנכים אנשים להיות עובדים נאמנים וטובים. אבל השאלה היא אם כולם עובדים טובים ונאמנים, מי יוצר מקום עבודה לאותם אנשים ? בד"כ הם אלו שלא הצליחו להיכנס לפס היצור של מערכת החינוך ונפלטו יחסית מהר ממנה.

על זה בדיוק מדבר גם קמרון הרולד בהרצאה שלו בטד, ועד כמה חסר חינוך ליזמות.

אח"כ אולי תצליחו להבין טוב יותר את השיר של מטאליקה: The Unforgiven

לירח וחזרה

אם קניתם או רציתם לקנות חלקה על הירח, או שכל מה שאתם רוצים זה לעשות טיול שנתי לירח, אז עדיין להגיע לירח מאוד לא פשוט, אבל לטייל בצורה ווירטואלית דווקא כן פשוט ואפשרי.

יש תוכנת קוד פתוח לאטלס הממפה את הירח, אשר לאחרונה עבר להיות חוצה פלטפורמות מתמיכה בלעדית בWindows ללינוקס, Windows, Mac OSX וPocket PC (כנראה עוד בעתיד).

התוכנה משתמשת ב OpenGL וביכולות ללמוד רבות על הירח וההיסטוריה שלו. אם יהיו מתנדבים, יהיה אפשר גם לתרגם אותה לעברית.

האתר של התוכנה נמצא כאן.

את הקוד מקור אפשר להוריד מכאן.

תמונות מסך אפשר למצוא כאן.

עד שהכל ירד ויעבוד, אתם מוזמנים בנתיים להנות מהשיר To the Moon and back.

חובבן מול מקצוען

He who controls the past commands the future. He who commands the future conquers the past. —  George Orwell

ראיתי בערוץ 8 דיון על "האמת של וויקיפדיה" . סרט תעודה שהיה בו דיון אשר הציג את המתנגדים ל Wikipedia מציגים את הטענה העיקרית שלהם: כולם יכולים לכתוב שם ולא כל המידע שם הוא בהכרח נכון (אני מסכים עם האמירה הזו ד"א).  אבל את הסיבה לדעה הזו אפשר לדעתי רק לא להסכים איתה.

לדעתי הסרט לא מצליח לעלות על כמה דברים מאוד חשובים מסיבה שהדעה שהוא מדגיש היא נגד הגישה של וויקפדיה, ולדעתי לא מביא מספיק את הצדדים אשר בעד הגישה הזו.

דעתי האישית היא שוויקיפדיה היא אחד הדברים הכי חשובים שיש לנו באינטרנט כיום, היות והוא גורם למידע להיות נפוץ לכולם ולא רק לבעלי ממון (שיכולים או לקנות אנציקלופדיה, או לרשות לעצמם ללמוד במקום מסויים, או לשלוט במידע עצמו -> גישה למידית ההמונים כדוגמת ערוצי חדשות והודעות PR וכו'), דבר שהורס את הגישה של לימוד באמצעות מקום מסודר כדוגמת אוניברסיטה הוא הכרח לקבלת ידע. להמשיך לקרוא

כמה אתה יודע ש 1+1=2 ?

הפוסט הבא אינו קשור לקוד פתוח או ללינוקס או תוכנה חופשית, אבל יכול אולי לעניין הרבה אנשים גם בקהילה הזו, ולכן אני גורם לפוסט להופיע גם בPlanet.

הרבה אנשים מדברים כמה חינוך ובתי ספר חשובים, אבל מתעלמים מהרבה בעיות שיש איתם. הבעיה הראשונה היא לימוד ללא מטרת ידע, אלא למטרת מבחן, כאשר מתרצים לנו את המטרה הזו שמבחן אמור להיות הכלי שיגיד וישקף את ידע התלמיד. התירוץ הזה מלווה אותנו אח"כ בכל צורה כדוגמת אוניברסיטה, ואפילו להתקבל למקומות עבודה. אנחנו מקבלים מבחנים.
מספרים לנו שזו הצורה היחידה לכמת ידע, אבל אם תשקיעו מחשבה אמיתית בתהליך, תראו שלכמת ידע זה בלתי אפשרי.

כלומר כמו שהכותרת שואלת, כמה אתה יודע ש 1+1=2 ?! כמה זה לדעת ? להמשיך לקרוא

טסלה, ניקולא טסלה

את הבן אדם הבא, לצערי יש צורך להציג, וזה למרות שאנחנו תלויים מאוד במה שהוא המציא גם כיום.

ניקולא טסלה נולד ב1856 בעיר בסמיליאן שבקוראטייה. הנה כמה מהדברים שהוא המציא עבורינו, ורובינו לא ידענו שזה הוא:

  • שיפור זרם חליפי (הצורה שחברת החשמל מעבירה אלינו את החשמל הביתה מהתחנת כוח) המוכר בשם AC בצורה שגרמה לכך שהרבה אנשים מייחסים את השיטה לטסלה (אם כי הוא לא המציא את השיטה)
  • רדיו אלחוטי
  • שליטה בכלים באמצעות גלי רדיו, כדוגמת סירות, טילי טורפדו ועוד (העברת חשמל באמצעות גלי רדיו)
  • הוא מי שגילה את הצורה לעבוד עם מכ"ם
  • ניסויים ראשונים ברנטגן
  • שימוש סולרי
  • ריסוק אטומים
  • התחלת נורות ניאון
  • מכוניות חשמליות
  • סליל טסלה – סליל המייצר מתח גבוהה במיוחד (עד היום הוא נמצא בשימוש במכשירי חשמל שונים)

והרשימה עוד ממשיכה… להמשיך לקרוא

כשאין כוח לחנך – מצנזרים

הופעת הכותרת הזו התחילה באתר nrg לכתבה מעניינת. אחת הבעיות העיקריות שנגעתי כאן בבלוג עולה לדיון גם בכנסת עוד הרבה לפני שאני נגעתי בה.

ההצעה של ח"כ אלכס מילר, אשר מדברת על חינוך הורים לבעיות שהילדים שלהם יכולים להיתקל בהם בשביל לפקח על הילדים – בסופו של דבר נדחתה, בעוד שההצעה של אטיאס המדברת על חסימה, קנסות ו"רשימות בושה" קודמה במקום.

במידה והחינוך (ואני לא מדבר על בית חרושת של ציונים של שיטת החינוך הפרוסית הנהוגה במחוזתנו) באמת יגבר על כל צורך אחר, אז הצורך במאגר מידע בגלל עבריינים, יפחת (אם כי הביקורת היא בעיקר על המאגר מאשר איסוף המידע) אם כי לא יעלם.

פתאום לפחות 50% מהתאונות בכביש יעלמו (ישארו ה50% הנוספים שהן באחריות המדינה אשר מגלגלת את האחריות חזרה אלינו), ובמקום שנראה את כוכב נולד בתור רכיב חדשותי כמעט מרכזי, נקבל מידע הרבה יותר מעניין וחשוב, ואולי נקבל סוף כל סוף ביקורת בונה על המדינה.

אז מי מפחד מחינוך ?

נשיקות לתער של אוקהם

ישנן הרבה מאוד מנטרות אשר מנסות להסביר לנו כיצד לעשות דברים בצורה הנכונה. מרבית המנטרות האלו מדברות על לפשט דברים לצורה הכי פשוטה שרק אפשר. למשל התער של אוקהם אומר שהפתרון הפשוט וההגיוני ביותר הוא בד"כ הפתרון הנכון ביותר.

בפיתוח תוכנה, גם כן יש עיקרון כזה. למשל בשביל לבנות דפדפן אינטרנט. במידה ונרצה לעשותו נהיה חייבים לפרק את המשימה להרבה משימות מאוד פשוטות וקטנות. העיקרון של להשאיר דברים פשוטים גם בדבר הכי מסובך, נקרא KISS.
כבני אדם, ככול שאנחנו מתבגרים, יש לנו נטייה לסבך דברים יתר על המידה. אנחנו מאמינים שהדברים שאנחנו נכנסים אליהם, הרבה יותר מסובכים ממה שהם, דבר שיוצר בעיה.

לאחרונה ניר נתן לי לקרוא את הספר "המטרה". הספר כתוב בצורת סיפור, בו מנהל מפעל נכשל, מקבל אולטימטום של 3 חודשים לגרום למפעל להיות רווחי, או שהוא יסגר וכולם ילכו הביתה. הספר בעצם מראה תהליך בו שיפר אותו מנהל את היצור בלי לשנות כלום מבחינת משאבים, אלא מבחינת תפיסה של איך דברים נעשים.

בספר היו הרבה בעיות שלי נראו מאוד פשוטות, אבל לגיבור הן היו מסובכות הרבה יותר. סיבה לכך היא כנראה שאם אנחנו רחוקים מספיק מבעיה/גישה מסויימת, לפעמים קל לנו לראות פתרונות מאשר כאשר אנחנו נמצאים בתוך הבעיה או בתוך הלך החשיבה שגרם לבעיה.

הספר מגיע על מנת להציג דרך שאומרת שכל הזמן צריך להשתפר ובמקום לכבות שריפות כל הזמן בשביל לרצות את כולם, צריך להחליט על צורת פעולה/גישה רווחית לאותו העסק. הרי אם העסק הוא לא רווחי, הוא לא יכול להתחרות, ואם הוא לא יכול להתחרות, אז אין לו מקום בשוק.

במידה ואתם לא מעוניינים לקרוא את הספר (למרות שהוא מאוד מומלץ), העקרונות של KISS והתער של אוקהם, יכולים לעזור לכם הרבה מאוד. תזכרו תמיד לפשט דברים בצורה הכי פשוטה שרק ניתן. לפעמים זה לא נשמע הגיוני שדברים כל כך פשוטים, אבל הם כן ! זה רק אנחנו אלו שמסבכים אותם.

למשל אני נוהג לתת את המשימה הבאה לאנשים (ש99% מהם נפלו עד עכשיו, וכמה גם אמרו לי שאני פישטתי את הדברים הרבה יותר מידי): יש ריבוע, משולש ועיגול. כיצד תגידו למחשב להניח את הריבוע, ועליו את העיגול ועל העיגול את המשלוש ?

התשובה לא תופיע כאן, ואם כבר הכרתי לכם את התרגיל, אנא אל תגלו לאחרים.

לקיחת אחריות על החינוך

לפני חודש כמעט חודשיים, הסתיימה לה השביתה הגדולה של המורים. במהלך השביתה, היה לו מקרה של שלושה ילדים/נערים, אשר אחת מהן היתה ילדה/נערה וכולם השתכרו. השתייה והמצב של הילדה/נערה גרם לכולם לחשוב שהיה אונס, וכמובן שלמרות שהמקרה היה בבית של אחד המעורבים, האשימו את שביתת המורים.

יותר מאוחר אחרי כל הסערה בשקית שוקו שהיתה, הסתבר שהילדה/נערה פשוט לא ידעה איך לשתות אלכוהול, ולכן שתתה הרבה יותר מידי וקיבלה הרעלת אלכוהול.

כל המקרה הזה, קרה אומנם בזמן שביתת המורים, אבל הוא לא היה קשור בשום צורה לשביתה. הוא היה קשור לחינוך, או יותר חשוב, חוסר החינוך המגיע מההורים.

ההורים מלמדים את הילדים מגיל קטן ש"אין זמן", ומורידים אותם לבית הספר/גן באמצע הרחוב, חוסמים את כולם, ועושים את כל מה שאסור לעשות רק בשביל "לחסוך", או שהילד לא ילך הרבה ברגל וכו'.. ובכך בעצם מחנכים בצורה רעה את הילדים.

עוד חוסר חינוך הוא הרצון שמשהו (אני חושב על השיר I need a hero) ירחיק את הילדים מאתרי הפרונו, הפדופילים ושאר הפשעים ברשת, אבל לא מוכנים להקצות לזה זמן או חינוך, אלא רוצים שמשהו אחר (פיליפיני אולי) יעשה את זה …

רוב האוכלוסיה בישראל איבדה יכולת לחשיבה ביקורתית וראייה מרחבית, בה החליטו שרק אנשי בטחון "מבינים" בביטחון… בה החליטו ש"ארץ נהדרת" זו תוכנית סאטירית, ובעצם חיים לפי הטלויזיה, בה ילד אומר דבר מאוד מזעזע ועצוב בו החלום שלו כשהוא יהיה גדול, הוא רוצה להיות talent, כלומר "כישרון" אחד שמשחק, שר, רוקד ובעיקר מפורסם… כלומר הילד לא מסוגל לחשוב על משהו אחר פשט על פרסום, למרות שהוא לא מבין שרגע אחד אתה מפורסם ורגע אחר אף אחד לא זוכר שהיית קיים. הוא רוצה להיות חלק מתעשיית ה instant.

עוד דוגמה לinstant היא התוכנית "הישרדות" בערוץ 10, שם ראינו שבט אחד ש"חי את הרגע", כרגע, הוא חזק, אז במקום להבין מה גורם לו לחוזק הזה, הוא פשוט עסוק בלחיות כרגע, "כרגע אני חזק, אז אני אוכל את התרנגולת, אז מה אם עוד שבועיים אני לא אהיה חזק".. ובכך התוכנית נעשתה מראה של החברה שלנו כרגע. בה לא אוהבים שהאנשים היותר מבוגרים בשבט לא מוכנים לאכול מול אנשים שלא הורשו, הם הרי ניצחו, אז בוא נעשה להם את זה מול הפרצוף … נזכיר להם שהם הפסידו….

וכמובן שאפשר להמשיך לדבר על הדברים, אבל בשורה התחתונה, החינוך שאני רוצה לראות, זה לא החינוך של לדעת לשנן את לוח הכפל (יותר חשוב לי להבין למה 1*0 זה 0 מאשר לזכור את התוצאה), לא לדעת למה התכוון המשורר, או שהצלחת להבקיע בשעור חינוך גופני 2 שערים… החינוך שאני מדבר עליו, הוא החינוך לראות מעבר להרגע, לקחת אחריות על מה שאתה עושה, ועל מה שהילדים שלך עושים, והכי חשוב, להתנהג כמו שצריך. כל השאר יכול להגיע אחר כך…

עוד חומר למחשבה

אקדמיה

לפני מספר שנים היה לי דיונים ארוכים לגבי עולם האקדמיה.
למי שאינו יודע, אני ללא תואר אקדמי, ומרבית הידע שלי מגיע מניסיון כזה או אחר שרכשתי לי בזמן בו השקעתי.
היה לי היום דיון מעניין עם משהו שמאוד ממליץ לי לעשות תואר. הוא טוען כי חשוב ללמוד וכי האקדמיה נותנת כלים חשובים ללמוד ולחקור את העולם.
אני לא יודע לגבי הכלים האלו, כי אני לא מסכים עם חלקם.
למשל אני לא אוהב את הכלי הזה שנקרא ציונים. איך אפשר למדוד כמה אני יודע ? אה כמובן "מבחן". רגע, איך ה"מבחן" יודע הזה יכול להגיד מה אני יודע, אם הוא מראש מכוון לכיוון וגישה מסויימת ?!
בכלל איך אפשר ללמוד ידע ? מה אם אני יודע כמה זה 1+1, האם זה אומר שזה כל מה שאני יודע, או אם אני לא מבין מה הפירוש של 1+1, האם זה אומר שאני לא יודע ?
כלומר האם ע"י כיוון מסויים, האם אני יכול "לדעת" כמה אתה "יודע" ?
התשובה היא כמובן שלא. הצורך בלתת צורה מסויימת אשר תגיד "הוא יודע לפחות מה שאנחנו אומרים שהוא יודע", זה דבר בעייתי.
כבר בעבר אמרתי, שאני מכיר כמה אנשים שיש להם כמות תעודות באורך הגלות, אבל אם תבקש מהם לעשות משהו שקשור לנושא שהתעודה מציגה שאדם זה או אחר יודע, הבן אדם לא מבין בכלל על מה אתה מדבר.
לעומת זאת, אני מכיר כמה אנשים אחרים, אשר אין לי שום מידע מגוף כלשהו שיש להם ידע בנושא זה או אחר, אבל כאשר אני משוחח איתם, או צריך להעזר בסופו של דבר בידע הזה שהם רכשו, בכמעט כל המקרים הם מסוגלים לעזור לי. אבל כאשר הם לא יודעים, הם יכולים להגיד בלב שלם שהם לא יודעים. דבר שהאיש עם התעודה לא מעיז להגיד.

אני חושב שלמידה זה דבר חשוב. מה שאני לא חושב, זה שאפשר למדוד כמה ידע ולו הכי מינימלי שיהיה, אשר יש לבן אדם.  וכל עוד, זו האינדוקציה לגבי הידע, אני לא חושב שאסתדר בגישה הזו.
בד"כ בשלב הזה ישאלו אותי "רגע, אז מה אתה מציע במקום מבחן ?!". אבל למה שיהיה משהו במקום מבחן, כאשר המבחן אינו מסוגל לתת הבחנה מההתחלה ?! אולי צריך לשנות את הגישה של הרצון הזה לדעת כמה.  "7, מה 7 ? מה כמה ?" (הציטוט הבא מוקדש לישראל פוליאקוב)

הינדוס אנשים – הסרת העוקץ

לפני כמה חודשים הייתי עד לניסיון עוקץ של אדם מסויים. אחת הסיבות לכך שהעוקץ לא הצליח, הוא בין הייתר בכך שהסתכלתי על הפרשה בזמן שהיא התרחשה בצורה טיפה שונה ממה ששאר האנשים שנכחו במקום הסתכלו. עוד סיבה, תתבהר מאוחר יותר.

חשוב לי להדגיש, כי אני כותב את זה על מנת לעזור לאנשים להיזהר מנסיונות כאלו. אני לא הולך לנתח את העוקץ בשביל לא לתת רעיונות לאנשים, אלא רק איך להיזהר ממעשים אלו.

למעשה אני הולך לדבר על 2 נסיונות עוקץ, שאחד מהם ניסו לעשות לי, וגם זה היה ללא הצלחה.
להמשיך לקרוא

להיסחף בזרם

ב1998 יצא סרט אנימציה אשר הציג נחיל נמלים אשר הכיל בתוכו 2 קבוצות של נמלים: נמלים פועלות ונמלים לוחמות. כאשר הנמלים העובדות היו מסיימות את העבודה כל יום, הן היו הולכות לבאר, לשתות את אותו משקה, לרקוד את אותו ריקוד באותם צעדים וכו'. ואלו הם החיים בקן. הסרט נקרא Antz.

לבני האדם יש נטייה זהה. למרות שכל אחד לבד בטוח כי הוא או היא בוחרים בעצמם כל דבר ודבר, אבל למעשה כולם בוחרים לבד את אותם הדברים שגורמים להם להיות בייחד.

להמשיך לקרוא

הדרך ל Low Level רצופה בכלי עזר

הפעם אני הולך לשבור מיתוס ופרה קדושה. הבלוג הזה הוא חלק ראשון, והוא מדבר תאורטית נטו ללא דוגמאות, והבלוג הבא ימשיך את מה שהתחלתי כאן, ולאט לאט אני אנסה ליצור תמונה שתסביר את מה שאני מנסה לעשות כאן.

וכמו הרבה שבירות מיתוסים, מי שמאמין לו, לא ישתכנע, ומי שמכיר את מה שאני אומר, ישאר בשקט, כי הוא כבר יודע, ורק אלו שלא בטוחים יצופו טיפה.
להמשיך לקרוא

פיתוח חוצה פלטפורמות באמצעות Free Pascal 2.2.0

תרגום מהגרסה האנגלית לכתבה שפורסמה בOSNews ע"י Joost van der Sluis
תורגם ע"י עידו קנר

לאחרונה Free Pascal (FPC) שחררה את הגרסה 2.2.0. מהדר הקוד הפתוח לשפת פסקל אשר ממשיך מאז התחיל ב-1993 לגדול ולהיות אחד ממהדרי הקוד הפתוח הכי מתוחכמים הקיימים כיום. מדי יום מפתחים רבים מגלים את FPC ומפתחים את התכנות שלהם באמצעות פסקל מונחה עצמים. הפיתוח של Lazarus תרם לכך באופן מיוחד: Lazarus היא סביבת עבודה משולבת גרפית עבור FPC, עם כלי פיתוח רבים לפיתוח ותכנון תכנות גרפיות.
להמשיך לקרוא

עשן לפנים

אזהרה: בלוג מעט עצבני מצידי 🙂

קראתי את הבלוג והמאמר של גדי טאוב ולמרות שאני מסכים עם השורה התחתונה של הבלוג שלו אני לא מסכים לגמרי עם המאמר.

אני לא מעשן. מעולם לא עישנתי ואין לי כוונה להתחיל. יותר מזה, כאשר אנשים מעשנים לידי, זה גורם לי לסחרחורות ולכאבי ראש, ואפילו מונע ממני להתרכז כמו שצריך במה שאני צריך לעשות.

הכתבה שטאוב כתב, מציגה את המעשן כקורבן שרודפים אחריו. מתי הפעם האחרונה ראית מעשן ששואל את הסביבה קודם כל, אם יפריע למשהו שהוא יעשן (במסעדה, פאב, רחוב, מדרגות, פתח בניין או כל מקום ציבורי אחר) ? אני אישית אף פעם לא נתקלתי. כן נתקלתי במצב שממש על השלט של "לא לעשן" אנשים עישנו, וכאשר העירו להם, הם כמעט שלפו סכין לדקור את המתלונן.

כאשר אני מחכה בתחנת רכבת, הרבה אנשים מעשנים שם ומסתובבים בצורה כזו שלא משנה איפה תעמוד, אתה תריח את העשן שלהם. אם אתה יושב על ספסל במקרה ה"טוב" ישב מעשן לכיוון השני של הרוח , אבל קרה לי שפיזית "חיכו" עם הסיגרייה ממש על האף שלי. יותר מזה, כאשר אתה עובר רציפים תחת בטון מקורה וחנוק (גם בלי עשן סיגריות) וזה עוד מבלי להזכיר את השלט של לא לעשן, ואתה מוצא עצמך "הולך בעקבות הריח" החזק של הטאבק השרוף שחונק אותך. אין טיפה של התחשבות. ואז אתה מתלונן על כך שרוצים כי תעשן בגשם ?!
אומנם אני מעולם לא מימשתי את "זכותי" לתבוע משהו בגין עישון, אבל למה שתקבל התחשבות ולו הכי קלה ? אתה עושה משהו שעושה רע לאחרים, רק בגלל שעישון עושה לך טוב. האם זה לא בריונות לשמה ?!

הרי אני מעולם לא אמרתי לך לא לעשן, רק אמרתי לך שכאשר אתה עושה את זה, אל תפריע לי, אדם שלא אוהב את הריח, ויותר מזה, הריח גורם לו להרגשה ממש לא טובה. אז אם אתה לא מצליח לשלוט בעצמך ולהתאפק עם העישון כך שלא תפגע באחרים, אל תבוא בטענות כאשר מגבילים אותך.

אתה אומר שמותר לך לפי חוק לעשן סביב איזור מסויים, אבל למה אתה מכריח בעלי מקצוע (כדוגמת מלצרים) אשר לא בהכרח מעשנים, להכנס לתוך מסך העשן שאתה יוצר ?! מה בגלל שהם "משרתים" אותך, מותר לך לפגוע בהם ?! מה אתה באמת לא רואה את הבעיה ?!

בלינוקס אין ווירוסים

אני בעד לינוקס, זו המערכת הפעלה היחידה שאני משתמש, ואני מקדם ומתקין אותה על גבי הרבה מחשבים, ולהרבה אנשים.

אבל אחד הדברים שאני לא אוהב היא גישה כדוגמה שאורי עידן כתב בבלוג שלו. האם הסיבה שלינוקס אינו שייך למיקרוסופט גורמת לו לא להכיל ווירוסים ?

אורי, חשוב לי להדגיש רק, כי אני לא תוקף אותך אישית, ואני רק לוקח את מה שכתבת בתור דוגמה.

ובכן בואו נשבור את המיתוס: יש בעיות אבטחה בלינוקס כמו בכל מערכת הפעלה אחרת. ישנם כמה סיבות מדוע קשה יותר להפיל את המערכת בעולם הלינוקס מאשר עולם הWindows. אבל אף אחת מהן לא קשורה לצורה שמיקרוסופט כותבת קוד.

מיקרוסופט אכן נראת כרשלנית בצורת הטיפול של Vista, אבל ללינוקס עצמה גם לא חסרים בעיות. אז למה לבצע את אותו FUD שאנחנו סובלים ממנו גם בצד השני ?! הרי לתרום זה לא תורם.

ד"א מרבית הבעיות אבטחה שיש בשני המערכות הפעלה נוצרות עקב השימוש בשפת C, אשר מחייבת אנשים להנהל לבד את הזיכרון על כל עבודה הכי קטנה (ומה לעשות שמאוד קל במרבית המקרים להשתמש בגלישת חוצץ ולשכתב את כתובת החזרה, ואז להריץ קוד זדוני שלי בהרשאות של אותו פרוסס. וזה קשור לצורה שהמחשב מתפקד בה, ולא עד הסוף לצורה שהמערכת הפעלה בנויה [למרות שגם זה לא מדוייק]). וזה עוד מבלי להזכיר את התחביר הבעייתי במיוחד. אני מבטיח בלוג בנושא בקרוב.

השורה התחתונה היא שאין דבר טוב בלי דבר רע, ואם תנסה להציג רק את הרע במערכת מתחרה, אני לא מתכוון להאמין לך בכל דבר שתגיד שטוב במערכת הפעלה שאתה עובד איתה. סתם עוד חומר למחשבה…

כמה המלצות לשנת הלימודים (קצת באיחור)

מ7:30 ועד 8:10 בערך בבוקר, אני תקוע בפקק בית ספר.

למען גילוי נאות, אני לא נשוי וללא ילדים.

הפקק הזה מתרחש בגלל שהורים לא אוהבים לראות את הילדים שלהם עושים מאמץ של הליכה ומסיעים אותם עד לפתח השער. רק מה, השער נמצא בקצה הרחוב, שבקושי שני מכוניות (אחת מכל כיוון כמובן) מסוגלים לעבור לא הפרעה, אז כאשר יש הורים לחוצים, אין יוצא ואין בא. גם זה שהם מסתובבים במקום במקום להמשיך עוד 50 מטר לכיכר בצד אחד, ו110 מטר לכיכר בצד השני גם כמובן תורמת לבעייה.

אז במקום שהבעיות האלו ימשכו, אני חושב שיש כמה דברים שבתי הספר חייבים לספק (בלי קשר אמיתי לסדר):

  1. הסעה מסודרת למי שגר רחוק ע"י אוטובוסים – דבר זה יקטין את כמות המכוניות והלחץ של הבוקר מצד ההורים.
  2. כיכר בתוך חצר בית הספר להורדה/העלאה בלבד של ילדים, כאשר זהו המקום היחיד שניתן לעצור בו ולהוריד, אך כמובן שאי אפשר לחנות, דבר שיוריד אף הוא את העומס מהכביש עצמו.
  3. משטרה אשר תיתן דו"ח להורים ליד הילדים שלהם כאשר ההורים עוברים על החוק ! דבר זה גם יחנך את הילדים להתנהגות טובה יותר (דבר שהורים משום מה לא מסוגלים לעשות לבד), וגם יחזיר את הסדר לרחוב.
  4. יותר משער כניסה אחד במידה ויש לחץ כל כך גדול
  5. חלוקת זמנים חכמה יותר של התחלת הלימודים דבר שיפחית את כמות התנועה בזמן נתון

אז מה אתם אומרים על הצעדים שהצאתי ? האם יש משהו שהייתם רוצים לשנות, להוסיף או לגרוע ?

להציל את המלך או להציל את הממלכה ?

"At the end of the game, The king and the pawn go back in the same box"

הנה משל: ישנם 2 משחקי לוח עם רעיון ממש דומה, כאשר כל אחד מהם דורש גישה שונה. משחקי הלוח הללו, ממש דומים לשיטות הנהגה מדינית מסויימות אשר נותנות דגשים שונים של הממשל.

המשחק הראשון הוא משחק השח-מט ידוע גם בכינוי "משחק המלכים", כאשר המטרה הסופית שלו הוא להציל את המלך עם כמה שפחות אבדות בצד שלך, אך בשורה התחתונה, ניתן להקריב את כולם בשביל שהמלך ישרוד.

להמשיך לקרוא

לימוד ההיסטוריה

"You don't have to burn books to destroy a culture. Just get people to stop reading them."

Ray Bradbury

 

בערוץ ההיסטוריה היתה סדרה שלתוכניות ממש מעניינות אודות טכנולוגיות שנמצאו או ידועות מלפני 1,000 ו2,000 שנה… אתם יודעים מה חלק מהטכנולוגיות האלו ?

  • דאון
  • טיל
  • רקטה
  • רובוטים
  • שעונים
  • רובה
  • אקדח
  • מנופים
  • דיפרנציאל
  • מצפן המצביע לכיוון רצוי (לא בהכרח צפון)

פשוט מדהים כיצד איבדנו את הידע הזה ורק עכשיו מתחילים לחזור אליו.

משחק המונופול של המשק הישראלי

הינה פוסט מחובר של כמה נושאים עם אותו נושא בשורה התחתונה, וזה שישראל היא מעצמת המונופולים העולמית, בצורה שנראית כאילו היא עם כלכלה חופשית.

להמשיך לקרוא