קטגוריה: פוליטיקה

תם עידן הפרטיות, תחי הפרטיות

Le roi est mort, vive le roi !

אנשים נוטים להכריז כי עלינו לקבל את העובדה כי אין יותר פרטיות בעולם.ומשום מה אני לא מסכים איתם.

אנחנו חיים בעידן של מאגרי מידע, ואנחנו חיים בעידן בו אנחנו יכולים לחשוף את ערוותנו בציבור באמצעות האינטרנט (ואף מדיות אחרות). כל זה באמת קיים כיום. אך מדובר בנושא של בחירה מול הכרח.

האם אני רוצה לשתף את הרחוב בכל דבר העובר עלי, או האם אני מעוניין להשאיר לעצמי דברים ?
האם אני באמת חושש מכך שיראו תמונה שלי וידעו שזה אני, או האם אין לי בעיה בכך ?

אני למשל בוחר שלא לשים תמונות שלי, לא לפרסם מידע אישי מידי, ולא לערב את כל הרחוב בעיסוקי השונים, אך כן בוחר לחשוף מידע שכן מתאים לי לחשוף, ובכך בעצם מנסה לשלוט במידע שאני מפרסם על עצמי.

אך אני עושה דברים בצורה הטובה ומתאימה לי. מרבית האנשים אינם יודעים אבל על הסכנות. הם לא רואים באינטרנט כרחוב סואן בו כולם חשופים למידע, וחושבים שזה כמו קומונה קטנה שכולם זהים ומחזיקים באותם רצונות.

ההכזרה כי אין יותר פרטיות בעולם ולכן תחשפו את עצמכם לגמרי, היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, היות והיא יוצרת נורמה מסוכנת, בה אנחנו בעצם מקבלים שצריך לחשוף הכל ולהראות את ערוותנו בצורה מלאה, וזה בעייתי עד מאוד.

כאשר אנחנו מקבלים את ההכרזה על מות הפרטיות כעובדה, פתאום קל לנו לקבל שהמדינה רוצה לקחת מאיתנו את הפרטיות, ולאגור אותה במאגרים שלה. הרי אם בחרנו לשים תביעת אצבע בשדה התעופה, אז אנחנו נבחר גם לשים פרטים אחרים בידי המדינה ולהיכנס למאגר ביומטרי, לא ?

וכך המעבר מבחירה מה לחשוף ואיך להחשף הופכת לאבסולוטית וכאן הבעיה – חוסר היכולת לשלוט במידע ובזהות שלנו יותר, וזו המשמעות של וויתור על הפרטיות.

זה נעשה אבל מבחירה שלנו, ולא מסיבה שאין יותר פרטיות בעולם, אנחנו בוחרים להעלים את הפרטיות על עצמנו, ולא הסביבה בוחרת לעשות כך.

זה תלוי בנו בלבד, ובבחירות שלנו. אני מקווה שכולנו ננהג בחוכמה בנושא.

מוגש כחומר למחשבה.

חוק הנגישות סיבוב 2

לפני שלושה שבועות, פרסמתי פוסט על חוק הנגישות והדעה שלי בנושא.

התפרסם לאחרונה כי הרבה ישראלים שוב פעם השתמשו בססמאות מפגרות ופרצו להם לחשבונות פייסבוק (הפעם).

אז חשבתי ליצור משהו קטן משלי, ממשק ווב, שישוחרר כקוד פתוח, ויהיה כזה שמאפשר ליצור סיסמאות מאובטחות יותר (בלי לשמור את הסיסמאות אצלי), ומיועד לקהל הישראלי. בנוסף לשים את קוד המקור ב github.
אבל נזכרתי מיד בחוק הנגישות, והחלטתי שהפעם אוותר על לנסות לסייע, היות וכאן אולי אמצא את עצמי חשוף לתביעה פתאום על 50,000 ש"ח, כי מישהו החליט שזה לא מספיק נגיש עבורו בצורה כזו או אחרת.

החוק הזה כבר פוגע בשוק, ואני מקווה למען האמת שהרבה דברים בעברית יעלמו בעקבות החוק, על מנת שיהיה צורך לשנות אותו, ובתקווה שלי, בכלל למחוק אותו מרשימת החוקים.

הרעיון הוא לא למנוע נגישות, אלא שלא יהיה צורך לכסת"ח את עצמך במה שאתה עושה, שזו המשמעות של החוק הנוכחי.

אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים

"The more corrupt the state, the more numerous the laws." — Tacitus

הקדמה

בסוף שנות ה90 ותחילת אמצע שנות ה2000, דפדפן אחד של מערכת הפעלה אחת שלט בעולם.
הדפדפן הזה קיבל את השם Internet Explorer, אשר כמו מגלה ארצות ה"מכבד" את עצמו, הכריח את כולם לעבוד לפי הלך החשיבה של החברה שיצרה אותו, במקום לעמוד בתקנים ולהכיר בתרבויות השונות שאליהם הוא נקלע.
אנחנו זעקנו בהרבה מאוד קולות שצריך לכתוב אתרים לפי תקן, ולא לפי דפדפן.
בישראל, מרבית העסקים, שלא לדבר על הממשלה, התעלמו לגמרי מהפניות שלנו. אפילו מאמרים שונים בעיתונות לטובת הדרישה שלנו, זכו להתעלמות.

רק כאשר מספר מקומות הבינו כי למרות שדפדפנים כדוגמת Firefox מהווים פחות מ5% מהתעבורה, אבל מהווים 90% מכוח הקנייה, שראינו שינוי מגמה.
פתאום אתרים התחילו להיות מונגשים לFirefox תחילה, היות והוא זה שהכניס כסף. אבל בשביל להיות תואם Firefox, כל מה שצריך זה לפתח לפי תקנים (תודה מוזילה), ולכן למעט באגים של הדפדפן, אם אתה כותב לפי התקן, תיאורטית זה אמור לעבוד עבור כולם.
בנתיים גם השימוש ב data עבור הסלולר גדל, ודפדפן Opera Mini תפס, וגם החברה הזו בחרה לעבוד עם תקנים, וראו איזה פלא, לא צריך לשכתב דברים (למעט התאמה לסוג תצוגה).

אם זה לא היה מספיק, Firefox הציג לנו גם חידושים אמיתיים בחווית השימוש, משהו שמיקרוסופט לא טרחו בכלל לספק, וככזה הוא הפך להיות נוח יותר, והאחוזים שלו תפסו יותר.
ב2008 יצא עוד דפדפן מבית גוגל בשם Chrome, והוא כבר התחיל שינוי אמיתי. הוא כבר נגיש יותר, ועובד גם לפי תקנים, לפעמים אפילו לפני שהם יוצאים, ולמעשה גוגל הצליחו להביא למצב בו למעט ארגונים גדולים, הרבה מעדיפים לעבוד עם הדפדפן שלהם, אשר לפחות למראית עין, הוא "מהיר" יותר.

כיום למעט 2 דפדפנים עיקריים, מרבית הדפדפנים מבוססים על אותו בסיס (אשר משתנה לאט לאט שוב), בשם Webkit, אשר התחיל בכלל את דרכו כ KHTML עבור פרוייקט KDE כדפדפן בשם Konqueror.

למרבה הצער, כיום רק אתרים כדוגמת בנק הפועלים ואתרי הממשלה אינם באמת תומכים במשהו שהוא לא Internet Explorer. בבנק הפועלים בחשבון עסקי, אתה חייב שהוא יהיה 32 ביט. בעוד שבאתרי ממשלה שונים, אתה חייב ש IE יהיה גרסה 6.

העיקר להמשיך לקרוא

ספאם פוליטי – רשויות מקומיות

לפי חוק הספאם, לפוליטיקאים מותר לשלוח לנו ספאם.

בבחירות שיהיו היום (22/10/2013) לרשויות המקומיות, יש המון ספאם.
למשל, אני זוכה לספאם הבא:
שלמה גלבוע הספאמרזהו ספאם ממתמודד לראשות חיפה, בשם שלמה גלבוע.
פרט קטן ושולי, מעולם לא גרתי בחיפה, אין לי יכולת חוקית להצביע בחיפה, ואין לי קשר לעיר חיפה מבחינה מוניציפלית.
כלומר הספאמר שלמה גלבוע, שולח לי סמס זבל להצביע לו, כאשר אין לי יכולת בכלל להצביע לו.

העניין הוא שקיבלתי גם מיונה יהב פעם טלפון. כלומר מהמטה שלו. שם היתה נציגה אנושית, ותחקרתי איך זה שהם פונים אלי.
מסתבר כי משרד הפנים מספק להם את המידע עלינו. כלומר כל מטה בחירות מקבל מידע על אזרחי מדינת ישראל השייכים (כנראה) לפי משרד הפנים לרשות או איזור של הרשות והם יכולים לעשות עם המידע הזה כל העולה על רוחם.
ואח"כ אנשים מפחדים מדליפת מידע שכבר גם ככה נעשית בצורה גלויה על ידי משרד הפנים.

במטה של יהב הסירו את השם שלי מיד עוד בפניה הראשונה, אך מהמטה של הספאמר שלמה גלבוע, אין לי יכולת. אפילו פניתי לספאמר הזה בהודעות פרטיות אשר זכו להתעלמות.

האם תושבי העיר חיפה באמת רוצים לבחור בספאמר שלמה גלבוע לרשות עיר ?
או האם עדיף אולי ללמד ספאמרים כדוגמת שלמה גלבוע שהספאם עובד נגדם, ולא תצביעו לו.

האם זיהוי ביומטרי יפתור בעיות זיהוי ?

פרולוג

יום אRudolf_Abel_FBI_mugshotחד, משום מקום, קם לו  אדם, אשר קיבל על עצמו את השם רודולף אבל, ומצא עצמו בניו יורק, שם התבקש להמשיך בעבודות הריגול שעשה עבור ה KGB, רק הפעם במקום הגרמנים, היה זה כנגד ארה"ב.

אדם "חביב" בגיל ה50, אשר היה משתמש במטבע ניקל להחביא בתוכו מיקרופילם עם מידע אשר היה מגיע לסוכני KGB.
רק הלשנה עלתה על אבל, אשר נתפס על ידי הFBI ב1957, וב1962, בעקבות משבר הפלת מטוס הריגול U2 שנים קודם לכן, הועבר חזרה לידי הרוסים.

במידה ולא היתה הלשנה, על ידי אדם אשר רצה לערוק, לא היו מצליחים כנראה לעולם לעלות על האדם ה"חביב", אשר נולד באנגליה, והגיע בסופו של דבר לניו יורק. להמשיך לקרוא

קלקלה ישנה חוב חדש

הרבה נכתב על דנקנר, בנק לאומי והפרשה ה"אחרונה" (אחת מתוך כמה למען האמת שמתרחשות כרגע).
הפוסט הזה מנסה לספק ראיה (שלי) גדולה יותר מאשר פרשה אחת. ובנוסף הסבר גם על הפרשיה הזו.

הפוסט מעט ארוך ומחולק לפרקים.

הקדמה

ב2008 גילינו כי העדר פיקוח על פעולות הבנקים בעולם, גרמו לקריסה כלכלית.
הבעיה על קצה המזלג – הבנקים וחברות פיננסיות שונות החליטו שהן רוצות "למקסם רווחים" ממשכנתאות, התחילו לקחת הלוואות שלקוחות שלהם לקחו על עצמם למימון דירה, ובמקום לבדוק את יכולות ההחזר של אותם לקוחות, החליטו למכור אותם שוב פעם כהלוואה לאנשים שעוד יותר קשה להם להחזיר חוב, עם עוד ריבית, ובכך יצרו מצב בו יש הלוואה שנמכרה מספר פעמים למספר אנשים שונים, כאשר לא נבדקו היכולת להחזיר את הכסף עצמו, וכאשר הרבה מידי אנשים לא הצליחו לעמוד בתשלומים, כל הפרמידה קרסה.

במידה וזה היה מצליח, אז הריבית מכל אחד בנפרד היתה גבוהה מאוד ומכניסה רווח פסיבי גבוה לכל מי שמכר את ההלוואה. בפועל, אבל זה התפוצץ בפרצוף והרס את הכלכלה העולמית. חשוב להבין שזו רק הונאה אחת מיני רבים שהתרחשו בשל היעדר הפיקוח, אך היא הכי מוכרת מכולן.
פיקוח על בנקים והצורה שהם מסוגלים להתמודד עם כסף מאוד חשובה ומתגלה כל פעם כאשר מסירים פיקוח כזה, שיש קריסה של בנקים, ו/או פגיעה כלכלית חמורה, אך כאשר יש פיקוח, השוק מתנהל טוב יותר, ועם פחות מוקדי כוח גדולים שמסוגלים להשפיע על כלל השוק לכיוון כלשהו.

הבעיה היא, שלמעט מדינה אחת, אף מדינה לא נגעה בבנקים אשר השתתפו במכירת החוב, למרות שהגדירו את הנושא כהונאה. הם תפסו מספר שעירים לעזאזל שהכניסו לכלא (כיאה למערכת פוליטית ש"מכבדת את עצמה"), אבל לא נגעו במי שבאמת היה אחראי למצב. כלל המדינות האלו, עדיין נאבקות בכלכלה ולהצליח לשרוד.

מדינה אחת קרסה טוטאלית (עדיין יש מספר מדינות שבתהליך קריסה שכזה), והיא נקראת איסלנד. אבל שם החליטו לא לסייע לבנקים, ולתת להם לקרוס. יותר מזה, החליטו להכניס לכלא את כל האחראים למצב, ובכך בעצם להפסיק לספק מטריית הגנה לבנקים.
מה שגילו, זה שהמעשה הזה (בנוסף לצעדים נוספים), גרמו לכך שהכלכלה של איסלנד השתקמה כמעט לגמרי, והיא יצאה מחוץ למשבר הכלכלי צומחת, בניגוד לכל תחזיות של אנשי כלכלה שונים. להמשיך לקרוא

50 שנים של הדוקטור – או למה DRM ומניעת שימוש פוגעים גם ברשתות ההפצה

סדרת מדע הבדיוני Doctor Who אשר חוגגת יובל, מספקת הרבה מאוד דברים מעניינים.

למשל מרבית הפרקים של העונות הראשונות נעלמו להן מהעולם. יש רק תמונות סטטיות ופסקולים, אבל לא סרטוני הטלויזיה אשר צולמו על ידי BBC 1.

יותר מזה, BBC מוכנה לשלם לכל מי שיש ברשותו עותקים שלמים של אותם פרקים חסרים.

אבל כל זה אינו מפריע לBBC במקביל, להפיץ DRM ולבקש חוקים שימנעו מאנשים להעתיק את התוכן, וזה למרות כי החברה כבר נכוותה קשה בשחזור ואיחזור מידע שהיה ברשותה.

בסופו של דבר, זה אומר כי אם אני כאדם פרטי מעוניין להחזיק עותק מסויים ולבצע בו כרצוני (כל עוד זו לא פעולה מסחרית), אינני יכול.

כיצד זה מתבטא ?
במידה ותרצו לראות סדרות של BBC, ובכן זה תלוי בטוב ליבם, אולי בגלל שאתם מישראל, לא תוכלו לצפות נגיד ב IT Crowed למרות שזו דווקא נמצאת על ידי ה BBC ברשת האינטרנט.

הגבלות בסגנון ה DRM או תלונות על פגיעה בזכויות יוצרים (כאשר אין ספק בכלל כי ה BBC מחזיק בהם) תמיד פוגעות בשימושים לגיטימיים ולעולם לא יפגעו באלו אשר מחליטים לבחור בדרך שהיא טיפה פחות …

אבל זה לא רק מה ש Time lord בן למעלה מ900 שנים מכוכב גליפריי מלמד אותנו בכל פעם שנצפה בעונות הראשונות של הסדרה המקורית, גם ערוץ 1 של מדינת ישראל איבד המון מידע מהארכיון שלו.

מוקדש כחומר למחשבה

where have all the music gone ?

I used to be a Pandora user, but due to issues with the Music labelling cartel, it was forced to close it's service outside of the U.S. Australia and New-Zealand.
So I moved to Last.fm that offered me to pay a fee and listen to music. Until I got the following Email: להמשיך לקרוא

שקר הטסט

כמידי שנה, גם השנה לקחתי את רכבי לטסט לאחר טיפול שנתי. כבר מזמן גיליתי (כמו הרבה אחרים) כי "לעבור" את אותו מבחן, אשר אמור להגיד אם הרכב שלי כשיר לעלות על הכביש או לא, אינו תלוי באמת אם הרכב שלי כשיר, אלא ברצון המכון בכך.

בשנים האחרונות פוסלים אותי על אורות. אומרים שהם לא מכוונים, ושולחים אותי למוסך סמוך שבסה"כ שוטפים לך את הפנסים ופתאום אתה עובר. לפני שנה, עשיתי את עצמי כמי שעשה את זה ופתאום עברתי. ושמתי לב לחוקיות מעניינת. כאשר הם רוצים להכשיל אותך על אורות, הם ממקמים אותך רחוק יחסית מהבודק עצמה של האורות, וגם לא שמים את הבודק בצורה מדוייקת מול הפנסים, בעוד שכאשר הם אינם רוצים להכשיל אותך, הם ממקמים אותו קרוב יותר, ומכוונים אותו ממש מול כל הפנסים, ופתאום העצמות תקינות.

השנה אבל הגזימו. הגעתי לטסט ופסלו אותי על זיהום אוויר. מי שחושב ירוק אומר שזו לא הגזמה, אבל הפסילה היתה על "חריגה" של 0.08 אחוז מהתקן.
בפעם הראשונה חזרתי למוסך, והוא אמר שלמרות שזו סטייה מאוד מאוד קטנה, הם מעולם מאז שהרכב אצלי, לא החליפו את החלק האחראי על כך, ואולי הגיע הזמן באמת לעשות זאת. הם החליפו, חזרתי לטסט, ושוב פעם "חריגה" של 0.003 אחוז מהתקן.
התקשרתי למוסך, אשר יושב קרוב, והגיע הבחור אשר טיפל לי ברכב. הוא אמר לי לחכות בצד, והוא נכנס עם הרכב לבדיקה. כאשר ראה את ה"חריגה" במחשב, הכריח את המכון לבצע כיול מחדש למכשירים. לאחר כיול מחדש שלהם, פתאום עמדתי בתקן רחוק מאוד מלזהם אוויר.

זה לא הפריע למכון להכריח אותי לשלם על 3 בדיקות, וזה למרות שהתגלה כי המערכות שלהם לא היו תקינות כאן ולא הרכב שלי.

החלטתי לחקור את הנושא, ומסתבר כי כל מכון עושה מה שבא לו. במידה ויש אנשים של משרד התחבורה אשר מחליטים לעשות ביקורת הם עוצרים מכוניות אחרי שיצאו מהבדיקות ומתחילים לבדוק אותם, המכונים מייד מתחילים להחמיר יותר עד שהם הולכים.העניין הוא, שאין חוק מסודר שמראה כיצד יש להרוויח כסף, וכיצד ניתן לבצע ביקורת טובה יותר על המערכת.

יותר מזה, אתה למשל חייב אפוד זוהר ברכב, אבל מה מונע ממך לשאול רגע מחבר את האפוד רק עבור הטסט עצמו ?
זה מנותק מהיסוד לחשוב שאי אפשר לשאול את זה רק עבור הטסט ולהחזיר חזרה.

יותר מזה, הבודקים של המכון הם לא מוסכניקים מורשים וכו', אלא אנשים שאולי יש להם את הידע להיות, ואולי יודעים רק מה שהעבודה מכריחה אותם בלבד.

פרט לטופס תלונה, משרד התחבורה אינו עושה הרבה. יש לו למשל דף בפייסבוק, אבל הוא אינו יודע לנצל את הרשת החברתית. במידה והם יוצרים החלטות, הן גורפות ומערכיות מידי, ופחות מידי נקודתית ועם חשיבה מאחוריה.

כך שבמקום לבדוק כשירות של רכבים, כבר מזמן כולנו יודעים כי זה סוג של קנס מיותר, ומי שבאמת רוצה לעבור ללא בעיות, צריך חבילת מזומנים בכיס והכרות מעמיקה עם בעל המכון.

כשהשעון מראה 25

אנחנו לפני בחירות, והגיע הזמן לדבר על מספר דברים שחלקם מעולם לא קיבלו כותרות ראשיות, וחלקם נעלמו.

אז ככה: יש ניסויים של מאגרים ביומטרים. זה לא "ה"ניסוי, זה לא "ה" מאגר, זה רק ניסויים, מאגרים ובעיקר סיפורים ותירוצים.

כ"קול צף", ניסיתי לפנות למשל לשלי יחימוביץ לשמוע דעה רשמית בנושא של שימוש במאגרים בכלל, הביומטרי בפרט, פרטיות, נטרליות רשת וכיוב'. אבל לא רק את עמדתה, אלא גם את עמדת המפלגה שהיא עומדת בראשה. ובכן זכיתי להתעלמות (כאילו שזה מפתיע). היה חשוב לה יותר לתקוף הקמת מפלגה חדשה בידיה של ציפורה (ציפי) לבני, מאשר לענות על שאלות שבאמת חשובות.
סדר עדיפויות קצת הזוי אם תשאלו אותי, אבל מה אני מבין ?

אם הולכים רגע לכנסת הפתוחה, מגלים כי הנושא לא באמת חשוב למפלגת העבודה, קדימה, ציפי לבני או הליכוד (ביתנו). מה שאומר לי לפחות, כי כל המפלגות הגדולות אינן לוקחות אותי – האזרח ברצינות ואינן רוצות בטובתי, אלא רק בטובה האישית שלהם. או במילים פחות תמימות, הן מנצלות את הקול שלי ובסוף פוגעות בטובתי.

אם ממשיכים לקרוא מאמרים שונים, מגלים למשל כי רק השבוע, הודיעה המשטרה על כך שהיא רוצה להתחיל לעקוב אחרי כלל כלי הרכב במדינה. אח"כ אומרים לי כי אני לא מציאותי, או סתם מפחיד אנשים, שלא יקשיבו בגלל זה …

יותר מזה, מה עם קוד פתוח, תמיכה אמיתית בכלכלה בה המשחק אינו מכור מראש לקבוצה מסויימת של עסקים, יוקר המחייה בישראל והרשימה עוד רחוקה מלהסתיים ?

בכלל אם מדברים למשל על ביטחון, האם המאגרים השונים, כולל מאגרים ביומטריים (ללא קשר ל"ה"), פגיעה בפרטיות, פגיעה בכיס האישי וכו' אינם חלק מהביטחון ? הרי במידה ומאגרים ידלפו, הם מסכנים את ביטחון האזרחים בישראל. האם באמת אפשר להגיד על מפלגה שהיא בעד ביטחון אזרחיה, כאשר היא בעד מאגרים שכאלו ?

אז נשאלת השאלה, האם לא הגיע הזמן להקטין את המפלגות הגדולות, ולמצוא את אלו שבראש סדר עיניהם הוא האזרח עצמו ? כלומר משרתים את האינטרסים שלי, ולא של עצמם ?

הגיע הזמן לדעתי, לשנות את סדר היום, ולזכור כי הקול שלנו הולך למי שזוכר כי אנחנו קיימים, ולא כאלו שנזכרים בנו רק במערכת בחירות.

מוגש כחומר למחשבה