על שימוש ב VIM ו OCD

ב2003 החלטתי ללמוד vim כמו שצריך, אז עשיתי את כל מה שבן אדם שפוי עושה – יוצר מדריך בעברית המלמד עבודה בסיסית עם vim.

כאשר התחלתי לגעת ביוניקס, מצאתי את עצמי כמו כולם, עובד עם vi, או nvi, ו…נמצא בחדר בריחה. כאשר מצאתי את הקוד הנכון לצאת, חשבתי לעצמי "מי לעזאזל מתכנן מערכת כל כך מסובכת?! מה רע בעורך טקסט שפשוט כותבים בו טקסט?!".

כמה טעיתי בחשיבה הזו. מה שאני לא הבנתי לגבי vi או vim, וכיום neovim שאיתו אני עובד בעיקר, זה עד כמה אני לא מבין מה המטרה של עורכי טקסט.

כבר הסברתי את זה הרבה פעמים בעבר, אבל אחפור גם כאן על זה – אנחנו כמתכנתים (למשל), קוראים המון קוד, מחפשים המון מידע על המתרחש, ויחסית לכל הפעולות שאנו עושים, דווקא כתיבת טקסט היא פחות העיקר. אבל עריכת טקסט והתמודדות איתו, ובכן היא משהו שאנו עושים הרבה.

אז יצאו להם שני גישות בעולם, גישה של emacs וגישה של vi.
על רגל אחת:
הגישה של emacs אומרת שהפוקוס הוא קודם כל על כתיבת טקסט, וכל דבר אחר הוא משני.
הגישה של vi אומרת שהפוקוס הוא על הcontext של הטקסט וכתיבת טקסט היא דבר משני.

כאשר אנחנו רוצים לגשת למילה השנייה במשפט השלישי בשורה שאנו נמצאים, הגישה של emacs אומרת שאנחנו חייבים ללכת עם החצים עכשיו עד לשם ואז להחליף. אם יש תמיכה בעכבר נעשה את זה בעזרתו.workaround

אבל הגישה של vi היא שונה כאן. אם כל משפט נגמר בנקודה, אפשר להתחיל בגישה הבאה:
בואו נלחץ על ‏ 2f.‎ (כלומר הספרה שתיים האות f ואז נקודה) ונגלה כי אנחנו מגיעים לנקודה השלישית הנמצאת בשורה שלנו. עכשיו ניתן להקיש 2w ו… הגענו למיקום הנכון. מכאן נלחץ על cw ונשנה את המילה הרצויה.

עכשיו מתחיל ה OCD שלי לפעול. אתם מבינים? ב vim תמיד צריך לחפש את הדרך הקצרה ביותר לעשות דברים, ובעיני הדרך הזו מעט ארוכה. אמנם קצרה יותר מemacs זה בטוח, אבל ארוכה.

כאשר אני רואה אנשים עובדים קשה מידי להשיג דברים שאפשר להשיג בפחות מאמץ, אני מרגיש שזה ממש כואב לי לראות את זה

תנו לי לנסות את זה שוב. אולי אעשה את זה כך: ‎ 2‎)‎ ואז על w ואקנח ב cw.  טוב זה פחות הקלדות.
ועכשיו נשאלת השאלה – האם אני עדיין יכול לקצר את התהליך. אמנם במקום 7 תווים ירדתי ל5, עדיין זה הרבה בעיני.

אז מה השלב הבא? ובכן חשבתי להשתמש ב search and replace, אבל ב Neovim זה לא עבד כמצופה. אז עכשיו  האם אני ארים ידיים?
ובכן לא! אמשיך לחפש דרכים טובות לעשות את זה, אבל בשוטף, ולא בעבודה הנוכחית, כי כרגע זה מספיק טוב עד למציאת הדרך הקצרה יותר הבאה שכמעט תמיד מסתתרת בפינה חשוכה ומחכה לפנס שלי להאיר לה את הדרך.

אני יודע מה הרבה חושבים, שזה מאוד קטנוני למצוא דרכים קלות יותר, אבל יש לזה מספר משמעויות גדולות יותר מזה.

כל פעולה אשר אני מבצע ב vim, יכולה להישמר כמקרו, וגם כפונקציה. במידה ואני יוצר מאקרו או פונקציה vim ידע לחזור על הפעולות מספר פעמים.
יותר מזה, גם לזיכרון התנועתי שלנו כבני אדם תהיה יכולת להתרכז בפחות פעולות לביצוע דברים, כך שאפילו אין לי צורך לזכור בראש את הפעולות, אלא רק האצבעות שלי במצב מסוים יבצעו דברים.

היכולת במינימום פעולות לבצע המון פעולות מאפשרת לי לשרשר המון פעולות במקביל, למשל בגישה שלינוקס/יוניקס עובדים, ובכך ניתן להיות מאוד אפקטיביים בעבודה בלי להשקיע הרבה אנרגיה בעריכה עצמה.

זו הסיבה שה OCD שלי נכנס לפעולה, אני כל הזמן מחפש את הדרך הקלה והפשוטה יותר לעשות דברים, וכמה שפחות פעולות בשביל להשיג את אותה המטרה כאשר מדובר בvim, או לינוקס.

שעתיים עם void-linux

אני מאוד אוהב לנסות טכנולוגיות מידי פעם, הפצות לינוקס, עורכי טקסט, או סתם סביבות עבודה שונות מאלו שאני נוגע בדרך כלל.

לאחר דיון עם חבר על הפצות לינוקס, וזה שהוא אוהב ג'ינטו וסלאק, הוא הציע לי לנסות הפצה בשם void-linux.

החלטתי לא לבטל את הרעיון שלו, והחלטתי לקרוא קצת על ההפצה ואז להתקין את הגרסה הכי בסיסית שלה על libvirt שאני אוהב כל כך לניסוי.

ההפצה עצמה היא הפצה מעניינת אשר אינה מבוססת על לינוקס זה או אחר, אלא נבנתה בסגנון של Linux from scratch. היוצר שלה הוא אחד ממפתי OpenBSD לשעבר, אשר החליט כי הוא יכול לעשות נכון יותר הפצת לינוקס.

לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה סיקרן. תחשבו רגע, מרבית ההפצות המקובלות בשוק מגיעות מאותו בסיס, שזה  בסיס דביאן (ו אובונטו), או הפצות מבוססות RPM שרובן התחילו בעבר שלהם כחלק מRedHat וקיבלו תפנית, אבל עדיין אכישהו מזכירות אחת את השנייה.

אז אני ניתקתי את עצמי מכך, והלכתי לכיוון של ארץ' וחשבתי ש void-linux דומה בגישה שלה ל ארץ'. טעיתי.

ובכן, אין יחסית הרבה בחירה בהפצה הזו, היא מאוד דעתנית. אפשר לבחור סוג מימוש של libc שהוא glibc או musl.
אין למשל תמיכה ב systemd ובמקומה יש ruinit.

ההפצה בברירת מחדל מגיעה עם live cd, בטעמים של שולחנות עבודה Enlightenment, Cinnamon, LXDE, LXQT, MATE ואפילו Xfce.
מה חסר? ובכן גנום, kde4 ו plasma.

אני החלטתי ללכת לכיוון של musl ו live cd שהוא רק shell. רציתי להרגיש את ההפצה בברזל שלה.
והיא ממש מדהימה, קלה וזריזה מאוד.

אז החלטתי להתקין אותה על libvirt שאני מאוד אוהב, וההתקנה הלכה כמעט לגמרי חלק, למעשה רק דבר אחד לא עבד אצלי וזה הגדרת locale, אבל אני מה אכפת לי, אני יודע להגדיר גם אחרי ההתקנה, אז התעלמתי מזה.

הגדרת המחיצות הלכה די פשוט, אבל בחירת מערכת הקבצים אילצה אותי לשנות את הבחירה שלי.
הסיבה היא שרציתי להתקין lvm, ושם שני מחיצות, אחת של root והשניה של home, אבל בבחירת מערכות קבצים, אי אפשר לבחור גם איך לעשות logical partitions שכל כך חשובים אם רוצים lvm. אז פשוט יצרתי את זה כ XFS וסגרתי עניין.

אוקי, עשיתי בוט להתקנה, ו… עכשיו הגיע הזמן להתקין דברים. אז להפצה יש מנהל חבילות משל עצמה בשם xbps שדווקא עניינה אותי, אבל המסך שלי נתקע פתאום כשהתקנתי neovim, אם כי ההפצה עצמה המשיכה לרוץ בהצלחה. מסתבר שהיה משהו בתוכנה עצמה שנעל עדכון מסך, שעד עכשיו לא הבנתי מה הוא ולמה. ד"א Ctrl+q לא עבד, ניסיתי 🙂

היכולת להשתמש במנהל חבילות בינארי הוא לא חדש, והפורמט הוא בס"כ הסוואה ל tar.xz.
התוכן שם קצת מוזר לי אבל, למשל רשימת החתימה של הקבצים משתמשת ב xml בקובץ בשם files.plist.
גם הקובץ props.plist הוא למעשה קובץ xml.

אחרי שעתיים של משחקים שונים עם ההפצה, החלטתי שהיא לא בשבילי.

יש לכך שני סיבות עיקריות עבורי:

  1. כאשר נכנס systemd לעולם, הוא שיפר המון כאבי ראש שהיו עד אז בלינוקס, הוא פותר כאב אמיתי שהיה קיים בהפצות עד אז, למרות השנאה העזה והאנטגוניזם תחתיו, יש לו מקום בעולם.
  2. ההפצה לא באמת מביאה לי משהו ייחודי. כלומר כמות האנרגיה הזו שהושקעה בה, הייתי מצפה שיהיה בה משהו שונה באמת, ולא מרידה בהפצות. אם אקח את Arch, היא מספקת לי יכולת בחירה מההתחלה ועד הסוף, אבל אין לי צורך לקמפל כלום. אבל void לא עושה את זה, היא נותנת לי רשימה של מה שהיא תומכת וזהו.

האם זה אומר שהיא גרועה? לא! רחוק מזה!
היא פשוט לא בשבילי, ואני אשאר בנתיים עם ארץ' 🙂

 

כיצד אני משווה טכנולוגיות

אחד הדברים החשובים ביותר לאנשי טכנולוגיה הוא היכולת לבדוק ולהשוות טכנולוגיות שונות.
כאשר מדובר באנשי IT, לפעמים זה אפילו אומר כי יש להשוות חומרה והתמודדות שלה, ולאנשי תוכנה, מדובר בשפות תכנות, סביבות פיתוח, ספריות שונות וכיוב'.

כבר יותר מפעם נשאלתי מתי לבחור בGolang ומתי בשפה דינאמית, או אולי ב Rust.
אז החלטתי לתת בקצרה דגשים כיצד אני ניגש לדברים, בתקווה שזה יעזור לכם, וגם אולי לשמוע ממכם כיצד אתם עושים את הבדיקות האלו.

כיצד מתחילים?

כאשר אני ניגש לטכנולוגיות אני מנסה לקרוא קצת על הטכנולוגיה, לראות דוגמאות לשימוש בפועל, או לפחות דוגמאות של יוצר הטכנולוגיה, ובמה היוצר מתמקד.

הסיבה לכך היא, שההתמקדות הזו מסייעת להבין איפה הדגש העיקרי של הטכנולוגיה.
זה נחמד שזו ספרייה לעיבוד UI בJavascript, אבל מה הדגשים שאוהבים לתת שם?

נגיד הדגש הוא רינדור מידע סטטי שלא משתנה. או אולי זה משהו שיש לו observable, אשר מגלה שינוי במידע.
כל גישה כזו ממקדת אותך בדברים שונים.
למשל React יוצרת מצב סטטי תמידי, וכל שינוי מידע יוצר דינדור מחדש של כל הסביבה אשר מחזיקה במידע.
כמובן שיש מספר דרכים להתמודד שזה לא יקרה (למשל states).
לעומת זאת, יש את Vue.js שזו מחזיקה observable וכאשר מידע משתנה, רק מי שמשתמש במידע מרונדר מחדש על ידי שימוש ב shadow DOM, כאשר שאר המסך לא משתנה או מרונדר מחדש.

זה מלמד אותי שאם יש לי מצב בו הרבה מידע מתעדכן באופן קבוע, כנראה ש React פחות מתאימה עבורי, היות והרינדור יהיה יקר יותר, מאשר בצורה שבה רק מה שצריך להשתנות ישתנה.

עוד לפני שהתמקדתי בבדיקה מעמיקה של ספרייה, כבר אני יודע לקחת החלטה במה לשים יותר דגש בהמשך הבדיקות שלי, היות וביצעתי את ההבנה איפה ההתמקדות של אותה ספרייה, או טכנולוגיה.

ניסויים

השלב השני הוא לקחת דוגמאות קיימות של אותה טכנולוגיה, ולהתחיל לסבך אותם.
זה דורש ממני להתחיל לקרוא תיעוד, וזה עוד משהו חשוב.
עד כמה התיעוד מסייע לי בנושא הטכנולוגיה, מול עד כמה הטכנולוגיה makes sense, וקל "לזרום" איתה.

כיצד השפה של הטכנולוגיה (כלומר מונחים וכיוב') מסייעים לי להבין דברים? האם קל להתמקד שם או אולי דווקא להתפזר?

עד כמה המידע שיש עדכני ומסייע לי להתעדכן?

אם אחזור לדגומא של React מול Vue.js. אז התיעוד של React מאוד מתפזר בתהחלה, ומנסה להסביר concept, בעוד שהתיעוד של Vue מאוד ממוקד מטרה – מה לצפות כאשר מתחילים לעבוד.
שימו לב, הדבר הראשון ש React עושים זה להציג Hello World. אנחנו לא מבינים כלום עוד, וכבר יש סוג של Tutorial כתיעוד, בלי קשר ל Tutorial.

זו הסיבה שקל למשל לזרום עם Vue ולהתחיל לבצע איתו משימות, בעוד שעם React עדיין עסוקים בלהבין את התמונה הכללית.

כלומר התחלת העבודה עם React תקח עקומת לימוד גבוהה יותר בגלל התיעוד, אך זה עדיין לא אומר כלום על הטכנולוגיה, אלא עד כמה קל להיכנס להבין את הטכנולוגיה.

אב טיפוס

אז שיחקתי עם דוגמאות, קראתי תיעוד, עכשיו הגיע הזמן לראות עד כמה קל לי להגיע ליעד המקורי שלי – הסיבה שאני מחפש את הטכנולוגיה.

הבחינה היא לא רק עבור למשל כמה קל ליצור "שלד" להתחלה, כי הוא יכול להיות לא פשוט, אבל לאחר היצרה שלו, הכל זורם וקל לתחזק דברים.

הבחינה היא יותר מה קורה כאשר סיימתי להגדיר את הסביבה שלי, מה אז?
האם אני יכול "להתחיל" או האם אני צריך ללמוד איך "להתחיל" לכתוב קוד?
למדתי עכשיו ללמוד את הקוד, האם עכשיו אחרי ההתחלה זה "זורם" או אני עדיין תקוע בהבנת ה concept?

במידה ואני תקוע כל הזמן ב"להבין", אז מורם לי דגל מאוד גבוה לגבי הטכנולוגיה. משהו שם בעייתי מאוד. היא מסובכת מידי.
הטכנולוגיה חייבת לזרום איתי לצרכים שלי, ואם אני מוצא את עצמי תקוע בטכנולוגיה במקום במה שאני זקוק לעשות, כנראה שהיא לא מתאימה לצורך שלי.

דגשים שגויים

כאשר אני מדבר עם אנשים, הרבה פעמים הדגש שלהם נמצא במקום פחות מעניין, או יותר נכון במקום הלא רלוונטי.

נגיד ויש לי 4 טכנולוגיות לבחור מהן. אם אני מתעקש כמה stars יש להם בgithub למשל, זו בעייה. כמובן שאני לא מדבר על טכנולוגיה שמישהו עשה אותה במרתף חשוך ואף אחד לא נוגע בה.

אבל מה זה משנה אם יש 10,000 כוכבים או 100,000,000 כוכבים בgithub?

האם יש תחזוקה טובה? האם יש תמיכה טובה? קהילה שמסייעת? הם החשובים, ולא כמות הכוכבים.
כבר יצא לי לראות פרוייקט עם המון כוכבים אבל 3 או 4 אנשים שמסוגים לעזור איתו. אז לא עשינו בזה הרבה.

יותר מזה, טרנדים זה דבר משתנה כל הזמן, אבל הטכנולוגיה שבוחרים לא נמצאת כאן לחצי שנה, היא אמורה להיות חלק מהפרוייקט לאורך זמן.

היום אתה משתמש בספרייה או טכנולוגיה פופולרית, עוד שנה מהיום כולם יגידו שהם עברו למשהו סקסי יותר.
האם תעביר את כל הפרוייקט שלך בגלל משהו סקסי יותר?

במידה והטכנולוגיה בפיתוח מתמיד, ומתוחזקת, ויש אנשים מאחוריה, אז החשש פחות חמור.

עוד דגש בעייתי הוא "חברה X עובדת עם זה, אז זה חייב להיות טוב".
ובכן, זה טוב עבורם! לא בהכרח עבורכם.
תראו למשל את Gitlab, הם הסבירו מעבר שהם עשו לVue.js. אבל הם לא נשארו שם.
כלומר הם לא נשארו באמירה "הנה עברנו טבנולוגיה", אלא הם המשיכו לבדוק. ואפילו פרסמו ניתוח שנה אחרי, מה גורל המעבר.

סיכום

בפוסט זה ניסיתי לתת קצת טעימה כיצד אני מביט על טכנולוגיות ומנסה להבין כיצד הן יכולות לסייע לי, ועל ידי כך לבחור בזו שהכי ממקדת אותי במשימה.

מחשבות על Github ומיקרוסופט

לפני כשבוע נפלה פצצה בעולם התוכנה בעולם – מיקרוסופט רוכשת את Github. זה הגיע לאחר גל שמועות, למרות שהרכישה עצמה לא התבצעה עדיין (הרכישה מיועדת לסוף 2018), אך ההכרזה הגיעה בגלל עודף שמועות, וספקולציות אף פעם לא טובות לשוק.

לקחתי לעצמי מספר ימים לחשוב על הנושא, והגעתי להבנה עם עצמי שאני לא אוהב את המצב.
עכשיו נשאלת  השאלה למה?

ובכן אני מאוד אוהב סדרות מדע בדיוני, ואחת הסדרות היא מסע בין כוכבים. שם יש את שני החוקים הבאים של עולם ה"פרינגי" שהם יצורים אשר מבוססים על תרבות מסחר ענפה, שהם הגיעו לביקרות על תורת מרקנטיליזם הקיצונית בעיני מספר אנשים:

  1. מלחמה טובה לעסקים.
  2. שלום טוב לעסקים

החוקים האלו הם חלק מחוקי הרכישה, כאמור של העולם הפרינגי. והם די מתארים את הבעיה שיש לי עם מיקרוסופט.

מעולם לא באמת שנאתי את מיקרוסופט, היו לי כמה שיחות על זה בתקופה של באלמר שאמרתי את זה במפורש. הבעיה שלי היא בכך שיש לי חוסר אמון בחברה.

תראו את ביל גייטס. הוא היה צריך ליצור לעצמו שוק אשר לא היה קיים, אז הוא יצר את עולם רישוי התוכנה. אבל הוא עשה עת זה בצורה בעייתית מעט, אשר גרמה לזעזוע עמוק בשוק בצורה שכיום אנחנו חושבים כאילו מאז ומתמיד היה רישוי תוכנה, אבל זה לא המצב.

אז הגיע באלמר, הוא היה דמות דורסנית במיוחד במיקרוסופט, אשר גרמה לגייטס להראות ממש נחמד. הוא הכריז כי קוד פתוח זה קומוניסטי, סרטן ומה לא.

אז הגיע המנכ"ל הנוכחי – סאטייה נאדלה. הוא "אוהב" קוד פתוח, לא מעניין אותו אם העובדים שלו עובדים על מחשבים לא עם ווינדוז ולמעשה עובד המון גם על תמיכה בלינוקס.

אבל נאדלה לא עושה את זה מאהבה אמיתית (לפחות לא מבחינה הצד העסקי, לא מכיר אותו אישית), הוא עושה את זה מסיבות עסקיות. כיום קוד פתוח ניצח את השוק שגייטס יצר. הקוד פתוח, המשכורות לא. החומרה לא, התמיכה לא וכיוב', אבל הקוד פתוח לכולם.

על מנת לקחת את החברה קדימה, נאדלה חייב ללכת עם הזרם, וזה לאהוב קוד פתוח. וזו בדיוק הבעיה שלי.

אתם מבינים? כיום מיקרוסופט אוהבת קוד פתוח, כי היא הבינה איך עושים דרכו כסף, אבל מחר? מחר הוא יכול להיות חזרה אויב אכזר לחברה, ומה אז?

הרכישה של מיקרוסופט מזעזעת את כל השוק, בגלל שמיקרוסופט היא לא "שחקן ביניים", כלומר כזה שמספק תשתית לכולם (למרות הניסיונות שלהם עם Azure), אלא הם ספק יעד סופי עם תשתית שהיא רוצה שישתמשו בה. הם לא פלטפורמה למתחרים, אלא הם פלטפורמה בראש ובראשונה למערכות של עצמם. וככאלו, הם לא יכולים לקחת מערכת כדוגמת תשתית לפיתוח קוד ולהחזיק בה בצורה נאמנה.

השאלה הראשונה שעלתה לי לראש כששמעתי על הרכישה היתה מה יקרה למידע של המתחרים, איך הוא יכול להיות שם? מיקרוסופט לא תסתכל על הקוד? היא לא תתחרה בהם יותר? כלומר מה בדיוק יהיה המשחק כאן?
כמובן שאלו עם קוד פתוח, לא בבעיה, אבל שאר התעשייה, מה איתה?

ולכן אני לא מאמין ברכישה הזו. אני חושב שלאורך זמן רחוק יותר אנחנו נסבול מהרכישה יותר מאשר נהנה ממנה, ולכן אין לי אמון ברכישה הזו, ואני העברתי גרסאות קוד של לקוחות שלי לשעבר למקומות אחרים, בעוד שכל פעילות קוד פתוח שלי תשאר כפי שהיא באתר, היות וזה לא מפחיד אותי בשלב הנוכחי.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להחזיק קוד לא פתוח בGithub כאשר מיקרוסופט היא הבעלים שלו. לפחות כל עוד שמיקרוסופט היא שחקן קצה ולא שחקן תשתית בלבד, ואני לא מצליח לראות את השינוי הזה בחמש שנים הקרובות.

התמודדות עם שגיאות תוכנה

לפני מספר שנים פורסם כי לחברת טויוטה יש בעיה רצינית, בה דוושת הגז של הרכב נתקעת. זה הגיע בעקבות תאונה קטלנית בארה"ב כאשר נוסע לצד הנהג התקשר ל911 (שירותי חירום בארה"ב), והודיע כי הם לא מצליחים לעצור את הרכב, והגז תקוע.

בעוד שאנשים כמוני, אשר אינם מומחים לרכב או נהיגה נבהלים שאולי הדבר יכול להתרחש גם אצלהם, מומחי נהיגה ורכב בדקו את הנושא לעומק.

בכל המקרים בהם יש קופסה שחורה לרכב, והנהג חשב כי דוושת הגז נתקעה, לא נרשמה כלל לחיצה על דוושת הבלם. כך שלמעשה, בעת פאניקה, במקום להסיר את הרגל מדוושת הגז, ולגרום רגע לרגל להפסיק ללחוץ על איזושהי דוושה, הפאניקה גרמה לכך שהלחיצה על דוושת הגז תמשיך, ולספק תחושה כאילו דוושת הגז נתקעה, בעוד שהנהג בטוח כי הוא לוחץ על הבלם.

בניסויים שונים שנערכו בהמון כלי רכב, כולל בעלי מנוע משופר (הנועד למירוצים), שהוא חזק הרבה יותר ממנוע רכב רגיל, כאשר גם דוושת הגז וגם דוושת הבלם נלחצות ביחד, הרכב עדיין עוצר. לוקח לו כברת דרך מאוד ארוכה עד שהוא נעצר, אך תמיד הוא נבלם, היות והבלמים חזקים יותר מפעולת המנוע, ואנו יכולים להבין זאת בזכות חוקי ניוטון.

כך שלמעשה טעויות נהג, בנושא של אי לחיצה על דוושת הבלם, והמשך לחיצה על דוושת הגז הוא הגורם לבעיות, ולא דוושת גז תקועה.


בעולם התוכנה, ישנם המון מתודולוגיות לעבודה "נכונה". המתודולוגיות האלו, הן סוג של דעות אשר אומרות כי בשביל לקבל פיתוח אופטימלי, יש לעקוב אחרי ההוראות האלו עד כמה שניתן.

אחת המתודולוגיות האלו, אומרות כי בכל מצב שבו יש משהו שאולי אינו צריך להתרחש, יש להיכשל על כך. להמשיך לקרוא

חודש עם Tilix

אנחנו אנשי הלינוקס, חיים כמעט לגמרי במסך "שחור" טקסטואלי מוזר, כזה שאנשים במערכות אחרות אינם מבינים למה צריך אותו, ויש להם תוכנה לכל פעולה קטנה, שאנחנו בעלי המסך השחור, מקבלים ב"חינם".

הפתיע אותי לגלות שבמערכת הפעלה שנועדו להדיוטות, שחייבים רק גרפיקה, יש טרמינל איכותי וטוב יותר מכל מה שהכרתי בלינוקס. שם התוכנה שראיתי היה iTerm2. והיא נבנתה ל Mac. התוכנה מסחרית, ולכן לא תקבלו קישור.
יש לה הרבה תכונות מדהימות, כמו "שרת" שמחזיק את הטרמינל עצמו, מול סביבה גרפית שמציגה ומאפשרת לעבוד. חיפוש בתוך הטרמינל, יצירת split חכם ועוד המון תכונות נוספות מדהימות.
אז התחלתי לחפש ולהתעניין אם יש לנו, אנשי המסך השחור, גם משהו בסגנון.

הדבר הקרוב ביותר שמצאתי הוא תוכנה בשם Tilix, אשר קיבלתי עליה המלצה. התוכנה עצמה כתובה בשפה בשם D, והיא מספקת המון תכונות מדהימות, אשר חלקן לקוחות מכלים כדוגמת screen ו tmux, וחלקן מ iTerm2.

tilix

התוכנה קרסה לי פעם אחת, אבל בין לבין, היא עובדת ממש טוב, ומאפשרת לי ממשק מאוד קל ונוח עם מקלדת, כולל הגדרות של מקשים, כך שיצרתי לה התאמה בין ה vimrc שלי, לבינה.

בנוסף לכך שיש לי split שקל לעבור בניהם עם המקלדת, אפשר גם ליצור משהו שנקרא session, ממש כמו virtual desktop. וגם אליהם ניתן לעבור בקלות עם המקלדת.
היא מאפשרת למשל לשתף מקלדת עם כל או חלק מהטרמינלים הפתוחים בסשן, כך שהקלדה במקום אחד תתקבל גם בשאר, חיפוש של תוכן שהודפס למסך (למשל לוג שאתם פתחתם עם tail -f, ואולי פספסתם משהו בו), ואפילו ניהול של clipboard, בנושא שאל העתקה והדבקה, ולא בניהול של היסוטוריה וכיוב' שלו, הוא יודע לספק הודעת מערכת כאשר פעולה הסתיימה, להגדיר מסוף כ readonly (לא מקבל מקלדת, בניגוד ל CTRL+S שפשוט משהה את הפעילות) ובנוסף, יש לו תמיכה בכלים שונים שלא ניסיתי עדיין.

אני יודע מה אתם חושבים, למה להשתמש בה ולא ב tmux?
ובכן, דבר ראשון, אני כמעט אף פעם לא עובד על שרתים מרוחקים בשנה האחרונה. כלומר כן לפעמים מתחבר, אבל עדיין לטרמינל שלי.

היות וב ssh במידה ואני צריך, אני עושה mixing של הסוקט (באמצעות ControlMaster), זה די "זול" לפתוח גם מספר חיבורים ולעבוד איתם ישירות מהטרמינל הקיים, ולכן tmux לא משנה.

אבל זה לא הכל, אני יודע שכאן אני תלוי בטרמינל, ולא בתוכנה שרצה בטרמינל, אבל בסופו של דבר, האם זה משנה אם התוכנה נקראת tmux, screen או אולי Tilix?

ובכן, קצת 🙂

הייתי מאוד שמח לראות את Tilix משפרת מספר דברים אצלה:

  • יצירת שרת שיחזיק את הפעילות שלי ברקע (גם אם הממשק יתרסק, הפעילות שלי לא)
  • היכולת לשמור את כל ה"סשנים" של הטרמינלים שפתחתי ולאחזר אותם, ולא רק את הפעילים כרגע.
  • היכולת לבצע התאמה אישית של טמרינל פתוח on the fly ולא רק כמשהו שהוגדר מראש.

במידה והשניים הראשונים יהיו, לדעתי מדובר במתחרה ראוי ל tmux (למעשה הוא כזה כבר עכשיו, אבל עדיין).
כמובן שגם אפשר להריץ tmux בתוך tilix, ואז בכלל זכיתם המון גמישות 🙂

כמובן שיש עוד תכונות של iTerm2 שהייתי שמח לראות אצלי, אבל הדברים שבאמת חשובים לי נוצרו כבר.

 

בשורה התחתונה, אני מאוד מרוצה, ואם אתם כמוני, עובדים המון עם מסך שחור בלינוקס, ממליץ לכם בחום לקחת את הטרמינל לסיבוב, אולי גם אתם תאהבו להשתמש בו.

פודקאסטים שאני מקשיב להם

בעקבות הפוסט של דיאגו, החלטתי גם אני לכתוב על פודקאסטים שאני מקשיב להם.

משנת 2007, התחלתי לשמוע פודקאסטים שונים, ואם פעם היה מאוד קשה להשיג חומר, עכשיו נראה שיש אין סוף.
רובו מעניין, מאוד, ואני מוצא את עצמי במצב שיש יותר מידע ותוכן שאני מעוניין לדעת עליו, מאשר את הזמן והיכולת לשמוע.

את השמיעה אני עושה בנהיגה, בישול, ספורט או סתם כאשר אני רוצה לעשות "כלום", וכפי שניתן לראות ברשימה שלי, יש לי הרבה יותר מידי חומר לשמוע, ומעט מידי זמן.

אני מחלק אותם למספר סוגים (אין חשיבות לסדר):

פודקאסטים טכניים:

להמשיך לקרוא

פיתון למתכנת רובי

לאחרונה אני מוצא את עצמי מפתח הרבה בפיתון, ואני מוצא את עצמי מאוד מתוסכל מזה.
אני מרגיש כאילו פיתון שמה לי רגליים ומקשה עלי מאוד לפתח. כל פעולה הכי קטנה, דורשת ממני המון אנרגיה, לרוב, כי זה לא מרגיש לי מספיק אינטואיטיבי.

פוסט זה, נועד עבורי, בשביל "להוציא קיטור". הוא לא נועד לפגוע באנשים שאוהבים פיתון, אבל הוא מציג את הקשיים שאני חווה במעבר בין השפות.

אז מה לא אינטואיטיבי עבורי?  הכל 🙂
סתם, הנה הדגמה קטנה לרובי:

להמשיך לקרוא

vim, neovim ו javascript

אני נחשב למתכנת מסוג full stack מסתבר, ככה לפחות הגדירו אותי אחרים.
אני מוצא את עצמי נמצא רוב הזמן כאשר אני מתכנת לפחות, משתמש בvim, כל עוד לפחות, לא מדובר בשפת Javascript, על שלל ספריותיה, כדוגמת React או Vue אשר איתן אני עובד לרוב.

הבעיה שלי עם Javascript וכל הספריות שלו, שהתחביר נתמך, אבל לקבל linter ולקבל יכולות כמו זיהוי טוב של מבנה, ואפילו Refactoring לא תמיד עובד נכון, גם כאשר אני עובד עם כלים כדוגמת eslint.

כאשר אני מתכנת בשפות כדוגמת Golang, רובי או פיתון, יש לי כלים ממש איכותיים לנושא עבור vim, גם כאשר אני נוגע למשל בתסריטי teraform, אני עדיין מקבל תמיכה יחסית טובה, אבל כאשר מדובר ב JS, זו כבר בעיה. אני חושב שהסיבות הן שיש הרבה תקנים שהם עדיין במצב של offer ו draft וככה es6 וכיוב', יוצרים אתגרים מעניינים.

בשנה האחרונה, התחלתי מאפס ליצור vimrc משלי, וביחד עם dotfiles שלי, מנסה לענות טוב יותר על בעיות שונות.
אך עדיין איכשהו JS או Ecmascript אם להיות יותר קורקטיים, מתחמקת ממני.

לאחרונה אפילו עברתי ל neovim, אשר דווקא עושה עבודה מדהימה, עם כמה בעיות ממש קטנות, הוא מספק לי כלי מעט טוב יותר מvim עצמו, הוא אפילו מכיל כמה כלים שלפעמים נדמה ש tmux קצת מיותר (למרות שאני עדיין לא משתמש בו), למשל היכולת לקבל מסוף מובנה עם ‎:terminal אשר עדיין מקבל תוכנות של vim בתוכו.

אני כבר הרבה זמן מנסה לגרום לvim לעבוד עם Javascript, והתחלתי לקרוא מאמרים שונים, כדוגמת המאמר הבא, אשר מסביר קצת יותר לעומק איך להגדיר את JS, והנה אני כבר בשלבים להתחיל לזנוח את Atom, ולגרום ל neovim להיות עורך הטקסט כמעט היחידי שלי.

 

אני עדיין בשלבים של הגדרות ה vim, אבל כבר פחות ופחות אני מוצא את עצמי עם צורך לשנות אותם. אשמח לקבל פידבק מאחרים לגבי העובדה בשביל שאוכל לשפר ולהשתפר, וכמובן שכולם מוזמנים לעבוד עם ההגדרות שלי.

חשיבה ביקורתית

חבר נתן לי לראות לאחרונה סרט של ה BBC, כאשר הסרט, מוצג כתוכנית דוקומנטרית לגבי תזונה.  הסרט היה ערוך ומוצג בצורה מאוד מגמתית בצורה כזו, שבהתחלה, הם הצליחו לעשות לי מניפולציה לכיוון שהם רצו – תזונה מבוססת סוכרים ופחמימות, מול תזונה מבוססת שומן. הם דחפו מאוד חזק לכיוון שתזונה מבוססת סוכרים עדיפה על פני תזונה מבוססת שומן. אבל גם הם הצליחו להודות שהסכנות של תזונה מבוססת שומן, זה לא בעיות של כולסטרול גבוה למשל, או בעיות לב.

העניין הוא שהסרט היה ערוך בצורה כל כך מגמתית, שהוא הצליח להשפיע מאוד בקלות, ולהפיל את כל ההגנות של חשיבה ביקורתית, כי הוא הוצג כמחקר, וששני אנשים "זהים" (תאומים זהים) עושים דיאטות הפוכות לפרק זמן מוגדר של חודש, ולכן זה חייב להיות נכון וחד משמעי.

איך הם עשו את זה? אתעלם כרגע מהמדע (אשר ברובו אפילו לא הוצג) ואנתח למשל משהו שהיה די בהתחלה – שני האחים קיבלו יכולת לסחור בבורסה (כסף לא אמיתי). בשביל לבדוק איך הם מתמודדים בלחץ. האח עם הסוכר, הצליח יותר טוב מהאח ללא הסוכר, ויש פסיכולוגית שמסבירה שהמוח חייב סוכר ולכן הוא נכשל.

יש כמה בעיות כאן – הראשונה – לא מדברים על הניסיון של שני האחים בהבנה של הבורסה, האח עם תזונת השומן, אומר שהוא לא מבין הרבה דברים שקורים שם, בעוד שאין שום מידע על האח עם הסוכר. כלומר מספיק שלאח עם הסוכר יש ידע וניסיון קודם בנגיעה במסחר בבורסה, שיש לו יתרון, שלא קשור לתזונה.
דבר שני, להצליח במסחר בבורסה, זה הימור. כלומר אם אין לי מידע פנים לגבי מסחר בניירות ערך, אני מהמר מה יעלה ומה ירד באותו יום מסחר. כך שאם אח אחד מצליח לעשות 200 שקל והשני רק 20 שקל, זה עדיין לא עניין של תזונה, אלא של הימור.

עכשיו אם ניכנס קצת למידע מקצועי יותר, אז כאשר משנים תזונה, לוקח לגוף כשלושה חודשים להסתגל לתזונה חדשה. בחודש הראשון הגוף מתחיל להסתגל לתזונה החדשה לאט. האח עם הסוכר, לא באמת שינה תזונה עד הסוף, הוא פשוט הוסיף עוד סוכר, ולא באמת הוריד שומן עד הסוף, אלא רק לא אכל חלבון – כלומר בשר, אבל האח עם השומן, הוריד סוכר מהתפריט שלו. העניין הוא שלוקח מינימום של שבועיים לגוף להסתגל למחסור בסוכר, ומינימום חודש, עד שהוא מצליח לפצות על זה באמת ולהשתמש בקיטונים במקום סוכר. כל זה ידוע מחקרית. בנתים הגוף משתמש במאגרים הקיימים שלו בשביל לפצות על זה.
כל הדברים האלו לא הוזכרו בכלל.
יותר מזה, המסחר בבורסה היה פחות משבועיים אחרי שהם שינו תזונה, זה לא אומר כלום.

ואני יכול להתחיל לנתח כל דבר אחר שהיה בסרט, ולהתחיל לפרק אותו לגורמים. אבל השורה התחתונה, היא שדברים שלא הסתדרו להם נעלמו בעריכה, ולא הוכנסו בשום צורה, מידע שחשוב היה להכניס לא הוכנס, ואנשי מקצוע שמבינים בתזונה קטוגנית (מבוססת קוטון) ולא סוכרים, בכלל לא הוכנסו לסרט, והנה לכם מגמתיות שגורמת לכולם להגיע להבנה כי משהו לא תקין בתזונה מסוימת רק בשל עריכה מגמתית מאוד.

 

אז מה הקשר של כל זה לטכנולוגיה?

זוכרים שגוגל הציגה כמה מהיר כרום על פני כל דפדפן אחר? נכון אתם לבד לא מצליחים אפילו כיו במילי שניות לקבל אתר שלם עם כל המידע שלו?

אז תארו לכם, שהרבה בחירות שיש לנו בעולם הטכנולוגי, מגיעות בגלל מידע שכזה שניתן וערוך בצורה כל כך מגמתית, ששכנעו אותכם שזו הדרך הנכונה והטובה, והשאר פשוט רע.

כאשר מצליחים לזהות מידע שכזה, פתאום, קל יותר להשתמש בחשיבה ביקורתית, לנסות, לקרוא, ולהבין דברים נוספים.
זה עדין לא אומר שמשהו לא נכון גם כשהגיע בצורה מגמתית, אבל לרוב זה לא המצב.

 

מוגש כחומר למחשבה.